{פרשת במדבר – לידת הנפשות}

מַחֲשָׁבוֹת שֶׁל הוֹלָדָה וּצְמִיחָה

בְּיָמִים נוֹרָאֵי הוֹד אֵלּוּ, יְמֵי הַהֻלֶּדֶת שֶׁל עַמֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ, הַנִּבְחָר, הָאֱלֹקִי וְהַטּוֹב, גַּם אָנוּ בְּדוֹרֵנוּ הָאַחֲרוֹן הַזֶּה – נוֹלָדִים מֵחָדָשׁ, מַמָּשׁ כָּךְ.

כְּפִי הַמּוּבָא בַּסְּפָרִים הַקְּדוֹשִׁים, שֶׁכָּל מַעְגַּל זְמַן הַסָּב עַל צִירוֹ מֵבִיא בִּכְנָפָיו אֶת אוֹתָם אוֹרוֹת נִשְׂגָּבִים שֶׁהֵאִירוּ אָז. וּבְכֵן, הַפַּעַם מְדֻבָּר בְּקַבָּלַת הַתּוֹרָה עַל יְדֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ זֶה קוֹרֶה כָּאן וְעַכְשָׁו.

אַךְ מַשֶּׁהוּ שׁוֹנֶה יֵשׁ בְּחַג הַזֶּה לְעֻמַּת הַחַגִּים הָאֲחֵרִים, אִם מוֹעֲדֵי יִשְׂרָאֵל נִבְחֲרוּ לְצַיֵּן הִתְגַּלּוּת אֱלֹקִית מְסוּיֶימֶת שֶׁאֵרְעָה בְּאוֹתוֹ זְמַן, הֲרֵי שֶׁקַּבָּלַת הַתּוֹרָה, הִנָּהּ מֻטֶּלֶת עָלֵינוּ לְצִיּוּן וַחֲוָיָה בְּכָל יוֹם וְיוֹם, הֲרֵי כָּךְ אָמְרוּ חֲכָמֵינוּ: (פסיקתא זוטא דברים ו, ו) 'בְּכָל יוֹם יִהְיוּ בְּעֵינֶיךָ כַּחֲדָשִׁים, כְּאִלּוּ הַיּוֹם בָּאתָ עִמּוֹ בִּבְרִית, שֶׁלֹּא תִּהְיֶה בְּעֵינֶיךָ כִּדְיוּטְגָמָא [צַו מַלְכוּתִי] יְשָׁנָה שֶׁאֵין אָדָם סוֹפְנָהּ' וְכוּ' וְכוּ'.

הַנֶּפֶשׁ שֶׁלָּנוּ, מִתְחַדֶּשֶׁת בְּכָל לַיְלָה, שָׁם בִּמְקוֹרָהּ, הִיא מוֹסִיפָה חִיּוּת קְדוֹשָׁה הַקְּשׁוּרָה לְלִמּוּד וּקְנִיַּת הַיֶּדַע שֶׁסִּגְלָה אוֹתָהּ נֶפֶשׁ כַּאֲשֶׁר הָיְתָה נְעוֹרָה בְּמַהֲלַךְ הַיּוֹם. הַנֶּפֶשׁ נוֹלֶדֶת מֵחָדָשׁ, הִיא מֵעוֹלָם הַהִתְחַדְּשׁוּת, אֵין לָהּ קֶשֶׁר לְהִתְיַשְּׁנוּת כָּלְשֶׁהִי, כִּי אָכֵן, הִיא חֲדָשָׁה בְּכָל יוֹם וָיוֹם.

עַל כָּל אֶחָד מֵאִתָּנוּ מֻטֶּלֶת חוֹבָה לָלֶדֶת נְפָשׁוֹת בְּכָל יוֹם, וְזֹאת עַל יְדֵי הֲפָצַת אֱמוּנַת הַשֵּׁם בְּעוֹלָמוֹ, כָּל אָדָם הַחַי כָּאן בְּתוֹךְ הַטֶּבַע הַמַּסְתִּיר, נִמְצָא כָּאן שֶׁלֹּא בִּכְדִי, תַּפְקִידוֹ לִפְרוֹת וְלִרְבּוֹת, לֹא רַק מִבְּחִינָה גַּשְׁמִית, לְהָבִיא צֶאֱצָאִים לָעוֹלָם וּלְהַמְשִׁיךְ אֶת הַדּוֹרוֹת. אֶלָּא לְהוֹלִיד נְשָׁמוֹת מֵחָדָשׁ, עַל יְדֵי לִמּוּד וְהַפְרָיַת יֶדַע.

