דברי חכמים בנחת נשמעים
יש אנשים המדברים אל עצמם, את כל להט הצדק הם ינאמו בפאתוס, אך שוכחים דבר אחד בסיסי כשאתה צועק כולם שומעים, כשאתה מדבר (אולי) מקשיבים.
החריפות שבדיבור, התוכחה המתלווית אל בקשות פשוטות ואלמנטאריות פשוט ממזעירים את המסר שמועבר, במקום שהלה יקבל חשק לעשות כדבריך, הוא מניד לך: עזוב, הוא עצבני עכשיו, זה לא רציני, וזה ממש לא מה שאתה מתכוון להביע, לא כן?
דברי חכמים בנחת נשמעים, זה בדיוק ההיפך מכעס בחיק כסילים ינוח, הכסיל, מדמה כי ככל שהכעס יגבר הענינים יזוזו, החכם לא מתעסק עם כעסים, יש לך מה לומר? אמור! הנשק עדין מדי אל תבזבז את כל הארטילריה, לא חבל?
אמהות מתלוננות: אני יכולה לצעוק אלף פעם, והוא פשוט לא שומע… איזה מין ילד זה! רק חבל שאין מי שילחש באוזנה אם הילד יודע שאת צועקת אלף פעם, יש לו עוד זמן, הוא יכול לספור עד אלף…
המרגיל את עצמו לדבר יפה, גם כשהוא פגוע, או שמציק לו דבר מה, מלמד את סובביו להתייחס ברצינות לכל מילה שלו, מלבד שהציבור אוהב לשמוע דברים נוחים ורכים, ומתעב דיבורים יוקדים אש קודחת הוא גם מכבד יותר את המילה השקטה החודרת עמוק ופועלת את מטרתה.
יש אמרת צדיקים שאומרת כך, אפשר לפעול יותר בטוב מאשר בהיפך, ואם יצא, שהצלחת לפעול ברוע ובקשיחות, דע לך שאם היית פועל ברוך היית משיג יותר.
כי הלא זה ברור, שגם אם נהנה מביצוע רצוננו המפורש, לא נרצה שהמבצע יהפוך לנו לאויב כל ימי חייו… ועוד, אנו רוצים שיפעל כרצוננו לא בפעם היחידה הזאת. לכך יש רק דרך אחת דברי חכמים בנחת נשמעים, להתרגל להגיד את אשר על הלב, אבל מתוך יישוב הדעת ורוך, רק כך יש סיכוי להנעת ענינים.
הרמב"ן הקדוש באגרתו המפורסמת, מדריך את בנו, ואותנו, למשך כל הדורות לדבר כל דבריך בנחת, לכל אדם ובכל עת… 'כל' שאומרים הכל, את כל הדיבורים, הכל ממש, גם אלו שמבטאים כאב ותרעומת צודקת, לכל אדם אוי! כמה שזה קשה, יש כאלו שנראה שאי אפשר בלי לצעוק עליהם אך הרמב"ן גרס אחרת כל אדם.
ובכל עת… גם כשאתה לחוץ, עצבני, נעלב, פגוע, רותח, זועם, כועס, רוגז – מחק והוסף לפי הצורך, תמיד…
צעיר הייתי כשלמדתי בבחרותי בבני ברק, ולילה אחד, ואנכי והחברותא סיימנו 'משמר' של בחורים בשעות של משכימי קום, והנה עברנו תחת ביתו של הרבי מאלכסנדר המנוח זצ"ל, בעל האמרי מנחם.
והנה קולו הקדוש יוקד בקול רעש גדול עמדנו נטועים למקומנו, ממש בלי יכולת ורצון לעזוב, פתאום המילים המוכרות של אגרת הרמב"ן נאמרו בקול רם ונישא שעטף את היקום השקט, מפיו של הרבי הזקן, בהגייה הפולנית המתוקה… הקול הלך והתרחק ושוב התקרב, ושוב התרחק, משמע שהרבי מטייל אנה ואנה ברחבי ביתו… איזה תענוג זה היה לשמוע את המילים בדבר הנחת והענוה נאמרים בהטעמה כה ברורה ומעוררת…
לימים, ראיתי, שכה היה מנהג אדמור"י אלכסנדר זצ"ל, לפתוח את היום באגרת הזו.
גם אלו שזכו לומר פעמים רבות את האיגרת ואף לחזות בפלאות שהיא מחוללת באמירתה וכל שכן בקיומה, אך בשעת ניסיון קשה למול עוולה הצועקת עד לשמים, שם נעלם הכל, ואז אנו צועדים במצעד האיוולת של ירייה לעצמנו ברגליים. כלומר, לפעול כנגד האינטרס העצמי, ולעשות הכל כדי שהלה יהיה מאד מרוצה להשליך אותנו דרך הדלת ובלבד שלא לקיים מה שביקשנו, דרשנו, תבענו… ממנו.
גם כשאנו פונים אל ילדנו, אנו חייבים לייקר את הפעם הראשונה בה נאמרו הדברים, אם אנו נחושים בדעתנו נאמר זאת בנימה שתובן כי לא תבוא פעם שניה או שלישית מכל שכן שלא 'אלף פעמים', אין תחנונים ואין איומים יש דיבור ברור ונחרץ הנאמר אף הוא בנחת.
הצדיק רבי הלל מפאריטש זי"ע, תלמידם של אדמור"י חב"ד הקדושים, שהיה בעל דמות קמאית בפני עצמה, היה מסתופף לפני התקרבותו לדרך חב"ד אצל אחד הצדיקים המפורסמים שבאותו דור, צדיק קדוש ונורא, אך מחמת שורש נשמתו, הבין, כי מקומו אצל האדמו"ר בעל התניא ותלמידיו הקדושים… פעם, תינה את כאב לבו לפני בעל הצמח צדק זי"ע, אולי, שמא, חושש הוא, שהרבי הקודם מקפיד עליו על שעזבו… ענהו הרבי מיניה וביה: 'אם הוא רבי הרי שאינו מקפיד'!
את העובדה דלהלן שמעתי בעצמי מאת מו"ר הגאון הרב ואזנר שליט"א בעת שיעור מוסר לתלמידים, פעם, נקרא על ידי האדמו"ר הקדוש בעל הבית ישראל מגור זי"ע לשיחה אישית, אשר בה ביקשו הרבי הצטרפות לרעיון מסוים, מסבותיו, היה על הרב לסרב למאורן של ישראל, ונפרד ממנו לשלום.
במהלך אותם ימים הכה אותו לבו, שמא הצדיק מקפיד עליו, החליט בחשש-מה לקום ולעלות ירושלמה, שמא אמור הוא לפייס את פני הקודש. כשנכנס אל הקודש פנימה, התפלא הרבי למבוקשו, וכששמע את סיבת בואו, הפטיר בביטול: קפידא? מהדבר הזה אין לנו בכלל…
הקפידה והכעס, הינם כה קוטביים לדרגת הצדיקים השלמים, שיודעים שהכל מסתובב מלמעלה, אין מישהו שיכול להזיק לי או אף לעזור לי מבלעדי עזרתו הישירה של בורא עולם. כאשר אני נתקל בעוינות או בדחייה, מותר לי לדבר על זה זהו טבעו של עולם, וכמוזכר במשנה אין לו עליו אלא תרעומת (שכשאין חשש של לשון הרע מותר לדבר אודותיה) אך בנחת, בשקט הנשמה, בכבוד כלפי הזולת יהיה מי שיהיה, ותהיינה טענתנו עליו ככל שתהיה כי טוב הכל חפצים לשמוע…