האם היהדות היא פאנאטית קיצונית?
תלוי את מי שואלים.
יש כאלו שסוברים שלא, והם הכי מסוכנים, כי הם יוצרים במו ידיהם דת חדשה, ליברלית, סובלנית, וותרנית וסלחנית. נחמד מאד אבל לא יהדות.
גם אלו שאומרים שכן טועים.
היהדות אינה בת הגדרה במושגים אנושיים, אם מקבעים אותה במסגרת כזו או אחרת, מלבד זו האמיתית היא מאבדת את המשמעות, כי יהדות היא לא פאנאטית ולא לא-פאנאטית היא אלוקית! השם יתברך צווה ואנו מקיימים, זו כל התורה כולה.
כאשר עומד אדם בפני איסור תורני והוא אינו מעוניין לקיימו, ניצבות בפניו שתי אפשרויות: אחת להעיז פנים ולומר שחוקי התורה הקדושה אינם חלים עליו, כי הוא פשוט החליט שלא לשמוע בקול התורה. השניה לפרשן את התורה לפי מדת תכונותיו, לא בא לי? זה לא אסור! נקודה.
ההפסד אינו נעוץ רק באי קיום משפטי ה' ישרים משמחי לב, ואף לא בהפסד השכר העתיד לבוא לעושי רצונו. עיקר ההפסד הוא במהות היהודית של האדם הוא מפסיד את הנועם שבחיים האלו, ולשווא! הוא מסרב להיות פאנאטי וחי חיים פאנאטיים מסוג אחר, שונה, שפל ובזוי.
העולם הרוחני כה מנותק מן הבריות, עד כי עניני הדת נראים להם כעומדים נצבים ממול, וממתינים לבני אדם לבחור אילו מהם יקיימו ואלו לא. בכך מראה האיש כי לא הבין כלל את מגמת המצוות, והשאיר אותם על תקן הטכניות הטהורה ללא ניצוץ של נשמתיות, וככאלו, הופכות המצוות לבלתי מובנות יותר ויותר.
מי שרוצה להתקרב לריבונו של עולם, צריך שיידע כי אין דרך נוספת לעשות זאת חוץ מקיום 'כל' המצוות, וכפשוטן וכהלכתן! אין כאן הנחות, גם אם זה לא מוצא חן בעיניך זו האמת, ואין אמת אחרת.
הוא גם יכול לבחון זאת במבחן התוצאה, רבים אחרים שניסו לחוות חוויות רוחניות, מיסטיות ועמקניות נטולות תורה ומצוות, התאיידו עם הגל הראשון בחיים. הקיום הנצחי לדבקי ה', המסוגלים להביא דורות שומרי שבת אחר אלפים שנות גלות, יכולים להצביע על ארון הקודש הניצב בהיכל, ולומר, קיימנו מה שכתוב בזה, והיא שעמדה לאבותינו ולנו.
ככל שהדברים הללו אמורים היו להיות פשוטים וברורים לכל יודעי דת ודין, אין פני הדברים כך, משום שעדיין ספינתנו מיטלטלת בים הגלות הסוער, ההשקפות של שנות האלפים כבר מביעות נימות זלזול למול נר היהדות שעדיין לא כבה ובציניות מבחילה הולך ומוקם קיר חוצץ בין יהודים ליהודים לא מחמת הפליה גזענית זו או אחרת, אלא קיר רוחני המבדיל בין המחוברים לטומאת הטומאות של דורנו לבין העם הפאנאטי שזקף את קומתו הרוחנית והבין כי אין טומאה וקדושה חוגגים במאהל אחד.
אם לא נשכיל לרוצץ את ראש הפתן של הסטרא אחרא השוכנת בקרבנו, נמצא את עצמנו עד מהרה מורעלים מכף רגל ועד ראש, ללא שום יכולת להירפא מהמוח המסורטן מחמת הנגיף הקטלני שמצמיד את המוחות לתבערת הטומאה המשתוללת בראש כל חוצות.
חומת היהדות אינה פאנאטית היא פשוט חומה. לא נצפה לחומת אבנים גבוהה וטמירה שתפקידה לתחום גבולות של עיירות ומדינות, להתגמש ולחדל להיות כזו אולי מגומי או מפלסטיק… כי חומה בצורה היא, מסוואר של אבנים מסודרות זו על גבי זו זו לא פאנאטיות זו חומה.
אין בעיה לפרוץ את החומה הזאת, לטפס מעליה, לכרסם ברלוונטיות שלה וכיוצא בכך, אך אי אפשר לחדול מלקרוא לה חומה. כי היא כן. כך היהדות המסורתית השורדנית ללא פשר הגיוני זה אלפי שנים! אי אפשר להמיר אותה ולקרוא לה לסדר היום, שתתמתן קצת, שתוותר קמעא כי איננו יכולים אותה בצורתה הראשונה.
האמת שמפעפעת מתחת פני השטח היא נוראה, דווקא המטיחים דברים למול הדרתה של יהדות, לאמר פאנאטית היא, מגלים בכך את רפסותה של דעתם בנידון, כי יראים הם להפנות עורף ליהדות, באורח גלוי ובראש זקוף, יראים הם משום שמאמינים בני מאמינים הם, ולא בשל שום סיבה אחרת… ולכן הם מבקשים ליצוק לה תוכן אחר, מנוכר וזר העיקר שתישאר שלהם.
ושלא תהיה שום טעות! אין הכוונה לחילונים או שאר אנשים שרחוקים מן הדת בהדיא, כי מה לנו לדון תינוקות שנשבו? אך אנו, יראי השם, מוצאים את עצמנו כאותם לוחמים עזים המבקשים להטיל דופי בקדשי שמים… ולכנות שמות לקבוצות מסוימות וכך למקם את עצמם בכת נפרדת שלא כל כך לוקחת ברצינות את דברי השולחן ערוך, נמצאים בתוך דבלה וחושבים שאין טוב יותר מכך, כי לא טעמו טעם אמיתי של משהו אחר.
המאבק הזה מתחולל בלבו של כל אחד מאתנו, הניסיון הוא גדול, הגבולות כבר היטשטשו זה מכבר, הפסיעות הגסות שלנו המשיכו לדשדש בקו התפר הלא-ברור לחלוטין… בדור תהיה זה, מי שיקום ויאמר ה' הוא המלך, ולו אני עבד. יזכה לראות באורו של הקדוש־ברוך־הוא ולזכות לטעום את הטוב והנאצל שביהדות.