מלים של סערת נפש
לא יודע איך כותבים מכתב לנפש ולנשמה, אולי זו שיחה לתוך המהות העצמית הפנימית, או אפילו להקשיב לכיסופים הכי כמוסים שלה, אבל עם זאת ניתן לנסות לקלוט את השורות המהדהדות של הנשמה שבתוכי, שצועקת את רצונותיה, ומשוחחת את השיחה הפנימית שלה.
נפשי היקרה, זכרי שאת אלוהית לגמרי, חלק אלוה ממעל ממש, עלייך להעריך ולהעריץ את עצמך על זה, תרוממי את הערך העצמי שלך, הביני עד כמה את מושלמת, הגוונים השונים שבך מרהיבים, וכל מה שקורה אתך וסביבך הוא הנכון ביותר.
נפשי החמודה והכבודה, אל תעצבי מהעבר, כל עבר שיהיה, אל תשברי מההווה, ואל תפחדי מהעתיד, דעי, את מוגנת ושמורה, אהובה ומחובקת על ידי יוצרך, אין רגע במציאותך בעולם שאת לבד, ושאינך מסובבת חסד אינסופי של אהבה ענקית. למרות שאת נקלעת לנסיונות שהופכים אותך ללא מדוייקת, את רשאית לפעול, אבל מתוך ידיעה ברורה שאת עצם הטוב, ויוצרך שמח בך בכל רגע שאת נושמת את נשימותייך.
נפשי האצילה, הביטי על כל שכיות החמדה שאספת בחייך, על ידי מליוני רצונות טובים, תנועות חיוביות ומעשים טהורים וטובים, מעטי להצביע על המקומות שלא הוארו מספיק, אל תתעסקי הרבה עם ניפוצי שאיפות, תחיי את ההוה מתוך דבקות בעצם האלוהות שבך, התעטפי באהבה הגדולה שמוצעת לך בכל רגע היותך, קבלי בהתמסרות את מציאותך האהובה, שאפי אל השורש הטוב שלך, אל המקום הנכון בעולמך.
נפשי הטובה, מה לך לחיות את חייך בעצב ובמרירות, מה עם שמחת החיים שהועיד לך הבורא, האם ברור לך שרצונו לוותר על זה, להאשים ללא סוף את כל כולך, לראות בעצמך את הפחות הטוב, להתייחס אלייך ביחס של נשמות אחרות, של מאורעות, מקרים ותהפוכות שעברו עלייך? הלוא מה את, ומי את, מה מהותך וענינך – הטוב הגמור!
נפשי הקדושה והטהורה, וכי ידעת מהי שיבה אל השורש? אהבה יותר גדולה וענקית, שלא היתה עדיין, משהו מתרפק ואוהב מאד, ללא עכבות ובושות, אהבה כואבת שעוטפת את כל כולך, לחוש את זה שוב, להיות שם במקור היצירה ובתדר הזך שלה, מרירות של אוהבים נכזבים, ולא עצבות של מאוכזבים ומיואשים, תתרחצי במי העדן הללו של החשיבה החיובית, ובכך תנשאי את האלוהי שבקרבך לרוממות המתאימה.
נפשי האהובה והנעימה, למה תשבי בחושך ובבוץ העצמי, להשתכשך במי המדמנה של רחמים והלקאה עצמיים, לשוא תעני את עצמך נפשי, ואת בחירת השמים, עטרת, נזר וסיבת הבריאה כולה, כלום יתכן לייחס לבורא פגם בבריאתו הנפלאה? הרימי עצמך אל הטוב הגמור והנפלא שכרוך בכנפייך, עופי ודאי השמימה, לחבק את תכול ענני שחק, לחוש את טעם האהבה הגנוזה בך, הפיקי את מלוא ההנאה מקרבה נשגבה זו.
נפשי הכאובה מלאת הזכרונות, זכרי, שחיי שמחה הם הדבר הנכון, וחיי עצב אפילו בלבוש של לשם שמים – הם הדבר הלא נכון, גם אם יש דברים שאת מצטערת עליהם, וכי אפשר להפסיד את אהבת המקום? את השמחה בו? הרי הדרך הזו מפילה הרבה יותר, זכרי נשמה, כי רק על ידי שמחה והדיפת המחשבות המחסלות – אפשר להתקרב יותר.