עֹנֶג מְדֻיָּק
ו' תמוז תשפ"ב
רַבִּים הַחברים הַנִּכְשָׁלִים בְּדַרְכֵי הַחַיִּים, הֵם אֵינָם יוֹדְעִים אֶת פִתּולי הַמְאֹרָעוֹת שֶׁיִּפְקְדוּ אוֹתָם, הֵם יְכוֹלִים לַחֲשֹׁב עַל מָקוֹם שֶׁהוּא טוֹב, אַךְ אַחֲרִיתוֹ תְּהוֹמִי מֵאֵין כָּמוֹהוּ, חֶרְדַת הַקִּיּוּם מַתְנִיעָה אֶת הַמְּצִיאוּת שֶׁלָּהֶם, והמציאות היא ענג, כי אין המציאות יכולה לשרוד ללא ענג, הָעֹנֶג שֶׁהֵם מְבַקְשִׁים לִקְטֹף בִּרְשׁוּת אוֹ שֶׁלֹּא, אֵינוֹ הָעֹנֶג הַמְצֻפֶּה לָהֶם לוּ יְוַתְּרוּ עַל פְּרַס הַנִּחוּמִים וְיַמְתִּינוּ אֶל הָאוֹצָר עַצְמוֹ. לֹא תמיד הערב הוא המועיל, ולא תמיד הוא אכן ערב, כי אין הערב אלא לשעתו, ויהי כאשר פג קסמו – פרח הוא כענן בוקר ואיננו, אך הענג העצמי, אשר לו כולנו זכאים, מוכתר הוא בכתרים של נצח, אינם מפתים כיוצאת החוץ אשר אין לה מרכולת אמיתית, מציעה את עצמה לרגעים, אך האשה החוקית בשיא פשטותה מביאה את החיים, הדרך ללא מוצא שבוחרים אותה רבים, אינה יכולה להקראות בשם דרך כל עוד לא סומנה כמצליחה, דרך החתחתים של קבלת העול המדריך הלא נעים לעיתים, יכולה להקראות כזו, משום שהיא מובילה אל הדיוק, ודיוק מביא את האושר, כי האושר הוא אישור, ואין אישור ללא דיוק, והזוכה לחיות חיי דיוק הוא משתכשך בנהרות שלוה וענג מתמשך, הוא חף מסתירות עצמיות ותהיות לא לו, מי יכול לחיות בשנים? והלוא איננו אלא אחד, ואיך יעמיס שנים או שלשה ויותר באיש אחד, מעמסה זו קורסת כאשר אין יכולת קיבולת והכלה, היכולת של אדם לזגזג בעוד עולמות קוטביים היא יכולת נפרמת עד ללא יכולה עוד, ולא עוד, אלא שהוא מאבד את עולמותיו השונים, כי אין עולמו עולם כלל, כי אם דילוג והתנסות בטעימות מעולמות של דמיון ועלטה,
המציאות, קודרת ככל שתהיה, היא עדיין המציאות, אך כאשר המציאות נושמת את מציאותה מלא מציאות, הרי שהעולם שלו הוא עולם של 'לא מציאות', ומי יכול לחיות בעולם שכזה, ההצעה לחבור אל הדיוק, היא הצעת חיי נצח, שמושג זה נאסף משנים – גם חיי וגם נצח, המציאותי המדייק זוכה גם לחיים נושמי אמת בעולם זה, וגם יוצר את הנצח שלו באחריתו. אין האדם הנבון נדרש לוותר על תענוגו, אלא לשאוף לתעל את העונג שלו אל הדיוק, כאשר גם יזכה להתענג בדרך של אישור פנימי של שלוה והתמסרות אל עולם ללא סתירות, אין הוא מוותר על כלום כי אם רוכש, הוא מנסה לדאות על גן עדנם של החיים עצמם, למצות את המירב מן החיים, כאשר החיים הם רק סוג של שרידות, ומילוי צרכים חסרים, הרי שאנו במאבק שלא למות, אך מעבר לכך ישנם עולמות אור פנימיים קיימים בנו ומתוכנו, שהם קסומים למדי, ונעלמים עוד יותר, כגודל ישותם המרהיבה כך הסתרתם הנוראית, עולמות אלו קשורים אל העונג המהותי של הנפש השוקקת, היא נימוסית דיה כדי לשבת בשקט כל עוד אינה נדרשת אל הדגל, אך הסקרנים באמת, יכולים לפתוח שערי דעת אל מהויות נעלמות מהם, אינן נעלמות באמת, כי אם מצפות עדיין לתיאור המצב הרוצה, כאשר אין אדם רוצה בדעת, הוא אינו חפץ בחיים, כי חיים ללא דעת אינם חיים, אלא שאפשר כאילו לחיות כך, ומתוך כך החיים דורשים ענג תמידי, אף כי מזויף, לא כן עולם מובנה מפנימיותו, מדויק בחיצוניותו, ובכל מידה שהוא מודד לו הוא שואף זורח אל העולם הקסום האיכותי, הקיים גם כי אינו ידוע לו עדיין, עולם שכזה הוא עולם המבין את הדעת, לא רק קורא אותה, כי הדעת הוא זווג המחבר והמביא תענוג, הרוחניות האלוקית המבעבעת מתוככי ההויה העצמה, אף זו הנסתרת, זועקת את העושק הגדול, שכל התענוגים הזולים, המזוייפים בחלקם או במהותם, הם נובלות ושמץ מאותו תענוג עליון ואמיתי, יש בכלל מנה מאתיים, ועל כן מדוע להסחף אחרי האורחים שקצת לקקו מהארוחה הגדולה, וכל זה עוד לא עונה על השאלה, אם אפשר להיות מוזמן – למה להנות רק מהשיריים?