לְמַהוּת תּוֹכֵחָה שֶׁל מֹשֶׁה
מתוך הספר "פשוט עמוק" על התורה
הָרַב הַקָּדוֹשׁ רַבִּי נַחְמָן מִבְּרֶסְלֶב זי"ע בַּ'תּוֹרָה' הָאַחֲרוֹנָה שֶׁאָמַר עֲלֵי אֲדָמוֹת (רֹאשׁ הַשָּׁנָה שֶׁל שְׁנַת תקע"א) לִמֵּד, שֶׁלַּמְרוֹת שֶׁקַּיֶּמֶת מִצְוָה בַּתּוֹרָה שֶׁל תּוֹכֵחָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (וַיִּקְרָא יט, יז): "הוֹכֵחַ תּוֹכִיחַ אֶת עֲמִיתֶךָ" לֹא כָּל אֶחָד רָאוּי לְכָךְ, כְּמוֹ שֶׁאָמַר רַבִּי עֲקִיבָא בְּדוֹרוֹ (עֲרָכִין טז, ב): 'תָּמֵהַּ אֲנִי, אִם יֵשׁ בַּדּוֹר הַזֶּה מִי שֶׁיָּכוֹל לְהוֹכִיחַ'. וְהַנְּחִיצוּת שֶׁהַמּוֹכִיחַ יִהְיֶה רָאוּי לַתַּפְקִיד קְרִיטִית הִיא, מִשּׁוּם שֶׁכְּשֶׁאֵינוֹ כָּזֶה – "הוּא מְעוֹרֵר הָרֵיחַ רַע שֶׁל הַמַּעֲשִׂים רָעִים וּמִדּוֹת רָעוֹת שֶׁל הָאֲנָשִׁים שֶׁהוּא מוֹכִיחָם".
רַבִּי נַחְמָן מַמְשִׁיל זֹאת לְמַשֶּׁהוּ שֶׁאֵינוֹ מֵרִיחַ טוֹב, אַךְ כָּל זְמַן שֶׁמַּשְׁאִירִים אוֹתוֹ בְּמַצַּב סְטָאטִי אֵינוֹ נוֹדֵף לְמֵרָחוֹק, אוּלָם כַּאֲשֶׁר מַתְחִילִים לַהֲפֹךְ בָּעִנְיָן – הָרֵיחַ מִתְפַּשֵּׁט. "כָּךְ זֶה בַּנְּשָׁמוֹת", אוֹמֵר רַבִּי נַחְמָן, "מְקוֹר חַיּוּתָהּ וִינִיקָתָהּ שֶׁל הַנְּשָׁמָה הִיא מֵהָרֵיחַ, אוּלָם כַּאֲשֶׁר מַבְאִישִׁים אֶת רֵיחָם שֶׁל הַנְּשָׁמוֹת, וּבְכָךְ גּוֹרְמִים שֶׁיִּפְסֹק הַשֶּׁפַע מִכָּל הָעוֹלָמוֹת".
וְאֵיזוֹ הִיא הַתּוֹכֵחָה הָרְצוּיָה? אוֹמֵר הָרַבִּי: תּוֹכֵחָה שֶׁל מֹשֶׁה רַבֵּנוּ. שֶׁלְּפִי דִּבְרֵי חֲזַ"ל, כַּאֲשֶׁר הוֹכִיחַ אֶת יִשְׂרָאֵל עַל הַמֶּחְדָּל בְּמַעֲשֶׂה הָעֵגֶל הוֹסִיף בָּהֶם רֵיחַ טוֹב, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (שִׁיר הַשִּׁירִים א, יב): "נִרְדִּי נָתַן רֵיחוֹ". זֹאת אוֹמֶרֶת, קַיֶּמֶת תּוֹכֵחָה טוֹבָה וְגַם לֹא טוֹבָה. צָרִיךְ לִלְמֹד אֶת זֶה, לֹא כָּל אֶחָד יָכוֹל.
לְהוֹכִיחַ אָדָם אֵינוֹ דָּבָר פָּשׁוּט. הַמּוֹכִיחַ נִמְצָא בְּמָקוֹם נָכוֹן וְנָקִי יוֹתֵר כְּאִלּוּ, וְהַמּוּכָח אָמוּר לְקַבֵּל אֶת הַתּוֹכֵחָה וּלְשַׁנּוֹת אֶת דְּרָכָיו לְפִיהָ, זֶה דָּבָר מְאֹד קָשֶׁה, אֵין סָפֵק. וּבְכָל זֹאת יֵשׁ מִצְוָה בַּתּוֹרָה (וַיִּקְרָא יט, יז): "הוֹכֵחַ תּוֹכִיחַ אֶת עֲמִיתֶךָ וְלֹא תִשָּׂא עָלָיו חֵטְא".
