{פרשת בלק – הבט ממקום גבוה}

מַשְׁמָעוּת הַבְּרָכָה שֶׁל "לֹא הִבִּיט אָוֶן בְּיַעֲקֹב"

 

אַחַת הַבְּרָכוֹת שֶׁל בִּלְעָם שֶׁהֵן בְּעֶצֶם הַשְׁתָּלָה אֱלֹקִית בְּפִיו שֶׁל הַנָּבָל, הִיא הַפָּסוּק שֶׁאָנוּ אוֹמְרִים בְּמַהֲלַךְ תְּפִלַּת הַמּוּסָף שֶׁל רֹאשׁ הַשָּׁנָה: "לֹא הִבִּיט אָוֶן בְּיַעֲקֹב, וְלֹא רָאָה עָמָל בְּיִשְׂרָאֵל, ה' אֱלֹקָיו עִמּוֹ וּתְרוּעַת מֶלֶךְ בּוֹ" (בַּמִּדְבָּר כג, כא). פָּסוּק מְרוֹמֵם וּמְקָרֵב מְאֹד.

מַה הַמַּשְׁמָעוּת שֶׁל דָּבָר זֶה, שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לֹא רוֹאֶה אֶת הָרַע שֶׁבַּיְּהוּדִים? הֲרֵי אֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וַתְּרָן, הוּא רוֹאֶה אֶת הַכֹּל, וְכִי אֵין גְּלוּיוֹת לְפָנָיו שְׁחִיתוּיוֹת הַרְסָנִיּוֹת שֶׁעוֹלָמֵנוּ הַמַּקְסִים גָּדוּשׁ מֵהֶן?

וְכֵיוָן שֶׁזֶּהוּ מֶסֶר לָאֻמָּה הַיְּהוּדִית, שֶׁהֲלֹא תּוֹרָה הִיא וְלִלְמֹד אָנוּ צְרִיכִים, הָעִנְיָן הַזֶּה דּוֹרֵשׁ עִיּוּן מְיֻחָד:

יֵשׁ רַע אוֹ שֶׁאֵין רַע?

וְכֵן מַהִי הַסִּיֹּמֶת, שֶׁכְּאִלּוּ מְבָאֶרֶת אֶת סִבַּת אִי-הַהַבָּטָה לְרָעָה, לָמָּה? כִּי ה' אֱלֹקָיו עִמּוֹ וּתְרוּעַת מֶלֶךְ בּוֹ.

וְנִשְׁאֶלֶת הַשְּׁאֵלָה, וְכִי גַּם לְאֵלּוּ שֶׁמַּפְנִים עֹרֶף מֵהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא – יֵשׁ קֶשֶׁר עִם הַמֶּלֶךְ?

מַה קּוֹרֶה כָּאן?

גַּם בְּלִי לְהָבִין אֶת עָמְקוֹ שֶׁל עִנְיַן לַאֲשׁוּרוֹ, אָנוּ יְכוֹלִים לְהִוָּדַע כִּי אֵין הִסְתַּכְּלוּתוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שָׁוָה לַהִסְתַּכְּלוּת שֶׁל הַבְּרִיּוֹת, כַּמּוּבָן. הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִסְתַּכֵּל עָלַי וַעֲלֵיכֶם, אַחֶרֶת לְגַמְרֵי מִמַּה שֶׁאָנוּ מִסְתַּכְּלִים עַל עַצְמֵנוּ וְעַל זוּלָתֵנוּ.

כֵּן! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אָכֵן רוֹאֶה אֶת מַעֲשֵׂינוּ הָרָעִים, וְגַם נְקַבֵּל גְּמוּל עַל כָּל תְּנוּעָה שֶׁלָּנוּ, הֱיוּ בְּטוּחִים בָּזֶה…

וְאַף עַל פִּי כֵן, אֵין מַבָּטוֹ מֻנָּע עַל יְדֵי אֶמוּצְיוֹת רִגְשִׁיּוֹת אֱנוֹשִׁיּוֹת, אֵין בּוֹ נְקָמָה וְאֵין בּוֹ רֹעַ, כֻּלּוֹ טוֹב לְגַמְרֵי, כִּבְיָכוֹל, וְהַפָּסוּק הַזֶּה מֵעִיד, שֶׁבַּמְּצִיאוּת הַכּוֹלֶלֶת שֶׁל יַעֲקֹב וְיִשְׂרָאֵל, אֵין הַמַּעֲשִׂים הָרָעִים פּוֹגְעִים בִּיסוֹד וְשֹׁרֶשׁ הַכֶּתֶר הַמֻּנָּח עַל רֹאשׁוֹ שֶׁל יְהוּדִי. לֹא הִבִּיט אָוֶן…

