היכולת לגשר על פערי מציאות ואידיאה
עולמנו מתאפיין בכך שהוא 'עלמא דשקרא'.
נראה, שעיקר ההתמודדות שלנו כאן, הוא דווקא עם הדבר הזה למצוא נתיבים של אמת בעולם שלם שכולו שקר. לא רק במציאת האור של האמת הכי אמיתית אנו מתקשים למצות את השיא האפשרי. אלא גם בחיים הפשוטים, החל מהרגע בו לומד האדם לדבר, לומד הוא להוותו, כי אין אמת בעולם.
ילד קטן הלומד בבית הספר, מה בעצם רוצים ממנו? שיהיה ילד טוב, נכון? האם ילד טוב הוא דבר בעל הגדרה מדויקת? כלומר, האם יש משהו אפשרי, בו ניתן לומר, הילד הזה טוב או זה פחות טוב. נניח בלימודים, תלמיד מצטיין, מה זה? מצטיין בשקידה? שנים שלמדו אותן מספר שעות, אך זה בעל זכרון יותר טוב, ולכן דווקא הוא הצליח יותר מזולתו, האם זה מצטיין וזה לא?
ודאי כשאנו קוראים את הדברים, נגיד בטח! העיקר המאמץ, ההשתדלות… אבל זה שקר! כי בחיים, מי נערץ יותר? את מי המורים אוהבים יותר? את התלמיד החרוץ, פירוש כשרוני… זה סתום המוח, שכל כך רוצה להיות טוב הוא תלמיד עצלן ולא מתאמץ.
העשירים, המוצלחים, הטובים, הנהדרים… כל אלו בורכו במתנת שמים, ורק לכן עיני הכול נוצצות בדברם אודותיהם, איפה האמת? האיש הפשוט, חסר היוקרה והזוהר שעושה מעשה טוב בחשאי, ללא פרסומת וכתבת צבע, למה הוא לא מוערך? למה? התשובה היא: העולם הזה הוא עולם השקר.
תפנימו את זה.
גם בכלכלה, יש איזו נוסחה להצלחה בכלל? אדם עובד למעלה מעשר שעות בעבודה שחורה, ייגע ועמל, זיעה נוטפת ממנו, כל כולו קורס ממאמץ. בסופו של יום, מה יש לו ביד? ריוח השוה לשעת ישיבה במשרד ממוזג של הקומבינאטור בעל המפעלים ובתי החורשת, המצליחן המכוער… האם ניתן לערוך משוואה של עמל ועבודה למול תפוקה ופדיון? אפס.
לא שעיני צרה במצליחנים ובאלו שברכת ה' חוננה אותם. ההיפך, עלינו ועליהם להודות לה' על חסדו וטובו לבריותיו, כך יבנה העולם, ברצונו של אדון העולם הנעלם הזה. אך עלינו להתרכז קצת, להבין מה מקומנו בעירבוביה הזאת של עולמנו.
במבט נכון ומעמיק, נזהה המון קנאים לדבר ה', אשר לא כבודו של שוכן שחקים לנגד עיניהם, נמצא בעלי 'מוסר' שרחוקים ממושג זה כרחוק מזרח ממערב, ניפגש עם 'למדנים' שחלקים גדולים מידיעת התורה הם פשוט חוץ לתחומם. נגלה בעלי 'צִדקות' שהתואר ממש לא הולם אותם… בעלי צדקה שדווקא נהנים ממנה יותר מהמקבלים, בעלי רכוש שאין להם מה לאכול בבית, ומאושרים שרק התווית מונעת אותם מלהתגרש ולהסתכסך עם כל המשפחה, ועוד לא התחלנו את הרשימה.
ואז אנו בסכנה. אנו נהפוך אולי להיות את מורדי החברה הידועים, שפיהם מלא תלונות, איך שכל העולם הזה הוא שקר, ואי אפשר להאמין לאף אחד, ותראה, פעם הייתי עוד מאמין, אבל עזוב אותך… הכול שטויות וכהנה, וכהנה.
