{מכתב 007 – להיות צדיק ולמדן}

צִדְקוּת וְלַמְדָנוּת

לַתַּלְמִידִים הַיְּקָרִים וּלְהוֹרֵיהֶם הַחֲשׁוּבִים

שַׁבָּת שָׁלוֹם וּמְבֹרָךְ!

הִנֵּה אָנוּ מִתְקָרְבִים לִקְרַאת סִיּוּמָהּ שֶׁל שָׁנָה מִתְּחִלַּת פְּתִיחַת הַיְּשִׁיבָה, וְאִם נַתְחִיל לְתָאֵר אֶת קְדֻשַּׁת הַיְּשִׁיבָה הַזֹּאת, וְכַמָּה תּוֹרָה וַחֲסִידוּת לָמְדוּ בָּהּ, וְכַמָּה בַּחוּרִים הִשְׁתַּנּוּ מִן הַקָּצֶה אֶל הַקָּצֶה בִּזְכוּת הַיְּשִׁיבָה שֶׁל הַצַּדִּיק הָאֱמֶת, שֶׁבָּהּ לוֹמְדִים אֱמוּנָה. יִכְלֶה הַדַּף וְהֵם לֹא יִכְלוּ, וְכָל מִי שֶׁעוֹמֵד מִן הַצַּד וְרוֹאֶה בֶּאֱמֶת מַה שֶּׁקּוֹרֶה בַּיְּשִׁיבָה, וְאֶת הֶעָמָל שֶׁמֻּשְׁקָע בְּכָל בָּחוּר וּבָחוּר – מִתְרוֹנֵן לִבּוֹ עַל הָאֹשֶׁר הַגָּדוֹל הַזֶּה, שֶׁזָּכִינוּ לִישִׁיבָה קְדוֹשָׁה וְנִפְלָאָה כָּזֹאת.

הַחִדּוּשׁ הָאֲמִתִּי שֶׁל יְשִׁיבַת 'תִּפְאֶרֶת מוֹהֲרָא"שׁ', וַאֲנִי מַרְגִּישׁ חוֹבָה נְעִימָה לְיַדֵּעַ אֶת מִי שֶׁמּוּכָן לִשְׁמֹעַ, שֶׁהַיְשִׁיבָה לֹא נוֹעֲדָה רַק לְבַעֲלֵי כִּשָּׁרוֹן אוֹ לְבַחוּרִים מְיֻחָדִים בְּשׁוּם תְּחוּם, אֶלָּא הַמְּיֻחָדוּת שֶׁלָּהּ, שֶׁאָנוּ מִשְׁתַּדְּלִים לְגַדֵּל אֶת הַשְּׁאִיפוֹת וְאֶת הָרְצוֹנוֹת לִהְיוֹת אֲנָשִׁים כְּשֵׁרִים, אֶת הַכְּמִיהָה שֶׁל בָּחוּר נָקִי וְקָדוֹשׁ לִצְמֹחַ לְתַלְמִיד חָכָם, זֶה עוֹמֵד בְּרֹאשׁ מַעֲיָנֵינוּ, לָכֵן כָּל מִי שֶׁרוֹצֶה – יָכוֹל. כָּל מִי שֶׁמַּצְהִיר שֶׁהוּא מֵבִין שֶׁתַּכְלִית הָאָדָם בְּעוֹלָמוֹ הִיא לִגְדֹּל בַּתּוֹרָה – מְקוֹמוֹ אִתָּנוּ.

לָכֵן אָנוּ רוֹאִים אֶצְלֵנוּ תַּלְמִידִים, שֶׁמִּצַּד טִבְעָם אוֹ יְכָלְתָּם הַשִּׂכְלִית וְהַטִּבְעִית, אִם הָיוּ בְּמָקוֹם אַחֵר, הָיוּ חָלִילָה מִתְרַחֲקִים מֵהַתְמָדַת הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה, וְאִלּוּ תַּחַת צִלָּא דִּמְהֵימָנוּתָא שֶׁל אוֹצַר כְּלִי חֶמְדָּה – יְשִׁיבָתֵנוּ הַקְּדוֹשָׁה, הֵם מַתְמִידִים נוֹרָאִים, עַד שֶׁלְּמַרְאֵיהֶם זוֹלְגוֹת הָעֵינַיִם דְּמָעוֹת שֶׁל גִּיל מֵרֹב הִתְרַגְּשׁוּת עַל צַדִּיקִים צְעִירִים שֶׁכָּאֵלּוּ, שֶׁאָנוּ מְגַדְּלִים בַּעֲרוּגַת יְשִׁיבָתֵנוּ.

