{ספר הפרצופים…}

אוי, פייסבוק…

קינה על עולם נורמלי שנעלם

יש דברים מפתיעים בעולם, דברים שהם טובים מאד הופכים להיות מעיקים, דברים שמסכנים, מצירים, מפסידים, והורסים לאנושות הפכו להיות תחביבים. ויש דברים שנעשו למען מטרה טובה ושרתו משימות שטניות, יש הכול בעולמנו ההזוי, יש.

כך היה חומר הנפץ שבעיקרו היה אמור להועיל לאנושות לגלח יערות עד, וחיסל בני אדם רבים לאין ספור, הרכבות שבישרו קידמה בתחום התנועה האנושית במרחבים, הובילו אנשים לשחיטה, מטוסים שימשו להפצצות על מקומות יישוב, וכן על זה הדרך.

היה זה רעיון די תמים של מארק צוקרברג סטודנט מאוניברסיטת הרווארד, שיזם לפני כשש שנים, אתר חברתי אמריקאי, לצורך שימוש מקומי, ועם הזמן צבר תאוצה ונעשה נחלתם של חמש מאות מליון משתמשים, כיום, גם אישי ציבור וידוענים נמצאים שם, והחגיגה רק החלה.

במקורה נועדה התוכנית לשמש צורך מאד מסוים אשר מרומז בשם התוכנית, פייס – בוק, ספר הפרצופים/הפנים באנגלית. יועד להחליף ספר כזה שהיה מקובל להפיק באקדמיות ובאוניברסיטאות לחלקו בשנה הראשונה בין הסטודנטים על מנת שיכירו את חבריהם ללימודים.

יש המון נבונות בניצול טכנולוגיה לצרכים אנושיים, שיקלו על ההתנהלות בעולמנו המורכב, בהתחלה, התלהבו בני אדם מהאפשרות להעביר תמונות ומסרים בדרך קלה ומענינת, עד שכיום, הפך האתר הזה למרכז גדול בעולם, בכל יום, למשל, מצטרפים כרבע מליון אנשים להיות 'חברים' פעילים בשוק העולמי הגדול.

עד כאן העובדות.

כותב שורות אלו, שהאינטרנט בביתו מסונן, ואין לו חשבון פעיל בפייסבוק, אך למד דבר אחד או שנים על הנושא, ובעיקר על ההתנהלות בו, החיוביות יותר או פחות מנסה את כוחו בחידוד מבט יהודי-אנושי, שיוכל להעניק זוית שונה ומאתגרת יותר, לסמטאות לא יהודיות אלו.

אני מנסה לעצום עינים ולהגיע על משק כנפי הדמיון לכפר תמים שלפני מאתים שנה, שם יושבת רעיה עם כוס חלב מהביל, וממתינה לבעלה למוד-תלאות מעבודה ומעמל, שבעוד רגעים ספורים ייכנס הביתה לחלץ את עצמותיו הדוויות, והנה חורקת הדלת, האיש בפנים השנים משוחחים, השיתוף והקירבה יצרו את המשפחה, את החמימות האנושית הפשוטה, כשהאיש היה בביתו היה ממש בביתו, המאורעות שארעו עמו ועם התלויים בו, היו נחלתו הבלעדית בלבד, ללא שותפים סמויים או אקטיבים, עולם כמנהגו נוהג.

מה זה תרם לאדם? האיש, הנקלה והנכבד כאחד, קיבלו מתנה שמיימית שלא תסולא בפז החיים! החיים האינטימיים הבלעדיים, שרק לי יש בהם חלק, אין פורץ זר מעלעל באלבום המשפחתי שלי, אין קורא במכתביי, אין לי שותפים אם אבחר לא לשתף. אנשים שיתפו, בודאי שיתפו, אבל את מי? את חבריהם הקרובים ביותר, את הראויים לגילויי סודות, את האנשים שנבחנו אצלם כאמינים וישרים, אוהו, עולם תמים שכזה.

בג'ונגל הפייסבוק קורים דברים אחרים, ענינים לא טובים נארגים שם, (כמובן שלא כולם), אבל יש מצב שהפסוק "אין האיש בביתו הלך לדרך למרחוק" וכו', כבר אינו פסוק במשלי, דפוס החיים השתנה, אנשים רתמו את התועלת הטכנית לביזוי כבודם האישי, מעתה, כולם חברים של כולם, אין בושה ואין פרטיות.

נכון שגם כיום האדם בוחר במה לשתף ובמה שלא, אך עדיין האיש גלוי לכל העמים ללא מגבלה, שיחות שאף הצינעה בוחלת מהן מהדהדות במסדרונות תבל כמו היו פוליטיקות כלל עולמיות, האנושות איבדה דבר יקר מאד. אנחנו, המבוגרים יותר, זוכרים את העולם שלפני עידן המחשב, גם ללא קשר לדת ואמונה (חס ושלום) האנשים לא היו צורכים את מה שהם צורכים היום, העולם לא היה פחות טוב, ואנשים לא השתעממו הם נהנו מהחיים שלהם עצמם.

ארגון הבריאות העולמי של הולנד – PSCR כבר הכריז על הפייסבוק כגורם התמכרותי מדרגה 5 כשהאינטרנט עצמו הוא רק מדרגה 3. ועוד רעות רבות של ספקולציות לא הוגנות שאנשי פשע מנצלים לרעה את התוכנית העממית הזאת, לכאורה…

הבינו אנשים! עד להיכן הגיעו בני אדם בחפזונם לבחור ליהנות מחיים שלא שלהם, יש להניח, שלולא הפייסבוק, חייהם של רבים היו טובים יותר.

המאמר מגיע לסיומו, ולא הספיק להביע זעזוע על שאנשים חרדים לדבר ה', חוגגים את חגיגת ההרס העצמי הזאת, ומוותרים על חומות בצורות של אלפי שנים, שמקורן בתורה מן השמים מעתה חברות בין בחור ישיבה לאשת איש היא דבר שבשגרה, ובעל נשוי "מתיידד" עם פלונית, כמתנה לאשתו שהפצירה בו להכניס את האינטרנט הביתה, כנשק אישי שיחסל את הזוגיות שלהם.

אני מבקש סליחה על אלו שנקעה נפשם העדינה מהפתיחות שלי, אך דעו נא רבותי, שנקטתי בקצה הגבול של הצרה הזאת, במקום הכי עדין יחסי, השדרה המרכזית היא הרבה יותר בעייתית. אולי התובנה הזאת תעזור לכמה אנשים.