מלכויות זכרונות ושופרות – לזכור אלוקות תמיד
ראש השנה תשפ"א
אמרו לפני מלכויות כדי שתמליכוני עליכם, אמרו לפני זכרונות כדי שיעלה זכרונכם לפני לטובה, ובמה בשופר. ענין אמירת המלכויות, הוא סוד חיבור כל המאורעות שעוברים על כל אדם אל המלכות, אמרו לפני מלכיות, חברו את כל הדברים שקורים לכם אל סוד המלכות, שתדעו אשר מלכותו בכל משלה, כדי שתמליכו אותי גם כשתהיו בבחינת עליכם, במקום שלכם, היכן שאתם לא מרוצים להכניס אותי, כעת בשעת ההתפייסות הבחינו היטב כי כל מה שפגש אתכם היה התגלות המלכות, אלא שלא שמתם לב, בראש השנה זה היום תחילת מעשיך, האדם יכול להמשיך על עצמו את אור האמת של המלכות, ולא די באמירת הפסוקים בלבד, אלא כאן מתבצע תהליך אמיתי של המלכת השם על הלב הפרטי, עליכם… ואמרו לפני זכרונות כדי שיעלה זכרונכם לפני לטובה, כי כל החיים הם זכרונות, של מעשים ודיבורים וכו', אלא שאין אפשרות אמיתית לזכור בשעת מעשה כי הכל אלוקות ממש, ואין עוד מלבדו גם בתהליכי חיים פעילים, אינם מנותקים מן המלכות, וכאשר אנו מדברים מזכרון ה', ביום הזכרון, אנו מורים בכך כי הזכרונות הלא לה' המה, כי לא היה כלום חוץ ממנו והוא פעל ועשה וכו', וזהו עומק פנימיות הזכרון, לזכור בה' גם בדרך אחרונית שלאחר מעשה, לזכור את הדברים שוב, בתפישת עולם של אלוקות, ובמה? בשופר, כאן לא אמר אמרו לפני שופרות כדי שעל ידי השופר תהיה ההמלכה והזכרון, אלא כאן מדבר על "במה" על במה נחשב הוא, שהשופר מגלה פנימיות הבכי של בתי גוואי (החדרים הפנימיים), של כאב ההתנתקות מהבורא יתברך, אין אדם זוכה לבחינת מה אלא על ידי שופר, שפרו מעשיכם, עשיה בפועל ממש, בלב נשבר השובר כל תרעין דפרזלא. שלשת הפעולות הללו של מלכות, זכרון ושופר, הם שלשה ביטויים של ר"ה, קודם כל הביטוי של ההמלכה, להכתיר את ה' על כל דבר קטן כגדול, אח"כ בא הביטוי של ההודאה כי איננו כלום והוא זוכר מעשי כולם ופוקד יצורי קדם, וכל מה שנעשה בעולם הכל הוא לבדו, ועל ידי השופר אנו מקבלים עלינו שלא להיות מסך המבדיל בינינו לבין המלכות.