לדבר אל הלב בשפתו
החינוך אינו אילוף החניך לעשות כרצונך, גם אם רצונך בדברים מועילים לו באמת, לחינוך נתיבים רבים המתועלים מלבך ללבו, אם אינך יודע את השפה הנכונה הוא עלול לא לשמוע אותך, ובודאי שלא להקשיב לך.
הורים רבים מסתובבים בלב שבור על הניגוד המשווע בין מה שהם מנחילים לבניהם לבין מעשיו בפועל, איך יתכן, זועקים הם במר לבם, כל כך הרבה ישבנו איתו, כמה דיברנו, דרשנו, הוכחנו, הסברנו וכי כלום לא עזר?
הבעיה נעוצה בכך שכל הדיבורים, הדרישות, ההוכחות וההסברים התבצעו בשפה זרה לילד, מבחינתו, מעולם לא אמרו לו אביו ואמו דבר, כלום ממש. וזה מזעזע יותר משזה מפתיע.
הילד שלכם לא צריך את עקיבותכם החונקת – הוא צריך את ההתחברות הפאסיבית, בגבול הטעם הטוב, הנוכחות של ההורים המגנים צריכה להיות כה עדינה ואצילית, שלא תפלוש למרחב המחיה של הילד, אשר עלולה להפכו לתלותי או מתרחק בדווקא.
העברת מסרים רוחניים אינה מתבצעת במישרין כשאר מסרים, היא מובלת אחר כבוד לנפשו של הילד בדרך הלב המורכבת, הלב, הרגיש, השברירי… מבחין בשפתו ואז הוא מתחבר, שומע, מקשיב ומאזין.
אימרה חריפה יצאה מפיו הקדוש של רבי נחמן מברסלב זי"ע, התובעת הבנה מעמיקה בתחום החינוך הנלבב חינוך אמת, כה דבריו: "מסוגל יותר לבנים, להיות רחוק מהם. לבלי להיות דבוק בהם לשעשע בהם בכל פעם. רק לבלי להסתכל עליהם כלל"…
בהשקפה ראשונה זה נראה תמוה ביותר… להיות רחוק מהם? לבלי להיות דבוק בהם? שלא להשתשע עמם? לבלי להסתכל עליהם כלל? איך זה עובד? ולדברי הקודש זהו המסוגל ביותר. איך?
אך המעמיק בתחום החינוך הנפשי, מבין עד כמה הרסני יכול להיות החינוך התלותי, האוהב והמחבק עד חנק, שלא נותן לטעות ולתהות, האיש בעצמו חי במקום ילדיו, הוא אינו מחנך אותם הוא אוזק אותם… מי יודע מה יקרה כאשר האזיקים יפתחו, אף אחד לא חינך אותו.
שפת העברת המסרים העקיפה, היא לעניות דעתי, כוונתו של רבי נחמן, ולמרבית הפלא, זוהי השפה היחידה שלבם הרך של ילדינו מסוגל להקשיב, הילד ישאף לפענח את התעלומה, וכשיפתרנה – ינהג לפיה תמיד.
שמעתי מאיש חינוך חכם, שאין דבר הדורש תיקון שרואה הוא אצל אי מי מילדיו שלא יאמר לו, אבל לא בשפה הזרה… הוא לא ידבר אנגלית עם סינים, ולא ינסה להעביר מסרים לא מובנים לילדים.
ומעשהו כל הימים כך. אם נניח ראה איזה מחדל באחד מבני הבית, לעולם אינו מגיב מיד… לעולם!
[שב, וחשוב ידידי, זה לא פשוט. הרי המעשה שנעשה הוא חלק ממקומו הלא נכון של הילד, האם אתה חושב שבאמירה תוכל להסיטו מאותו מקום. זו תמימות נאיבית לחשוב כך].
יש והוא רושם בפנקס את הענין, מחכה לשעת הכושר, תר אחר הזדמנות נאותה, זמן מתאים ואוירה מקלה או אז הוא פונה לאחר, זה שלא שגה, בוודאו כי אוזניו של החוטא כרויות, הוא נמצא שם כל כולו, במהותו ובנפשו, אין לוט הגנות והתנגדויות, כי הוא לא מוצמד לקיר כשברקתו אקדח… הוא פתוח להקשיב.
המילים נאמרות, בשיא מפורשותן, ללא כחל וסרק וויתורים, אך הם נהגים בכלים שאותם מי שנזקק להם – יוכל לקבל, אם זה על ידי סיפור או תיאור כלשהו שידרוש את התייחסותו האישית לנאמר, שאב אותו אל הענין, ותראה שהוא אתך.
למעשה, הרואה השטחי יראה שהאב הזה רחוק מבנו, לא מסתכל כלל, הנה שגיאה שנעשתה ולא גררה שום תגובה, זהו אבא אדיש, לא אכפתי, שותק במקום שצריך לזעוק עד לב השמים… אך לא! למילים יש כוח, אסור לבזבז אותם בדרך לא נכונה ובזמן לא מתאים.
כלומר, עלינו להשגיח בעינא פקיחא על ילד, אך לא לתת לו את ההרגשה הזאת, שהוא תחת מעקב ונושא לשעשוע האב בזמנים טובים. תן לו את העצמאות בעיני עצמו ותהיה שם בדרך עקיפה וחזקה ביותר.
ומענין לענין. השפה הזרה היא שפת אי-כבוד! הלב הוא כמו חור מנעול, שלו מותאם מפתח מיוחד, כל חור שהוא אטום לא יוכל להכיל את המפתח. האטימות נעשית באופן אוטומאטי כאשר מבזים את הילד, מסר שנאמר בגערה ובחוסר כבוד, כמו מתריע סגור את לבך!
השפה שהלב כן שומע, היא שפה שפותחת את לבו ולא סוגרת אותו, לכך נדרשים המון כוחות נפש של נשיכת שפתים בזמן שהאבא מתפוצץ, אך זה משתלם, כי הלוא אני רוצה, שמתי שהוא, הנער הזה יתחנך ויפסיק לעשות שטויות, גם לא אהיה תמיד לצידו לייסרו ולחנכו, אמתין מעט ואשוחח עמו בשפת הלב הפותחת שערי נפש נעולים.
אשרי ילדים שיש להם הורים חכמים.