הבורא הנוכח בבריאתו
פרשת בראשית תשפ"א
בראשית ברא אלוקים.
סיפור בריאת העולם ידי הקדוש ברוך הוא, מכסה ומסתיר יותר מאשר הוא מגלה, אבל די באותיותיו הספורות להכיל עולם ומלואו של חוט המחשבות המתעמקות. בראשית ברא… וכי אחד מאתנו יכול לפרש היטב את המינוח 'בריאה' ומתוך ההבנה הזו לתרגם נכונה לשפת הלב, את הפועל ברא. ואז נוצר מצב שאת התיבה השניה בתורה איננו יכולים להכיל בהבנה מוחשית, ואז באה תיבת התיבות 'אלקים', וכי מי יכול לעמוד מול המילים הללו "ברא אלקים" ולומר שהוא הבין משהו ממה שהוא למד. אבל במקום הזה של חוסר ההבנה האנושית הבסיסית והאופיינית למדת האדם, שם מתמלא האדם הנשמתי באור של בראשית ברא, ללא שיהיה מודע למשא ומתן של הענין הנשגב הזה, המסקנה חרוטה בלב בלאו הכי, במקום הזה מתאימה ביותר ההגדרה של "תכלית הידיעה שלא נדע", ככל שאתה יותר לא מבין את בראשית ברא – אתה יותר מבין את הנקודה הפנימית שבה כן הורשית להבין, עוד לפני שגילו לנו על אלוקים, גילו לנו על בריאתו. כלומר, עצם הדבר שיש בריאה יש בורא נוכח, מרעיש ומדבר ממש, לכן אין התורה מתחלת "אלוקים ברא בראשית", כמו שנאלצו לשנות לתלמי המלך, הם לא עוותו את התורה, הם הנחילו לגוי אמת מסויימת, זוית נכונה ופשוטה של אלוקים שברא את בראשית, זהו שינוי בגלל התחביר, לא מעומק האמת. אך ישראל לומדים תורה בראשית ברא אלוקים, משום שהאלוקות היא בטוחה יותר, נוכחת ברקע של הכל, היהודי נקרא לסיפור מן האמצע, בראשית ברא, יש כאן בריאה, ועלינו רק לחפש כל ימינו את הבורא שלה, להתקרב אליו ולהרגיש את האור הפנימי שלה, לבריאה יש אור בהיר של אלוקות, הבריאה הטהורה בטבע הפראי הוא נרגש יותר, משום שההד האלוקי נשמע בו לא כל כך במעומעם כמו בחיי העיר התוססים והאשלייתיים, אין לרעש המלאכותי שלנו ריח של בריאה, כי אם ההסתרה בהתגלמותה, אבל ככל שנרצה להסתיר, האור של הבורא נוכח בעולמו, צריך להיות עוורים כדי שלא לראות אותו עין בעין, אם תרצה אמור, שזו אחת מנפלאותיו הכי גדולות, שהוא מסתובב בעולמו לקול פסיעות משקשקות ומהדהדות, והכל חשים שקט רועם, איזו מין חידה היא זו? לכן אנו נמשיך ללמוד תורה לא מושגת אבל מובנת בתדר הפשוט הזה של עולם העשייה, כי אכן גם הנוכחות האלוקית היא פשוטה להחריד, למרות היומרה לכנות את הכל כהסתרה גורפת, שהיא ממש לא זה… הבריאה היא שיא ההתגלות של הבורא, מרן הבעל שם טוב זי"ע, אמר, אני מסתכל על העולם ואני רואה את הקב"ה, ואם אפשר לראות אותו – זאת אומרת שכן רואים אותו, וראיתם אותו וזכרתם, אנו פה בשביל לראות אותו. לבריאה יש שפה משלה, מי שלא מכיר את השפה הזו – שומע שקט. האלוקות היא מקור האושר של האנושות, הבריאה הזאת מתמדת, הבורא לא מפסיק לברוא, והבריאה לא חדלה מהצרחה של הצהרת נאמנות לאלוקות ברורה ובהירה, היופי של חומש בראשית, לצד עומקו ואשר לו דומיה תהלה, שהוא מדבר בשפת הסתרים של המאמינים בלבד, אין לאף זר יכולת כניסה לאוסף הקודים הנסתרים הזה, שייגעץ ארויס אומרים במחוזותינו, אל תקרא מלים שאתה לא מבין בשפה עילגת שהבאת מחיי החולין, צא ולמד שפתה של תורה, לשונה של אמונה, ונמצאת נדבק באור שלה, באהבתה תשגה תמיד, ובה תראה את חזות הכל. אבל קודם כל השפה. ואז נלמד לאט לאט ובהטעמה של מבינים, בראשית… ברא… אלוקים…. גיוואלד, את השמים ואת הארץ. המלים הברורות כל כך, יוצקות בנו את הקירבה האלוקית, ישקני מנשיקות פיהו, הוא זה שאמר מתוכו את חציבת המלים הללו וכל מה שמקופל בהן. הנשיקה האלוקית מתעצמת כאשר נשמתינו מתחברת לאור של התורה, כשאנו חשים, שכבר דברו איתנו בשפה הזאת, אנו חוזרים למקור היצירה הראשוני שלנו, אורייתא קודשא בריך הוא וישראל, היינו שם – עם המלך במלאכתו. בפסוקים הללו אנו חוזרים אל תחילת מעשינו זכרון ליום ראשון, בהפציע רצונו יתברך לבריאת עולם, זה היה כבר אחרי ההתכווננות עם נשמות ישראל, כביכול, מה שהיה ברקע כל הסיפור – זה היה אנחנו, הרוצים לשחזר מה שאנו יודעים מצד נשמתינו, בראשית ברא אלוקים מהדהד בנו ללא הרף, הוא חלק מאתנו, כשאנו קוראים אותו בתורה, אנו נדבקים באמת הזו.