{פרשת בראשית – הארות בפסוקי הקודש (2)}

רמזי פרשת בראשית

שבת בראשית תשע"ז

[ד] וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ, וְחֹשֶׁךְ עַל פְּנֵי תְהוֹם וְרוּחַ אֱלֹהִים מְרַחֶפֶת עַל פְּנֵי הַמָּיִם. נִרְאֶה לְפָרֵשׁ בְּדֶרֶךְ רֶמֶז, לְהִתְחַזֵּק וּלְהִתְעוֹרֵר בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, שֶׁהָאָרֶץ – הַיְנוּ הָאַרְצִיּוּת שֶׁל הַאי עָלְמָא שְׁפֵלָה, הִיא מְבִיאָה לְאָדָם תֹהוּ וָבֹהוּ – שֶׁתָּמִיד יִחְיֶה בִּתְמִיהָה וּבְהִשְׁתּוֹמְמוּת עַל סִתְרֵי הַבְּרִיאָה שֶׁאֵינָם מוּבָנִים, וְחֹשֶׁךְ עַל פְּנֵי תְהוֹם – אֲבָל תָּמִיד תִּהְיֶה לוֹ הִתְחַזְּקוּת, לְהָבִין שֶׁהַתְּהוֹם הַזֶּה, מִלְּשׁוֹן תְּמִיהָה, יֵשׁ בּוֹ חֹשֶׁךְ וּמְרִירוּת הַחַיִּים, וּמִמֵּילָא יַמְשִׁיךְ אֶת עַצְמוֹ אֶל הַחַיִּים הָאֲמִתִּיִּים שֶׁל דְּבֵקוּת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ, שֶׁזֶּהוּ – וְרוּחַ אֱלֹקִים מְרַחֶפֶת עַל פְּנֵי הַמָּיִם – שֶׁהַמַּיִם הָיוּ תְּחִלַּת הַבְּרִיאָה, כַּיָּדוּעַ. וְרוּחַ אֱלֹקִים מְרַחֶפֶת עַל כָּל הַבְּרִיאָה, וּמִי שֶׁיִּתְבּוֹנֵן הֵיטֵב, יָבִין וְיַשִּׂיג אֶת הַפְּנִימִיּוּת הַגְּנוּזָה בְּכָל פְּרָטֵי הַבְּרִיאָה, וְיַמְשִׁיךְ עַצְמוֹ אֶל הַדְּבֵקוּת הַנִּרְצֵית בּוֹ יִתְבָּרַךְ, כַּנַּ"ל.

[ה] וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ. הִנֵּה כָּךְ בָּרָא הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא אֶת עוֹלָמוֹ, שֶׁתְּהוֹם אִי-הַהֲבָנָה יִהְיֶה הַהַקְדָּמָה לִבְרִיאַת עוֹלָם מְתֻקָּן, וְאָדָם מִשְׁתּוֹמֵם עַל בֹהוּ שֶׁבָּהּ, עַל הָרֵיקָנוּת שֶׁנִּרְאֵית לוֹ לְפִי חֹסֶר יְדִיעָתוֹ הָאֱנוֹשִׁית, אַךְ כְּשֶׁיִּתְחַזֵּק בְּדַעְתּוֹ לֵידַע, לְהִוָּדַע וּלְהוֹדִיעַ כִּי יֵשׁ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שֶׁבָּרָא אֶת כָּל הָעוֹלָם וּמַנְהִיגוֹ וּמַשְׁגִּיחַ עָלָיו בְּחֶסֶד וּבְרַחֲמִים, וְלָכֵן הוֹדָעָה זוֹ, שֶׁבִּתְחִלַּת הַבְּרִיאָה הָיְתָה הָאָרֶץ תֹהוּ וָבֹהוּ, אֵינָהּ דָּבָר שֶׁל סִפּוּר בְּעָלְמָא, אֶלָּא הוֹרָאָה, שֶׁבְּתוֹךְ כָּל הַתֹּהוּ וָבֹהוּ קַיֶּמֶת יְצִירַת בְּרִיאָה חֲדָשָׁה, וְאֶפְשָׁר לְחַדֵּשׁ תָּמִיד בְּתוֹךְ כָּל הַתֹּהוּ וָבֹהוּ, וְהָבֵן לְמַעֲשֶׂה.

