היעד
קביעות ותודעה אודות היעד של הלימוד היומיומי
כמו כל דבר שבעולם, ההצלחה רשומה על שם מי שיודע להציב יעד ברור לשאיפותיו, מי שרק יודע לחלום (שזה דבר טוב לעצמו) ואינו יודע כיצד להציב את ענני חלומו בקרקעו של עולם – ימשיך להיות חולם החלום, ולא יבצע דבר. בכל פעם שעולה איזה רעיון טוב, על המהרהר בו מיד לחשוב, כיצד ואיך מבצעים את הרעיון הזה, מהן הפסיעות הראשונות לעברו ומהן הפסיעות המקדמות אותו בהמשך.
וכמו שהוא בכל דבר גשמי – כן הוא ברעיונות הרוחניים, אם עולה על דעת אדם איזו שהיא השתוקקות לזכות לאיזה ענין רוחני, עליו לחשב חשבונו של עולמו, האם הדבר הזה בעיניו בר ביצוע באמת, ואם כן, איך וכיצד מבצעים אותו. ואם לא יעשה כן – הרי שכאילו לא הרהר בו מעולם, ורעיונותיו הם סתם דברים בטלים.
כל בחור ישיבה ואברך צורב, בעמדו מול ארון הספרים היהודי המתפקע מרוב ספרים, אם בר הכי הוא, מרגיש בלבו כמין צביטה של כמיהה, מתי אזכה לדעת את כל זה, איך אזכה ללמוד כל כך הרבה, בפרט כאשר הוא קורא ספרים רבים על גדולי ישראל מכל הדורות, שידעו כהנה וכהנה והתמידו כל כך הרבה, ולפעמים זה נדמה שיש אנשים שהם מסוגלים ללמוד ואולי יש כאלו שאינם מסוגלים ללמוד…
שורש הטעות הגדולה הזו, שהיאוש המכרסם בלבות רבים מבני התורה מרפה את ידיהם מדברי תורה, ומסתפקים במועט שלהם או לפעמים נותנים לקנאת סופרים להתפתח לכיוון התפעלות גרידא מעבודתם של אחרים, נעוץ בכך שההבדל הגדול בין האברך המקנא לבין האברך הכוסף הוא, שזה האחרון לא הציב מעולם שום יעד ברור לרצונותיו העזים, הוא יכול להתפעל התפעלות כנה ועזה מול מעשיהם של אחרים, אבל הוא לא מסוגל לבנות סדר עבודה המתאים לנפשו ולאופיו.
כאשר צלצולי החגיגות של סיומי הש"ס, במסגרת לימוד הדף היומי העולמי, פועמים בחלל העולם, מתרגשים לבבות רבים, ומקבלים על עצמם על אתר, להתחיל את מסכת ברכות ביחד עם כולם, ולזכות לסיים את הש"ס בעוד שבע שנים. רבים וטובים זוכים אכן לברך על המוגמר ולהיות מאלו שירשו את כל מסכתות הש"ס, אחת לאחת, בלימוד עקבי של יום יום, במשך שנים רבות כל כך… אשרי חלקם, אבל רבים אחרים, שהתחילו בשיא ההתלהבות ובהמון רצינות והתמסרות, למדו מסכת אחת או שתים וחדלו, מה הסיבה לכך?
אפשר לומר בקיצור, כי יש כאלו שרוצים "לסיים" את הש"ס, ויש כאלו שרוצים "ללמוד" את הש"ס, אלו שרוצים לסיים משלים את עצמם שהם רוצים ללמוד את הש"ס, ואכן הם מתחילים 'כמו' לומדים, וכאשר תאוות הסיום רחוקה מהם, הם פשוט חדלים. לא כן, אלו שרוצים "ללמוד" את הש"ס, בהרבה מן המקרים – הם זוכים להוציא מהכח אל הפועל את הענין שלהם – ללמוד את כל מסכתות הש"ס, אחת לאחת, בלי שום חסרון כלל.
חשוב לדעת את הסיבות שגורמות לנו להפסיק ללמוד, עוד לפני שאנו מתחילים ללמוד, כדי שנוכל בעוד מועד להזהר מהמוקשים הללו שבדרך, קיימות סיבות שונות ומגוונות, התלויות גם באופיים של הלומדים ובעוד כמה משתנים, אבל המחשבה הראשונה שעולה, כאשר אדם מקבל על עצמו לעשות משהו – הוא בירור על היעד שלו, מה הוא רוצה באמת? ולאן הוא רוצה להגיע.
אדם שחי ללא הצבת יעדים, גם אם הוא הולך בדרך הנכונה, היעדים שלו משתנים בכל פעם, פעם נדמה לו שכדאי ללמוד דבר זה, ולאחר זמן מועט הוא משנה את דעתו והוא נמשך למשהו אחר. למרות שזה טבעי שאדם ישנה את דעתו, וגם יאבד את ההתלהבות הראשונית שהיתה לו בהתחלה, אבל ברוב המקרים, אדם שאין לו יעד ברור, כל קושי, ולו הקטן ביותר – מביא אותו להתעניין בדברים שונים בו זמנית, כשזה וזה לא עלתה בידו.