אֵין אָנוּ מִתְגָּאִים חָלִילָה בַּעֲבוֹדַת הַקֹּדֶשׁ, וְגַם אֵינֶנּוּ מְרוּצִים עֲדַיִן לְגַמְרֵי. הַשְּׁאִיפָה שֶׁלָּנוּ הָאֲמִתִּית, זֹאת שֶׁמְּקַנֶּנֶת בְּתוֹכִיּוּת וּפְנִימִיּוּת הַלֵּב, שֶׁהַיְּלָדִים הַלָּלוּ, יִצְמְחוּ לִמְאוֹרֵי תּוֹרָה וַחֲסִידוּת, שֶׁכָּל נְשָׁמָה וּנְשָׁמָה שֶׁנִּכְנֶסֶת תַּחַת כַּנְפֵי הַיְּשִׁיבָה, תְּקַבֵּל אֶת הַכֵּלִים הַדְּרוּשִׁים לָהּ, כְּדֵי לְהַעְפִּיל מַעְלָה מַעְלָה בַּסֻּלָּם עֲבוֹדַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שֶׁל בְּרֶסְלֶבֶר חֲסִידִים, הָאֲנָשִׁים הַכְּשֵׁרִים בֶּאֱמֶת. זֹאת תִקְוָתֵנוּ וְזֹאת תִּפְאַרְתֵּנוּ.

בְּפָרָשַׁת הַשָּׁבוּעַ, פָּרָשַׁת קֹרַח, אָנוּ קוֹרְאִים עַל מַטֶּה אַהֲרֹן שֶׁפָּרַח, כִּי כַּאֲשֶׁר בּוֹחֵר ה' בְּמִי שֶׁאוֹהֵב אוֹתוֹ, הֲרֵי שֶׁהוּא מְקַבֵּל כְּלֵי עֲבוֹדָה עִם פְּרִיחָה, הַיְנוּ לְהַצְמִיחַ הָלְאָה וָהָלְאָה, שֶׁהַקְּדֻשָּׁה הַגְּדוֹלָה הַזֹּאת, תִּהְיֶה פָּרָה וְרָבָה.

וְגִלָּה לָנוּ מְאוֹר עֵינֵינוּ חִיּוּת נַפְשֵׁנוּ, מוֹהַרְנַ"תְּ הַקָּדוֹשׁ זי"ע (הִלְכוֹת בִּרְכַּת הוֹדָאָה הֲלָכָה ה') עַל כֵּן צִוָּה ה' יִתְבָּרַךְ שֶׁכָּל אֶחָד יַכְנִיס מַטֶּה שֶׁלּוֹ לִפְנֵי אֲרוֹן הָעֵדוּת, וְהָיָה הָאִישׁ אֲשֶׁר יִבְחַר בּוֹ מַטֵּהוּ יִפְרָח, לְהוֹרוֹת שֶׁמַּטֵּה אַהֲרֹן שֶׁהוּא בְּחִינַת רַב הָאֱמֶת שֶׁהוּא מַלְאַךְ ה' צְבָאוֹת שֶׁכּוֹלֵל וּמְיַחֵד לַמְדָן וְצַדִּיק, וַאֲזַי הוּא בְּוַדַּאי עוֹשֶה פֵּרוֹת דְּהַיְנוּ שֶׁהוּא לְבַדּוֹ מְחַדֵּשׁ חִדּוּשִׁין דְּאוֹרַיְתָא אֲמִתִּיִּים בַּתּוֹרָה שֶׁהֵם בְּחִינַת פַּרְדֵּ"ס. כִּי רַק מַטֶּה שֶׁלּוֹ פָּרַח וְגָדַל וְעָשָה פֵּרוֹת, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב וַיֹּצֵא פֶרַח וַיָּצֵץ צִיץ וְכוּ', דְּהַיְנוּ שֶׁלִּמּוּד הַתּוֹרָה שֶׁלּוֹ שֶׁהוּא בְּחִינַת מַטֶּה – הוּא לְבַדּוֹ הִצְלִיחַ וְעָשָה פְּרִי, כִּי הוּא מַלְאַךְ ה' צְבָאוֹת שֶׁמְּקַשֵּׁר לַמְדָן לְצַדִּיק שֶׁעַל יְדֵי זֶה עִקַּר שְׁלֵמוּת חִדּוּשֵׁי הַתּוֹרָה שֶׁהֵם בְּחִינַת פַּרְדֵּ"ס. וְעַל כֵּן בְּוַדַּאי לוֹ מַגִּיעַ הַכְּהֻנָּה, כִּי הוּא זָכָה לְכִסּוּפִין וְאַהֲבָה דִּקְדֻשָּׁה.