[ו] וְחֹשֶׁךְ עַל פְּנֵי תְהוֹם. יֵשׁ לְפָרֵשׁ בְּהֶמְשֵׁךְ לַהַקְדָּמָה הַקּוֹדֶמֶת, כִּי הִנֵּה חֹשֶׁךְ הוּא עֹמֶק הַמֻּשָּׂג שֶׁאִי אֶפְשָׁר לַעֲמֹד עָלָיו, כִּי כַּאֲשֶׁר הָאָדָם נִמְצָא בְּמָקוֹם חָשׁוּךְ בְּגַשְׁמִיּוּת, וְהִנֵּה מֵאִיר הָאוֹר – מִיָּד עוֹמֵד עַל בּוּרְיוֹ, וּמֵבִין אֵיפֹה הוּא נִמְצָא, וּמַה הִיא הַדֶּרֶךְ שֶׁעָלָיו לָלֶכֶת בָּהּ וְכוּ'. וְאַף שֶׁלֹּא הִתְחַדֵּשׁ שׁוּם דָּבָר, אֶלָּא רַק הֵאִיר הָאוֹר, עֶצֶם הַמְּצִיאוּת שֶׁלּוֹ מִתְבַּהֶרֶת וְרוֹאֶה הַכֹּל בְּצוּרָה אַחֶרֶת. וְכָךְ הֵם חַיֵּי הָאָדָם, שֶׁעַל פְּנֵי תְהוֹם, בְּמָקוֹם הַתְּמִיהָה וְהָאִי הֲבָנָה, שׁוֹרֶה רַק חֹשֶׁךְ וְתוּ לֹא, וְאֵין צָרִיךְ אֶלָּא לְהָאִיר אֶת הָאוֹר שֶׁל הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא וּמִמֵּילָא הַכֹּל מוּבָן, וְאֵין שׁוּם תְּמִיהָה כְּלָל. וְזוֹ עֵצָה נִפְלָאָה לַעֲבוֹדַת הַשֵּׁם, שֶׁאֵין צָרִיךְ לִלְחֹם עִם עוֹלָם הַתֵּמַהּ וְחֶסְרוֹן הַדַּעַת כִּי אִם עַל יְדֵי הַמְשָׁכַת אוֹר גָּדוֹל וְנִפְלָא מְאֹד – לְהִתְקָרֵב אֶל הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ, בִּבְחִינַת מַה שֶּׁאָמַר דָּוִד הַמֶּלֶךְ, עָלָיו הַשָּׁלוֹם (תְּהִלִּים עג, כח): "וַאֲנִי קִרְבַת אֱלֹקִים לִי טוֹב", וּמִמֵּילָא מִתְבַּטְּלִים כָּל מִינֵי חֹשֶׁךְ מִן הָאָדָם וְזוֹכֶה לָדַעַת אֶת דַּרְכּוֹ בַּחַיִּים, וְלָלֶכֶת בָּהּ בְּבִטְחָה.

וְאֵיךְ זוֹכִים לְקִרְבַת אֱלֹקִים? רַק עַל יְדֵי תְּפִלָּה, שֶׁהִיא הַשַּׁעַר וְהַפֶּתַח לְהִתְקָרֵב אֵלָיו יִתְבָּרַךְ, הִיא סוֹד הַדְּבֵקוּת וְהָאֱמוּנָה הַפְּשׁוּטָה, וְתֵכֶף כְּשֶׁאָדָם פּוֹתֵחַ אֶת פִּיו לְדַבֵּר אֵלָיו יִתְבָּרַךְ בִּתְמִימוּת וּבִפְּשִׁיטוּת – מִיָּד נִמְשָׁךְ עָלָיו אוֹר עֶלְיוֹן וְקָדוֹשׁ, וְזוֹכֶה לִרְאוֹת אֶת הָאוֹר הַשּׁוֹרֶה בָּעוֹלָם.

