{פרשת בלק – קללות שכאלו}

בִּלְעָם שֶׁבְּתוֹכְכֵי הַלֵּב הַמְקַלֵּל הַנֶּאֱטָם

 

חֲשַׁבְתֶּם פַּעַם עַל דְּמוּתוֹ שֶׁל בִּלְעָם? צַר הָעַיִן הַנָּבָל, שֶׁרוֹאֶה 'הֵיימִישֶׁע יוּדֶען', וּמִתְפּוֹצֵץ מִזַּעַם… שִׂיא הַשִּׂיאִים שֶׁל הַטֻּמְאָה הַגְּדוֹלָה שֶׁבָּעוֹלָם. כִּי הֲרֵי מַהִי טֻמְאָה? הָרִחוּק מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ. הַסְתָּרַת אוֹר הַקְּדֻשָּׁה וּמְצִיאוּת שֶׁל רֹעַ נוֹצַר בַּחֲלַל-פָּנוּי מֵאוֹר וְטָהֳרָה.

הַנָּצִיג לְכָל זֶה הוּא בִּלְעָם.

הַמְּדֻבָּר הוּא, שֶׁלֹּא תִּטְעוּ, לֹא אַחֵר מֵאֲשֶׁר אָדָם שֶׁקִּבֵּל שֶׁדֶר לֹא דִּמְיוֹנִי מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ. כִּי אָכֵן בִּלְעָם הָיָה נְבִיא הַשֵּׁם – אֲמִתִּי! עֻבְדָּה שֶׁלֹּא מַצְבִּיעָה בִּמְפֹרָשׁ עַל 'רִחוּק' מֵהַשֵּׁם, אֶלָּא הַהֵפֶךְ, מִי קָרוֹב יוֹתֵר לַה' מֵאֲשֶׁר נָבִיא, שֶׁה' בְּעַצְמוֹ מַעֲבִיר דַּרְכּוֹ מְסָרִים שְׁמֵימִיִּים?!

וְאַף עַל פִּי כֵן… בִּלְעָם הָרָשָׁע, שֶׁהֶחְטִיא אֶת הַבְּרִיּוֹת בַּגָּרוּעַ מִכָּל, וְהִטִּיף לִפְרִיקָה מוּסָרִית מֻחְלֶטֶת, מִתּוֹךְ תָּכְנִית מוּבְנֵית, הָאֲמוּרָה לִגְרֹם אִבּוּד קֶשֶׁר הַחִבָּה בֵּין יִשְׂרָאֵל לַאֲבִיהֶם שֶׁבַּשָּׁמַיִם.

מְזַעְזֵעַ!

וְהִנֵּה זֶה פֶּלֶא – הַקְּלָלוֹת הַנִּמְרָצוֹת שֶׁל שְׁתוּם וְצַר הָעַיִן הַזֶּה נֶהֶפְכוּ לִבְרָכוֹת, כְּלוֹמַר, עוֹד בְּפִיו שֶׁל הָרָשָׁע נֶעֶצְרוּ הַמִּלִּים, וְיָצְאוּ הַחוּצָה כִּבְרָכוֹת מַפְלִיגוֹת, וְנַעֲשׂוּ לִשְׁבָחִים נִפְלָאִים לָעָם הַנִּצְחִי.

מַה הַמֶּסֶר מִכָּל זֶה?

יֵשׁ לְהָנִיחַ, כִּי כַּאֲשֶׁר תִּכְנֵן בִּלְעָם הַסּוֹטֶה אֶת קִלְלוֹתָיו, הֶעֱמִיד לָהֶן בָּסִיס רֵאָלִי, הוּא הִתְכַּוֵּן כַּנִּרְאֶה, לְקַלֵּל אֶת יִשְׂרָאֵל בִּקְלָלוֹת 'אֲמִתִּיּוֹת', לֹא בִּדְבָרִים חַסְרֵי שַׁחַר, נִמְצָא אֵיפֹה, כִּי הָיוּ דְּבָרִים לֹא נְעִימִים בָּעָם הַזֶּה, שֶׁאֲלֵיהֶם מִקֵּד אֶת מַבָּטוֹ הָעוֹיֵן.

אִם כֵּן, אֵיפֹה, מַה הִתְחוֹלֵל שָׁם, אֵיךְ 'לֹא-הִצְלִיחַ' הָעִנְיָן שֶׁל בִּלְעָם וּבָלָק?