בְּפָרָשַׁת הַשָּׁבוּעַ, פָּרָשַׁת בַּמִּדְבָּר, קוֹרְאִים אָנוּ בַּפָּסוּק (בַּמִּדְבָּר ג, א): "וְאֵלֶּה תּוֹלְדוֹת אַהֲרֹן וּמֹשֶׁה בְּיוֹם דִּבֵּר ה' אֶת מֹשֶׁה בְּהַר סִינַי". כְּשֶׁמַּמְשִׁיכִים לְעַיֵּן בַּהֶמְשֵׁךְ, נוֹכְחִים לִרְאוֹת, שֶׁאֵין הַתּוֹרָה מַזְכִּירָה כְּלָל תּוֹלָדוֹת מִלְּבַד אֵלּוּ שֶׁל אַהֲרֹן, וּמַדּוּעַ הַכּוֹתֶרֶת הַמְבַשֶּׂרֶת עַל תּוֹלְדוֹת מֹשֶׁה? רַשִׁ"י מְפָרֵשׁ: – "לְפִי שֶׁלִּמְדָן תּוֹרָה. מְלַמֵּד, שֶׁכָּל הַמְּלַמֵּד אֶת בֶּן חֲבֵרוֹ תּוֹרָה כְּאִלּוּ יְלָדוֹ".

הִנֵּה לֵידָה מִסּוּג אַחֵר!

כָּךְ מוֹלִידִים נְפָשׁוֹת…

שֶׁמָּא תֹאמְרוּ, כִּי לֹא כָּל אֶחָד נֵחַן בְּכֹשֶׁר הַעֲבָרַת שִׁעוּרִים וּמְסִירַת הַרְצָאוֹת, הַתְּשׁוּבָה הִיא, שֶׁאֵין הַדָּבָר תָּלוּי בְּכִשָּׁרוֹן אֶלָּא בְּכֹחַ רָצוֹן. מֹשֶׁה רַבָּן שֶׁל כָּל יִשְׂרָאֵל לֹא הָיָהָ  אֶלָּא אִישׁ שֶׁהָיָה כְּבַד פֶּה וּכְבַד לָשׁוֹן, לוֹמַר לְדוֹרוֹת, לֹא הָיָה זֶה אִישׁ עִם כֹּשֶׁר רֵטוֹרִי מֻצְלָח שֶׁסָּחַף הֲמוֹנִים, הָיְתָה זוֹ רוּחַ ה' שֶׁפִּעֲמָה בּוֹ.

גַּם בַּפָּסוּק הַזֶּה, נִתְקָלִים אָנוּ בְּבִטּוּי שֶׁלֹּא רָגִיל בַּתּוֹרָה: דִּבֵּר ה' אֶת מֹשֶׁה, לָמָּה לֹא "דִּבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה"? אֶלָּא שֶׁהַמִּלָּה 'דִּבֵּר' הִיא מִלָּשׁוֹן הַנְהָגָה וְדִרְבּוּן, כְּמוֹ (תְּהִלִּים מז, ד): "יַדְבֵּר עַמִּים תַּחְתֵּנוּ", אוֹ כִּלְשׁוֹן חֲזַ"ל (סַנְהֶדְרִין ח' ע"א): דַּבָּר אֶחָד לַדּוֹר וְכוּ'.

הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ הִנְהִיג אֶת מֹשֶׁה.

דְּבַר ה' בֶּקַע מִגְּרוֹנוֹ, וְהוּא לֹא הָיָה זָקוּק לְלִטּוּשִׁים רִטוֹרִיִּים, תֵּיאַטְרַלִיִּים אוֹ עוֹבְרֵי-בָּמָה, לְשׁוֹנוֹת הָאֵשׁ הָאֱמֶת הַלּוֹהֶטֶת לִחֲכוּ אֶת הַנְּפָשׁוֹת וְקֵרְבוּ אוֹתָן לַאֲבִיהֶן שֶׁבַּשָּׁמַיִם.

קְדֻשָּׁתוֹ שֶׁל מֹשֶׁה מֻנַּחַת בְּתוֹכְכֵי הֲוָיָתוֹ שֶׁל אִישׁ יְהוּדִי בַּאֲשֶׁר הוּא, הַמִּנּוּחַ הַמִּקְרָאִי (שְׁמוֹת יד, לא): "וַיַּאֲמִינוּ בַּה' וּבְמֹשֶׁה עַבְדּוֹ", נוֹתַר חַי וְקַיָּם בָּנוּ, אֶחָד מִשְּׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה הָעִקָּרִים הוּא בִּדְבַר אֲמִינוּתוֹ שֶׁל מֹשֶׁה וּנְבוּאָתוֹ, כְּלוֹמַר, מֹשֶׁה זָכָה לִהְיוֹת חֵלֶק מִסֵּדֶר יוֹמוֹ שֶׁל כָּל יְהוּדִי. תּוֹרָתֵנוּ הַקְּדוֹשָׁה נִקְרֵאת: "תּוֹרַת מֹשֶׁה".

