{עדות אמת!}

על העדות השבועית שלנו אודות בורא הבריאה

 

השבוע שוחחתי עם יהודי נכבד בעל צורה, ונסובה השיחה אודות העדות שאנו מעידים, כביכול, על בריאת שמים וארץ על ידי הקדוש־ברוך־הוא, בלילי שבתות בעת אמירת ויכולו.

האיש הקדים שאין לו שום ספק וספק ספיקא על אמיתת הענין וכו', אך דבר אחד מקשה עליו כל השנים, איך ניתן לקרוא לזה עדות?

והלא אין העדים מעידים עד שיראו בעיניהם?

וכי אנו ראינו בעינינו?

וסיים, שלשון זו של 'עדות' מקשה עליו כל השנים. סוף סיפור.

את האמת?

השתוממתי קצת. וקצת הרבה, אפילו.

ולא בגלל שאני חושב מחשבות של גנאי על אותו יהודי יקר, אלא משום שהכתה בי הכרה מאד עמוקה, אשר מאז, אינני מפסיק להרהר אודותיה.

"אהה", אני אומר לעצמי, נכון ביותר!

"עדות דורשים מאתנו"…

ובעדות כמו בעדות, צריך שתהיה אמינה ואמיתית ללא כחל ושרק, ובפרט גדלה האחריות כאשר מדובר בעמידה כנועה מול בוחן כליות ולב – היודע את כל מחשבתנו.

איום ונורא!

אולי ניתן להתבונן בזה מצד נוסף.

אם אמנם קראו רבותינו להצהרה שבתית זאת בשם 'עדות', אולי משמע מכך, שאנו כן ראינו את מעמד בריאת העולם? או אולי הננו רואים אותו עכשיו…

אם כן, התמיהה מתעצמת.

"מתי ואיך? ראינו בעינינו את הרגע המדהים של בריאת העולם, והלא לא היינו קיימים אז? איך תובעים מאתנו דבר כזה"?

הנה לנו מושג אשר כשלל מושגים מופשטים נידון לעיוות מחריד, בבואו לכלי מחשבה אנושית, אנחנו מסתכלים על בריאת העולם שהיתה, כידוע לכולנו, בזמן שלא היו קיימים יצורים נוספים, ומכל שכן שלא אדם, ועל אחת כמה וכו' לא אנחנו.

אולם שוכחים אנו, כי כל המושג של 'זמן' הוא מושג יחסי, הזמן הוא בעצמו נברא, ואצל הקדוש-ברוך-הוא שאינו מוגבל בדפוסי זמן או מקום, בריאת העולם מתרחשת ממש עכשיו. הרגע. הפסוק "בדבר ה' שמים נעשו וברוח פיו כל צבאם", אינו תיאור התרחשות שהיתה כי אם מעשה שהווה תמיד.

כי אכן בכל רגע ורגע השם יתברך מחדש בטובו תמיד מעשה בראשית.

ההבנה העמוקה במהות הבריאה ובנוכחותו המתמדת והמחיה של בורא העולם, מנהיגו ומשגיחו מעניקה למהותנו כברואים מימד אחר, עמוק ונשגב יותר. לא עוד קיימים כאן ישויות נפרדות המסכימות לקבל על עצמן עולה של אמונת אמת במציאות השם.

כאן ועכשיו, הופכים אנו לישויות שאינן ישויות אלא מהויות שהן בטלות ומבוטלות לאורו האינסופי של מי שאמר והיה העולם, מציאויות נבראות אשר נשאבות ומתאיידות באש הגדולה של מציאות השם יתברך, מלכו של עולם. או אז, עינינו הרואות עץ ואבן, אגם והר, איש וחי, בית ועגלה וכו' רואות הן בעצם את הישות היחידה הקיימת בעולם.

אין זה הסבר אודות מהות העדות ההיא, אלא אלו הם דברי אמת נוקבים ויורדים עד עמק החקר, השבת, האמונה, התורה, המצוות, כולן מתעגלות על ציר אחד איתן פקיחת העין הרוחנית של נשמתנו והפיכתה לרואה נכוחה את האמת שבבריאה:

את האמת הזאת אשר כל בריאה מעידה על ברואה.

יש לך עינים? מה אתה רואה? בריאה? רוץ ותעיד עליה.

האמונה שלנו בדברי התורה אינה כאמונת עד מפי עד, אשר איינה קבילה בדין, התמסורת המדוייקת, העדות המדהימה של אבותינו שעמדו מול ההר הבוער לעיני מיליונים, אין לה צורך בראיה גשמית תורתנו אשר נבדקה בדרישות ובחקירות אינה זקוקה להוכחה כלשהי, שמחווירה לעומת המציאות שאבותינו ראו בעיניהם. זה על התורה.

האמונה בבריאה ובוראה היא פעולה שכלית פשוטה הקשורה עם האדם החושב והלוגי.

והיא, התורה, זו אשר הכניסתנו לפני ולפנים, לעומק ההוויה האלוקית הרואה את השם בכל צעד ושעל. אשר פוקחת עת עינינו העוורות לראות את פסיעותיו של א'ל אמונה מדשדשות בכל רגע נתון בארמון עולם העשיה שלו.

