לתת לכל אחד את הדבר היחיד שרוצה
כ"ח תמוז תש"פ
כל מה שכל אחד רוצה – שיאהבו אותו. ההרגשה הזו שהנך משמעותי בשביל אדם אחר, זו הרגשה קסומה, והאנושות, מבלי משים – שואפת אליה, כל מה שאנשים עושים, מחייכים, נימוסיים, עוזרים, פעלתניים, זה בתקוה לזכות לאיזו הכרה ואישור מהעולם בו הוא חי, גם מי שמתעלם מתכונה אנושית זו – מוצא את עצמו למבוכתו שואף לאותם דברים "ילדותיים". עלינו להבין, כי מאת ה' היתה זאת, כך ברא אותנו השם יתברך, לצד החיוב שלנו לבוא לביטול גמור אליו יתברך, ולחשוב שאין שום מציאות מבלעדיו יתברך כלל, אנו כן רוצים להרגיש אהובים ומתוקים בעיני האחרים. כאשר אנו מגלים שאין הדברים ממש כך, אנו עשויים להיות שבורים ועלובים מכך, אבל אז עלינו להתגבר להעמיק לחשוב, שכאשר אנו מרגישים דחיה כלשהי, זה בגלל שאנו דוחים את עצמנו, חסרה לנו האהבה העצמית, שאינה זקוקה לעזרה מאחרים, המקום האמיתי שלנו הוא מקום של הבנה, כי אם אנו לא נאהב את עצמנו, ובתכלית השלימות, נהיה זקוקים להשלמה חיצונית, שהיא צולעת ורעועה, האחרים, העסוקים דרך קבע בעצמם, יכולים לשחרר לנו בטובם רסיסי אהבות מיותרות כאלו, אבל את עצם האהבה האמיתית עלינו לרכוש בעצמנו, שאנו נאהב את עצמנו, בגלל שאנו יצירי הבורא, והשלימות שלנו נמצאת בנו, ואנו טובים ומושלמים, ככל שהשלימות העצמית תשכון בלבנו, פחות יהיה אכפת לנו אהבת זרים, הסכמתם או אישורם, משום ששלימות לא מותירה מקום לעוד… לא צריך עוד… די והותר שאני, יודע היטב שה' חי מתוכי, וכמו שהוא שלם בתכלית השלימות, גם אני שייך לשלימות ההיא. אכן, כאמור, ה' ברא אותנו יצורים חברתיים, אבל אפשר לומר שזה לכיוון ההפוך, שאנו נתן את האהבה שלנו לאחרים, לא שאנו נצפה להם, ביודענו את הנמיכות לה מגיעים אובדי הדרך המרגישים בודדים, נבין את גדולת המצוה להיות שם בשביל השני, להקשיב להמיית לבו, לתת את הכל בשביל הזולת זה לאהוב אותו, לא בשביל להשיג אהדה ממנו, אלא ממש פשוט בשביל לתת את עצמך לזולת, לעשות לו טוב, כי את זה מה שהוא צריך.