לדעת להצביע על בעל הבית
שבת האזינו תשפ"א
כי שם ה' אקרא הבו גודל לאלוקינו.
ענין קריאת שם לדבר, הוא הכרת הדבר, ולפחות יכולת אחיזה במיקוד המשמעות שלך כלפיו, גם אם אתה לא מכיר אותו – אתה יודע לקרוא לו בשם. קריאת השם הזו – זה כל הסיפור שלנו, אין אנו יודעים כלום על מהותו יתברך, אבל אנו יודעים את מציאותו הנוכחת בעולמו עולמנו, כל בן תמותה חש ומרגיש מטבע היותו נברא שהוא כאן על ידי בורא, עד שלא מעוותים את תהלוכות נפשו על ידי ידיעות שונות מעולמות אחרים, שמשוחדים לומר כך מחמת ההתחברות שלהם לתדר החופשי והמופקר. הטבע האנושי מגלה מעצמו את ההויה האלוקית, ולכן אנו רואים שרוב בני תבל מדברים על מציאות עליונה שלטת בעולם, ויש תקופות אשר הענין האלוקי קיבל כיסויים וכלי ביטוי שגויים בדמות עבודות זרות שונות. אך בהעלם ובהסתר כולם עובדים את ה', וכמו שאמרו חז"ל הקדושים: בכל מקום מוקטר ומוגש לשמי, דקרו ליה אלקא דאלוקי, היינו שגם עובדי האלילים, בעצם זה שהם מאמינים בהנהגת העולם על ידי מישהו, למרות שבדרך ההגעה אליו הם שוגים מאד, רחמנא ליצלן, יש כאן אמירה שיש בורא לעולם, והם מכנים את השם יתברך אלוק שעל כל האלוהים, עפרא לפומייהו, אבל עצם הדבר שהוא קיים, והוא עליון מכל – זו שלימות גדולה ביותר, שמשותפת לכל בני חלוף, שאי אפשר לחיות בעולם מתוך כפירה גמורה בדעת, אלא כפירה בשכנוע וכו'. על כל פנים, ההבדל וההפרש בין אמונת ישראל לכל האמונות, שאף כי כל האמונות קרו ליה אלקא דאלוקי וכו', אך אינם יודעים לקרוא בשמו יתברך, שעל זה אנו מתהללים תמיד, הודו לה' קראו בשמו וכו', וכן אנו אומרים שפוך חמתך על הגויים אשר לא ידעוך ואשר בשמך לא קראו. כי עצם הדבר שמייחסים כוחות לא לכח העליון האמיתי הוא פגם עצום, וזו אמונת ישראל הקדושה, אשר קוראים בשמו יתברך, השם של האדם לדוגמה הוא מגלם את האישיות שלו, כשמזכירים את שמו – נזכרים בו ובדמותו, כביכול, כאשר קוראים בשמו יתברך, ואין אנו יודעים כלל אודותיו יתברך, אבל אנו מורשים להתנהג כלפיו יתברך כאילו אנו מכירים אותו, כי שורש נשמתינו אצולה ממנו יתברך, וחלק ה' עמו, ואנו חלק אלוק ממעל ממש, וקריאת השם הזו היא דבר שנוגע לכל המהות היהודית שלנו. ובזה נגדל כח ישראל משאר האומות, כי בשם קדשו בטחנו וכו'. ועל כן אומר, כי שם ה' אקרא – כאשר אזכה לקרוא בשמו יתברך, והוא ענין יותר פנימי, שמעניקים שם לכל מה שקורא בעולם, מתוך ידיעה ברורה ובהירה שאלוקות זה הכל והכל זה אלוקות, אזי הבו גודל לאלוקינו, כי יודעים שאלוקי ישראל גדול ביותר, כי זו גדולתו יתברך, שאנשים מהעולם התחתון, עולם העשיה הגשמי הזה יזכו לידע אותו יתברך, אשרי העם שככה לו.