עַם יִשְׂרָאֵל, הוּא עַמּוֹ שֶׁל בּוֹרֵא הָעוֹלָם, קְלָלָה הַמְכֻוֶּנֶת לְמוּל הַקּוֹמָה הַשְּׁלֵמָה שֶׁל הַשְּׁכִינָה הַקְּדוֹשָׁה נִשְׁמוֹת יִשְׂרָאֵל, הִיא הִתְגָּרוּת מְכֻוֶּנֶת בְּבוֹרֵא הַכֹּל, אֵין עֹנֶשׁ גָּדוֹל מִזֶּה, הַמּוּכָן לְ'בִלְעָמִיִּים' לְמִינֵיהֶם, הָרוֹאִים בְּעַיִן רָעָה אֶת הַהִתְפַּתְּחוּת שֶׁל הָעָם הַקָּדוֹשׁ הַשּׁוֹכֵן לִשְׁבָטָיו.

הַטֻּמְאָה שֶׁל בִּלְעָם יֵשׁ לָהּ כֹּחַ לְהִתְפַּשֵּׁט בָּעוֹלָם, אֲבָל רַק עַד גְּבוּל מְסֻיָּם, הוּא נִקְצַב בְּאֵיזֶשֶׁהוּ תְּחוּם, שֶׁמֵּעֵבֶר לוֹ – אֵין לָהּ רְשׁוּת לְהִתְפַּשֵּׁט.

אֶת זֶה לֹא יָדְעוּ בָּלָק וּבִלְעָם, שֶׁיְּהוּדִי, טָמֵא כְּכָל שֶׁיִּהְיֶה – יְהוּדִי הִנֵּהוּ! וּבְאֵיזֶה מָקוֹם עָלוּם, עוֹד טָהֳרָתוֹ בּוֹ.

כָּךְ קוֹרֶה, שֶׁקְּלָלוֹת אַרְסִיּוֹת, מִבֵּית מִדְרָשָׁם שֶׁל נְבִיאֵי עַמִּים, רָעִים וְחַטָּאִים, אֲשֶׁר כְּשֶׁלְעַצְמָם, כֹּחַ גָּדוֹל לָהֶם, לְחוֹלֵל חוּרְבָּנוֹת וַהֲרִיסוֹת, אַךְ כְּשֶׁמֻּפְרָחוֹת לַחֲלַל הָעוֹלָם שֶׁבּוֹ יֵשׁ רַק שַׁלִּיט אֶחָד, הֵן נְמֵסוֹת וְהוֹפְכוֹת אֶת עוֹרָן לִבְרָכוֹת נִפְלָאוֹת, שֶׁמְכוֹנְנוֹת אֶת הָעָם הַזֶּה עַד יָמֵינוּ.

הַגְּמָרָא מְצַיֶּנֶת אֶת הָעֻבְדָּה, שֶׁמֵּרֹב אַהֲבָתוֹ שֶׁל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לְעַמּוֹ, הוּא לֹא זָעַם בְּאוֹתָם יָמִים (בְּרָכוֹת ז, א), זַעְמוֹ שֶׁל הַשֵּׁם הוּא, כִּבְיָכוֹל, הָרֶקַע לִיצִירַת הַדִּינִים הַקָּשִׁים שֶׁלָּהֶם, וּכְשֶׁזֶּה לֹא הָיָה – לֹא הָיָה מָקוֹם לַקְּלָלוֹת לָחוּל, הָאִישׁ שְׁתוּם הָעַיִן נִדְהָם לְהִוָּכַח, אֵיךְ בְּרָכוֹת נִצְחִיּוֹת קוֹלְחוֹת מִפִּיו לְלֹא יְכֹלֶת שְׁלִיטָה, כִּי יֵשׁ רַק שְׁלִיטָה אַחַת – שְׁלִיטָתוֹ שֶׁל אֱלֹקֵי יִשְׂרָאֵל!

גַּם בַּמִּישׁוֹר הָאִישִׁי שֶׁל כָּל אֶחָד מֵאִתָּנוּ, יוֹשֵׁב לוֹ, בֵּין מִפְתְּחֵי הַלֵּב, בִּלְעָם קָטָן וְרַע, מְקַלֵּל וְסוֹטֶה, אֶת רֹעַ טֻמְאָתוֹ הוּא מְבַקֵּשׁ לְהַשְׁחִיל בְּתוֹךְ לֵב יִשְׂרָאֵל, שֶׁהָעַיִן שֶׁלָּנוּ, זֹאת הַיְּהוּדִית, תִּרְאֶה רָעָה בְּשִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל, שֶׁאָנוּ נִמְצָא אֶת עַצְמֵנוּ בַּקַּלַּחַת שֶׁל מַחֲלוֹקוֹת וְחִלּוּקֵי דֵּעוֹת גּוֹעָלִיִּים, הַמַּשְׁמִיטִים אֶת הַקַּרְקַע עָלֶיהָ אָנוּ יוֹשְׁבִים, הַקְּלָלוֹת אֵינָן שֶׁל בִּלְעָם עַכּוּ"מִי זָר, אֶלָּא שֶׁל הָרֹעַ, אוֹתוֹ אָנוּ מְיַצְּרִים הַשְׁכֵּם וְהַעֲרֵב.

