אל תעשה מדבר ה' רק הלכות!
שבת פרשת בלק תש"פ
בפרשת בלעם אנו רואים כמה דברים שעלינו ללמוד מהם לימוד עמוק מאד. בתחילה שמע בלעם מפורשות מאת אלוקים: לא תלך עמהם, לא תאר את העם כי ברוך הוא. היינו שיש איסור אלוקי על ההליכה עם מארגני הקללות. ואכן, בבוקר קם בלעם ואמר להם: כי מאן ה' לתתי להלוך עמכם. אחר כך החלו דיונים, פיתוי על כבוד יותר גדול, בלעם שוב מצטדק, אי אפשר, אי אפשר: וַיַּעַן בִּלְעָם וַיֹּאמֶר אֶל עַבְדֵי בָלָק אִם יִתֶּן לִי בָלָק מְלֹא בֵיתוֹ כֶּסֶף וְזָהָב לֹא אוּכַל לַעֲבֹר אֶת פִּי ה' אֱלֹהָי לַעֲשׂוֹת קְטַנָּה אוֹ גְדוֹלָה". בלעם מגלה נאמנות מוחלטת לה', הוא קורא לו אלוקי.
אבל כאן אנו מגלים תפנית בחשיבתו של בלעם, הוא מבקש מהם להשאר עוד לילה, כי הוא רוצה לדעת מה יוסף ה' דבר עמי… הוא בעצם אומר, שלא ידע דעת עליון באמת, וזה לא מובן בעליל, הרי כבר שמע מפי הקב"ה בפירוש שני דברים בסיסיים: אסור לך ללכת. וכן לא תעזור שום קלל לעם שהוא ברוך מעצם מהותו. אז מה קרה שוב?
מה השתנה במערכת האמונה המוחלטת של בלעם, שהמתין כביכול לתגובה אלוקית אחרת, שאכן נרשמה בתורת אמת: "קוּם לֵךְ אִתָּם וְאַךְ אֶת הַדָּבָר אֲשֶׁר אֲדַבֵּר אֵלֶיךָ אֹתוֹ תַעֲשֶׂה", ומה באמת השינוי מהצווי של מקודם, הרי הוא פשוט המתין ואפילו לא התווכח, אז מה השתנה בימים הללו, ומה הלימוד הזה בשבילנו?
אוי בלעם, אוי בלעם.. שמעת בפירוש מהשם יתברך, שהרצון העליון לא מרוצה מההליכה אתם. אתה פרשת זאת, כהוראה צמודה לקללה או לא, אבל התורה לא רוצה שתלך אתם, היא רוצה שתעבור צד. אם אתה נביא, ואתה קורא למלך עולם – הוי"ה אלקי, ואתה מגלגל עינים כאילו אינך רוצה לעשות קטנה או גדולה שלא כרצונו, למה שאבת לתוך העצמיות שלך את האור הזה של "לא תלך עמהם". עזוב קללה עכשיו, תניח רגע לתכניות פוליטיות של בלק. אל תלך עמהם… מלים של תורה.
איני יודע אם בלעם לא הבין מחמת טומאתו, או שעשה עצמו כאחד שכזה, עברו שעות, עברו אולי ימים, בלק לא מבין את הקטע, הרי יש כבוד ויש בלעם, וכי מה מונע מאתנו להתחבר, אני מביא כסף וכבוד, אתה מביא תוצרת, ומה מעכב. זהו בדיוק הענין. בלק אינו יודע דעת עליון, הוא מבין רק במספרים, בתמורה תחת תשורה, אתה תעבוד – תקבל. כאן היתה הזדמנות ליודע דעת עליון הזה, להסביר משהו, שהיא חובת כל היצורים. אנו לא הולכים… לא נכנסים למשא ומתן עם הפוליטיקה הזאת, כאשר רצון עליון מורה בפירוש אחרת. לא הקללה לבד היא חטא, כי אם ההליכה עמם.
מאן ה' להלוך אתם? ומה אתך? אתה כן רוצה? זו הבעיה! זו הטומאה הגדולה, שאתה, למרות ידיעתך בעליון, אתה רוצה דברים אחרים. זה בדיוק הנקודה, אסור לרצות אחרת מרצונו של מי שאמר והיה העולם, וזה לא משנה אם מותר או אסור. גם אם היית צדיק, והסברת יפה שאתה כלוא ברצון השם, אבל לא הבאת כבוד לה', לא הזדהית עם זה, לא שלחת אותם לעזאזל כי אתה נגדם, כי אתה לא עמהם. ולמה? כי אתה כן… אתה מהם.
באותם ימים ירד בלעם למדרגה נמוכה, כעת הוא באותו מתרס שלהם, הוא אינו נביא ה', שמביא את דבר ה' באמת, את רוח הדברים, את העומק הקדוש של הרצון העליון, הוא רק מדקלם ניסוח משפטי מצומצם, אסור ללכת, הרי זו ההלכה הפשוטה, חזרתי עליה יפה, למדתי את כולם את ההלכה, ומה עוד רוצים ממני? מה עוד רוצים ממך? פנימיות! הזדהות, אל תלמד הלכות יבשות, לא זה הענין בדבר ה' המתנבא לאדם שוכן בתי חומר, דבר ה' בא בשביל התקשרות מוחלטת עם הבורא עולם, עשית את זה?
לאדם נמוך כבר יש צווי חדש, הוא אחד שרוצה ללכת, אבל לא מרשים לו, זה אדם שצריך פשוט להגיד לו מה לעשות בדיוק, אם הוא לא הבין באמת, אז דעת עליון שלו היא במסגרת האנושית הנמוכה שהוא מכיל את הדעת הזאת, אין לו רצון אמיתי לרצות את בורא עולם, הוא רוצה לצאת ידי חובה. לאלו שרק רוצים את זה, להם יש מצוות מיוחדות, ואז גם בא רמז: אם לקרוא לך באו האנשים – קום לך אתם, ואך את הדבר אשר אדבר אליך אותו תעשה.
למה לא כתוב "אותו תדבר"? כי שוב מנסים להורות לו מן השמים את הדרך האמיתית של החיים, האם אתה יכול באמת להתרכז בהליכה הזו, רק בגלל שהם באו לקרוא לך? בלי שלך תהיה נגיעה ורצון גם לקלל, או להיות שותף עמם, או להזדהות עם המהלך שלהם? אם כן, שים לב, אתה לא רק מדבר את דבר ה', אתה מפסיק לדלקם מהיום והלאה את פסוקי הקודש, בגלל שאתה יודע שזה דבר ה', ואין לך פשוט ברירה, אלא אתה "תעשה", תתקן את העולם שרוח הדברים של דבר ה' יהיה בולט.
ה' מבקש ממנו (וממנו אלינו, אל כל יחיד ויחיד) תזדהה! תהיה חלק מדבר ה', אתה אמור לעשות את דבר ה', בעצם ההשתייכות שלך אליו, בלעם, כמובן לא היה כזה, וזה כל הסיפור שלו. אנו לומדים את זה כל שנה, כדי שהסיפור שלנו יהיה שונה.