גם אלו טועים. כי האמת ברורה מאד. היא גם נמצאת כאן. היא הקדוש־ברוך־הוא בעצמו וה' אלקים אמת. היא נמצאת בעמדת התגוששות עם השקר. אם מציאותו של הקדוש־ברוך־הוא ברורה לנו, הרי שגם מציאותה של האמת מוכרחת להיות נוכחת. הדבק באמת בהקדוש־ברוך־הוא הוא איש האמת האמיתי, היכול לזהות את התוכן ולא רק את העטיפה.
בכל מצב בחיים, ללא התחשב בתוצאות או בקושי, המאמין יבקש למצוא את פניו המסתתרות של א'ל האמת. אין שום דבר בעולם שנעשה בעולם סתם, זו לא קלישאה של מדביקי סטיקרים על מכוניות, זו האמת הנחבאת במקומות שדווקא שם לא מחפשים.
המאמץ לא אמור למשוך תהילה מבני אדם יושבי חושך וצלמות, כל פגישה בקירות אטומים המקשטים את עלמא דשיקרא, כמוה כתזכורת על השגרירות יוצאת הדופן שלנו מעולם בהיר של אמת. היהודים המאמינים בבורא עולם, ומסוגלים להתנתק מהאוירה הכללית המושלת בכיפה יכולים למצוא את שבילי האמת בג'ונגל הגדול של עצי השקר הנושקים זה לזה.
מי שרוצה לחיות באטמוספרה אחרת, נקיה יותר, אמיתית ואותנטית, עליו לחדול מלהכות שוק על ירך את אנשי השקר שסביבו, את האמת האהובה עליך, חפש נא בנבכי נפשך, תופתע לגלות עד כמה אתה אמור לעמול בכדי לקבל את דיפלומת האמת.
תחילתו של תהליך המעבר בין העולמות המנוגדים אך המשלימים שבין עולם השקר לאמת, מתבצעת על ידי שמירת הפה והלשון מלדבר שקר, לא לרמות ולא להגזים, לא להתרברב ולא לעגל פינות. והעיקר לנסות להסתכל על מה שקורה במבט מרומם יותר, בהסתכלות של אמת.
עולמנו מתאפיין בכך שהוא 'עלמא דשקרא'.
נראה, שעיקר ההתמודדות שלנו כאן, הוא דווקא עם הדבר הזה למצוא נתיבים של אמת בעולם שלם שכולו שקר. לא רק במציאת האור של האמת הכי אמיתית אנו מתקשים למצות את השיא האפשרי. אלא גם בחיים הפשוטים, החל מהרגע בו לומד האדם לדבר, לומד הוא להוותו, כי אין אמת בעולם.
ילד קטן הלומד בבית הספר, מה בעצם רוצים ממנו? שיהיה ילד טוב, נכון? האם ילד טוב הוא דבר בעל הגדרה מדויקת? כלומר, האם יש משהו אפשרי, בו ניתן לומר, הילד הזה טוב או זה פחות טוב. נניח בלימודים, תלמיד מצטיין, מה זה? מצטיין בשקידה? שנים שלמדו אותן מספר שעות, אך זה בעל זכרון יותר טוב, ולכן דווקא הוא הצליח יותר מזולתו, האם זה מצטיין וזה לא?
ודאי כשאנו קוראים את הדברים, נגיד בטח! העיקר המאמץ, ההשתדלות… אבל זה שקר! כי בחיים, מי נערץ יותר? את מי המורים אוהבים יותר? את התלמיד החרוץ, פירוש כשרוני… זה סתום המוח, שכל כך רוצה להיות טוב הוא תלמיד עצלן ולא מתאמץ.
העשירים, המוצלחים, הטובים, הנהדרים… כל אלו בורכו במתנת שמים, ורק לכן עיני הכול נוצצות בדברם אודותיהם, איפה האמת? האיש הפשוט, חסר היוקרה והזוהר שעושה מעשה טוב בחשאי, ללא פרסומת וכתבת צבע, למה הוא לא מוערך? למה? התשובה היא: העולם הזה הוא עולם השקר.
תפנימו את זה.
