אור שאי אפשר לכבותו
ערב ראש חודש כסליו תשפ"א
אור השם יתברך הוא אור שאי אפשר לכבות אותו, גם אם אדם החשיך מאד ועשה המון דברים שהם היפך רצונו יתברך, אכן, הוא צריך לעשות תשובה, אך לא נפגמת אהבת השם אליו כמלא נימה, ואדרבה, כאשר אדם נופל – השם יתברך מתמלא עליו רחמים ורוצה להחיותו ולהחזירו אליו, ואם היו אנשים יודעים זאת, שבעת ירידה יש להם יותר עת רצון לבקש ולהתחנן לפניו יתברך על מצבם, אזי לא היו נופלים כלל, אלא מתחזקים לעשות רצונו של הקב"ה בעת הזאת, כי בכל רגע בחיים, עלינו לבחון את עצמנו – מה אפשר לעשות עכשיו כדי שהשם יתברך יהיה מרוצה ממני, ואם אדם חי בצורה כזו, זו היא הדבקות האמיתית בחי החיים בו יתברך.
זה בעצם הסוד הגדול של מצות התשובה, איך אפשר, שאדם שהרשיע ופשע, אם רק מתקן את מעשיו מכאן ואילך, הרי הוא כמי שלא חטא מעולם, כי בשורש אנו לא יכולים לחטוא, אף שנולדנו במהות של חטא, אך נקודת הנקודות הפנימית ביותר שלנו, היא אלוקות ממש, ומשם איננו יכולים להפרד אפילו לשניה אחת, ולכן עלינו להביט את הנקודה הזו ולשאוב ממנה כח לשוב אליה בלב שלם, וליצור את ההרמוניה שבין העולם הזה הגשמי אל העולם הרוחני שבנו.