{פרשת בראשית – וַיֹּאמֶר אֱלֹקִים יְהִי אוֹר וַיְהִי אוֹר}

אור עצמי ולא אור יחסי

פרשת בראשית תשפ"ב

וַיֹּאמֶר אֱלֹקִים יְהִי אוֹר וַיְהִי אוֹר. הַבְּרִיאָה הַפִּלְאִית שֶׁנֶּעֶשְׂתָה אַךְ בְּמַאֲמָרוֹ יִתְבָּרַךְ, כְּשֶׁאַף דָּבָר זֶה גּוּפָא אֵינוֹ מוּבָן לָנוּ, כִּי חַיִּים בִּרְצוֹנוֹ, וְכֻלָּם בְּחָכְמָה עָשִׂיתָ, וַאֲמִירַת גָּבוֹהַּ אֵינָהּ מוּבֶנֶת לְשׁוֹכְנֵי מַטָּה. אַךְ הַמַּשְׁמָעוּת הָרְחָבָה שֶׁל אֲמִירָה זוֹ יְהִי אוֹר, כּוֹלֶלֶת לֹא רַק אֶת הַבְּרִיאָה הָרִאשׁוֹנִית שֶׁל הָאוֹר, אֶלָּא יֵשׁ כָּאן אֲמִירָה אלמותית נִצְחִית, אֲשֶׁר אֵין אוֹר אֶלָּא ה'.

כָּל אָדָם אֲשֶׁר רוּחַ בּוֹ, מְחַפֵּשׂ אֶת הַסּוֹד מֵאֲחוֹרֵי כָּל הַנִּסְתָּרוֹת שֶׁהוּא חוֹוֶה בְחַיָּיו, הֲרֵי מִי יוֹדֵעַ אֶת חִידַת הַיְקוּם וְאֶת פְּעָלָיו הַבִּלְתִּי פתורים, אֵין לְאָדָם שׁוּם יְדִיעָה מֵעֲתִידוֹ וּמִמַּה שֶּׁקּוֹרֶה עִמּוֹ בְּרֶגַע זֶה גּוּפוֹ, הַחֹשֶׁךְ בְּחַיֵּי הָאָדָם, הוּא הָרִחוּק שֶׁהוּא חוֹוֶה מֵעַצְמוֹ וּמִבּוֹרְאוֹ, הָאוֹר הוּא הַבְּהִירוּת שֶׁמִּתְבַּהֲרִים לוֹ עִנְיְנֵי חַיָּיו, אִם יְנַסֶּה אָדָם לְחַפֵּשׂ חִפּוּשׂ אַחַר חִפּוּשׂ אַחַר מְקוֹר אוֹר כָּלְשֶׁהוּ, פִּתְרוֹן לְחַיָּיו, יֵשׁ וְיִמְצָא, כִּי הָאֱנוֹשׁוּת מְלֵאָה חָכְמָה וּפִתְרוֹנוֹת, כִּי מַה יַּעֲשֶׂה אָדָם בְּחַיָּיו, וְכִי לֹא יַחְשֹׁב?

אֶלָּא שֶׁאֵין אוֹר זֶה אוֹר שֶׁיֵּשׁ לוֹ כֹּחַ לְהָאִיר בַּהֶמְשֵׁךְ, הֶבְזְקֵי אוֹר גַּם הֵם חֲשׁוּבִים בְּיוֹתֵר, יְכוֹלִים לְהָקֵל עַל הַחַיִּים בְּוַדַּאי, אַךְ שׁוֹרֶשׁ עִנְיַן אוֹר הוּא רַק הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּעַצְמוֹ, כַּאֲשֶׁר אָדָם יוֹדֵעַ אֶת רִבּוֹנוֹ וּמְכַוֵּן לְהִתְחַבֵּר אֵלָיו, וּמְמַלֵּא אֶת כָּל חַלְלֵי לִבּוֹ בְּאוֹר ה', הֲרֵי שֶׁאֵינוֹ זָקוּק מִדֵּי פַּעַם לְחִפּוּשׂ פִּתְרוֹן וּתְשׁוּבָה לִשְׁאֵלוֹת הַחַיִּים, הַלֵּב שֶׁלּוֹ עַצְמוֹ מְשַׁדֵּר אֶת הָעָצְמָה הַדְּרוּשָׁה לְהִתְמוֹדֵד עִם כָּל פִּגְעֵי הַחַיִּים.

