טעימות של ארוחה חלבית בבוקרו של חג השבועות
נהגו כל ישראל לאכול מאכלי חלב בחג השבועות. זה יכול להיות דווקא חידוש מרענן, במקום אוכל כבד, השולחן הערוך במטעמים חלביים להצביע על הנמשל החלבי שבתורה דבש וחלב תחת לשונך, אנו אוכלים מאכלי חלב ונזכרים בקדושת התורה.
החלב הוא משקה פשוט ולבן חסר יומרות, אבל הוא חיוני לחיי אדם, המזון הראשוני שאנו טועמים בעלמא הדין מכונה בשם חלב, חלב אם. אין הכוונה להיכנס לפרטיו המזינים בהחלט של משקה החלב, די לנו אם נזכיר את מאמר חכמינו הקדושים ז"ל, ברצותם להדגיש את רב חיוניותה של הארת הפנים הנדרשת להאיר לזולת, התבטאו בלשון כזו: 'אמר רבי יוחנן טוב המלבין שינים לחבירו יותר ממשקהו חלב שנאמר ולבן שנים מחלב אל תקרי לבן שינים אלא לבון שינים' (כתובות קיא, ב).
כשם שהתינוק בשנותיו הראשונות כמעט לא יוכל להתקיים ללא תזונת החלב, כך לא יוכל יהודי להתקיים ביהדותו ללא חלב התורה הקדושה, דבש וחלב תחת לשונה.
חכמינו הקדושים ז"ל מוסרים לנו בקדשם, כי בשעת קריעת ים סוף כאשר הגיע זמנם של ישראל לומר שירה, אפילו תינוקות שמטו דדיהם מפיהם ואמרו שירה, ושמעתי הסבר, כי הקוסטא דחיותא של האדם, גם החיונית ביותר, אסור לה שתתקיים על חשבון קרבת האלוקים, שהיא חיותו האמיתית של האדם, בשעת קריעת הים, הגיעו הם לתובנה כה עמוקה עד שכל חיבור עם החומר היה להם לזרא, ואז שמטו את נקודת החלב המחברת בינם לבין הגשמיות אפילו עוללים קטנטנים.
מאז שניתנה התורה, השתנו פני הדברים, התורה ניתנה בעולם העשיה הגשמי, כאן ועכשיו נוצר החלל המתאים לעבדה ולשמרה, רוב המצוות המעשיות הן בתחומו הפיסי של האדם, אבל עדיין למדים אנו משמיטת הדד התינוקית להעדיף את התורה מעל קניני החומר.
גם אם מחמת קיומו האישי והחיוני עליו לעזוב את ספסל הלימודים, בכל אופן עליו לזהות את הצורך הזה כבדיעבד שבדיעבד, ולא לכתחילה אפילו לא במחשבה, כי התורה היא עיקר חיותו של האדם.
החלב, אומרים לנו בחג השבועות, אינו החלב שאתם מכירים, למרות לובנו הבוהק והמרווה, יש חלב טוב הימנו דבש וחלב תחת לשונך, חלבה ודובשה של תורת אמת שניתנה לנו ביום גדול וקדוש זה.
בספרי פנימיות התורה מצביעים על הקשר בין העובדה הנזכרת בחז"ל אשר דם נעכר ונעשה חלב, אותו דם עכור שאנו עמלים לזככו בימי ספירת העומר, כאשה הנטהרת מזוב טומאתה, כך היא בדיקו דאשת חיל, ההולכת ומתקדשת לקראת היום הבהיר בשחקים חג השבועות הקדוש, מהדם הזה נעשה חלב נקי וזך, שיגרום לנו לרצות להתקרב אל השם יתברך תמיד, בכל עת ובכל שעה.
ומן הענין להעתיק לכאן את דברי הצדיק רבי מאיר מדז'יקוב זי"ע, בספרו הקדוש 'אמרי נועם':
"טעם על אכילת מאכלי חלב בעצרת. נראה פשוט, לפי מה שאמרו חכמי המחקר, אשר כוחות המזון שיש בחלב, לא נמצא בשום דבר שבעולם, כי אם על הלחם יחיה האדם, הלא הוא צמא למים, וגם מים בלבד בוודאי אינו מזין, מה שאין כן חלב אנו רואים שהוולד יונק ובזה נתגדל, ויש בו כח אכילה ושתיה. כי הוא כוללות חיות הגופניות. כמו כן התורה היא כוללות חיות הרוחניות ונקראת בשם לחם ובשם מים, כמ"ש לכו לחמו בלחמי (משלי ט, ה), גם כל צמא לכו למים (ישעיה נה, א), והיא כוללות הרוחניות. על כן ביום מתן תורה אוכלין חלב שהוא חיות הכוללות כמו התורה, כי המצוות ומעשים טובים הם עניני פרטיות, וכל מצוה פועלת בשרשה, מה שאין כן תלמוד תורה כנגד כולם, והוא כוללות כל חיות הרוחניות".
אולי אם עוגת הגבינה הטעימה שאפינו לכבוד חג השבועות תזכיר לנו את האמונה הזאת שהתורה כוללת את כל חיות הרוחניות… אז יהיה טעם אחר לכל היום טוב הקדוש הזה, הלא לכך אנו עושים את כל הדברים הללו.
שלמה המלך ע"ה אומר בשיר השירים עיניו כיונים על אפיקי מים רוחצות בחלב. אפיקי מים מרמזים על אפיקי התורה הקדושה המשולה למים, רוחצות בחלב, את התורה הקדושה הזאת ניתן לקבל אך ורק כאשר האדם מבצע פעולת היטהרות והתקדשות בבחינת דם נעכר הדמים העכורים, אלו הרצונות הזרים שלא רוצים את רצונו של ה', ונעשה חלב המרבד הנקי בנפש, הזך והלבן, ללא כתם חטא כלשהו, בבחינת אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו, כך צבעו הלבן של הדם הרע המתהפך, מזכיר את פעולת ההתהפכות של חוט השני שבישר על שינוי מהותי שעבר העם ביום הקדוש.
כשעמדו ישראל תחת ההר הכפוי כגיגית, השתנה גופם ללא הכר, בעלי המומים שבהם חודשו ונעשו בריאים לגמרי, מן הסתם גם בנפש פנימה התחולל שינוי מבורך, המום הנפשי, שהינו גרוע יותר מהמום הגופני, נעלם עם התגלות האור הגדול, היהודי נעשה נקי לגמרי, נשמה צחה ונקיה כחלב לבן הדור מראה.
מחשבות אלו מזככות את הנפש, המכיר בשינוי ומאמין בו הוא זה שיזכה לו, מהיום, אין כאן ארוחה חלבית סתם, כי אם רוחצות בחלב, להזדכך ולהזדקק…