כְּלוֹמַר, אֵין יְכֹלֶת לְחֵטְא כָּלְשֶׁהוּ, לְהָמִיר אֶת כְּבוֹדֵנוּ בְּתַבְנִית שׁוֹר אוֹכֵל עֵשֶׂב (תְּהִלִּים קו, כ), אָנוּ נִשָּׁאֵר אוֹתָם חֲבִיבֵי הַמָּקוֹם בָּרוּךְ הוּא, וּכְדַאי מְאֹד שֶׁנִּהְיֶה מוּדָעִים לְכָךְ, כִּי ה' אֱלֹקָיו עִמּוֹ, בְּכָל רֶגַע נָתוּן, הָאָדָם יָכוֹל לִהְיוֹת דָּבוּק בְּהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, אֵין מְנִיעָה, וַאֲפִלּוּ מְחִיצָה שֶׁל בַּרְזֶל אֵינָהּ מַפְסֶקֶת בֵּין יִשְׂרָאֵל לַאֲבִיהֶם שֶׁבַּשָּׁמַיִם (פְּסָחִים פה, ב), כִּי תְרוּעַת מֶלֶךְ בּוֹ!

הַקּוֹל הָאֱלֹקִי מַתְרִיעַ וּמְהַדְהֵד בְּתוֹךְ הַנְּשָׁמָה הַיְּהוּדִית, הִיא בְּפֵרוּשׁ שׁוֹמַעַת קוֹלוֹת אֱלֹקִיִּים הַמְכַוְּנִים אוֹתָהּ לִתְשׁוּבָה וּלְמַעֲשִׂים טוֹבִים, הַשָּׂפָה בָּהּ נִשְׁמָעִים הַקּוֹלוֹת הַלָּלוּ לֹא תָּמִיד נִתַּן לַהֲבִינָהּ בְּמִפְגַּשׁ רִאשׁוֹן, אָדָם צָרִיךְ לִפְעָמִים לַעֲבֹר תַּהֲלִיכִים שׁוֹנִים כְּדֵי לְהַסְכִּים לְהוֹדוֹת, שֶׁתְּרוּעַת מֶלֶךְ בּוֹ, שֶׁהַמַּלְכוּת שֶׁלּוֹ מְבַעְבַּעַת בִּפְנִים וְעוֹשָׂה בּוֹ שַׁמּוֹת, עַד שֶׁתְּקַבֵּל מָקוֹם הוֹגֵן וּמֵכִיל בְּחַיָּיו.

אֵיזֶה אֹשֶׁר נִפְלָא הוּא, שֶׁהֻבְטַחְנוּ אֲשֶׁר ה' אֱלֹקָיו עִמּוֹ, גַּם כְּשֶׁיֵּשׁ, חַס וְשָׁלוֹם, אֶפְשָׁרוּת לְהִסְתַּכְּלוּת עַל כָּל מִינֵי וְסוּגֵי אָוֶן וְעָמָל… לֹא הִבִּיט וְלֹא רָאָה, אַשְׁרֵי הָעָם שֶׁה' אֱלֹקָיו! זֶה בִּכְלָל לֹא פָּשׁוּט.

וְזֶה גַּם נָחוּץ לְהֶמְשֵׁךְ הַדֶּרֶךְ, אָדָם שֶׁיּוֹדֵעַ שֶׁיֵּשׁ אֱלֹקִים בְּקִרְבּוֹ, גַּם אִם יֶחֱטָא לוֹ [וְאָסוּר לְהִתְיַחֵס לָזֶה בְּסַלְחָנוּת] – לָבֶטַח יֵדַע אֶת הַדֶּרֶךְ חֲזָרָה, כִּי עֶצֶם הַמּוּדָעוּת הַפְּנִימִית שֶׁיֵּשׁ ה' הִיא מְקוֹר וה.

