ההתרחקות תחילת ההתקרבות
ביאור בליקוטי מוהר"ן, חלק א', סימן רסח; דף קיח ע"ב
נקודת העומק שבעצת רביז"ל "ההתרחקות תחילת התקרבות" היא מה שפתח רביז"ל במילים: כשנופל אדם ממדרגתו ידע שמן השמים הוא"… הידיעה שהכל מסובב מאת ה', גם ענין סדר התעלותו במדרגות עבודת ה' – היא סוד ההצלחה וההתרוממות מכל נפילה שהיא. כי כל עיקר כונת הבעל דבר בנפילות שמפיל אותו הוא בעיקר בנקודה זו – לעקור אותו מקרבת אלקים, וברגע שיודע שמן השמים הוא – כבר עולה על דרך המלך.
והנה מגלה לנו רבנו, כי שלימות עבודת השם הוא "ההתחלה מחדש", כדאיתא בתורה ס"ב – גם כי עקר כל הדברים הן התחלה. כי כל התחלות קשות מחמת שיוצא מהפך אל הפך וכו' … כפי הכח וההתלהבות של ההתחלה, כן הולך ומתנהג בעבודתו, כי עקר היא ההתחלה, על כן צריך להתחיל בכל פעם מחדש, כי פן ואולי לא היתה התחלתו כראוי… ואם כן גם כל עבודתו אינה בשלמות כראוי, כי הכל מתנהג כפי ההתחלה. על כן צריך להתחיל בכל פעם מחדש… והדברים הללו הם נוראים ממש, כי יש לנו עצה מעשית פשוטה ביותר: אם יש איזה חסרון בעבודה, כנראה היה חסרון בהתחלת העבודה.
ברם, העצה הזאת, המשברת פנימיות נפשו של העובד השם, המגלה כי ההתחלה לא היתה כראוי, מלוטפת ביד רחימאית של עצת התורה שלפנינו: "ועצתו שיתחיל מחדש להכנס בעבודת השם כאילו לא התחיל עדיין כלל מעולם… וכד נדייק בדברים האלו, נגלה, שאין המדובר אודות מדת ההתחדשות בעבודת השם גרידא, כי אז היה עלינו לשמוע מלין עלאין בדבר המחדש את עצמו בעבודת השם, לעשות הכל בחיות ובהתלהבות כראוי, אלא כאן מידה יתירה נלמדת, שעלינו להתחיל מחדש כאילו לא התחיל עדיין מעולם! פלאי פלאים! מעולם לא טעם שום טעם של עבודת השם, ורק עתה מתחיל.
מובן מאליו, כי התחדשות זו, היא מופלגת ביותר, כגר שנתגייר, וכמו שאיתא בח"ב תורה קכא – הלא אצל הגר שנתגייר, כמה זכיה הוא אצלו כשזוכה לידע אמירת התיבות לבד עד ברוך שאמר! כלומר, החיות מכל מצוה ומצוה, השמחה הנפלאה שיש בדבר החדש שבעבודת השם – זה מה שצריך כל עובד השם.
וכאשר נפסקה החיות הזאת – מן השמים תובעים את ההתחדשות הזאת! רוצים עבודה כראוי – "על כן נפל כדי שיתעורר יותר להתקרב להשם יתברך". היינו שזהו הרצון העליון – התעוררות יתירה שתבוא בבחינת התחדשות, ולא ברמה הרגילה שאנו מכירים מפירוש מילת התחדשות, אלא חדש לגמרי לגמרי בלי שום גוזמא.
ובסוגריים איתא לעיין בעוד כמה מקומות בספרי רבינו ז"ל כמה צריך האדם להתחזק בעבודת ה' ולבלי ליפול משום דבר שבעולם, משמע מזה, שבאמת אין לאדם להסתכל על מה שנקרא אצלו נפילה כמשהו ששובר וכו', אלא להבין שזהו רמז אלוקי לכתחילה שבלכתחילה, שמן השמים שומרים עליו שלא יפול לבחינת התיישנות ושינה (תורה ס').
ובעומק יותר, אפשר לצרף לזה את מה שאמר רביז"ל בתורה כה, שלפני שזוכים למדריגה גבוהה נתקלים בהכרח בקליפות הסובבות את הקדושה וצריך להכניע אותם וכו' על ידי גדולת הבורא. שוב רואים אנו, שהנפילות הללו אשר שרשן בקליפות, עיקר מה שמכלה אותם הוא: זיך ציהען צום באשעפער, לדעת שגדלות הבורא משתקפת באלו המניעות (עי' תורה קטו).