בְּנוֹסָף לָרֹעַ הַזֶּה, אָנוּ מַרְגִּישִׁים חִדָּלוֹן וְיֵאוּשׁ, חָשַׁבְנוּ פַּעַם, שֶׁהִנֵּה עַם יָצָא מִמִּצְרַיִם, וְהַכֹּל יִהְיֶה כְּבָר כָּל כָּךְ טוֹב, וְהִנֵּה עֵינָיו הָרוֹשְׁפוֹת אֵשׁ-שִׂטְנָה שֶׁל בִּלְעָם הַפְּרָטִי שֶׁלָּנוּ… בְּרֶגַע אֶחָד שֶׁל חֻלְשָׁה, אָנוּ צוֹלְלִים לִתְהוֹם הַנְּשִׁיָּה, אֵין כְּלוּם יוֹתֵר, הַכֹּל שַׁיָּךְ לֶעָבָר, "מַה קּוֹרֶה לָנוּ?" – תּוֹהִים אָנוּ בְּעֶצֶב…

הַתְּשׁוּבָה הִיא פְּשׁוּטָה עַד מְאֹד, יֵשׁ כֹּחַ גָּדוֹל לְבִלְעָם הַזֶּה, הַפְּרָטִי שֶׁלָּנוּ, אֲפִלּוּ אֵימְתָנִי מַשֶּׁהוּ, זֶה נָכוֹן, אֲבָל עַד גְּבוּל מְסֻיָּם, מֻגְבָּל עַד מְאֹד, כִּי בְּרֶגַע שֶׁהַקְּדֻשָּׁה תִּפְרֹץ הַחוּצָה, מִמַּעַמְקֵי הַסְתָּרָתָהּ… הִיא תִּגְבַּר, תִּדְאֶה עַל גַּבֵּי עֲנָנֵי הַחֹשֶׁךְ, וּתְכוֹנֵן אוֹתָנוּ לַמִּשְׁבֶּצֶת הַיְּהוּדִית הַמַּתְאִימָה לָנוּ.

הַ'בִּלְעָם' שֶׁלָּנוּ, יַתְחִיל לְבָרֵךְ!

הַכֹּחוֹת הָרָעִים שֶׁיָּצַּרְנוּ בְּתוֹכֵנוּ, יִכָּנְעוּ בִּפְנֵי אוֹר הַקְּדֻשָּׁה הַמְפַעֵם בְּקִרְבֵּנוּ וּמְבַקֵּשׁ לְהֵחָלֵץ הַחוּצָה, כִּי אִי אֶפְשָׁר לַהֲרֹס אֶת הַקְּדֻשָּׁה בְּהֶרֶס שֶׁל מַמָּשׁ, הַכֹּל רַק מִשְׂחָק בְּ'נִדְמֶה-לִי', בְּיוֹם הַמִּבְחָן – יִתְגַּלֶּה הָאוֹר הַטָּהוֹר שֶׁלֹּא נוֹתֵן לְבִלְעָם גִּישָׁה פְּנִימָה.

מַה עוֹשִׂים בִּשְׁבִיל זֶה?

רַק עֵצָה אַחַת: לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בַּכֹּחַ שֶׁל תְּפִלָּה וּזְעָקָה לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ!

הַכֹּחַ שֶׁלָּנוּ אֵינוֹ אֶלָּא בְּפִינוּ!

בַּיּוֹם בּוֹ נַפְנִים בֶּאֱמֶת, כִּי קַיָּם בְּקִרְבֵּנוּ אוֹר מָתוֹק שֶׁל אַהֲבָה וְיִרְאָה, נִתְקוֹמֵם כְּבָר מֵעַצְמֵנוּ עַל הַפֶּשַׁע הַנִּתְעָב הַזֶּה שֶׁאָנוּ עוֹשִׂים לְעַצְמֵנוּ, לְזַהוֹת אֶת עַצְמֵנוּ כְּ'בִלְעָמִיִּים' מֻשְׁבָּעִים, בְּעוֹד שֶׁאָנוּ הַהֵפֶךְ הַגָּמוּר מִזֶּה.

