נתינת מקום לאור האלוקי
כ"א אייר תשפ"ב
בליל של רגשות הומים, מעורבים, סותרים, מתחככים, כלי המוחין רועשים ובוערים, רוצים להשים איזו נייחא על אחד מהתדרים, והכל להב אחד גדול, שריפה גדולה ואיומה, אבל כאשר מתקרבים אל אופי הלהבות, חשים במתיקות אש האהבה הגדולה, היד הרחימאית שהיא גם היד המנתחת, עצב ודמעות מעורבבים עם שמחה וצהלות, כי הסבל והעונג ירדו יחד שלובים, במקום שתמצא סבל תמצא עונג וגעגוע, ובמקום שתמצא עונג תזהה המון סבל, יומרות אנושיות שמחזיקות את בעליהן בתקות חיים, מתנפצות מול סלעי המציאות האטומה כל כך, ועינים תלויות למי שיודע מה שיהיה, כי אנו לא מתיימרים אפילו לחלום, בשתיקה נודה כי גם הרשות לזרום היא משהו, וכך נשאב אל חוף המציאות, כשהדמיון כבר הבטיח המון פעמים שהוא לא דמיון, אבל המציאות היא מורה קשוחה, כמעט בלי מלים היא מלמדת את החולמים בעם כי אין שום יכולת למתוח קווי מתאר לרצונות שלנו, משום שאנו עצמנו לא סגורים על מה שאנו רוצים, כל עוד אנו לא יודעים אפילו מה זה "אנו עצמנו" הזה, וגם איננו מודעים לתאריך פקיעת תוקף של כל תכנית אנושית שלנו, ביום ההוא אבדו עשתונותיו, וביום ההוא הוא כל יום,
הארעיות שלנו כאן יכולה גם לפתח בנו אדישות בריאה, לקחת כל דבר בפרופורציה של ארעיים, כמטיילים מזדמנים שאין להם דעה ברורה לצבע הטפטים בבית ההארחה, כך נשמות של נצח אינן משגיחות הרבה בתלאות זמניות שנוגסות בחדות החיים הארעיים, בהיסוס ניתן להרחיב ולומר עוד, כי רק בצד הארעי והחיצוני של החיים הם נוגסים, אך הם עומדים נפעמים מול חיי נצח, בחיים האלו אין לסטרא אחרא שום נגיסה, אלו חיים שהחי אותם תורם אותם לנצח, לעולמות של נצח, לאותיות של נצח, להרחבת מעגלי הנוכחות שלו לאירוח עוד נשמות שבאו לכאן לקנות משהו, כך שיכול האדם נגוס החיים לפתח לצד הבלגן הזה חיים שלוים, הזורמים בנחת ללא רצון אחר מלבד הזרימה הזו, האיכותית, המתמשכת, הנצחית, הקשורה למחיה החיים עצמו, כלומר, אנו מניחים אותו לחיות מתוכנו ללא הפרעה שלנו, ההסכמה לנשום את האלוקי שמתוכנו ברוגע, היא הרגע המכונן, בו מופחים חיים המאשרים את החי אותם, רוגע זה נרכש הוא, הוא היחיד המסוגל לווסת את התדרים האינסופיים בכמותם, המשתוללים במגמת כיבוש את כל העיר קטנה, החסימה של הרוגע היא לא במאבק, אלא בהתבטלות מוחלטת מול המציאות היחידה, ההסכמה להתאחד עם ממציא כל הנמצאים חוסך המון מכאב התהליך של החיברות המוכרח הזה, וזו המילה שעלינו לשנן: הסכמה, הרפייה, נתינת מקום לאור האלוקי להתגלות מתוכנו על אף וחרף הכל.