אור השייכות אליו יתברך
ראש השנה, ב' תשרי תשפ"א
ידע שור קונהו וחמור אבוס בעליו, ישראל לא ידע עמי לא התבונן. צריך להבין ענין קנין, וכמו שאומרים בימים נוראים: לקונה עבדיו בדין, הרי ממי יקנה ומה מהות הקנין כשהיא אפילו לא על דרך משל לקוב"ה כיון שהכל שלו, והוא תמוה מאד. כי נקודת הקנין הוא שמשלם לאי מי על הדבר שנעשה שלו, ולמי ישלם קוב"ה. והענין, כי ענין בעלות בעולם הוא רק על ידי התשלום של הקנין, כי דבר שהוא הפקר אף שהוא שלו לגמרי, הוא של הבריאה ואין לו בעלות אמיתית על זה, הקנין של האדם על השור יוצר תהליך טבעי של התחברות השור לקונהו, משום שהוא שלו לגמרי, כי הוא שילם עליו, ופרע את חובו לבריאה, ואין מישהו בעולם שיכול להכנס לבעלות זו כי אם הוא בעצמו, והשור שייך לו לגמרי לגמרי. ואין דבר כזה בעולם באמת, כי הכל של השם יתברך, והוא הקונה האמיתי, היינו שיש לו בעלות מוחלטת על הדרך של אדם הקונה שור מחבירו, שפרע את חובו להבריאה, והוא והבריאה אחת, נמצא שהוא הקונה האמיתי של כל הדברים באשר הוא יצרם בדעת, והתשלומים הם מיניה וביה, בחינת מנין שהקב"ה מתפלל. כי יצר חוק שצריך להשפיע לבריאה, והוא מחייב את עצמו, כביכול, לכך (הדברים כאן עמוקים מאד עד כי קשה לי לבאר), וידיעת היותנו קנינים שלו, היא ידיעת ההבדלה שלנו מן הבריאה שאין אנו כפופים 'בעצם' לשום דבר, כי אנו שלו ממש. וזהו סוד ר"ה לקונה עבדיו בדין, שהוא מחדיר בהם אור השייכות אליו, כי מלכות היא שייכות שהמלך שייך להעם והעם שייכים לו, ואין הפרש ביניהם, כי הוא חושב אותם והם חושבים אותו וכו', ועוד פרטים רבים. ודבר זה הוא ממילא אצל קוב"ה בסוד אני אמרתי אלקים אתם וכו', שאנו נכללים מצד העצמות והמהות שלנו בו יתברך, ובר"ה נתגלה ענין זה, היינו השייכות והקנין.