שָׁמַעְנוּ סִפּוּרִים רַבִּים עַל הַצַּדִּיק הַקָּדוֹשׁ רַבִּי לֵוִי יִצְחָק מִבַּארְדִיטְשׁוֹב זי"ע וְהַצַּדִּיק הָרַב הַקָּדוֹשׁ רַבִּי אַהֲרֹן מִבֶּעלְזְא זי"ע, וְכַיּוֹצֵא בָּהֶם, עַל לִמּוּדֵי זְכוּת מַפְלִיגִים שֶׁהָיוּ מְלַמְּדִים בְּפֶה מָלֵא עַל מַעֲשִׂים שֶׁנִּרְאִים רָעִים וַחֲטָאִים בַּעֲלִיל. וְכָאן עוֹלָה הַתְּמִיהָה, הֲרֵי בְּוַדַּאי הַזְּכוּת הַזֹּאת לֹא הָיְתָה מוּנַעַת עַל יְדֵי נָאִיבִיּוּת וּתְמִימוּת, גַּם הָרַב מִבַּארְדִיטְשׁוֹב וְגַם הָרַבִּי מִבֶּעלְז יָדְעוּ, שֶׁיֵּשׁ חוֹטְאִים רָעִים בָּעוֹלָם, אָז מַה הָעִנְיָן?

הַצַּדִּיקִים הַלָּלוּ, הִגִּיעוּ לְדַרְגָּה עִילָאִית שֶׁאֵינָהּ מֻכֶּרֶת בְּמֻשָּׂגֵנוּ הַמֻּגְבָּלִים, אֶצְלֵנוּ קַיָּם הֶבְדֵּל בָּרוּר בֵּין רַע לְטוֹב, שָׁחוֹר וְלָבָן, וְטוֹב שֶׁכָּךְ, כִּי בַּמָּקוֹם שֶׁאָנוּ נִמְצָאִים בּוֹ, הַשַּׁבְרִירִי, הַמֻּטְמָע בַּחֹמֶר, עָלֵינוּ לִבְדּוֹק אֶת הַגְּבוּל הַבָּרוּר בֵּין הָרַע לְטוֹב, כִּי אֶצְלֵנוּ הָרַע יֶשְׁנוֹ, הַטּוֹב גַּם…

אֲנַחְנוּ מְצֻוִּים:

שִׂימוּ חוֹמָה בְּקַו הַתֶּפֶר!

אַךְ הָרַב הַקָּדוֹשׁ מִבַּארְדִיטְשׁוֹב וְהָרַב הַקָּדוֹשׁ מִבֶּעלְז שֶׁהָיוּ מֵעַל כָּל רַע אֶפְשָׁרִי, וְנִדְמוּ לְקוֹנָם, כִּבְיָכוֹל, הֵם הִסְתַּכְּלוּ עַל יְהוּדִים כְּמוֹ שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מִסְתַּכֵּל עֲלֵיהֶם… וְקוֹנָם, הֲלֹא הוּא הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, אֵינוֹ נִשְׁאָב לְתוֹךְ זֻהֲמַת הָאֱנוֹשׁ, כִּי עָלָיו נֶאֱמַר (חֲבַקּוּק א, יג): "טְהוֹר עֵינַיִם מֵרְאוֹת בְּרָע". הָרַע הוּא קִלְקוּל, הוּא חֻרְבָּן, וְהַגּוֹרֵם לוֹ עָתִיד לָתֵת אֶת הַדִּין, אַךְ זֶה לֹא מְשַׁנֶּה אֶת מַהוּתוֹ הַכְּלָלִית וְהָעֶקְרוֹנִית – "וּתְרוּעַת מֶלֶךְ בּוֹ".

מַה הִיא הַנָּפְקָא מִנָּהּ מִכָּל הַמֶּלֶל הַזֶּה? יֵשׁ כָּאן נְקֻדָּה חֲשׁוּבָה מְאֹד, אֲנָשִׁים רְגִילִים לְהִסְתַּכֵּל עַל מַעֲמָדָם הָרוּחָנִי כְּקַרְיֶרַת חַיִּים, כָּל מִכְשׁוֹל וּמְעִידָה הִיא תְּבוּסָה, לְכָל פֵּרוּק קֶשֶׁר יֵשׁ מְחִיר… זֶה נָכוֹן שֶׁגַּם לְפֵרוּק הַקֶּשֶׁר עִם ה' יֵשׁ מְחִיר, אוֹהוֹ מְחִיר… אַךְ בַּמּוּבָן הָרוּחָנִי, בְּחֶסֶד ה' עָלֵינוּ, יָכוֹל אָדָם לְהִתְחַבֵּר לְאוֹתָהּ נְקֻדָּה בּוֹ חָדַל מִלִּהְיוֹת טוֹב, וּלְהַמְשִׁיךְ מִשָּׁם, וּלְדַלֵּג עַל בְּחִינוֹת מָקוֹם וּזְמַן, וְהַיָּמִים הָרִאשׁוֹנִים יִפְּלוּ…