וְאִם תֹּאמַר, הֲרֵי הַמְּצִיאוּת מַכְחֶשֶׁת אוֹתְךָ, וְכִי אֵין בָּעוֹלָם אֲנָשִׁים נְטוּלֵי דַּת אֱמֶת, וְהֵם מְאֻשָּׁרִים בְּדַרְכָּם, וּשְׂמֵחִים בְּהַבְלֵי חַיֵּיהֶם, בְּוַדַּאי שֶׁיֵּשׁ. אֶלָּא שֶׁאֵין אָנוּ מְדַבְּרִים כָּאן עַל אוֹר בְּיַחַס לְחֹשֶׁךְ, כְּלוֹמַר, כַּאֲשֶׁר אָדָם חוֹוֶה חֲוָיָה שבמדעיו הוּא קוֹרֵא לָהּ חֹשֶׁךְ, הֲרֵי שֶׁהֲדִיפַת הַתֶּדֶר הַלֹּא נָעִים הַזֶּה, כְּבָר אוֹר יִקָּרֵא, וְזֶהוּ אוֹר בְּיַחַס לְחֹשֶׁךְ.

הָאוֹר שֶׁאָנוּ מְדַבְּרִים עָלָיו, וַיֹּאמֶר אֱלֹקִים יְהִי אוֹר וַיְהִי אוֹר, הוּא אוֹר עַצְמִי, אוֹר נִצְחִי שֶׁאֵין לוֹ חֹשֶׁךְ, הֲגַם כִּי בְּרֵישָׁא חֲשׁוֹכָא וְהָדָר נְהוֹרָא, אֲבָל אִם הַמְּדֻבָּר בְּאוֹר ה' הָרוּחָנִי שֶׁבְּמַדָּעֵי בְּנֵי אָדָם הַטְּהוֹרִים, אֵין הַבְּהִירוּת מִסְתַּלֶּקֶת לְעוֹלָם, הִיא יְכוֹלָה אָמְנָם לְצַמְצֵם אֶת עַצְמָהּ בְּמוֹחִין דְּקַטְנוּת, אַךְ מִי שֶׁכְּבָר נָגַהּ עָלָיו אוֹר ה', זָכָה לְהִתְחַבְּרוּת לְשֹׁרֶשׁ הַשָּׁרָשִׁים שֶׁל כָּל מַה שֶּׁנַּעֲשָׂה בָּעוֹלָם, לֹא כְּפִתְרוֹן שֶׁל אֲמִירָה כּוֹלֶלֶת שֶׁהֲרֵי הַכֹּל מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וְאֵין שׁוּם רַע וְכוּ', אֶלָּא אָנוּ מְדַבְּרִים אוֹדוֹת אוֹר מַמָּשׁ, שֶׁאָדָם שָׁרוּי בַּחֲוָיָה גְּבוֹהָה שֶׁל דְּבֵקוּת בְּחַי הַחַיִּים, אֵלּוּ הֵם חַיִּים בְּאֵיכוּת גְּבוֹהָה מְאֹד, מִשּׁוּם שֶׁכְּשֶׁאָנוּ אוֹמְרִים עַל ה' – חַי הַחַיִּים, הֲרֵי שֶׁהַמּוּבָן הוּא, לְפִי קֹצֶר דַּעְתֵּנוּ, שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ חַי מִתּוֹךְ כָּל הַחַיִּים, כִּבְיָכוֹל, וְכַאֲשֶׁר הַמּוּדָעוּת שֶׁל הָאָדָם בְּהַכָּרַת עִנְיַן נִשְׂגָּב זֶה גְּבוֹהָה בַּמִּדָּה הַנִּדְרֶשֶׁת, הֲרֵי שֶׁהוּא חוֹוֶה הֲנָאָה גְּדוֹלָה מְאֹד בְּחַיָּיו, כִּי הוּא חַי אֶת הַחַיִּים עַצְמָם בְּנוֹכְחוּת גְּבוֹהָה מְאֹד.