גם בכלכלה, יש איזו נוסחה להצלחה בכלל? אדם עובד למעלה מעשר שעות בעבודה שחורה, ייגע ועמל, זיעה נוטפת ממנו, כל כולו קורס ממאמץ. בסופו של יום, מה יש לו ביד? ריוח השוה לשעת ישיבה במשרד ממוזג של הקומבינאטור בעל המפעלים ובתי החורשת, המצליחן המכוער… האם ניתן לערוך משוואה של עמל ועבודה למול תפוקה ופדיון? אפס.
לא שעיני צרה במצליחנים ובאלו שברכת ה' חוננה אותם. ההיפך, עלינו ועליהם להודות לה' על חסדו וטובו לבריותיו, כך יבנה העולם, ברצונו של אדון העולם הנעלם הזה. אך עלינו להתרכז קצת, להבין מה מקומנו בעירבוביה הזאת של עולמנו.
במבט נכון ומעמיק, נזהה המון קנאים לדבר ה', אשר לא כבודו של שוכן שחקים לנגד עיניהם, נמצא בעלי 'מוסר' שרחוקים ממושג זה כרחוק מזרח ממערב, ניפגש עם 'למדנים' שחלקים גדולים מידיעת התורה הם פשוט חוץ לתחומם. נגלה בעלי 'צִדקות' שהתואר ממש לא הולם אותם… בעלי צדקה שדווקא נהנים ממנה יותר מהמקבלים, בעלי רכוש שאין להם מה לאכול בבית, ומאושרים שרק התווית מונעת אותם מלהתגרש ולהסתכסך עם כל המשפחה, ועוד לא התחלנו את הרשימה.
ואז אנו בסכנה. אנו נהפוך אולי להיות את מורדי החברה הידועים, שפיהם מלא תלונות, איך שכל העולם הזה הוא שקר, ואי אפשר להאמין לאף אחד, ותראה, פעם הייתי עוד מאמין, אבל עזוב אותך… הכול שטויות וכהנה, וכהנה.
גם אלו טועים. כי האמת ברורה מאד. היא גם נמצאת כאן. היא הקדוש־ברוך־הוא בעצמו וה' אלקים אמת. היא נמצאת בעמדת התגוששות עם השקר. אם מציאותו של הקדוש־ברוך־הוא ברורה לנו, הרי שגם מציאותה של האמת מוכרחת להיות נוכחת. הדבק באמת בהקדוש־ברוך־הוא הוא איש האמת האמיתי, היכול לזהות את התוכן ולא רק את העטיפה.
בכל מצב בחיים, ללא התחשב בתוצאות או בקושי, המאמין יבקש למצוא את פניו המסתתרות של א'ל האמת. אין שום דבר בעולם שנעשה בעולם סתם, זו לא קלישאה של מדביקי סטיקרים על מכוניות, זו האמת הנחבאת במקומות שדווקא שם לא מחפשים.
המאמץ לא אמור למשוך תהילה מבני אדם יושבי חושך וצלמות, כל פגישה בקירות אטומים המקשטים את עלמא דשיקרא, כמוה כתזכורת על השגרירות יוצאת הדופן שלנו מעולם בהיר של אמת. היהודים המאמינים בבורא עולם, ומסוגלים להתנתק מהאוירה הכללית המושלת בכיפה יכולים למצוא את שבילי האמת בג'ונגל הגדול של עצי השקר הנושקים זה לזה.
מי שרוצה לחיות באטמוספרה אחרת, נקיה יותר, אמיתית ואותנטית, עליו לחדול מלהכות שוק על ירך את אנשי השקר שסביבו, את האמת האהובה עליך, חפש נא בנבכי נפשך, תופתע לגלות עד כמה אתה אמור לעמול בכדי לקבל את דיפלומת האמת.
תחילתו של תהליך המעבר בין העולמות המנוגדים אך המשלימים שבין עולם השקר לאמת, מתבצעת על ידי שמירת הפה והלשון מלדבר שקר, לא לרמות ולא להגזים, לא להתרברב ולא לעגל פינות. והעיקר לנסות להסתכל על מה שקורה במבט מרומם יותר, בהסתכלות של אמת.