אָמַר הַצַּדִּיק הַקָּדוֹשׁ רַבֵּנוּ נַחְמָן מִבְּרֶסְלֶב זי"ע (חַיֵּי מוֹהֲרַ"ן סִימָן תנג): "כְּמוֹ שֶׁאַתֶּם רוֹאִים אוֹתִי, רְצוֹנִי לוֹמַר, שֶׁבְּוַדַּאי אַתֶּם מַחְזִיקִים אוֹתִי לְצַדִּיק גָּמוּר, אַף עַל פִּי כֵן, אִם הָיִיתִי עוֹבֵר, חַס וְשָׁלוֹם, עֲבֵרָה גְּדוֹלָה בְּיוֹתֵר, אַף עַל פִּי כֵן, לֹא הָיְתָה הָעֲבֵרָה מַשְׁלֶכֶת אוֹתִי כְּלָל, רַק הָיִיתִי אַחַר הָעֲבֵרָה אִישׁ כָּשֵׁר כְּמוֹ קֹדֶם, רַק אַחַר כָּךְ הָיִיתִי עוֹשֶׂה תְּשׁוּבָה" – – –

הַדְּבָרִים הַלָּלוּ נוֹרָאִים מַמָּשׁ!

הָיִיתִי עוֹשֶׂה תְּשׁוּבָה!

כָּךְ צָרִיךְ לְהִתְנַהֵג. וּלְמַעֲשֶׂה, לְהַמְשִׁיךְ בְּהַנְהָגָה שֶׁל צִדְקוּת כְּאִלּוּ לֹא אֵרַע בִּלְבּוּל כָּזֶה גָּדוֹל, כִּי בֶּאֱמֶת, בַּמָּקוֹם הַגָּבוֹהַּ, עֲדַיִן נִשְׁמְרָה הַזְּהוּת הַקּוֹדֶמֶת, הַקְּדֻשָּׁה וְהַצִּדְקָנִית, זֹאת אֲשֶׁר עָלֶיהָ הֵעִידָה הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה לֹא הִבִּיט אָוֶן בְּיַעֲקֹב וְלֹא רָאָה עָמָל בְּיִשְׂרָאֵל – – –

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

028 אגרות לב בשר

מכתב עשרים ושמונה בעזרת השם יתברך, יום רביעי לסדר פנחס, ט"ז תמוז תש"פ.   לכבוד

פרשת בלק – נביא מנוול

כַּאֲשֶׁר אָדָם שְׁמֵימִי הוּא הַגָּרוּעַ שֶׁבִּבְנֵי אָדָם   מַדְהִים הַדָּבָר הַזֶּה! אִישׁ אֱלֹקִים… וְגַם אִישׁ

פרשת בלק – קללות שכאלו

בִּלְעָם שֶׁבְּתוֹכְכֵי הַלֵּב הַמְקַלֵּל הַנֶּאֱטָם   חֲשַׁבְתֶּם פַּעַם עַל דְּמוּתוֹ שֶׁל בִּלְעָם? צַר הָעַיִן הַנָּבָל,

פרשת במדבר – ההתגלות במקום הפקר

הֲכָנָה לְקַבָּלַת הַתּוֹרָה הַחַיִּים שֶׁלָּנוּ דּוֹמִים לְמִדְבָּר, כָּל מַה שֶּׁאָנוּ רוֹאִים לְנֶגֶד עֵינֵינוּ, הַדּוֹמְמִים, הַצּוֹמְחִים,

פרשת במדבר – לידת הנפשות

מַחֲשָׁבוֹת שֶׁל הוֹלָדָה וּצְמִיחָה בְּיָמִים נוֹרָאֵי הוֹד אֵלּוּ, יְמֵי הַהֻלֶּדֶת שֶׁל עַמֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ, הַנִּבְחָר, הָאֱלֹקִי

פרשת בראשית – כשיש לאדם לב…

הַמָּקוֹם שֶׁל הַלֵּב   אוֹמֵר רַבֵּנוּ נַחְמָן מִבְּרֶסְלֶב זי"ע: כְּשֶׁיֵּשׁ לְהָאָדָם לֵב, אֵין שַׁיָּךְ אֶצְלוֹ

פרשת ואתחנן – זכרון ושכחה

אָסוּר לִשְׁכֹּחַ!   מִדַּת הַשִּׁכְחָה הִיא מִדָּה מֻרְכֶּבֶת מְאֹד, רַבֵּנוּ אוֹמֵר שֶׁהִיא מִדָּה מְשֻׁבַּחַת, כַּאֲשֶׁר

קטגוריות