[ז] וְרוּחַ אֱלֹקִים מְרַחֶפֶת עַל פְּנֵי הַמָּיִם. יֵשׁ לוֹמַר בְּדֶרֶךְ רֶמֶז, כִּי הָרוּחַ הַזֹּאת הִיא הָרוּחַ הַקְּדוֹשָׁה הַשּׁוֹרָה עַל נִשְׁמַת לוֹמְדֵי הַתּוֹרָה הַמְּשׁוּלָה לְמַיִם, כִּי אֵין מַיִם אֶלָּא תּוֹרָה (תַּעֲנִית ז' ע"ב), וְהִיא מְגַלָּה לָהֶם רָזִין וְסִתְרֵי תּוֹרָה, וְעִקָּר הָרָזִין הִיא הַדְּבֵקוּת הַנִּרְצֵית בּוֹ יִתְבָּרַךְ, שֶׁהִיא פְּנִימִיּוּת הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה, שֶׁהָאָדָם מַכְנִיס אֶת קְדֻשַּׁת הַתּוֹרָה בְּקִרְבּוֹ, וְלוֹמֵד אֶת תּוֹרַת ה' בִּקְדֻשָּׁה וּבְטָהֳרָה – אֲזַי רוּחַ אַיְיתֵי רוּחַ, וְזוֹכֶה אֲשֶׁר רוּחַ אֱלֹקִים מְרַחֶפֶת עַל פְּנֵי הַמָּיִם, פְּנֵי הַמַּיִם – סוֹד פְּנִימִיּוּת הַתּוֹרָה הַמְּשׁוּלָה לְמַיִם, כִּי פְּנֵי לָשׁוֹן פְּנִימִיּוּת, פְּנֵי הַדָּבָר, כִּפְנֵי הָאָדָם שֶׁבְּהִתְבּוֹנְנוּת בָּהֶם רוֹאִים אֶת מַהוּת הָאָדָם שֶׁמַּסְגִּיר עַל יְדֵי פָּנָיו אֶת פְּנִימִיּוּתוֹ, וְלָכֵן פָּנִים נִקְרָאִים עַל שֵׁם הַפְּנִימִיּוּת שֶׁל לִפְנַי וְלִפְנִים, וְהָרוּחַ הַקְּדוֹשָׁה הַזֹּאת מְרַחֶפֶת כְּנוֹגַעַת וְאֵינָהּ נוֹגַעַת, כִּי אוֹרַיְתָא לֹא אִתְגַלְיָא אֶלָּא לְמַאן דְּרָחִים לָהּ, כִּי רַק מִי שֶׁאוֹהֵב אֶת הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה בְּכָל לִבּוֹ וּבְכָל נַפְשׁוֹ, וּמוֹסֵר אֶת נַפְשׁוֹ עַל הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה, מְגַלִּין לוֹ מִן הַשָּׁמַיִם רָזִין וְרָזִין דְּרָזִין. וּבִשְׁבִיל זֶה הָיְתָה כָּל בְּרִיאַת הָעוֹלָם, שֶׁיִּהְיוּ בָּעוֹלָם אֲנָשִׁים שֶׁיִּלְמְדוּ אֶת תּוֹרַת הַבּוֹרֵא בִּקְדֻשָּׁה וּבְטָהֳרָה.

