אָסוּר לִשְׁכֹּחַ!
מִדַּת הַשִּׁכְחָה הִיא מִדָּה מֻרְכֶּבֶת מְאֹד, רַבֵּנוּ אוֹמֵר שֶׁהִיא מִדָּה מְשֻׁבַּחַת, כַּאֲשֶׁר שׁוֹכְחִים אֶת הָרַע שֶׁהָיָה, מִתְרַכְּזִים בַּטּוֹב, זוֹ הִיא הַשִּׁכְחָה הַחִיּוּבִית. אֲבָל יֵשׁ שִׁכְחָה שֶׁצָּרִיךְ לִבְרֹחַ מִמֶּנָּה כִּמְטַחֲוֵי קֶשֶׁת, כְּמוֹ מֵהָאֵשׁ, מַשֶּׁהוּ שֶׁאָסוּר לִשְׁכֹּחַ, מַשֶּׁהוּ קִיּוּמִי, מַהוּתִי, מַשֶּׁהוּ הַקָּשׁוּר לְשֹׁרֶשׁ הַשָּׁרָשִׁים שֶׁל הַנְּשָׁמָה שֶׁלָּנוּ, אֶת זֶה אָסוּר לִשְׁכֹּחַ.
רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ אוֹמֵר (לִקּוּטֵי־מוֹהֲרַ"ן, חֵלֶק א', סִימָן נד), צְרִיכִין לִשְׁמֹר מְאֹד אֶת הַזִּכָּרוֹן, שֶׁלֹּא יִפּוֹל לְשִׁכְחָה, לִבְחִינַת מִיתַת הַלֵּב, וְעִקָּר הַזִּכָּרוֹן הוּא לִזְכֹּר תָּמִיד בְּעָלְמָא דְּאָתִי, שֶׁלֹּא יִהְיֶה בְּדַעְתּוֹ, חַס וְשָׁלוֹם, שֶׁאֵין עוֹלָם אֶלָּא אֶחָד – – – כְּשֶׁאָדָם שׁוֹכֵחַ אֶת הַדָּבָר הַבְּסִיסִי הַזֶּה – הוּא פָּשׁוּט מְאַבֵּד אֶת הָעוֹלָם שֶׁלּוֹ, אֶפְשָׁר לִשְׁכֹּחַ אֶת הַכֹּל, אֲבָל אִי אֶפְשָׁר וְאָסוּר לִשְׁכֹּחַ אֵיפֹה אַתָּה נִמְצָא, אַתָּה לֹא נִמְצָא בָּעוֹלָם נִצְחִי, אַתָּה נִמְצָא בָּעוֹלָם חוֹלֵף, רִגְעִי, לֹא שָׁוֶה כָּל־כָּךְ לְהִצְטַעֵר עָלָיו יֶתֶר עַל הַמִּדָּה, זְהִירוּת!
יֵשׁ בְּדִבְרֵי רַבֵּנוּ שְׁנֵי חֲלָקִים שֶׁל הַזִּכָּרוֹן הַזֶּה, יֵשׁ אֶת שְׁמִירַת הַזִּכָּרוֹן, וְיֵשׁ אֶת הַזְּהִירוּת מִנְּפִילָה לְשִׁכְחָה – לִבְחִינַת מִיתַת הַלֵּב. שְׁמִירַת הַזִּכָּרוֹן הִיא שְׁמִירָה אַקְטִיבִית פְּעִילָה, שֶׁאָדָם חַי וְנוֹשֵׁם אֶת הַזִּכָּרוֹן הַזֶּה, הוּא תּוֹסֵס בְּקִרְבּוֹ, אִישׁ מוּדָע לַשְּׁלִיחוּת שֶׁלּוֹ, לֹא מַפְסִיק לִזְכֹּר, כָּל תְּנוּעָה שֶׁלּוֹ בְּעוֹלָמֵנוּ, אוֹמֶרֶת שְׁלִיחוּת וְזִכָּרוֹן, לֹא לִשְׁכֹּחַ לְרֶגַע שֶׁאַתָּה זוֹכֵר, מוּדָע וּפָעִיל לְמַעַן הָעִנְיָן שֶׁלִּשְׁמוֹ בָּאתָ לָעוֹלָם הַזֶּה.
בַּד בְּבַד צָרִיךְ לְהִזָּהֵר מֵהַדָּבָר הַנּוֹסָף – הַנְּפִילָה לְשִׁכְחָה! הַנְּפִילָה לְמִיתַת הַלֵּב, הַלֵּב הַיְּהוּדִי הַזֶּה, שֶׁאָמוּר לִהְיוֹת בּוֹעֵר אֶל הַתַּכְלִית הַנִּצְחִית, פִּתְאוֹם לֹא פֹּה, הַלֵּב הַזֶּה פָּשׁוּט מֵת, כִּי לֵב שֶׁל יְהוּדִי שֶׁאֵינוֹ חוֹשֵׁב עַל הָאוֹר הָאֲמִתִּי שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, הוּא לֵב לֹא חַי, פָּשׁוּט מִיתַת הַלֵּב, אִם נִתְבּוֹנֵן בַּמִּלִּים הָאֵלּוּ שֶׁל רַבֵּנוּ – פַּחַד יִפּוֹל עָלֵינוּ, לֵב מֵת, מַה זֶה? לֹא חַי? לֹא! לֵב יְהוּדִי יֵשׁ לוֹ אִפְיוּנִים מסויימים, לֹא כָּל לֵב – הוּא לֵב חַי, לֵב שֶׁל שִׁכְחַת הָעוֹלָם הָאֲמִתִּי, הוּא לֵב שