{עוגת גבינה}

טעימות של ארוחה חלבית בבוקרו של חג השבועות

נהגו כל ישראל לאכול מאכלי חלב בחג השבועות. זה יכול להיות דווקא חידוש מרענן, במקום אוכל כבד, השולחן הערוך במטעמים חלביים להצביע על הנמשל החלבי שבתורה דבש וחלב תחת לשונך, אנו אוכלים מאכלי חלב ונזכרים בקדושת התורה.

החלב הוא משקה פשוט ולבן חסר יומרות, אבל הוא חיוני לחיי אדם, המזון הראשוני שאנו טועמים בעלמא הדין מכונה בשם חלב, חלב אם. אין הכוונה להיכנס לפרטיו המזינים בהחלט של משקה החלב, די לנו אם נזכיר את מאמר חכמינו הקדושים ז"ל, ברצותם להדגיש את רב חיוניותה של הארת הפנים הנדרשת להאיר לזולת, התבטאו בלשון כזו: 'אמר רבי יוחנן טוב המלבין שינים לחבירו יותר ממשקהו חלב שנאמר ולבן שנים מחלב אל תקרי לבן שינים אלא לבון שינים' (כתובות קיא, ב).

כשם שהתינוק בשנותיו הראשונות כמעט לא יוכל להתקיים ללא תזונת החלב, כך לא יוכל יהודי להתקיים ביהדותו ללא חלב התורה הקדושה, דבש וחלב תחת לשונה.

חכמינו הקדושים ז"ל מוסרים לנו בקדשם, כי בשעת קריעת ים סוף כאשר הגיע זמנם של ישראל לומר שירה, אפילו תינוקות שמטו דדיהם מפיהם ואמרו שירה, ושמעתי הסבר, כי הקוסטא דחיותא של האדם, גם החיונית ביותר, אסור לה שתתקיים על חשבון קרבת האלוקים, שהיא חיותו האמיתית של האדם, בשעת קריעת הים, הגיעו הם לתובנה כה עמוקה עד שכל חיבור עם החומר היה להם לזרא, ואז שמטו את נקודת החלב המחברת בינם לבין הגשמיות אפילו עוללים קטנטנים.

מאז שניתנה התורה, השתנו פני הדברים, התורה ניתנה בעולם העשיה הגשמי, כאן ועכשיו נוצר החלל המתאים לעבדה ולשמרה, רוב המצוות המעשיות הן בתחומו הפיסי של האדם, אבל עדיין למדים אנו משמיטת הדד התינוקית להעדיף את התורה מעל קניני החומר.

גם אם מחמת קיומו האישי והחיוני עליו לעזוב את ספסל הלימודים, בכל אופן עליו לזהות את הצורך הזה כבדיעבד שבדיעבד, ולא לכתחילה אפילו לא במחשבה, כי התורה היא עיקר חיותו של האדם.

החלב, אומרים לנו בחג השבועות, אינו החלב שאתם מכירים, למרות לובנו הבוהק והמרווה, יש חלב טוב הימנו דבש וחלב תחת לשונך, חלבה ודובשה של תורת אמת שניתנה לנו ביום גדול וקדוש זה.

בספרי פנימיות התורה מצביעים על הקשר בין העובדה הנזכרת בחז"ל אשר דם נעכר ונעשה חלב, אותו דם עכור שאנו עמלים לזככו בימי ספירת העומר, כאשה הנטהרת מזוב טומאתה, כך היא בדיקו דאשת חיל, ההולכת ומתקדשת לקראת היום הבהיר בשחקים חג השבועות הקדוש, מהדם הזה נעשה חלב נקי וזך, שיגרום לנו לרצות להתקרב אל השם יתברך תמיד, בכל עת ובכל שעה.

ומן הענין להעתיק לכאן את דברי הצדיק רבי מאיר מדז'יקוב זי"ע, בספרו הקדוש 'אמרי נועם':

"טעם על אכילת מאכלי חלב בעצרת. נראה פשוט, לפי מה שאמרו חכמי המחקר, אשר כוחות המזון שיש בחלב, לא נמצא בשום דבר שבעולם, כי אם על הלחם יחיה האדם, הלא הוא צמא למים, וגם מים בלבד בוודאי אינו מזין, מה שאין כן חלב אנו רואים שהוולד יונק ובזה נתגדל, ויש בו כח אכילה ושתיה. כי הוא כוללות חיות הגופניות. כמו כן התורה היא כוללות חיות הרוחניות ונקראת בשם לחם ובשם מים, כמ"ש לכו לחמו בלחמי (משלי ט, ה), גם כל צמא לכו למים (ישעיה נה, א), והיא כוללות הרוחניות. על כן ביום מתן תורה אוכלין חלב שהוא חיות הכוללות כמו התורה, כי המצוות ומעשים טובים הם עניני פרטיות, וכל מצוה פועלת בשרשה, מה שאין כן תלמוד תורה כנגד כולם, והוא כוללות כל חיות הרוחניות".