בַּדּוֹר הַזֶּה 'שֶׁל עַכְשָׁו, הַפְּגִישָׁה עִם הָרֹעַ שֶׁל הַשֵּׁנִי, אֵינָהּ מְצַעֶרֶת אֶת הַפּוֹגֵשׁ, כִּי אִם מַלְהִיבָה אוֹתוֹ לִמְחוֹת, מַצִּיתָה אֶת הַדִּמְיוֹן שֶׁלּוֹ לְתַקֵּן אֶת הַזּוּלַת, לֹא כָּל אֶחָד יָכוֹל לְהוֹכִיחַ. הַהוֹכָחָה אֲמוּרָה "לְהוֹסִיף רֵיחַ טוֹב בַּנְּשָׁמוֹת". לְשָׁם הַמְגַמָּה צְרִיכָה לִשְׁאֹף.
נְקֻדַּת הַנָּחַת הַיְּסוֹד אוֹמֶרֶת, כִּי נְשָׁמָה יְהוּדִית, חֵלֶק אֱלוֹקַ מִמַּעַל, רוֹצָה לִהְיוֹת טוֹבָה, שׁוֹאֶפֶת לְהִתְקָרֵב אֶל הַקְּדֻשָּׁה, מוֹאֶסֶת בְּזֻהֲמַת הַחֵטְא, לֹא טוֹב לָהּ עִם זֶה, הָרֵיחַ הָרַע הַטָּמוּן בִּפְנִים מַכְבִּיד וּמֵעִיק, מְעַיֵּף וּמַתִּישׁ, לֹא נֹחַ לֹא נָעִים.
מֵעֶצֶם טִבְעָהּ, רוֹצָה הַנְּשָׁמָה יוֹתֵר מֵהַכֹּל, לְהִפָּגֵשׁ עִם "הַמּוֹכִיחַ הָרָאוּי". זֶה שֶׁיַּעֲנִיק לָהּ מְזוֹנָא דְנִשְׁמָתָא, שֶׁיַּכְנִיס אוֹתָהּ לָאֲוִירָה הַטְּהוֹרָה שֶׁבְּמֶרְחָב הַיְנִיקָה הָאֲמִתִּית שֶׁלָּהּ, אֵין לָהּ בְּעָיָה עִם תּוֹכֵחָה אֲבָל יֵשׁ לָהּ סֵבֶל עִם הָרֵיחַ הַנּוֹדֵף מֵהָרֹעַ, זֶה שֶׁמּוֹצִיא מִמֶּנָּה הַלֹּא רָאוּי, שֶׁלֹּא הוֹלֵם אֶת הַתַּפְקִיד הַמְּיֻחָד שֶׁל תּוֹכֵחָה שֶׁל מֹשֶׁה – לְהַחְדִּיר טוֹב בַּנְּשָׁמוֹת!
שִׂימוּ לֵב, כַּאֲשֶׁר 'מוֹכִיחַ-שֶׁאֵינוֹ-רָאוּי' מְדַבֵּר, הַמַּאֲזִינִים מַעֲלִים מִיָּד בְּמַחְשַׁבְתָּם אֶת הַדְּבָרִים הַלֹּא טוֹבִים שֶׁהֵם עָשׂוּ, שֶׁעוֹרֵר אוֹתָם הַדּוֹרֵשׁ… מַה מִתְרַחֵשׁ אָז? זִכָּרוֹן רַע שֶׁל מַעֲשִׂים מְתֹעָבִים! בְּמָקוֹם שֶׁחוֹשֵׁב הָאָדָם שָׁם כָּל הָאָדָם. הִנֵּה הָרֵיחַ מַתְחִיל לִנְדֹּף בְּהִתְפַּשְׁטוּת.
הַתּוֹצָאָה שֶׁל תּוֹכֵחָה שֶׁאֵינָהּ רְאוּיָה, הִיא שֶׁאָז נֶחְלֶשֶׁת הַנְּשָׁמָה וְאֵינָהּ מְקַבֶּלֶת אֶת הַתְּזוּנָה הָרְאוּיָה לָהּ, וְעַל יְדֵי זֶה נִפְסַק הַשֶּׁפַע מִכָּל הָעוֹלָמוֹת, מַשֶּׁהוּ נוֹרָא קוֹרֶה כָּאן, הָאִישׁ רָצָה לְעוֹרֵר אֲנָשִׁים, וּלְמַעֲשֶׂה, הוּא הִרְדִּים אוֹתָם, הֶחְשִׁיךְ אֶת עֵינֵי נִשְׁמָתָם, כַּמָּה נוֹאָל הַמַּצָּב.
מֹשֶׁה רַבֵּנוּ פּוֹתֵחַ אֶת סֵפֶר דְּבָרִים בְּדִבְרֵי תּוֹכֵחָה שֶׁנֶּאֶמְרוּ סָמוּךְ לְמוֹתוֹ, אָז יָדַע הָרוֹעֶה הַנֶּאֱמָן, שֶׁהַתּוֹכֵחָה שֶׁלּוֹ תִּהְיֶה תּוֹכֵחָה שֶׁל אֱמֶת, לֹא כְּדֵי לְבַיֵּשׁ אוֹ לְהַשְׁפִּיל, לֹא כְּדֵי לִנְקֹם אוֹ לִמְחוֹת, אֶלָּא לְעוֹרֵר אֶת נְקֻדַּת הַהִתְקַשְּׁרוּת שֶׁבֵּין יִשְׂרָאֵל לִנְקֻדַּת מֹשֶׁה רַבֵּנוּ, הַטְּמוּנָה בְּכָל נְשָׁמָה יְהוּדִית.