וְאֵיךְ זוֹכֶה הָאָדָם לְמַדְרֵגָה זוֹ שֶׁל מְסִירוּת נֶפֶשׁ עַל הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה? קֹדֶם כָּל עָלָיו לְהִתְבּוֹנֵן, שֶׁזּוֹ חוֹבָתוֹ בַּחַיִּים, וּבִשְׁבִיל זֶה הֻרְדָּה נִשְׁמָתוֹ לְהַאי עָלְמָא שְׁפֵלָה, וְאִם לֹא יִלְמַד תּוֹרָה – תִּהְיֶה נִשְׁמָתוֹ עֲרֻמָּה מִבִּלְעָדֶיהָ, וּכְדַאי בִּזָּיוֹן וָקֶצֶף, וְאֵין אָדָם שֶׁמִּתְבּוֹנֵן בְּכָךְ וְלֹא תאחזנו רְעָדָה, אִם רוּחַ אֱלֹקִים בּוֹ וֶאֱמוּנָה מְקַנֶּנֶת בְּמַדָּעָיו. וְאַחַר כָּךְ, עָלָיו לְהָסִיר אֶת כָּל הַטְּרָדוֹת הַמּוֹנְעוֹת אוֹתוֹ מִלִּמּוּד הַתּוֹרָה, וְאֵין הַכַּוָּנָה טִרְדוֹת עוֹלָם הַזֶּה – שֶׁאֵין זֶה בְּיָדָיו כְּלָל, כַּמּוּבָן. וְכָל אָדָם בְּזֶה הָעוֹלָם, שֶׁהוּא נְוֵה הַתְּלָאוֹת, מֻכְרָח לְהִתְנַסּוֹת בְּכָל מִינֵי טְרָדוֹת וְהַפְרָעוֹת, אֶלָּא שֶׁיֵּשׁ לְאָדָם טְרָדוֹת מִשֶּׁלּוֹ, וְעוֹשֶׂה תְּנָאִים כְּפוּלִים וּמְכֻפָּלִים עִם הַתּוֹרָה, שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לִלְמֹד רַק בְּסִגְנוֹן זֶה אוֹ רַק בְּמָקוֹם זֶה, וְעוֹד כָּל מִינֵי תֵּרוּצִים וַאֲמַתְלָאוֹת. וְהָאָדָם הָרוֹצֶה לִהְיוֹת שַׁיָּךְ אֶל הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה, בִּבְחִינַת רוּחַ אֱלֹקִים – עָלָיו לְהִסְתַּכֵּל עַל כָּל עִנְיַן לִמּוּד הַתּוֹרָה כְּמוֹ שֶׁזֶּה עִקַּר הַחַיִּים שֶׁלּוֹ, וְאֵין דָּבָר בָּעוֹלָם, חָשׁוּב וְנִצְרָךְ כְּכָל שֶׁיִּהְיֶה, שֶׁיִּהְיֶה שָׁוֶה בְּאֵיכוּת הַהַשְׁקָעָה שֶׁמַּשְׁקִיעַ מִזְּמַנּוֹ וּמִרְצוֹ, כְּמוֹ שֶׁיַּשְׁקִיעַ לַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה, וְלֹא כַּאֲשֶׁר נוֹהֵג, שֶׁגַּם אִם הָאָדָם זוֹכֶה לִקְבֹּעַ עִתִּים לַתּוֹרָה, הַכֹּל בְּדֶרֶךְ עֲרַאי וְהַעֲבָרָה, וּבְכָל פַּעַם שֶׁרַק יֵשׁ לוֹ אֵיזוֹ טִרְדָּה – הוּא מִיָּד פּוֹנֶה לַעֲסָקָיו וּמְבַטֵּל תּוֹרָה, רַחֲמָנָא לִיצְלָן. אֶלָּא הַזְּמַן שֶׁהוּא זוֹכֶה לִלְמֹד בּוֹ תּוֹרָה, יִהְיֶה בְּעֵינָיו כְּמוֹ הַזְּמַן הַיָּחִיד שֶׁהוּא חַי, וְלָכֵן יָחוּס עַל הַזְּמַן הַזֶּה, כְּמוֹ שֶׁהָאָדָם חַס עַל חִיּוּתוֹ.

וְאִם הָאָדָם חַי אֶת חַיָּיו בְּאֹפֶן כָּזֶה, הֲרֵי שֶׁבְּמֶשֶׁךְ הַיָּמִים וְהַשָּׁניִם לֹא יוּכַל לְהַפְסִיק לִלְמֹד תּוֹרָה אֲפִלּוּ רֶגַע אֶחָד, וְאַף בְּשָׁעָה שֶׁבָּטֵל מִן הַתּוֹרָה, יִהְיֶה מוֹחוֹ מְשׁוֹטֵט בְּחָכְמַת הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה, וְגַם בַּזְּמַן שֶׁמֹּחוֹ מְצֻמְצָם וְאֵינוֹ יָכוֹל לִלְמֹד תּוֹרָה מַמָּשׁ בִּפְשִׁיטוּת, הֲרֵי שֶׁאֶפְשָׁר לַהֲגוֹת בְּמַחְשָׁבוֹת שֶׁל כִּסּוּפִין וְגַעֲגוּעִים לְאֵל חָי, שֶׁזֶּה גַּם בְּחִינַת תּוֹרָה, וְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ יַעֲזֹר עַל דְּבַר כְּבוֹד שְׁמוֹ.