נִמְצֵינוּ לְמֵדִים, שֶׁהַלִּמּוּד שֶׁל הָרַב הָאֱמֶת, הוּא לִמּוּד נִפְלָא כָּזֶה שֶׁמְּאַחֵד בְּקִרְבּוֹ לַמְדָנוּת וְצִדְקוּת בְּיַחַד, הַלִּמּוּד הַזֶּה מַחְדִּיר בַּלּוֹמֵד, כִּי כָּל מִלָּה שֶׁל תּוֹרָה, הִיא מִלָּה שֶׁל הִתְקָרְבוּת לְאֵל חַי, כָּל מַה שֶּׁלּוֹמְדִים בְּרַחֲבֵי הַתּוֹרָה הָעֲנָקִית הַזֹּאת – מְקָרֵב אוֹתִי יוֹתֵר וְיוֹתֵר אֶל מוּל פְּנֵי הֲדָרוֹ יִתְבָּרַךְ, לַחֲזוֹת בְּנֹעַם ה' וּלְבַקֵּר בְּהֵיכָלוֹ, וְהַכְּהוּנָה שֶׁהִגִּיעָה לְאַהֲרֹן, הִגִּיעָה לוֹ בִּגְלַל הכיסופים וְהָאַהֲבָה דִּקְדֻשָּׁה. הַכְּהוּנָה הִיא בְּחִינַת תּוֹרָה, וְאַתֶּם כֹּהֲנֵי ה' תִּקָּרֵאוּ, לְשָׁרֵת וּלְשַׁמֵּשׁ לִפְנֵי ה' בְּדוֹרֵנוּ אֶפְשָׁרִי רַק בְּאֶמְצָעוּת לִמּוּד מַתְמִיד בַּתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה, וְשֶׁכָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ עַל כָּל אֲשֶׁר בּוֹ יִהְיֶה כְּאֶפֶס וּכְאַיִן מוּל מִלָּה אַחַת שֶׁל תּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה.

הַלִּמּוּד הַתּוֹרָה שֶׁלָּנוּ צָרִיךְ לִהְיוֹת בִּבְחִינַת מַטֶּה, זֶהוּ הַמֵּקֵל שֶׁרַבֵּנוּ כּוֹתֵב עָלָיו בְּתוֹרָה א', כְּמוֹ שֶׁעוֹמְדִים נֶגֶד רוֹצֵחַ שֶׁרוֹצֶה לִמְנוֹעַ אוֹתִי מִן הַחַיִּים, חַס וְשָׁלוֹם, כָּךְ הַלִּמּוּד הַזֶּה, אִם הוּא בְּשִׂיא הַכֹּחוֹת וְהַהִתְלַהֲבוּת דִּקְדֻשָּׁה, יֵשׁ לוֹ כֹּחַ לְנַצֵּחַ אֶת כָּל הָאוֹיְבִים בְּגַשְׁמִיּוּת וּבְרוּחָנִיּוּת, וְהָעִקָּר בְּרוּחָנִיּוּת – שֶׁבָּא לְהַחֲטִיא אֶת הָאָדָם, לַהֲגוֹתוֹ מִן הַמְּסִלָּה. רַק תּוֹרָה, וְרַק תּוֹרָה, וְרַק תּוֹרָה – יְכוֹלָה לְנַצֵּחַ  אֶת הַמִּלְחָמָה.