רְאוּיָה לְצִיּוּן הָעֻבְדָּה, כִּי קְרִיאַת פָּרָשַׁת דְּבָרִים פּוֹתַחַת אֶת הַיָּמִים הַכּוֹאֲבִים בְּיוֹתֵר בַּשָּׁנָה, בָּהֶם בָּאָה לִידֵי בִּטּוּי בְּיוֹתֵר הַתּוֹכֵחָה הָאֱלוֹקִית הַנּוֹרָאָה, שֶׁהֵבִיאָה אֶת הַבְּכִיָּה לְדוֹרוֹת שֶׁעֲדַיִן לֹא נִפְסְקָה. כְּאוֹמְרִים לָנוּ, שִׂימוּ לֵב לַנִּימָה שֶׁל הַתּוֹכֵחָה, זוֹ אֵינָהּ תּוֹכֵחָה שֶׁל שִׂנְאָה אוֹ שֶׁל רֵיחַ רַע, זֶהוּ קִבּוּץ הַנְּקֻדּוֹת הַטּוֹבוֹת שֶׁבָּנוּ, אוֹסְפִים אֶת דִּמְעוֹת הַקִּינוֹת לְנֹאד שֶׁל אַהֲבָה מְתֻקֶּנֶת, עַד שֶׁמֵּעִנְיַן 'קִינוֹת' יִהְיֶה נַעֲשֶׂה 'תִּקּוּן'.
כָּל סֵפֶר 'מִשְׁנֵה תּוֹרָה' – חֻמָּשׁ דְּבָרִים, אָפוּף כֻּלּוֹ בְּסוֹד הַתּוֹכֵחָה, הַפְּסוּקִים הָרוֹעֲמִים הַמְסַיְּמִים אֶת הַתּוֹרָה, הַיִּרְאָה הַטְּהוֹרָה שֶׁנִּבֶּטֶת מִכָּל פָּרָשָׁה, הַחֲזָרָה הַמְּתַמְצֶתֶת שֶׁל אַרְבָּעַת הַחֻמָּשִׁים, כֻּלָּם כֻּלָּם מְקַנְּנִים תַּחַת צֵל אֶחָד: "תּוֹכֵחָה שֶׁל מֹשֶׁה", לְלַמֶּדְךָ, שֶׁזּוֹ הִיא כָּל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ – לְהוֹסִיף רֵיחַ טוֹב בַּנְּשָׁמוֹת.
כִּי אָמְנָם כָּךְ עָלֵינוּ לִלְמֹד אֶת עַצְמֵנוּ וְאֶת זוּלָתֵנוּ, כִּנְשָׁמוֹת רוּחָנִיּוֹת וְלֹא כָּאֲנָשִׁים רָעִים. הַמּוֹכִיחַ הָרָאוּי, גַּם כְּשֶׁמּוֹכִיחַ עַל דְּבָרִים לֹא נְעִימִים, הוּא מַבְלִיט אֶת נְקֻדַּת הַהִתְקָרְבוּת לְבוֹרֵא עוֹלָם, אֶת הַהִתְאַחְדּוּת הַמְחֻדֶּשֶׁת שֶׁל יְהוּדִים עִם ה'. הַמַּחְשָׁבוֹת שֶׁל הַשּׁוֹמְעִים תּוֹכַחְתּוֹ, נוֹדְדוֹת אֵי שָׁם אֶל הַנְּסִיקָה הַמְחֻדֶּשֶׁת אֶל גְּבָהִים לֹא מֻכָּרִים. לָקוּם וְלָצֵאת מֵהַנְּחִיתוּת הַפְּחוּתָה אֶל טִפּוּס לְמָקוֹם מְרוֹמָם יוֹתֵר הִתְנַעֲרִי שְׁבִי יְרוּשָׁלַיִם… הִתְנַעֲרִי מֵעָפָר קוּמִי.
תִּשְׁעַת הַיָּמִים הָאֵלּוּ, שֶׁבְּמֶרְכָּזָם מֻכְתָּר חֻמָּשׁ דְּבָרִים הַנִּפְתָּח זֶה עַתָּה, רַעְיוֹן מֶרְכָּזִי אֶחָד לָהֶם: הִתְקָרְבוּת מְחֻדֶּשֶׁת לַה', הַבִּנְיָן הֶעָתִיד הוּא זֶה שֶׁעוֹמֵד בְּצִיּוּן אֵבֶל-הֶעָבָר, כִּי הָרֵיחַ הַטּוֹב שֶׁלָּנוּ עָתִיד לְהִתְגַּלּוֹת דַּוְקָא מִתּוֹךְ הַחֻרְבּוֹת הַמְפֻיָּחוֹת שֶׁל חַיֵּינוּ, וְהַלְוַאי וְנִזְכֶּה לִשְׁמֹעַ אֶת תּוֹכַחְתּוֹ שֶׁל מֹשֶׁה-מָשִׁיחַ, אָמֵן – – –