[ח] וַיֹּאמֶר אֱלֹקִים יְהִי אוֹר וַיְהִי אוֹר. אִיתָא בַּמִּדְרָשׁ (בְּרֵאשִׁית רַבָּה א, ו): וַיֹּאמֶר אֱלֹקִים יְהִי אוֹר וְלֹא פֵּרֵשׁ וְהֵיכָן פֵּרֵשׁ? "עוֹטֶה אוֹר כַּשַּׂלְמָה" (תְּהִלִּים קד, ב). וְיֵשׁ לְהִתְבּוֹנֵן בְּמִלִּין אֵלּוּ שֶׁל חֲכָמֵינוּ הַקְּדוֹשִׁים, וְנִרְאֶה, שֶׁיֵּשׁ כָּאן רֶמֶז נוֹרָא וְנִפְלָא עַל הִתְגַּלּוּת אֱלֹקוּתוֹ יִתְבָּרַךְ בְּעוֹלָמוֹ שֶׁבָּרָא, כִּי הִנֵּה אַחֲרֵי שֶׁהֶעֱלִים וְהִסְתִּיר הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עַצְמוֹ בָּעוֹלָם, הָיָה נִרְאֶה שֶׁדְּבַר אֱלֹקֵינוּ יָקוּם, וְלֹא יִהְיֶה אֶפְשָׁר לְהַשִּׂיג שׁוּם הַשָּׂגָה בָּאֱלֹקוּת, כִּי אָכֵן אַתָּה אֵל מִסְתַּתֵּר וְכוּ', וּמַה יוּכַל אָדָם גַּשְׁמִי בְּזֶה הָעוֹלָם לַעֲשׂוֹת, אַחֲרֵי שֶׁמַּחְשֶׁבֶת הַבּוֹרֵא בְּעַצְמָהּ, כִּבְיָכוֹל, הָיְתָה לְהַסְתִּיר בְּאֶלֶף עִזְקָאִין – אֵין יוֹצֵא וְאֵין בָּא?! וְלָכֵן הַמִּדְרָשׁ בָּא וּמְרַמֵּז, שֶׁהַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא הִתְלַבֵּשׁ בְּעוֹלָמוֹ, הָאוֹר הַזֶּה שֶׁבָּרָא הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא בָּעוֹלָם, הוּא בְּחִינַת (תְּהִלִּים קד, ב): "עֹטֶה אוֹר כַּשַּׂלְמָה", וּמִי שֶּׁמִּתְבּוֹנֵן בְּעוֹלָמוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא – יוּכַל לִמְצוֹא אוֹתוֹ יִתְבָּרַךְ, כִּי הוּא עֶצֶם עַצְמִיּוּת חִיּוּת אֱלֹקוּתוֹ יִתְבָּרַךְ, וְעוֹד לֵאלוֹקַ מִלִּין בָּזֶה.