קְדֻשָּׁה זוֹ מְבַקֶּשֶׁת לְבַצְבֵּץ הַחוּצָה כָּל אֵימַת שֶׁאָנוּ נִפְגָּשִׁים עִם יְהוּדִי נוֹסָף, הַלָּה, גַּם אִם רָמָתוֹ הָרוּחָנִית נֶעְדֶּרֶת אוֹתָהּ הִלָּה הַנִּדְרֶשֶׁת מִיהוּדִי-שֶׁל-מֹשֶׁה, אֲבָל כָּזֶה הִנֵּהוּ לְלֹא הַבֵּט עַל מֶחְדָּלָיו הָרוּחָנִיִּים, כָּאֵלוּ וַאֲחֵרִים.

נְקֻדַּת מֹשֶׁה נִמְצֵאת בּוֹ, כַּאֲשֶׁר הַנְּקֻדּוֹת נִפְגָּשׁוֹת, נִדְרֶשֶׁת תּוּשִׁיָּה שֶׁל מַמָּשׁ, לְחִבּוּר אֲמִתִּי לְמַעַן כְּבוֹדוֹ שֶׁל בּוֹרְאֵנוּ, כִּי לְכָךְ נוֹצַרְנוּ.

הָעִסּוּקִים בְּקֵרוּב יְהוּדִים לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ (בְּכַוָּנָה נִזְהַרְתִּי שֶׁלֹּא לִכְתֹּב קֵרוּב 'רְחוֹקִים', כִּי אֵין יְהוּדִי רָחוֹק), יְכוֹלִים לְהָעִיד, וְלֹא מִפֶּרֶץ שֶׁל הִצְטַנְּעוּת וַעֲנָוָה, כִּי אֵין מִישֶׁהוּ שֶׁמְקָרֵב מִישֶׁהוּ לְתוֹרָה, הַמִּפְגָּשׁ הַנּוֹרָא הַזֶּה בֵּין שְׁנֵי חֶלְקֵי קְדֻשָּׁה, הוּא זֶה שֶׁיּוֹצֵר אֶת הָאוֹר הַמֵּאִיר, מַדְהִים.

אִם הָיִינוּ מוּדָעִים לַשְּׁלִיחוּת שֶׁלָּנוּ בְּעוֹלָמוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, הָיִינוּ עֲסוּקִים בִּמְגַמָּה זוֹ כָּל יָמֵינוּ. גַּם כַּאֲשֶׁר אָנוּ נִמְצָאִים בַּמָּקוֹם בּוֹ נִתְבַּקַּשְׁנוּ לְהִתְמוֹדֵד בְּסַעֲרַת הַחַיִּים, אִישׁ אִישׁ תַּחַת גַּפְנוֹ וְתַחַת תְּאֵנָתוֹ, עֲדַיִן נוֹצָרִים הַמִּפְגָּשִׁים הַלָּלוּ, יְהוּדִים פּוֹגְשִׁים יְהוּדִים, וְיֵשׁ מִישֶׁהוּ שֶׁמְּחַכֶּה לְךָ שֶׁתַּעֲשֶׂה עִם זֶה מַשֶּׁהוּ.

רֹב הַיְהוּדִים, כַּיּוֹם, מְצַפִּים לִשְׁמוֹעַ דְּבַר ה', נָקִי וְחַף מִכָּל אִינְטֶרֶסַנְטִיּוּת נוֹסֶפֶת, דְּבַר הָאֱלֹקִים יָקָר בָּעִתִּים הַלָּלוּ, הַשִּׂנְאָה וְהַבּוּז אֵינָם מְעִידִים עַל רִחוּק, כִּי אִם עַל הַהֵפֶךְ, הַכַּעַס בָּא מֵחֹסֶר הֲבָנָה לָרֹעַ שֶׁאָנוּ נֶחֱשָׁדִים בּוֹ. אִם הָיִינוּ עֲמֵלִים לְלֹא לֵאוּת לְהָרִים אֶת דֶּגֶל הַתּוֹרָה וְהָאֱמוּנָה, גָּבוֹהַּ מֵעַל גָּבוֹהַּ, מֵעַל קַו הָאֶפְשָׁרוּת לְמַגַּע אֱנוֹשִׁי חַמְדָנִי, הָיִינוּ מְרִימִים בְּכָךְ אֶת הַנְּשָׁמוֹת הַצְּמֵאוֹת לְמַיִם זַכִּים בְּמִדְבַּר הַחַיִּים.

