אשליה מול מציאות
יום ראשון, י"ג תמוז תש"פ
השליטה שלנו בעולם היא על ידי תקוה, אנו הרי איננו יודעים מה שיהיה, איך אנו מעיזים להסתער על עולם מפתיע, ולקוות ממנו לטוב. האשליה הכמוסה בלב האדם על היכולות שלו, מניעה אותה לצאת לדרך החיים במלא המוטיבציה. אין בזה פסול, ההפך, זו זרימת החיים הטבעית. אך הבעיה מתחילה, שאנו לא מודעים לכך שאנו חיים באשליה מסויימת, אנו רואים את תקוותנו כאמת גמורה, בלי שיכולה להיות הפתעה נוספת. המודעות הפנימית, לדעת, שאנו רק שחקנים בזירה הזאת, אמורה להעניק לנו פרופורציות לחיים הללו, להבין שיש מי שמנהיג אותנו בסופו של דבר, והוא יוצר את המציאות שלנו על קשייה ותמורותיה. האחד הזה, הוא גם זה שמחדיר בנו את חשק החיים, עלינו רק להסכים עם החשק הזה, לזרום איתו, לא להתנגד למהלכים האלוקיים. להבין שאכן הכל לטובה, גם כשהכל מאד חשוך. ביטול האשליה אינו יאוש, אלא התכוננות פנימית למה שיקרה, להבין שאנו באמת נתונים בידו האמונות. דבר אחד הוא לדעת שאנו מונהגים, ודבר שני הוא להאמין כי זה אך לטובה, ושום רע לא יצא לנו לעולם. שלוות החיים היא התקוה האמיתית, ההפך מהאשליה שהיא סוערת ובעלת דמיון – השקט הוא המציאות. עלינו לפתח בתוככי עצמיותנו את השקט האמיתי של הנשמה, שמסכימה מאד עם כל מה שקורה אתה, שהיא אוהבת את המציאות שסביבה, ומרימה עין מודה אל יוצרה בכל עת. אלו הם חיים אמיתיים, שיעניקו לנו צבע נכון לחיים הללו.