יסודות שיטת ההתחזקות
לפעמים אתה מוצא קטע בספר מסויים, ואתה מחליט: "זהו, זה הקטע הנבחר, אין יותר מה להוסיף"! 'הדברים מדברים בעד עצמם', ייאמר בספרות מהוקצעת. גם אני מצאתי אוצר, שלדעתי, הוא לא יסולא בפז, הבחירה מתוך 'ליקוטי הלכות' – ספרו המונומנטלי של הרב הקדוש רבי נתן מברסלב זי"ע, שהיה אמן ההתחזקות, אשר שוזר התחזקות נפלאה בהתעוררות נוראה בגאונות מדהימה.
קטע זה, ראוי שיילמד מתוך שימת לב עמוקה ומרוכזת, כי הם דברי אלוקים חיים, המחיים נפש כל חי, כדאי אפילו להעתיקם, ולקראם בזמן מתאים.
ואלו הדברים:
העיקר הוא האמת.
כי בודאי אם יסתכל על האמת לאמיתה, בודאי יחתור להשם יתברך עד שישוב אליו באמת.
כי אף על פי כן, מה יהיה בסופו?
וסוף כל סוף יהיה מוכרח להיתקן על ידי עונשים קשים ומרים, על כן הלא טוב לו שישוב מיד.
כי באמת אין שום ייאוש בעולם כלל… כי כל הנפילות והייאושים של העולם הוא רק מחמת הריחוק מהאמת, שמטעה את עצמו, לומר: "שאינו יכול עוד לשוב", כמו שכתוב (איוב טו, כא): "לא יאמין שוב מני חשך" – שאינו מאמין שאפשר עדיין לשוב מני חשך, וכל זה מחמת השקר, כי הוא מבקש לעצמו עלילה לפטור עצמו מעבודת השם יתברך.
כי כל אדם בטבעו יש לו רע אשר מונעו מעבודת השם וצריך לסבול צער ויגיעות גדולות לשבר זה הרע, ועל כן הוא מבקש בכל פעם לפרוש עצמו מעבודת השם מחמת הרע שבטבעו.
אך אף על פי כן, אוי לו מיצרו אוי לו מיוצרו! כי אימת הדין עליו, מה יעשה ליום פקודה? אך כשרואה שמתחיל כמה פעמים למשוך עצמו קצת להתקרב לשם יתברך, ואינו יכול לעמד בשום ניסיון קל, אזי מוצא לעצמו תירוץ לומר: "מה אעשה, באמת הייתי רוצה לשוב לשם יתברך, אבל יצרי מתגבר עלי בכל פעם, ומה כחי כי אייחל עוד, כי כבר נתפסתי בגלות גדולה עד שאי אפשר לשוב עוד, חס ושלום"! ! !
אבל באמת כל זה הוא פיתוי היצר הרע והסתת הבעל דבר מעוצם הרע שבטבעו, שרוצה לפטור עצמו ולפרוש מהשם יתברך על ידי דחייה וטעות אלו. ובאמת הוא מטעה את עצמו, כי סוף כל סוף מה יהיה בסופו, כי אין חושך ואין צלמות להסתר שם כל פועלי און. ובודאי יהיה מוכרח לתן דין לפני השם יתברך ולא יוותרו לו [אפילו על] דבר אחד.
ואם יש לו רק דעת כל שהיא, ראוי לו לבלי להניח להטעות את עצמו, כי באמת אין שום ייאוש כלל, ואיך שהוא, צריך לו לחתור ולבקש הצלה ומנוס מעמקי שאול תחתיות ומתחתיו.
ואם הוא רואה, שאף על פי שהוא חותר ימים ושנים לשם יתברך, ועדיין לא שב מטעותו, אף על פי כן יהיה עקשן גדול מאד, ויאחז בעבודת השם יתברך בדרך עקשנות… ויתלה עיניו למרום תמיד 'איך להנצל מעתה, על כל פנים, ממה שהוא צריך להנצל, כל אחד לפי בחינתו.
וראוי לאדם בר-הדעת, שיהיה מרוצה, שאפילו אם לא יפעל בכל טרחו ויגיעתו שמתייגע בעבודת השם, ואינו עולה בידו בשלמות, רק שעל ידי זה יזכה, על כל פנים, להינצל, פעם אחת, בכל ימי חייו, מפגם אחד, מעבירה אחת, או מהרהור ותאווה אחת, וכיוצא. היינו שזוכה על ידי עבודתו ותפלתו והתבודדות שלו וכו', שעל ידי זה יש לו עבירה אחת פחותה מחשבון עוונותיו, מאשר היה לו אם לא היה חותר ומתפלל להנצל מהם, גם זה די לו.
כי סוף כל סוף, לא יהיה נשאר מכל עמל ויגיעת האדם בעולם הזה, כי אם מה שזכה לפעמים להנצל מרע ועבירות, ולחטוף לפעמים אילו מצוות ודבר טוב.
ואי אפשר להאריך בזה.
עד היכן צריכים להתחזק תמיד בהשתוקקות לשם יתברך!
ולא יניח את הרצון לעולם.
והעיקר הוא האמת, כי מי שאינו רוצה להטעות את עצמו ומסתכל על האמת שלא יאבד עולמו הנצחי, בודאי ישוב אל השם מכל מקום שהוא כי "אמת ה' לעולם". (עיין שם הלכות שלוחין הלכה ג').
המעיין המשכיל בשיעור זה, נפעם לגלות, את גדלותו הבלתי נתפסת של רבי נתן ז"ל, ועומק חוכמתו הכבירה – בד בבד עם הרמזים העבים לעתיד לבוא על מי שלא חי כרצון הבורא, באותן מילים ממש, הוא נוטע את התקוה, ומחדד את ההבל שבייאוש, שבעצם, מילותיו אינן אמת, כי במציאות הזמן והמקום המסויימים של כל אחד, נצטרך ממילא להיות טובים אז בואו עכשיו! אנו מסוגלים, אנו יכולים…
להכיר את האויב הייאושי הוא לדעת את מניעיו, הנטועים בעובדת הרצון הכמוס להיות פורק עול מה שבאמת, באמת איננו רוצים להיות… ועל זה נתקומם, נתעורר ונתחזק.
"להתחזק תמיד בהשתוקקות להשם יתברך" והעיקר להסתכל על האמת…