כמיהה לגעגועי ברסלב
עש"ק עקב תש"פ
מי יתנני להיות ברסלבר חסיד אמיתי, מלא אור בלב, השתוקקות עד כלות, געגועי נפש נכספים, כמיהות זועקות בלילות, שמחה פשוטה של יהודי, מצוות מאירות כאלו, קרבת אלוקים בשפה הכי רדודה, ברסלב הפשוטה, האוהבת ומחזקת, המעוררת ומייסרת, השואפת לשלימות לא מושגת, ברסלבר של דיבורי אמונה, ברסלבר של אמונה בצדיק, של התהפכות למהות הצדיק… של כיסופים לדבר מרבינו, להריח את הניחוח המיוחד של ברסלב. אור החכמה של הרבי, שכל החכמות בטלות כנגדו, שלועג למחקרים מתחכמים, התם מסיפורי מעשיות, שתמיד אומר שאצל הקב"ה הכל יכול להיות. זהו זה, ברסלבר זה "אצל הקב"ה"!. ברסלב בלי שיתוף של עוד דרכים, גם הנכונות והחכמות…. ברסלב שבזה במלא פה לכל קומבינה שכלית. ברסלב של סיפורי מעשיות, של שיחות שרק אנ"ש מבינים, של טבע זועק אלוקות, ברסלבר… כזה של השכונה, שכולם צוחקים עליו, אבל הוא האור של כולם. הוא מנסה לא להתייאש בשבילם, כי הוא מארגן מיד את ה'דיבורים' הנכונים, היוצקים משמעות לכל ענין, ויש ענין שנתהפך לטובה, אני מתגעגע לטעום את המתיקות הברסלבית הנאיבית, הבטוחה שיש פתרון כזה פשוט לכל הבעיות, להתלונן לאבא בשפה של דביל, ברסלבר כזה, שמדבר עם אש בעינים, ברסלבר שלא אוהב פרסום, ברסלבר שלועג להכל אבל לוקח הכל בשיא הרצינות, ברסלבר של זמן תפילה וק"ש, של דקדוק הלכה… של אהבת פיצ'ובקעס הלכתיים בלי חומרות יתירות. ברסלבר שמדבר על שולחן ערוך בתמימות חסידית, זה עם הספרונים הקטנים של קיצורים וקיצורי קיצורים, משהו ששייך לרבינו, לר' נתן, לאמת החסידית העתיקה, עם הזקן והפיאות הזה, שיש להם נוכחות בכל מקום, בלי בושה, בגאווה של תמימים, הגן עדן לשוטים שהיא כל כך נכונה, השמחה מדברים שלא שמחים עליהם, מהשגחות נוראיות ופלאיות, מתמימות במנת יתר, שמדביקה ציניקנים שנבהלים מתמימות של עצמם, נכפים על ידי הברסלבר לדבר על מציאות רוחנית עוטפת, משהו זועק כזה, לא משנה סדורה של שכלתנים אלוקיים, אלא שטות דקדושה, להדחף פנימה עם הבגד המלוכלך, לרקוד את הריקוד המנחם של רבינו, לדבר מרבינו ולהרגיש שהוא חי בלבנו, לכתוב אותו מחדש כזה, באותיות של היום, ובריח הטהור של פעם פעם, ברסלב של ביאור הליקוטים, שכל דיבור מרבינו הוא כאילו עמוק אבל הוא פשוט להדהים, לאהוב סיפורי עובדים עד דמעות, לינוק חצותים קריריים כאלו, של בכי על העלמה, והתקשרות לצדיק מחדש. ברסלבר של כותל, של קברי צדיקים, של מירון ושל אומן… אוח, אומן ראש השנה, להרגיש את הרבי בלי לדעת באיזה מנין תתפלל, כי מה זה משנה, כן להתפלל ולא להתפלל בשיא הפשיטות, להיות נר לצדיק, להתמסר אליו שיעשה אתנו את התיקונים שלו, שיתקן את העולם אתנו, כי כל העולם תלוי בראש השנה שלו… אני רוצה להיות ברסלבר… איי, ברסלבר גנוז כזה, שאף פעם לא בא בחשבון עם השם, תמיד מצדיק אותו… פרקליט של האמת היהודית הפשוטה, וצדיקי אמת, ואנ"ש והמון לימוד זכות על רשעים ועל לא רשעים, לבוז למפורסמים ולצקצק שזה ממש לא נכון, כי אנו רק אוהבים. ברסלבר כזה, אויש, שיכול להיות גם חרדי וחסידי להדהים ולהתחבק כמו במזרח הרחוק, לדבר בתדר סטלני ולהיות יעענו מבין מאמרים עמוקים בליקוטי מוהר"ן, להסתלבט על חב"ד ולהיות ממש אחד מהם, בשיא התמימות, אוי ברסלבר, מי יכיר אותך, מי ידע כמה מסוכסך אתה עם עצמך, כמה עובר עליך מה שעובר…. ואעפ"כ מתחזק נצחי, אור האורות של אמונה פשוטה… כמה אתה רוצה להיות איש כשר, כמה ברסלב מייאשת ומחזקת, מרקידה ומבכייה, אוח ברסלב.