אולי אם עוגת הגבינה הטעימה שאפינו לכבוד חג השבועות תזכיר לנו את האמונה הזאת שהתורה כוללת את כל חיות הרוחניות… אז יהיה טעם אחר לכל היום טוב הקדוש הזה, הלא לכך אנו עושים את כל הדברים הללו.

שלמה המלך ע"ה אומר בשיר השירים עיניו כיונים על אפיקי מים רוחצות בחלב. אפיקי מים מרמזים על אפיקי התורה הקדושה המשולה למים, רוחצות בחלב, את התורה הקדושה הזאת ניתן לקבל אך ורק כאשר האדם מבצע פעולת היטהרות והתקדשות בבחינת דם נעכר הדמים העכורים, אלו הרצונות הזרים שלא רוצים את רצונו של ה', ונעשה חלב המרבד הנקי בנפש, הזך והלבן, ללא כתם חטא כלשהו, בבחינת אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו, כך צבעו הלבן של הדם הרע המתהפך, מזכיר את פעולת ההתהפכות של חוט השני שבישר על שינוי מהותי שעבר העם ביום הקדוש.

כשעמדו ישראל תחת ההר הכפוי כגיגית, השתנה גופם ללא הכר, בעלי המומים שבהם חודשו ונעשו בריאים לגמרי, מן הסתם גם בנפש פנימה התחולל שינוי מבורך, המום הנפשי, שהינו גרוע יותר מהמום הגופני, נעלם עם התגלות האור הגדול, היהודי נעשה נקי לגמרי, נשמה צחה ונקיה כחלב לבן הדור מראה.

מחשבות אלו מזככות את הנפש, המכיר בשינוי ומאמין בו הוא זה שיזכה לו, מהיום, אין כאן ארוחה חלבית סתם, כי אם רוחצות בחלב, להזדכך ולהזדקק…

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

"אני לדודי" – האומנם?!

עיון לימודי בסוגית חודש אלול א) חודש הסליחות והרחמים, ימי אלול הקדושים, פוגשים אותנו ברגשות

003 צום גדליה – שיעור לתמיד

הַמַּשְׁמָעוּת שֶׁל צוֹם גְּדַלְיָה בֶּן אֲחִיקָם ג' בתשרי תשפ"ב   הַמַּשְׁמָעוּת שֶׁל צוֹם גְּדַלְיָה בֶּן

אבינו מלכנו

הוּא אַבָּא שֶׁלָּנוּ – הַמֶּלֶךְ בִּבְכִי יָבֹאוּ וּבְתַחֲנוּנִים אוֹבִילֵם אֶל נַחֲלֵי מַיִם בְּדֶרֶךְ יָשָׁר לֹא

אהה! דינא קשיא

דִּבְרֵי הִתְעוֹרְרוּת לְיוֹם רִאשׁוֹן שֶׁל רֹאשׁ הַשָּׁנָה   בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן שֶׁל רֹאשׁ הַשָּׁנָה, הָרֹאשׁ וְהַמֹּחַ

אושפיזין (1) ברוך הבא אברהם אבינו!

אברהם ראש למאמינים – ראש לאושפיזין   הָאֻשְׁפִּיזִין. הָאוֹרְחִים הָעִלָּאִיִּים, הַטְּמִירִים, הַנֶּעֱלָמִים, הַשְּׁמֵימִיִּים, בָּאִים לִפְקֹד

אושפיזין (2) ברוך הבא יצחק אבינו!

דִּבְרֵי הִתְעוֹרְרוּת לִכְבוֹד אוּשְׁפִּיזָא דְּיִצְחָק   בַּיּוֹם הַשֵּׁנִי שֶׁל סֻכּוֹת אָנוּ זוֹכִים לְהַשְׁרָאַת קְדֻשַּׁת פַּחַד

אושפיזין (3) ברוך הבא יעקב אבינו!

כַּאֲשֶׁר אֲבִיהֶם שֶׁל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מַגִּיעַ לַסֻּכָּה   מִכָּל שִׁבְעַת הָרוֹעִים, הָאֻשְׁפִּיזִין הַקְּדוֹשִׁים, הִתְיַחֵד, בְּחִיר

אושפיזין (6) ברוך הבא יוסף הצדיק!

קְדֻשַּׁת הַקְּדֻשּׁוֹת בִּקְדֻשַּׁת הַסֻּכָּה   יוֹסֵף הַצַּדִּיק, הָאוּשְׁפִּיז הַשִּׁישִׁי שֶׁל חַג הַסֻּכּוֹת, הוּא עַמּוּד הַקְּדֻשָּׁה

אושפיזין (7) ברוך הבא דוד המלך!

הִתְעוֹרְרוּת לִקְדֻשַּׁת יוֹם הָעֲרָבָה – הוֹשַׁעְנָא רַבָּה!   הַיּוֹם הָרְבִיעִי שֶׁל אַרְבַּעַת יְמֵי הַדִּין הַנּוֹרָאִים

אלול – מה מתוק אתה

קוֹלוֹת חֲדָשִׁים שֶׁל שׁוֹפָר־אֱלוּל ראש חודש אלול! יומו הראשון של חודש הרחמים והסליחות, הופיע במלוא

אלול מפחיד?!

פחד של יהודים המושגים היהודיים האמיתיים דורשים התבוננות מעמיקה והבנה טהורה במשמעותם. לא כשאר מושגי

ארבעה ימי דבקות

מַחֲשָׁבוֹת מְכוֹנָנוֹת לְאַרְבָּעָה יְמֵי הַהֲכָנָה לְסֻכּוֹת אֻיַּמְתִּי בְּחִיל כִּפּוּר… (מִפִּיּוּט הַיּוֹצְרוֹת לְיוֹם א' דְּסֻכּוֹת) הַחַג

אתרוג ללא כתמים

הַלֵּב הַיְּהוּדִי הַמִּתְנַקֶּה בִּימֵי הֶחָג הַקְּדוֹשִׁים   מַרְנִין הַלֵּב לִרְאוֹת אֶת יִשְׂרָאֵל קְדוֹשִׁים עוֹמְדִים לְיַד

ביום שלאחרי…

דְּבָרִים שֶׁכְּדַאי לַחֲשֹׁב עֲלֵיהֶם לְמָחֳרָת יוֹם הַכִּפּוּרִים עָבַר יוֹם הַכִּפּוּרִים… שֶׁקֶט בָּעוֹלָם. אֵין עֲוֹנוֹת, הַכֹּל

במוצאי מנוחה קדמנוך תחילה

רְסִיסֵי רַעְיוֹנוֹת לִפְנֵי הַיּוֹם הָרִאשׁוֹן שֶׁל סְלִיחוֹת   הִגִּיעַ הַלַּיְלָה הָרִאשׁוֹן שֶׁל יוֹם א' דִּסְלִיחוֹת.

במוצאי מנוחה קידמנוך תחילה

 הִרְהוּרֵי פְּרֵדָה מֵהַשָּׁנָה שֶׁהוֹלֶכֶת מַשֶּׁהוּ יֵשׁ בַּשַּׁבָּת הַזֹּאת, הָאַחֲרוֹנָה מִשַּׁבָּתוֹת הַשָּׁנָה, 'שַׁבָּת סְלִיחוֹת', הִיא נִקְרֵאת.

געגועי היום האחרון

אחות קטנה תפילותיה עורכה בָּרִאשׁוֹן מִסִּפּוּרָיו הַמַּפְעִימִים וּכְמוּסֵי הָרַעְיוֹן מַקְרִיא לָנוּ רַבִּי נַחְמָן – –

געגועי היום האחרון…

האור המיוחד של ערב ראש השנה   בָּרִאשׁוֹן מִסִּפּוּרָיו הַמַּפְעִימִים וּכְמוּסֵי הָרַעְיוֹן מַקְרִיא לָנוּ רַבִּי

דיבורי אמונה של אדר ופורים

י' אדר־ב תשע"ט בַּיָּמִים הָאֵלּוּ שֶׁקֹּדֶם פּוּרִים, אַחֲרֵי שֶׁכְּבָר קָרָאנוּ פָּרָשַׁת 'זָכוֹר' – עָלֵינוּ לְהִתְחַזֵּק

דינא קשיא

התעוררות ליום הגדול והנורא בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן שֶׁל רֹאשׁ הַשָּׁנָה, הָרֹאשׁ וְהַמֹּחַ שֶׁל כָּל הַשָּׁנָה, מוּבָא

דמעות של ראש השנה

הִרְהוּרֵי דְּבָרִים לִקְרַאת יום הדין רֹאשׁ הַשָּׁנָה. זְמַן שֶׁל הִתְחַדְּשׁוּת. הָעוֹלָם כֻּלּוֹ שׁוֹאֵף לְהִתְהַוּוּת מֵחָדָשׁ,

דמעות של ראשית השנה…

התחדשות של ראש השנה   רֹאשׁ הַשָּׁנָה. זְמַן שֶׁל הִתְחַדְּשׁוּת. הָעוֹלָם כֻּלּוֹ שׁוֹאֵף לְהִתְהַוּוּת מֵחָדָשׁ,

דפיקות של סוכות

הִרְהוּרִים לְמוֹצָאֵי יוֹם כִּפּוּר לוּ הָיִיתִי בַּשָּׁמַיִם הָיִיתִי קוֹרֵא לְמוּל כִּסֵּא הַכָּבוֹד: "הַבִּיטָה שׁוֹכֵן שְׁחָקִים"!