[ט] וַיִּתְעַצֵּב אֶל לִבּוֹ. בְּרַשִׁ"י, נִתְאַבֵּל עַל אָבְדַּן מַעֲשֶׂה יָדָיו, כְּמוֹ (שְׁמוּאֵל־ב' יט, ג): "נֶעֱצַב הַמֶּלֶךְ עַל בְּנוֹ". וְזֶה כָּתַבְתִּי לִתְשׁוּבַת הַמִּינִים. אֶפִּיקוֹרוֹס אֶחָד שָׁאַל אֶת רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן קָרְחָה, אָמַר לוֹ: אֵין אַתֶּם מוֹדִים שֶׁהַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא רוֹאֶה אֶת הַנּוֹלָד? אָמַר לוֹ: הֵן, אָמַר לוֹ: וְהָא כְּתִיב: "וַיִּתְעַצֵּב אֶל לִבּוֹ"! אָמַר לוֹ: נוֹלָד לְךָ בֶּן זָכָר מִיָּמֶיךָ? אָמַר לוֹ: הֵן. אָמַר לוֹ: וּמַה עָשִׂיתָ? אָמַר לוֹ: שָׂמַחְתִּי וְשִׂמַּחְתִּי אֶת הַכֹּל. אָמַר לוֹ: וְלֹא הָיִיתָ יוֹדֵעַ שֶׁסּוֹפוֹ לָמוּת? אָמַר לוֹ: בִּשְׁעַת חֶדְוָתָא – חֶדְוָתָא, בִּשְׁעַת אֶבְלָא – אֶבְלָא. אָמַר לוֹ: כָּךְ מַעֲשֶׂה הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא אַף עַל פִּי שֶׁגָּלוּי לְפָנָיו שֶׁסּוֹפָן לַחֲטֹא וּלְאַבְּדָן – לֹא נִמְנַע מִלְבָּרְאָן בִּשְׁבִיל הַצַּדִּיקִים הָעֲתִידִים לַעֲמֹד מֵהֶם; עַד כָּאן לָשׁוֹן רַשִׁ"י. וְלִכְאוֹרָה, צָרִיךְ לְדַיֵּק, כִּי הֲלוֹא אֵין הַמָּשָׁל דּוֹמֶה לַנִּמְשָׁל, כִּי בַּמָּשָׁל, יֵשׁ זְמַן שֶׁהוּא שִׂמְחָה וְיֵשׁ זְמַן שֶׁהוּא אֵבֶל, וְהַתֵּרוּץ שֶׁל אוֹתוֹ גּוֹי הָיָה, שֶׁאֵינוֹ מִסְתַּכֵּל כְּלָל בִּשְׁעַת הַשִּׂמְחָה עַל שְׁעַת הָאֵבֶל. אֲבָל בַּנִּמְשָׁל, כִּבְיָכוֹל, הַתֵּרוּץ הוּא, שֶׁיֵּשׁ צַדִּיקִים שֶׁיִּהְיוּ בָּעוֹלָם, וְהֵם לֹא יֹאבְדוּ, וְאִם כֵּן, הָיָה לוֹ לוֹמַר שֶׁהַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא בָּרָא אֶת הָעוֹלָם לַמְרוֹת הָעֶצֶב מִן הָרְשָׁעִים, כִּי הַצַּדִּיקִים יִהְיוּ בָּעוֹלָם וְאֵין זֶה עֶצֶב. וְיֵשׁ לוֹמַר, כִּי בֶּאֱמֶת, הִיא הַנּוֹתֶנֶת, שֶׁכַּאֲשֶׁר יֵשׁ רְשָׁעִים בָּעוֹלָם שֶׁצָּרִיךְ לְאַבְּדָם, אַף שֶׁיֵּשׁ צַדִּיקִים בָּעוֹלָם, אַךְ אִם אֵין לָהֶם אֶת הַכֹּחַ לְהַחְזִיר אֶת הָרְשָׁעִים בִּתְשׁוּבָה – אֵין שִׂמְחָתוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא כִּבְיָכוֹל שְׁלֵמָה, וַהֲוָה כְּמוֹ הָאֵבֶל בַּמָּשָׁל, שֶׁכָּעֵת, בְּעֵת הַבְּרִיאָה, יֵשׁ שִׂמְחָה גְּדוֹלָה מִמַּעֲשֵׂה הַצַּדִּיקִים, אֲבָל כַּאֲשֶׁר יֹאבְדוּ הָרְשָׁעִים, וְהַצַּדִּיקִים אֵינָם יְכוֹלִים לְהוֹשִׁיעָם כְּלָל – הֲרֵי שֶׁעַל זֶה הַפָּסוּק קוֹרֵא – וַיִּתְעַצֵּב אֶל לִבּוֹ; וְהָבֵן.