לדעת את השם יתברך
פרשת בראשית תשפ"א
בראשית ברא אלוקים.
תחילת של תורה היא מודעות אלוקית, היא דבר ה' עוד לפני שהיא תורה, אבל תוך כדי היא מורה את האמת שלה, הידיעה אודות בורא ומנהיג לבירה – זו תמציתן של תורה שבכתב ותורה שבעל פה, בראשית ברא אלוקים את השמים ואת הארץ, כאשר הפנייה היא לשון נסתר, כמו אחד שמספר שברא אלוקים, ולא פנה ה' אל עבדיו אני ה' הבורא ועשיתי ויצרתי, כי הדיבור אודות הבורא בעולמו, הוא סוג של פריצת דרך ושבירת רצף השתיקה האנושית, אם הכל היה גלוי אז באמת לא היה מה לעשות פה. המשחק המאתגר הזה, של בריאה נוכחת עם בורא נסתר הוא משהו עילאי ביותר, המושג העליון של יחוד קודשא בריך היא ושכינתו, הוא איחוד שני התדרים הנשגבים הללו, שמצד אחד הבורא הנוכח ומצד שני שכינתו הנעלמת, והנוכחת למי שמזמין את עצמו אליה בלבד, רצף הבחירה הקשוח הזה, מלמד אודות נקודת המאבק שלנו בעולמו של הקב"ה. בראשית ברא אלוקים את השמים ואת הארץ, זהו פסוק שמבקש להכנע לגמרי אל המציאות האלוקית האופפת הכל, ההתמסרות המוחלטת אל האלוקות, ללא תפונה או ספק של מתחילים, היא פירושו המעשי של הפסוק הזה. השמים והארץ מסמלים את הקוטביות שבין ההשגה הארצית הבלתי ניתנת להתפרשן לשום משמעות אחרת, לבין השתוממות שמימית נשגבת מדאי, שהיא בעצם האמת העצמה, הארץ לא ממש יכולה להתעלם מן השמים, והשמים לא מוכנים מצדם לוותר על נוכחותם. האדם נדרש בכל עת לתזז ולדלג מתדר אחד למשנהו, לגלות את האמת תוך כדי הסחות דעת והפרעות, כי הארץ לא תמיד מוותרת על צרכיה הקטנוניים, והשמים לא תמיד מספקים תשובות, הבלגן החוגג הזה שבין תדרים הנראים כסותרים, הוא הזירה של הקרב המתחולל בין הכוחות שלנו. לכן אנו קוראים את התורה, כאילו חלילה כותב אלמוני מספר משהו, והוא אינו אחר כי אם שפתותיו שושנים של דודי ורעי יתברך שמו, עלינו להעמיק לקרוא את זה בשפתו הגלויה, בגוף ראשון, שנקרא את בראשית באותיות של אנכי ה' אלקיך, כי הוא לא באמת מתכוון להסתתר מאתנו, הוא רוצה שנחיה אותו בעולם ההסתר, והוא מלמד אותנו את השפה המיוחדת הזו. האור האלוקי הוא לא אור המותנה בקבלתינו אותו, אנו יכולים בעולם החוצפה המיוחד הזה גם להתכחש אליו או חלילה לכפור בו, אבל הוא יעשה את שלו – ימשיך להאיר. ויאמר ה' יהי אור, זהו אור קיים, האור אינסוף, שרק מחכה לפריצה ולהתגלות גם בעולם העשיה התחתון. וגם כאן אנו לומדים לעובדה ולמעשה, שרק ה' יכול לומר יהי אור, החיים שלנו נטולי אור בלעדיו, אי אפשר לחיות חיי עונג אמיתיים בלי אלוקים, העונג הוא יחסי וקצר מועד, חיי האור הם חיי עונג מתמשכים, השלוה הענוגה שמאירה את נשמות הדבקות, היא מתנה שלא תסולא בפז, איך אפשר לחיות ללא אושר מהדהדת הקריאה האלוקית, בואו ואאענג אתכם, אז תתענג על ה' ודאי. והנה אנו פוגשים שוב בדבר שהוא הכי ודאי והכי נסתר, ואפילו השיח אודותיו נשמע מגוחך מעט ואפילו דמיוני. כי אור ה' הוא אור כזה שאין עוורים יכולים לראות אותו, הוא לא כל כך צמא להכרה, אם אתם לא תרצו – לא תראו. אבל המורם מכל האמור, הבה נזכור תמיד, כי לא בחנם פתח אדונינו את ספרו העל אנושי במלים לאנושות אודות בריאה, כי התורה, בראש ובראשונה רוצה להנחיל לנו תודעה אלוקית, ואידך פירושא זיל וגמור.