לפיכך נברא אדם יחידי
אין לכם דבר המעיק על האדם, בכל רמה ובכל גיל כשחונקים את עצמאותו.
העבדות, שהיא הדרגה הנחותה ביותר בדרגות האנושיות סוד נחיתותה הוא ביטול העצמאות האנושית. תכונה זו של חופש ועצמאות ניכרת על האדם תיכף כשנולד, מיד כשרק מתחיל להיות "עצמאי", כל ניסיון ללחום בעצמאותו זו כמוהו כאיום על נקודת חייו. זה ברור.
מעיין אנוכי לאחרונה, מדוע ולשם מה כונן יוצר האדם יתברך שמו מידה זו כל כך עמוק בנפש האדם? מה התובנה המוסרית הגלומה בעצמאות אנושית מפורסמת זו? מה היא אומרת? ולאן היא מכוונת אותנו.
עיון זה מובילנו לדפדף קצת בדפי מהותה הבסיסית של היצירה האלוקית הנקראת 'אדם', החופשי, העצמאי, היחידני – – – מהו ומה ענינו בבריאה? התשובה לכך, ככותרת בלבד, נעוצה בעובדה הפשוטה שאין איש אחד מרבי רבבות האנשים שבעולם שנברא לשם תוהו. כלומר, אין שכפול, אין משהו דומה לשני, כל אחד מהם יחיד ומיוחד בעולמו של הקדוש-ברוך-הוא.
הדים לאותה יחידנות אנושית מוצאים אנו בדברי חכמינו הקדושים (סנהדרין לז, א):
'למה נברא אדם יחידי? … להגיד גדולתו של הקדוש ברוך הוא, שאדם טובע כמה מטבעות בחותם אחד, כולן דומין זה לזה. ומלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא, טבע כל אדם בחותמו של אדם הראשון, ואין אחד מהן דומה לחבירו, לפיכך כל אחד ואחד חייב לומר בשבילי נברא העולם'.
שלשה דברים למדנו ממשנה זו, האחד, שכל אחד מאתנו חתום בחותמו של אדם הראשון. השני, שאין אחד מאתנו דומה לחבירו. השלישי, חובתנו המיוחדת לראות את כל העולם עומד על כתפינו.
אדם הראשון התהלך לבד בעולמו של הקדוש-ברוך-הוא, עצמאותו הפיזית והרוחנית היתה ללא גבול ותיחום, הוא היה בעצם "כל העולם" באה משנתנו ופוקחת לנו זוג עינים תמהות אכן, גם אני ואתה, אדם ראשון! יחיד שכזה.
מאז אותו ראשון, נולדו ביליארדים רבים לאין מספר, כולם שונים זה מזה, ואין פרצופיהם דומים זה לזה, ואין דעותיהם שוות… הכוונה הטמונה בפלא אלוקי נשגב ונורא שכזה היא, שעל האדם להטמיע את התחושה, כי אם לא היה בו משהו מאד מחודש שאין כמוהו, לא היה כמוהו ולא יהיה כמוהו בכל תולדות ימי העולם הוא לא היה נברא.
האדם נברא יחידי ולפיכך טבועה בו יותר מכול תחושת העצמאות.
העצמי האלוקי, הוא השרביט שניתן בידו לפעול בעולם, ליצור, לבנות, להתחדש ולא להתייאש לעולם. כי כל זמן אשר נשמה באפו, עצמאותו זו אמורה להיות דומיננטית ופעילה, כי לו אין חפץ בך בעולם לא היית כאן בכלל.
לעיתים עולה על האדם מחשבה מסויימת שעמה הוא יבנה וייצור בתחום זה או אחר, ומיד רץ לספר לאדם נוסף שמניף בידו בביטול על רעיונותיו הלא ריאליים של בן שיחו. האיש מקפל את התוכניות וגונזן בתחושת החמצה.
מה הטעות? נבראת יחידי, למה רצת ליחידי נוסף? נכון שתשועה ברוב יועץ, אבל הייעוץ אמור לכלול נתונים, והעיקרי שבהם תכונת נפשו הספציפית של שואל העצה, של המבקש ליצור ולבנות אם אינך מסוגל להביט ביחידנות של הזולת – משוך ידיך מתת עצות! אל תקצוץ את צמיחת זולתך.
אם המדובר עוד בייעוץ, לא היה זה נורא כל כך, אך המכה הגדולה היא שלפעמים, הורים או מחנכים, אינם מדברים לתכונותיו המיוחדות של ילדם חניכם, העצמאות האנושית הטבעית אינה נלקחת בחשבון, היא נחשבת בטעות אצל הממונה כמרידה במוסכמות, וגישה זו מביאה את התלמיד לגרוע שבמרידות בדחיפתו הישירה לתהום ביד מי שאמור היה לעצור אותו מליפול שם.
תאמרו, הלוא יש מוסכמות, ואם ירצה לעבור על רצונו של ה' בשם אותה עצמאות?
דעו ידידיי, כי אדרבה, הנער אשר מקומו העצמאי שמור לו בכבוד ובהבנה, נוטה יותר להיות עבד ה' מרומם מאשר החנוקים, אין כאן רשימה הקוראת לויתורים על עקרונות, כלל וכלל, לא! יש כאן קריאה המצביעה על המציאות שנחקקה על ידי יוצר האדם, ואשר מי יהין ללחום בה, והיא לא תצלח.
עצמאותו של הכופף קומתו בפני קודשא בריך הוא ועול מצוותיו הקדושות אינה נפגמת בכהוא זה, ההיפך, עולמו הבלתי מוגבל של האדם, שאין סוף ליכולותיו הרוחניות, בכל רגע שהוא חי ניזונות דווקא מאותו אחד יחיד ומיוחד, העצמאי האמיתי בעצמאות שאין כמותה, ומכוח של הדמיון כביכול של האדם לקונו, נוצר הוא בדמותו של העצמאי היחידני.
האיש הרוחני, עצמאי הוא!
איש כזה אינו מפתח תלות רופסת באדם כלשהו, עצמאותו אינה חיצונית וברת חלוף, היא שורשית ופנימית הוא נולד יחידי, בזירה מאד מיוחדת ומסויימת, אין כמוהו בעולם ולא יהיה כמוהו הנתונים שייקח בחשבון בכל פעולה הם רק רצונו של הבורא היחיד אף הוא. מלבד זה הכול הבל הבלים. אין שיחם ושיגם של הבריות המודד להצלחתו ולציון כשרון פעולותיו בעיני עצמו.
אם נשכיל לחנך את ילדנו לתובנה אמיתית זו, נראה אותם חזקים ומסוגלים להפיק מהכוח אל הפועל את המטרה שלשמה באו לכאן, והיה זה שכרנו לנצח, אמן!