אָנוּ, הֵם אֵלּוּ הַמְבֹרָכִים עַל יְדֵי קִלְלַת בִּלְעָם, שֶׁזֶּה הַחִדּוּשׁ הַגָּדוֹל בְּיוֹתֵר שֶׁקַּיָּם בַּבְּרִיאָה, שֶׁכֹּחַ הָרַע מַסְכִּים עִם הַטּוֹב, וְהַנִּצָּחוֹן מֻבְטָח לְכֹחַ הַקְּדֻשָּׁה.

וּלְצַד כָּל זֶה, עָלֵינוּ לִזְכֹּר, כִּי בִּלְעָם קִבֵּל אֶת כֹּחוֹ הָרוּחָנִי מִן הַשָּׁמַיִם… וְכָךְ גַּם הַכֹּחַ הַפְּנִימִי שֶׁלָּנוּ, הַמֵּסִית אוֹתָנוּ לִפּוֹל מִמַּדְרֵגַת הַקְּדֻשָּׁה – כֹּחַ שְׁמֵימִי הוּא זֶה, אֵינֶנּוּ יְכוֹלִים לִלְחֹם עִם הַשָּׁמַיִם, עָלֵינוּ רַק לְהַכְנִיעַ רֹאשׁ וּלְבַקֵּשׁ רַחֲמִים, כִּי בְּאוֹתוֹ רֶגַע שֶׁאָנוּ מְזַהִים אֶת הָאֲוִירָה כִּנְטֻלַּת זַעַם הַשֵּׁם, אָנוּ נִדְבָּקִים בְּשֹׁרֶשׁ הַקְּדֻשָּׁה הַטְּמוּנָה גַּם בַּטְּבָעִים הַ'בִלְעָמִיִּים' שֶׁלָּנוּ, וּבְטִפּוּל שֹׁרֶשׁ חָרוּץ, נַצְלִיחַ לְמַגְּרָם, אָמֵן.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

028 אגרות לב בשר

מכתב עשרים ושמונה בעזרת השם יתברך, יום רביעי לסדר פנחס, ט"ז תמוז תש"פ.   לכבוד

פרשת בלק – הבט ממקום גבוה

מַשְׁמָעוּת הַבְּרָכָה שֶׁל "לֹא הִבִּיט אָוֶן בְּיַעֲקֹב"   אַחַת הַבְּרָכוֹת שֶׁל בִּלְעָם שֶׁהֵן בְּעֶצֶם הַשְׁתָּלָה

פרשת בלק – נביא מנוול

כַּאֲשֶׁר אָדָם שְׁמֵימִי הוּא הַגָּרוּעַ שֶׁבִּבְנֵי אָדָם   מַדְהִים הַדָּבָר הַזֶּה! אִישׁ אֱלֹקִים… וְגַם אִישׁ

פרשת במדבר – ההתגלות במקום הפקר

הֲכָנָה לְקַבָּלַת הַתּוֹרָה הַחַיִּים שֶׁלָּנוּ דּוֹמִים לְמִדְבָּר, כָּל מַה שֶּׁאָנוּ רוֹאִים לְנֶגֶד עֵינֵינוּ, הַדּוֹמְמִים, הַצּוֹמְחִים,

פרשת במדבר – לידת הנפשות

מַחֲשָׁבוֹת שֶׁל הוֹלָדָה וּצְמִיחָה בְּיָמִים נוֹרָאֵי הוֹד אֵלּוּ, יְמֵי הַהֻלֶּדֶת שֶׁל עַמֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ, הַנִּבְחָר, הָאֱלֹקִי

פרשת בראשית – כשיש לאדם לב…

הַמָּקוֹם שֶׁל הַלֵּב   אוֹמֵר רַבֵּנוּ נַחְמָן מִבְּרֶסְלֶב זי"ע: כְּשֶׁיֵּשׁ לְהָאָדָם לֵב, אֵין שַׁיָּךְ אֶצְלוֹ

פרשת ואתחנן – זכרון ושכחה

אָסוּר לִשְׁכֹּחַ!   מִדַּת הַשִּׁכְחָה הִיא מִדָּה מֻרְכֶּבֶת מְאֹד, רַבֵּנוּ אוֹמֵר שֶׁהִיא מִדָּה מְשֻׁבַּחַת, כַּאֲשֶׁר

קטגוריות