תשובה של בלעם…
שבת פרשת בלק תש"פ
וַיֹּאמֶר בִּלְעָם אֶל מַלְאַךְ ה' חָטָאתִי כִּי לֹא יָדַעְתִּי כִּי אַתָּה נִצָּב לִקְרָאתִי בַּדָּרֶךְ וְעַתָּה אִם רַע בְּעֵינֶיךָ אָשׁוּבָה לִּי.
צריך להבין, הרי בלעם לא ראה את המלאך, באמת לא ראה, הוא חשב שיש לו כאן עסק עם אתון סוררת, אז איך פתאום הוא מתנצל כל כך, ורואה את החטא שלו ברור מול אי ידיעה, זהו חטא לא לדעת? ואחר כך באה ההתרסה, אם רע בעיניך המלאך, שאתה מבטל את דבר ה' שכן הרשה לי ללכת, האם זו היתממות, האם אינו מפחד מהשם יתברך?
חז"ל הקדושים (שמות רבה כ, טו) רואים פה ערמה של בלעם, להנצל מחרון אף ה' על ידי מלאך, וזו לשונם: 'שהיה רשע ערום ויודע שאין עומד מפני הפורעניות אלא תשובה, שכל מי שחוטא ואומר חטאתי אין רשות למלאך ליגע בו'. ואז נשאלת כמו מאליה השאלה, האם זו תשובה? להערים על ה' זו תשובה? הרי יותר מאתנו ידע בלעם שהקב"ה בוחן כליות ולב, מה עומד בבסיס המרד שלו, שתוך כדי הוא מגייס לעצמו גם את הכח של התשובה? והעיקר, מהו הלימוד בשבילנו, לומדי תורת ה'.
ועתה אם רע בעיניך אשובה לי. כאן התגלה קלונו של בלעם הרשע, שלא הבין לעומק את סוד התשובה. אדם שחוזר בתשובה בגלל שהוא מפחד מחרבו של המלאך שבא לשטן לו, זו אינה תשובה, אולי צדק בכך שאפשר להנצל, זמנית, מן הפורענות, אבל "ואשובה לי", לשוב בתשובה בשבילי? בשביל רווחים אישיים? זה לא.
תשובה אמיתית היא הבנת הרצון העליון, זו התבהרות פנימית המגלה לאדם, בתוך לבו הטהור, את העומק של רצון השם, הוא פתאום יודע את התשובות לדרך החיים החידתית שלו, הוא כבר אינו מסתפק, הוא ממש רואה את האמת. ההתבהרות הזו – זו היא תשובה, כשאדם רואה את עומק החטא שלו, חטא מלשון חסרון, הוא רואה כמה איבוד ופספוס יש בחייו כאשר אינו הולך ברצף של רצון ה' – הוא שב, ואל מי? אל השם. במלים של בלעם נשמע ההיגוי של "ואשובה לי", לא רוצה שאלך? אחזור הביתה. וכי זה הענין? איפה אתה בלעם? מה אתה מכה אתונות? למה אתה לא מקשיב למה שקורה סביבך.
על השאלה הראשונה שלנו, האם אי ידיעה היא חטא? בודאי שכן. בלעם היה אכן רשע ערום, הוא ידע שאין מקום אחר להנצל מהפורענות כאשר היא כבר פה, רק מלת הקסמים הזאת: חטאתי. מודה ועוזב ירוחם, היא המאפשרת לאדם לדהור לקראת ההצלה שלו. אבל הוא היה חייב להשתמש במלה אמיתית, הוא גם ידע דעת עליון, הוא ידע שאי אפשר "לעבוד" על רבונו של עולם, לכן ירד לשורש החטא (לא מתוך חרטה אלא מתוך ערמה), ואמר מילה אמיתית ביותר. אכן, לא לדעת – זהו חטא.
בלעם במיוחד. אתה שמתהדר בידיעת דעת עליון, שאתה לא סתם מקלל, אתה בודק מקום שיחול הקטרוג, כביכול, סוג של "להכריח" את ה' לשנוא את עמו, לקלל אותו בהסכמתו וכו', אתה לא יכול להביט באתונך אשר רכבת עליה מעודך, ולדלות ממעשיה רמזים לדרך שלך בחיים? האם העין הרוחנית כה סתומה, שאין את ההרגשה הפנימית, שאתה עושה מעשה רע מאד? האם באמת הכל מקרה? אתה שתגיד כך? שיודע שיש עליון ויש דעת, ויש ענינים רוחניים? עד כמה גדול כח הבחירה!
ועלינו לנשום את הדברים הללו, כי הנקודה הזו שאי ידיעה זה חטא, היא נקודה חשובה מאד בשבילנו. אנו כאן בשביל לדעת, מי שאומר לא ראיתי ולא ידעתי, הוא החוטא האמיתי. חשבנו פעם איך יודעים דברים? איך לומדים את המציאות? כאשר המציאות חשובה לנו – אנו יודעים הרבה אודותיה. אם המציאות של החיים שלנו תהיה מציאות רוחנית אלוקית של עבדות הוי"ה, של התמסרות לאמת, אנו נדע ונראה המון דברים, פשוט נראה, זה יהיה ממש מול העינים שלנו.
המציאות של בלעם היתה במהותה – רצון ללכת אל הרשעים הללו, הוא לא היה יותר טוב מהם, לכן הוא לא ידע, הוא ראה אתון ולקח מקל… ההחטאה האמיתית היא לא אי הגילוי, אלא הסיבה לה, כאשר אתה לא רואה בדבר ה' ורצונו האמיתי את חזות הכל, למה שתראה מלאכים עם חרב? האתון, לעומת זאת, שמציאותה מששת ימי בראשית, היתה לגדל את כבודו של ה', נברא לה פה מראשית הבריאה, וכעת הוא נפתח.
כל יהודי עומד במצבים מעין אלו בחייו, הוא הולך בדרכים שונות, הוא יכול ועלול לטעות ולתעות, אבל השאלה היא מה היא המציאות שלו, האם "ואשובה לי", או שמא תשובה אמיתית מעומק הלב מתוך התבטלות מוחלטת להקב"ה? אם המציאות שלנו תהיה רק עשיית רצון השם מתוך פנימיות האמת שלנו, אנו לא נטעה יותר, אנו נראה דברים, ה' מגלה לנו כל הזמן דברים גלויים ונסתרים, השאלה היא אם אנו רוצים באמת לראות, או שמא אנו רוצים את הדרך הלא רצויה בעיני ה'.
זהו מוסר גדול ונפלא, איך נביא ה', בעל כוחות כמעט בלתי מוגבלים, הופך להיות שוה כוחות לאתון, משהו פשוט מהחי, בלי תודעה בכלל. ללמדך, כמה החטא גורם…