בדרך כלל, בלימוד דף היומי במשך שבע שנים, מתערבבים יעדים שונים, שצריך לעשות סדר ביניהם. וישכיל הלומד אם יתבונן מעט בדברים אלו, כי הם יעזרו לו להגיע אל היעד האמיתי, שאמור להיות לו ברור תיכף מעכשיו. השאלה שאנו שואלים את עצמנו היא, האם היעד הוא לסיים את הש"ס? או היעד הוא ללמוד בכל יום דף גמרא? אלו שני יעדים שונים לגמרי. היעד לסיים את הש"ס, הוא יעד שאינו קשור דוקא לדף היומי, אדם יכול ללמוד כמה דפים כל יום, ואפילו רק חמשה ימים בשבוע, עם הפסקות שונות, ולסיים מתי שהוא את כל הש"ס. היעד ללמוד בכל יום דף גמרא, הוא יעד קצר טווח, היעד הוא היום! כלומר, שלא יעבור יום אחד בודד ללא שאלמד בו דף גמרא.
כדי לחדד את הענין יותר, נוכל לקחת דוגמה מלימוד פרשת השבוע, כל יהודי טוב, ירא שמים, מכיר את ההלכה של לימוד שנים מקרא ואחד תרגום עם רש"י, כך שבשבת קודש הוא נמצא בתוך עניני פרשת השבוע, ולומד כל שבוע עם כל כלל ישראל, לצד שמיעת קריאת התורה, את כל הפרשה השבועית. האם אפשר לומר, שהוא נמצא בתוך יעד לסיים את כל התורה בשמחת תורה? יכול להיות, אבל עיקרו של דבר, שהוא מבין שזה ממש לא לענין לעבור שבוע בלי ללמוד את הפרשה. לעומת זאת, קיימים ציבורים רחוקים, שונים מאתנו, שבהם יש אנשים יודעי ספר שרוצים לעבור על התנ"ך, והם מתקדמים בקצב שלהם.
מה יכול להבטיח יותר את הסיום ואת הלמידה של כל המערכת הגדולה הזו? ברור, שאלו שלומדים ש"ס עם עצמם, מסכת אחר מסכת, בפרק זמן קצר, זעירין אינון, ורוב האנשים, גם אלו שמתאנחים מפעם לפעם, הלוואי שהייתי ש"ס יוד, שהייתי יהודי שבקי בש"ס… גם הם לא מסיימים בדרך כלל, אפילו לא חצי ש"ס, ולמרבית הצער, יש המון יהודים, בני תורה דווקא, שאין בידם אפילו מסכת אחת שלימה, וזאת, משום שהם מדברים על לימוד ש"ס בכיוון של היעד שלא מתאים להם. להם מתאים יעד אחד, היעד שלהם הוא: לימוד דף גמרא אחד ביום!
החסד הגדול שעשה עמנו השם יתברך, שהרעיון הקדוש של דף היומי נכנס בכל שכבות העם, ללא הבדל מפלגות, עדות וקבוצות, הוא, שהלימוד הזה הוא לימוד שוה לכל נפש, כמעט… היעד השתנה, מהיום לא מדברים על לימוד בהיקף הגדול והאמיתי שלו, אלא מדברים נקודתית – אני רוצה ברצון שלם ובהסכמה מוחלטת, שלא יעבור עלי יום אחד בימי חיי, שלא אלמד בו דף גמרא אחד… כשהיעד הזה ברור, אזי רבים הסיכויים, שהש"ס על גדלו והיקפו יהיה נחלתו של האיש הזה. זה שהכיר את היעד הנפלא הזה – שכל דף גמרא שאני זוכה לחטוף הוא מילוי היעד והיעוד שלי בעולם.
חשוב מאד לחדד לעצמו את הנקודה הזו, שיום ללא תורה, הוא יום מת וחוור, אין בו את החיות הקדושה של התורה שמחיה את הימים שלנו, סיום הש"ס, החגיגי והמאיר כל כך, הוא תוצאה של לימוד, הוא לא תוצאה של התלהבות… ברור, ששכר גדול יש לאלו שמלהיבים במישרים ובעקיפים את כלל נשמות ישראל ללימוד תורת השם תמימה, עם זאת, עלינו לזכור, כי כשוך אש הקודש של הסיום הנפלא, באים ענני בוקר רגילים ומשמימים, ימים רבים עם טרדות והפרעות, ולהם אנו אמורים להתכונן…
בהמשך דברנו, ננסה להתבונן בעוד סיבות הגורמות למתלהבי מתחילי הש"ס לזנוח את המטרה הזו, שעד לא מזמן היתה נראית החשובה ביותר בחייהם, אבל ראש וראשון למפריעים הוא חוסר היעד, וננסה לתת דוגמה אחת מני רבות.
קורה לעיתים, שהלומד נתקל ביום קשה במיוחד, הנה ירד הלילה והוא לא למד את הדף… הוא יודע שבאופן עקרוני, אפשר ללמוד ביום אחד שני דפים… ועדיין להשאר במסגרת הדף היומי, הוא בוטח בעצמו, שמחר, בלי נדר, הוא יזדרז ללמוד שני דפים, והכל יהיה בסדר.
זו שטות עצומה! גם אם אכן, הוא יצליח ללמוד שני דפים מחר – זו 'שטות שהצליחה', ורק לזמן קצר… הטעות שלו היתה שהוא שינה יעד! הוא אכן למד שני דפים, והוא אכן ברגעים אלו עדיין לא נמצא בסכנת זניחת המטרה, אבל הוא התחיל אותה, כלומר, הפסקת הלימוד לגמרי – התחילה היום! בזמן אחר הוא כבר יהיה חייב שלשה דפים, ולפעמים דילוג של פרק שלם וכו' וכו'.
דרך כזו, אינה הדרך הנפלאה של 'ללמוד בכל יום דף היומי', אם יצליח ללמוד את כל הש"ס – זכה לו. ואם לא – זה נקרא 'להשלות את עצמו!' לומד דף היומי האמיתי מתעקש בעקשנות גדולה על היעד שהציב לעצמו – ללמוד בכל יום דף גמרא. יום אחד לא ייעדר.