לֹא בְּחִנָּם נִתְּנָה הַתּוֹרָה בַּמִּדְבָּר, רַבּוֹתֵינוּ לִמְּדוּנוּ, שֶׁהִיא מֻנַּחַת בְּקֶרֶן זָוִית, לְלֹא מָקוֹם מֻגְדָּר בְּבַעֲלוּת מִישֶׁהוּ, הַתּוֹרָה הִיא הֶפְקֵר לַכֹּל, הִיא לֹא שֶׁל עֵדָה זוֹ אוֹ מִגְּזַר זֶה אוֹ אַחֵר, אֵין סֶקְטוֹר בַּעֲלָנִי עַל תּוֹרַת מֹשֶׁה רַבֵּנוּ, הֶחָבוּי בְּלֵב כָּל אִישׁ, אֲשֶׁר בְּשֵׁם יִשְׂרָאֵל מְכֻנֶּה.

עָלֵינוּ לְהַכְרִיז בְּקוֹל רָם עַל אֱמֶת זוֹ.

'יְהוּדִי שֶׁל תּוֹרָה' הוּא כָּךְ מִשּׁוּם שֶׁה' בָּחַר בּוֹ שֶׁיִּהְיֶה כָּךְ, וְכֵיוָן שֶׁכָּךְ, עָלֵינוּ לְמַלְּאוֹת אֶת חֶלְקֵנוּ בִּשְׁלִיחוּת זוֹ, לְשׂוֹחֵחַ עִם מִי שֶׁאָנוּ נִפְגָּשִׁים (!) אוֹדוֹת חוֹבָתֵנוּ בְּעוֹלָמוֹ שֶׁל הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ, נוֹלִיד נְשָׁמוֹת וְנוֹלִיךְ אוֹתָן אַחֲרֵינוּ לְמִדְבַּר הַתּוֹרָה, נַרְאֶה לָהֶן, אֶת הַתּוֹרָה הַמְבֻיֶּשֶׁת הַמַּמְתִּינָה לַחִבּוּק בֶּן אַלְפַּיִם הַשָּׁנִים, וְזֶה כּוֹלֵל אֶת כָּל אֶחָד, לֹא רַק מִי שֶׁעוֹבֵד בַּחוּץ…

אֶלָּא שֶׁבְּכָל מָקוֹם וְעִם כָּל אֶחָד.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

028 אגרות לב בשר

מכתב עשרים ושמונה בעזרת השם יתברך, יום רביעי לסדר פנחס, ט"ז תמוז תש"פ.   לכבוד

פרשת בלק – הבט ממקום גבוה

מַשְׁמָעוּת הַבְּרָכָה שֶׁל "לֹא הִבִּיט אָוֶן בְּיַעֲקֹב"   אַחַת הַבְּרָכוֹת שֶׁל בִּלְעָם שֶׁהֵן בְּעֶצֶם הַשְׁתָּלָה

פרשת בלק – נביא מנוול

כַּאֲשֶׁר אָדָם שְׁמֵימִי הוּא הַגָּרוּעַ שֶׁבִּבְנֵי אָדָם   מַדְהִים הַדָּבָר הַזֶּה! אִישׁ אֱלֹקִים… וְגַם אִישׁ

פרשת בלק – קללות שכאלו

בִּלְעָם שֶׁבְּתוֹכְכֵי הַלֵּב הַמְקַלֵּל הַנֶּאֱטָם   חֲשַׁבְתֶּם פַּעַם עַל דְּמוּתוֹ שֶׁל בִּלְעָם? צַר הָעַיִן הַנָּבָל,

פרשת במדבר – ההתגלות במקום הפקר

הֲכָנָה לְקַבָּלַת הַתּוֹרָה הַחַיִּים שֶׁלָּנוּ דּוֹמִים לְמִדְבָּר, כָּל מַה שֶּׁאָנוּ רוֹאִים לְנֶגֶד עֵינֵינוּ, הַדּוֹמְמִים, הַצּוֹמְחִים,

פרשת בראשית – כשיש לאדם לב…

הַמָּקוֹם שֶׁל הַלֵּב   אוֹמֵר רַבֵּנוּ נַחְמָן מִבְּרֶסְלֶב זי"ע: כְּשֶׁיֵּשׁ לְהָאָדָם לֵב, אֵין שַׁיָּךְ אֶצְלוֹ

פרשת ואתחנן – זכרון ושכחה

אָסוּר לִשְׁכֹּחַ!   מִדַּת הַשִּׁכְחָה הִיא מִדָּה מֻרְכֶּבֶת מְאֹד, רַבֵּנוּ אוֹמֵר שֶׁהִיא מִדָּה מְשֻׁבַּחַת, כַּאֲשֶׁר

קטגוריות