הַמִּלְחָמָה הַזֹּאת, מִלְחֶמֶת הַיֵּצֶר, נִכְפֵּית עַל כָּל בָּחוּר צָעִיר מֵהָרֶגַע שֶּׁפּוֹסֵעַ בִּשְׁבִילֵי הַחַיִּים, אִם לֹא נְצַיֵּד אֶת הַנֶּפֶשׁ הָרַכָּה בְּרִבּוּי תּוֹרָה, בְּכַמּוּת וּבְאֵיכוּת – לֹא יִהְיֶה לָהּ אֶת הַכְּלִי לַעֲמֹד בְּנַפְתּוּלֵי הַחַיִּים, לַמְרוֹת כָּל הָרָצוֹן הַטּוֹב. וּמֵאִידָךְ, אִם זֹאת תִּהְיֶה תּוֹרָה, לְלֹא הַיִּרְאָה הַגְּדוֹלָה שֶׁאָנוּ לוֹמְדִים אֵצֶל הַצַּדִּיק – לֹא תִּהְיֶה לָהּ קִיּוּם, רַק הַיִּחוּד בֵּין צַדִּיק לְלַמְדָן, מְנִיבָה אֶת הַפְּרָחִים מִן הַמַּקֵּל.

טַלְטֵלָה עֲנָקִית חָוִיתִי, כְּשֶׁבְּאַקְרַאי גָּמוּר, בְּהַשְׁגָּחָה פְּרָטִית מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ – נָפְלוּ לְיָדִי שָׁלֹשׁ מַסֶּכְתּוֹת עֲטוּפוֹת נַיְלוֹן שֶׁל אֶחָד מִבְּחִירֵי יְשִׁיבָתֵנוּ הַקְּדוֹשָׁה, מַסֶּכְתּוֹת בְּרָכוֹת, תַּעֲנִית וַחֲגִיגָה. לֹא הָיָה קָשֶׁה לְזַהוֹת אֶת הַכְּתָב הַיָּפֶה וְהַנָּעִים הַמְבַשֵּׂר אֶת הַמּוֹעֲדִים שֶׁל מֵאָה וְאַחַת סִיּוּמֵי הַמַּסֶכְתּוֹת הַלָּלוּ, אַחַת לְאַחַת, שׁוּרָה אַחַר שׁוּרָה. הִתְחַלְתִּי בְּ… וְסִיַּמְתִּי בְּ… אִם הָיִיתִי צָרִיךְ סֵפֶר מוּסָר אֲמִתִּי וְנוֹקֵב, הָיוּ הָרְגָעִים הַקְּסוּמִים הַלָּלוּ, בָּהֶם הִתְרַגַשְׁתִּי עַד עֹמֶק נַפְשִׁי, כַּאֲשֶׁר אָחַזְתִּי אֶת הַגְּמָרוֹת הַלָּלוּ בַּיָּד, וְלִבִּי הוֹמֶה אֶל אַהֲבַת הַתַּלְמִידִים הַיְּקָרִים הַלָּלוּ, וְעֵינַי נוֹטְפוֹת דְּמָעוֹת שֶׁל הִשְׁתּוֹקְקוּת, וְכֻלִּי אֵשׁ לֶהָבָה שֶׁל הִתְפַּעֲלוּת, מִמַּה שֶּׁמּוֹהֲרָא"שׁ הַקָּדוֹשׁ חוֹלֵל בִּפְנִימִיּוּת הַלֵּב שֶׁל הַיְלָדִים הַיְּקָרִים הַלָּלוּ – יַלְדֵי רוּחוֹ וּפֵרוֹת טִפּוּחָיו.

וְרַק נִשְׁאַר לִי לְהִתְפַּלֵּל שֶׁלֹּא יִיבַשׁ הַמַּעְיָן וְלֹא יִקָּצֵץ הָאִילָן

וְשֶׁנִּזְכֶּה לִהְיוֹת אֲנָשִׁים כְּשֵׁרִים בֶּאֱמֶת כִּרְצוֹנוֹ יִתְבָּרַךְ

אוֹהֲבְכֶם בֶּאֱמֶת

שְׁלֹמֹה בָּרוּךְ בְּלוֹי

רֹאשׁ הַיְּשִׁיבָה