אין א'ל האמת זקוק לעדות שלנו, היא נעשתה לטובתנו, שנהיה שותפים פעילים בעדות נוראת ההוד הלזו, להטעימנו טעם שבת קודש, להרוותנו מהמים הזכים המפכים במעין בית השם, שנשמתנו תצורף בכור הכבשן הלוהט של אהבה ודבקות לכן נאמר "ויכולו השמים את הארץ".

בכל שבת, אנו, בשקט הפנימי שלנו, מנסים להאזין לקול ה' אלקים המתהלך בגן לרוח היום. וכאשר נווכח בנוכחותו הרכונה אלינו, נשאב אושר ושמחת חיים.

משם נשאב כוח לכל השבוע הרוחני שלנו.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

"ככה אני"…

פניני תובנה אודות מושג הבחירה   הבחירה שלנו לעשות או לא לעשות דברים כאלו או

003 צום גדליה – שיעור לתמיד

הַמַּשְׁמָעוּת שֶׁל צוֹם גְּדַלְיָה בֶּן אֲחִיקָם ג' בתשרי תשפ"ב   הַמַּשְׁמָעוּת שֶׁל צוֹם גְּדַלְיָה בֶּן

איך לומדים תורה?

המשמעות של תורה לחיי הדבקות שלנו יום רביעי, כ"ה בסיון תש"פ   התורה הקדושה ירדה

אל תפגע בתלמידך…

אל תפגע בתלמידך כ"א אייר תשפ"ב   הורים ומחנכים רבים שוגים בשגיאה נפוצה מאד, התלמיד

אנשים הם לא תפוזים

הרכנת ראש בפני היצירה האלוקית לדעתי העניה, אין עוד דבר נואל מההצהרה שמשחררים אי אילו

דרך שלא שלך…

התועים בדרכים… ז' תשרי תשפ"א   הגמרא (נדרים נא ע"ב) אומרת על המילה "תועבה", שהיא

האמת של הקב"ה

ודברך אמת וקיים לעד א' תשרי תשפ"א   אנו אומרים בתפלות ראש השנה ובקידוש, כי

החתונה הקדושה

בימינו, כששגרת החתונת כבר היתה לזרא, היתה בחתונה של נחמן גולדשטיין איזו רעננות מרגשת, כולם

הַכֵּנוּת

הַכֵּנוּת ב' סימן תשפ"ב   קָשֶׁה עַד מְאֹד לִהְיוֹת כֵּנֶה כַּאֲשֶׁר הַהַתְנָיּוֹת גְּדוֹלוֹת עָלֶיךָ, וּבְכָל

הנלחץ המלחיץ

עיזבו אותם, את הילדים שלכם   לא הייתי מאחל לאף ילד בישראל הורים לחוצים ודאוגים

הרצון הפנימי

הרצון הפנימי יח אדר א' תשפ"ב   הרצון הפנימי של יהודי הוא לטוב הגמור, דוד

חיבוק אלוקי מתמשך

שפת הביטוי של האלוקות ח' תשרי תשפ"א   חיבוק אלוקי מתמשך ואינסופי, הוא חיבוק בתדר הפנימי

כיצד מחמירין?!

איך נאהיב את חומרות הפסח על הילדים   אין כמו חג הפסח לגבש את המשפחה

לדעת בלי ידע…

חיי אהבה גדולה לאלוקות ח' אב תש"פ   הָאֱמֶת הִיא שֶׁהַחַיִּים בָּעוֹלָם הַזֶּה נוֹעָדוּ לְאַהֲבָה

לדעת לאהוב…

לתת לכל אחד את הדבר היחיד שרוצה כ"ח תמוז תש"פ   כל מה שכל אחד

מבול חודר לתיבת נח

בני תורה בעולם משתנה בעבר, כאשר היו מדברים אודות יקר תפארתו הנפלאה של בית המדרש,

מוסד השידוכים

מוסד השידוכים, ואיך וכמה? ט' אייר תשפ"ב   מראשית ההסטוריה של עמנו, בתחלתה של התורה

מכתב לנשמה

מלים של סערת נפש   לא יודע איך כותבים מכתב לנפש ולנשמה, אולי זו שיחה

סבל המחשבה

נקודות למחשבה מאת הרב דוד ברייטקוף טז טבת תשפ"א אי אפשר לסבול בלי לחשוב. מי

סיפור של אהבה

אני לדודי ועלי תשוקתו   כל נקודת החיבור שבין יהודי לבורא עולם היא נקודת האהבה.

עֹנֶג מְדֻיָּק

עֹנֶג מְדֻיָּק ו' תמוז תשפ"ב   רַבִּים הַחברים הַנִּכְשָׁלִים בְּדַרְכֵי הַחַיִּים, הֵם אֵינָם יוֹדְעִים אֶת

עִנְיַן שַׁבָּת־קֹדֶשׁ

נכתב על ידי א. ר. עִנְיַן שַׁבָּת־קֹדֶשׁ א. בְּ'קַבָּלַת־שַׁבָּת' אָנוּ מְשׁוֹרְרִים: "לִקְרַאת שַׁבָּת לְכוּ וְנֵלְכָה";

רוח הקודש צווחת

רוח הקודש צווחת לאור המאורעות הנוראים, מוצאי שמחת תורה תשפ"ד   כשהשר שלום מבעלזא בנה

שגעון גדלות

אוי גדלות, כמה חמקמקה את כ"א אב תש"פ   שגעון גדלות, הוא תדר קיים בעולמנו,

קטגוריות