הזיהוי המטעה עם החטא
פרשת בראשית תשפ"א
מי הגיד לך כי עירום אתה.
האדם הראשון נולד ללא בגדים גשמיים, האור של הנשמה שלו הסתכרן יפה עם האור של הגוף, שלא היה מכסה את האור אלא מעצים ומבטא אותו, לאחר החטא, הפך הגוף לגירוי חומרני חושני, שחייבים לכסותו ולהצניעו כמה שאפשר, משום שהוא לא משמש כעת במתכונת הראשונית אלא הפך למושא במאבק שבין הגוף לנשמה, לאחר החטא, פריקת העול הגדולה ביותר היא הורדת הבגדים, החפצת הצנעה, הביטוי הלא נכון לגוף, ברמה של מיקוד בו ולא ממה שהוא באמת, הרי הגוף הנו סוג של כלי לאור הגדול של האדם, ואיך הפך לרועץ, כאשר רואים אותו ללא שום משמעות כי אם הדבר החזותי החיצוני, שאין בו כלום עם האמת שבו. לאחר שהיה בעולם אדם שהעז לעבור על הצווי של השם, אזי גם הגוף הפך למשרת של התנועה הזו, הוא שוב חוטא בכל פעם, הרי חלק מקבלת העול והפניית עורף מפריקת עול, הוא להתלבש ולהתלבש ולהתלבש, לכסות את הגוף הלוהט ברעתו, ולתת לו את השמירה הרצויה. כל זה בעולם של פריקת עול, במקום שלפני החטא, לא היה שייכת פריקת עול, וממילא העירום לא גילם את הפריקה, בעולם תמים חסר יצרים, לפני בוא הנחש הקדמוני לזירה העולמית. אנחנו נמשיך כיום להתלבש גם לאחר שנתקן את הפריקת עול, אבל היא נמצאת בבסיס. הרעיון של כל זה הוא הרבה יותר פנימי, ההתערטלות ממצוה אחת שהיתה בידו ונסתלקה הימנו היא סוד כל הענין, האדם לאחר החטא, מרגיש מושפל באמת, ללקק את פצעי הטעות שלך – זה לא מומלץ, חיי הגיהנום של האשמה הרובצת על מפתחי הלב, לא טובים לאף אחד, אם רק היינו מסוגלים לזכור את ההרגשה הנוראית הזו לפני החטא – לבטח לא היינו חוטאים. החטא הוא התעלמות מן האמת הנוכחת ודהייה למחוזות של אשליה ודמיון, החטא בעצמו הוא החפצה של החומר והדחקה של מציאות רוחנית פנימית, התערטלות מרצון השם היא הפשטה מבגדים לאחר חטא אדם הראשון. אך טעות אנושית התאזרחה כבר אז, האדם החוטא מאד מאד מזוהה עם החטא שלו, הוא חושב שאם הוא חטא – זהו זה, הוא והחטא אחד, הוא אדם חוטא, לרוב, זו החסימה הנפוצה ביותר מול האמת העתידית, אנו לא נתרומן מן החטא, אם נהיה באמת מזוהים איתו, אם המעשים יאפילו על האור של העושה – הפסדנו בגדול. ובאמת מה הקשר, הרי אדם טוב שנכשל הפך לאדם רע? אדם רע שעושה טוב הוא אדם טוב? הרי זה כה מורכב, הזהות שלנו היא פנימית יותר ולא רדודה כל כך המושפעת מן החטא. הקריאה של התורה לעבר האדם, מי הגיד לך כי עירום אתה, אומרת בעצם, למה החלטת ככה על עצמך, למה אתה מגדיר את הדמות שלך, מי הגיד לך את זה, מי המשיך לך את זה, הרי ברגע נתון זה אתה יכול להתלבש בחזרה ברצון הוי"ה ולהיות איש טוב, איש כשר באמת, מי הגיד לך?