דרושים מחפשי ה' בעולם החיפוי
אנחנו מחפשים אותו, מדברים אודותיו, חיים ממנו ובגללו, ואיננו יודעים אותו. הכול שלו, ואף אנו בעצמנו, ואיננו מודעים אליו מפליא, מעורר השתאות ומפחיד כאחד.
איה מקום כבודך, היכן ניתן למצוא אותך הנמצא הכי מציאותי…
השאלה הזאת, נשאלת בכל רגע ביקום הישימון שלנו, ישימון מפני שמושב בתים ובנינים אינו מסלק את השממה הכול שקט כל כך, השפה שנהגית בעולמנו אינה האמיתית, היא אמנם דומיננטית ורועשת אך מזוייפת היא, מחפה על אותה לשון נעלמת הנלחשת ברבדים אחרים נסתרים, בלתי נשמעים לבריות של האי עלמא.
הגילוי הנורא הזה, שבכל עלה ובכל אבן מסתתר כוח הממציא, שעדיין מזרים לו חיות של ממש משתק כל איש חושב. האומנם? צוחקים עלינו? כל הבלגן שמסביב, הינו אך משחק מוצלח סמיות עינים?
הבשורה הטובה שבעניין הכמוס הזה, היא הנקודה שאנו נזקקים לה רבבות פעמים בחיינו למצוא את הנקודות האלוקיות אשר מעטה השפלות החומרית מחפה עליהן.
מעטה שפלות מזוהמת, מבחינת מקום, זמן ומציאות אופף את הקוסמוס הנשחת והולך על ידי יצוריו הבלתי-מכירים ליוצרם, ואנו, נציגי האור, הנשלחים לעומק בקעת ההסתר, לחפון שם את אבני הגילוי המפוזרים בכל פינה, מוצאים את עצמנו נבוכים בארץ תלאובות, ללא זכרון עמום, אפילו, מאופי השליחות שהוטלה עלינו.
חסד עשה עמנו אלקים חיים, שכדברי הנביא ישעיהו הינו "אל מסתתר", ההסתר הזה מרחיק אמנם, משכיח את שפתו המיוחדת של הבורא אך באותו הסתר קיים גם מוטיב האלוקות, כלומר, לא מסתתר, אלא "אל" מסתתר יחי ההבדל.
הידד, יש בכל ההסתר הנורא הזה א'ל! וזה הכול מבחינתנו. המעמיק חשוב לחדשות הטובות הללו, מגלה את הלוט מעל ההסתרות הנערמות בדרך חייו, ופוגש בגילויים אלוקיים נאדרים בקודש.
חכמינו זכרונם לברכה, בתלמוד הירושלמי, במסכת תענית מלמדים: אם יאמר לך אדם היכן אלוקיך, תאמר לו בכרך גדול שברומי, שנאמר: אלי קורא משעיר. סוף ציטוט. שעיר היא אדום, מקום מושבו של עשו, ורומי היא עיר הבירה של צאצאיו, שהגלו את ישראל. הפסוק אומר (ישעיהו כא, יא): "משא דומה אלי קורא משעיר, שומר מה מלילה שומר מה מליל"; ומשמעותו לדברי הירושלמי היא, שה' יתברך קורא אלינו גם משעיר עצמה, ונמצא עמנו גם בתוך תוקף הגלות והסתר הפנים. הירושלמי ממשיך ומתאר כיצד שאלו ישראל את ישעיהו הנביא "שומר מה מלילה"?… מה יוצא לנו מתוך הלילה הזה? ועל כך השיב להם (שם כא, יב): "אמר שומר אתה בקר וגם לילה" לא כשאתם סבורים, אלא בוקר לצדיקים ולילה לרשעים, בוקר לישראל ולילה לאומות העולם. כשהוסיפו ישראל ושאלו מתי יתגלה הדבר, מתי תבוא הגאולה, נענו במילות הפסוק (שם) "אם תבעיון בעיו שובו אתיו". משיח צדקנו יבוא מתי שיידרש (המילים "תבעיון" ו"בעיו" באות מן השפה הארמית: בעותא = בקשה, תפלה) ואין הדבר תלוי אלא בתשובה.
כלומר סיבת החשכה, איננה העדר נוכחותו של ה' יתברך, אלא רפיון הידים שלנו מלבקשו. ברגע שנדרוש את ה' מתוך החשכה, יידרש לנו ויתגלה במהרה.
רבי נחמן, מתייחס למאמר זה, גם בקשר הפרטי של האדם ובוראו, ומעיר:
"נמצא שזה האדם ששאל היכן אלוקיך, בודאי הוא משוקע במדור הקליפות. כי הוציא את עצמו מן הכלל וכפר בעיקר, שאמר: היכן אלוקיך, ונדמה לו שבמקומו אין שם אלוקים. בכן תאמר לו: אפילו במקומך שאתה משוקע במדור הקליפות, גם כן שם תוכל למצוא אלוקותו. כי הוא מחיה את הכל, כמו שכתוב: "ואתה מחיה את כולם". ומשם אתה יכול לדבק את עצמך בו יתברך, ולשוב אליו בתשובה שלמה. כי לא רחוקה היא ממך. אלא שבמקומך שם רבו הלבושים (ליקוטי מוהר"ן ח"א סי' לג).
יהודי שמחפש את ה' תמיד יצליח למצוא אותו כי הוא באמת לא נעלם, הוא נמצא, כמו את משיח הכללי, זה שיסיר את הלוט מהבריאה כולה, גם 'משיח' הפרטי שבכל יהודי, מסוגל למצות את הגילוי הגדול ברמה האישית היו יכול לשהות לרגל המציאות שנכפתה עליו, באיזור שמאפייניו הם רומיים בעליל, שקוע בנוה האופל של כוח הקליפות.
ומשם, כן… ממש משם לשמוע את הקריאה האלוקית הקוראת משעיר, מעומק שבעומק של תחום החוצפה הבלעדי של השטן.
הקריאה האלוקית הזו, למרות שקולה המיוחד מהדהד ביקום בכל רגע נתון, אינה ניתן לשמיעה רגילה, השמיעה שאנו רגילים לה היא סובייקטיבית, היא שומעת רק מנגינות של עולם הזה אך בשמיעה של האיש התובע, בעיקר מעצמו "היכן אלוקיך", יכול להקשיב לקול הקורא אלי משעיר.
מספרים על הרבי ר' ברוך ממז'יבוז' זי"ע, נכד הבעל שם טוב הקדוש, שנצפה על ידי חסידיו, כשהוא ממרר בבכי, לשאלתם לסיבת הבכי הפתאומי, נענה, ששאלה זו שאל גם הוא את נכדו ששיחק עם חברו במשחק חפשו אותי… וגילה, לתדהמתו, שאין איש מחפשו. מיד נזכרתי, אמר הרבי ר' ברוך, שגם ה' התחבא, והוא יתברך בוכה על שאין איש מחפשו…