הָאוֹר שֶׁל הַשֶּׁמֶשׁ שֶׁמֵּאִיר בְּכָל יוֹם הוּא מַאֲמָרוֹ יִתְבָּרַךְ – "וַיְהִי אוֹר", הַהִתְחַדְּשׁוּת שֶׁל הַבְּרִיּוֹת, בַּבֹּקֶר בקומן מִשֶּׁנָּתַן, כְּשֶׁהֵן רוֹאוֹת אֶת כָּל הַבְּרִיאָה בְּנוֹף בָּהִיר, תַּחַת אוֹר הַשֶּׁמֶשׁ, הֲרֵי שֶׁעֲלֵיהֶן לְהָבִין, כִּי הַנְּעִימוּת הַזּוֹ שֶׁל הִתְחַדְּשׁוּת הַנְּפָשׁוֹת בִּרְאוֹתָם אוֹר, הוּא אוֹר ה', וְשׁוּב, רַק הַמּוּדָעוּת הָעֲמֻקָּה שֶׁל הָעִנְיָן הַזֶּה, יְכוֹלָה לְהָבִיא אוֹתָן אֶל הַהַרְגָּשָׁה וְהַדְּבֵקוּת שֶׁל אָדָם בְּיוֹצְרוֹ.

קָשֶׁה לְדַבֵּר עַל כָּךְ בַּדֶּרֶךְ תֵּאוֹרֶתִית, כִּי כְּדֵי לָחוּשׁ אֶפֶס קָצֵהוּ שֶׁל הָאוֹר הַנָּעִים הַזֶּה, עַל הָאָדָם לְהַשְׁווֹת אֶת חַיָּיו לְמוּל הַפָּסוּק הַזֶּה, שֶׁמַּאֲמָרוֹ שֶׁל יוֹצֵר בְּרֵאשִׁית – "יְהִי אוֹר", יְהַוֶּה גַּם כְּתַמְרוּר לְחַיָּיו, הִשְׁתַּדֵּל נָא נִבְרָא יָקָר, שֶׁבְּכָל פְּנִיָּה שֶׁאַתָּה פּוֹנֶה, זְכֹר אֶת הַפָּסוּק הַזֶּה לֹא כְּסִפּוּר הַבְּרִיאָה גְּרֵידָא, אֶלָּא כְּצַו אֱלוֹקִי קָדוֹשׁ, שֶׁיְּהִי אוֹר בְּכָל אֹרְחוֹתֶיךָ וּדְרָכֶיךָ, בְּכָל שִׂיחַ וְשִׂיג שֶׁל הָאָדָם הַשָּׁלֵם אָנוּ נוֹכְחִים לִרְאוֹת בְּאוֹר, בְּדִבּוּר, בְּמַחְשָׁבָה וּבְמַעֲשֶׂה – נִזְכֹּר תָּמִיד שֶׁה' אָמַר שֶׁיְּהִי אוֹר וְלֹא חֹשֶׁךְ.

אֵיךְ עוֹשִׂים זֹאת? אֵיךְ בֶּאֱמֶת יִזְכֶּה אָדָם לַהֲנָאָה עֲצוּמָה מֵעֶצֶם הַחַיִּים שֶׁלּוֹ, מֵעֶצֶם נְשִׁימַת אַפָּיו, כְּלוֹמַר, אֵיךְ חוֹוִים אוֹר. הֲרֵי שֶׁעָלֵינוּ לִלְמֹד מִטֶּבַע הָאָדָם, כַּאֲשֶׁר הוּא שָׁרוּי בַּחֹשֶׁךְ, הֲרֵי שֶׁכָּל בְּדַל שֶׁל אוֹר קוֹרֵא לוֹ, וְאִם הוּא מִתְרַגֵּל לַחֲשֵׁכָה הֲרֵי שֶׁנִּיצוֹצֵי אוֹר מְסֻיָּמִים חוֹדְרִים מִבַּעַד לַחֲשֵׁכָה, כָּךְ הָאָדָם, גַּם בַּנְּפִילָה הַגְּדוֹלָה בְּיוֹתֵר, בַּחֹשֶׁךְ הָעָב וְהַסָּמִיךְ בְּיוֹתֵר, כַּאֲשֶׁר נזהה נְקֻדָּה שֶׁל אוֹר בְּחַיֵּינוּ, עָלֵינוּ לְהִתָּפֵשׂ עָלֶיהָ, לְהַרְגִּישׁ אֶת הַמֶּסֶר הָאֱלֹקִי שֶׁמֻּעֲבָר דַּרְכָּהּ, כְּדֵי שֶׁמְּעַט מִן הָאוֹר יִדְחֶה אֶת כָּל הַחֹשֶׁךְ, וַיֹּאמֶר אֱלֹקִים יְהִי אוֹר.