ה'גיגית' למה?

מתן תורה בכפיית הר כגיגית קרובים אנחנו מאד לאותו יום נשגב, יום שניתנה בו תורה,

הלילה הלבן

להבנת פשרו של ליל חג השבועות כשאנו טרוטי עינים, אחרי אמירות רבות ושונות במהלך "לילה

הנה ימים באים

הנה ימים באים ערב שבת פרשת כי תבוא, ט"ו אלול, תשפ"ג   הנה ימים באים…

הצעקה הפנימית

קריאות נואשות מלבו של בן אוהב טאטע זיסער! אבא שבשמים! אבא ממש, אני קורא אליך

השבת האחרונה – הפותחת…

הִרְהוּרֵי פְּרֵדָה מֵהַשָּׁנָה שֶׁהוֹלֶכֶת   מַשֶּׁהוּ יֵשׁ בַּשַּׁבָּת הַזֹּאת, הָאַחֲרוֹנָה מִשַּׁבָּתוֹת הַשָּׁנָה, 'שַׁבָּת סְלִיחוֹת', הִיא

זהותו המפתיעה של השופט

כַּאֲשֶׁר הַשּׁוֹפֵט בִּכְבוֹדוֹ וּבְעַצְמוֹ הוּא מֻשָּׂא חֲלוֹמוֹתָיו שָׁנִים שֶׁהוּא מְחַפֵּשׂ אוֹתוֹ, מֵאָז שֶׁהִגִּיעַ לְגִיל בַּגְרוּת

זוחלים ורועדים מיום בואך!

רְסִיסֵי רַעְיוֹנוֹת לִפְנֵי הַיּוֹם הָרִאשׁוֹן שֶׁל סְלִיחוֹת הִגִּיעַ הַלַּיְלָה הָרִאשׁוֹן שֶׁל יוֹם א' דִּסְלִיחוֹת. הַלֵּב

זעקות של קידוש השם

ערב ראש השנה באומן! הָיִיתִי שָׁם… זֶה נִרְאָה לִי מַשֶּׁהוּ מֵעוֹלָם אַחֵר, מְנֻתָּק מֵהַמְּצִיאוּת שֶׁלָּנוּ,

זעקות של קידוש השם…

הִרְהוּרִים לְיַד צִיּוּן מוֹהֲרַ"ן בְּעֶרֶב רֹאשׁ הַשָּׁנָה   הָיִיתִי שָׁם… זֶה נִרְאָה לִי מַשֶּׁהוּ מֵעוֹלָם

חבוקה ודבוקה בך…

הריקוד של יוסלה השייגעץ   בדיחה יהודית חיננית מספרת, כי במוצאי שמחת תורה הגיע הביתה

יהודים! קומו, קומו לסליחות…

מִנְהָג דְּפִיקַת הַשַּׁמָּשׁ עַל הַתְּרִיסִים בָּעוֹלָם הָעַתִּיק, בִּמְדִינוֹת אֵרוֹפָּה הַיְּהוּדִית, הָיוּ שְׁלוֹמֵי אֱמוּנֵי יִשְׂרָאֵל שׁוֹמְעִים

יודעי בינה לעיתים

      להכיר את קדושת הזמנים המותאמת לנפש יהודי מצווה להשתעבד לגמרי אל הקדוש־ברוך־הוא וצו תורתו

יום זיכוך הגשמיות

לִקְדֻשָּׁתוֹ שֶׁל הַיּוֹם הַתְּשִׁיעִי בְּתִשְׁרֵי   יוֹם תִּשְׁעָה בְּתִשְׁרֵי, הוּא יוֹם קָדוֹשׁ וְנוֹרָא עַד מְאֹד,

יחזקאל גם היה בן אדם

יחזקאל צופה במרכבה העליונה מוצאי שבועות. הנה זה קרה, היינו שם. זכינו וטבלנו בנהר-דעה של

ימים עצובים

מַחֲשָׁבוֹת לְרֶגֶל יְמֵי בֵּין הַמְּצָרִים שְׁלֹשֶׁת שָׁבוּעוֹת הָאֵבֶל שֶׁלָּנוּ מְעוֹרְרִים בָּנוּ מַחֲשָׁבוֹת מְחֻדָּשׁוֹת אוֹדוֹת מַעֲמָדֵנוּ

קטגוריות