עמידת דום לזכר קהילות הקודש שנחרבו
בקהילות רבות נהוג לציין את יום כ' בסיון כיום זכרון ותענית לחורבן שלוש מאות קהילות יהודיות ברחבי אירופה, בימים האפלים שעברו על עמנו וכמובא במגן אברהם: בשנת ת"ח נחרבו הרבה קהילות באותו היום, על כן נוהגין להתענות בכ' סיון בכל מלכות פולין'.
כיהודים הערבים זה בזה, ומאמינים כי נקודות ציון בחיי עמנו הם סעיפים מכוננים לחיי ההמשך שלנו, כשומרי מצוה ויראה – כדאי להצטרף אליהן, ולנשום את אווירת היום.
בשנות ת"ח ת"ט לאלף השישי לבריאת העולם, חשכו המאורות מעל שמיה של יהדות אירופה, הסתר פנים של מעלה איום ונורא שרר ביקום, ופנים של זעם הראו להם לישראל עם קדוש.
הרקע המקדים לשנות רעה אלה, נרקם קודם לכן בשמת שכ"ט, אז נפלו בני מדינות וואהלין, פודוליה ואוקראינה תחת שלטון ממשלת מלך פולין. האיכרים הנבערים, שרבים מהם היו מגדודי הקוזקים שהתיישבו בחבלי ארץ אלו, השתעבדו שלא ברצונם לאצילי פולין העשירים והיהירים שהיו רודים בהם כאוות נפשם.
במשך השנים, הגרו לאזורים אלו יהודים רבים והתיישבו שם, בהיותם אנשי מעש ומרץ, פקחים, מינום אדוני הארץ האצילים למוכסים וגובי מיסים, ניתנה להם אף רשות לנקוט באמצעי ענישה מחמירים כנגד המתרשלים בפירעון תשלומי המיסים.
העלאה זו ברמת תפקידם היתה להם לרועץ, כצפוי, ראה המון העם ביהודים השנואים ממילא, את הגורם המרכזי לכל הצרות, תחושתם היתה: "היהודים חוכרי האחוזות מתהלכים להם ביהירות ובגאווה, ואנחנו עבדים מושפלים, את העבודה השחורה הטילו עלינו, וכשנהיה זקוקים למעט תבואה לאכול, נצטרך לשלם להם בכסף מלא"…
הרגשה זו של הקוזקים המשועבדים, הנצה את זרעי הפורענות, וכאשר חברה להם קנאתם הקשה של הסוחרים הנוצרים, העמיקה השנאה התהומית לאין שיעור, ותלך ותגבר עד שיקדה יקוד כשאול תחתית. בתחילת חודש סיון של שנת ת"ח, כרתה ממשלת הקיסר הרוסי ברית עם הקוזקים הממורמרים, וביום ד' בו פרצה מלחמת דמים בינם לבין מלכות פולין שעד אז היתה משועבדת למלך ולדיסלב, שהטיב עם היהודים, לפני פרוץ המרד היו תחת פיקודו אלפי קוזאקים ששרתו את הצבא הפולני, או אז קם איש רע בשם בוגדן חמיל (חמילנצקי) שנושל מכפרו עקב פעילויות הנציגות הפולנית, אשר כתוצאה מכך פעפע בו אש נקמה עד להשחית.
כמפקד על גדוד בן ששים אלף חיילים, ניצל את השפעתו להבעיר את האזור באש שנאתו, עם התאחדותם בחיל הטטארים יצאו למרד וקרב עקוב מדם עם הפולנים. כששבו מהמלחמה נודעה מיתתו של המלך ההגון של פולין, מאותו רגע הותר הרסן היחסי, החיילים האכזריים של חמיל ששו אלי קרב, פנו אל הביזה וההרס הרגו חפים מפשע לאלפים ורבבות באכזריות נוראה שלא תתואר.
בולמוס ההרג התאפיין בשנאת ישראל יוקדת וחייתית, תיעודים מפורטים מקפיאי דם נותרו לפליטה בחיבורים וזכרונות מאותה תקופה, הגאון והמקובל רבי נתן נטע הנובר, בן התקופה חרט את רשמיו בספר יון מצולה, וכן רבי שמואל פייטל, גם הוא בן הדור המעונה ההוא, חיבר ספר בשם 'טיט היון', ועוד חוברת בשם 'צער בת רבים' חוברה על ידי ר' אברהם אשכנזי. בנוסף חוברו קינות וסליחות רבות אחרות, לזכר הנספים.
הבולט שבהם, שנפח את נשמתו יומיים אחר יום הפורענות, היה גאון דורו וקדוש ישראל רבי יחיאל מיכל מנמירוב בעל 'שברי לוחות', הי"ד, לזכרו, נהוג עד היום בקהילות מסויימות לומר 'אל מלא רחמים' מיוחד, גם גאון הדורות בעל התוספות יום טוב, חיבר קינה מיוחדת ארוכה ומתארת ליום כ' סיון ובכך הצטרף לגדולים רבים שנהגו כך.
התוספות יום טוב סבר שהגזירות הקשות התרגשו על עמנו בגין אי שמירה על כבוד בתי כנסיות ובתי מדרשות, לשם כך חיבר מי שברך מיוחד למי שישמור פיו ולשונו מלדבר שיחה בטילה בשעת התפילה. מן הראוי איפה, כי אם לא זכינו להתענות נשתתף עם העבר הזה על ידי תיקון המעוות שגרם לציון היום.
לצד המודעות שפשתה בחלק מבתי הכנסת, להיזהר בכך מאד, עדיין יש מקום לשיפור, אף כי איננו יודעים את ההקשר בין הצרות האיומות (לא ציטטתי את פירוט המאורעות האיומים, כי לא ניתן להיוותר אדישים למול הדברים, ואין כאן המקום) לבין מי שנוהג חולין בקודש, אך כיון שגם לנו לא חסרות צרות, ועדיין חבלי המשיח מהדהדים במזרח התיכון ומחוצה לו נתחיל לעשות משהו, לזכר יום הקדוש כ' בסיון.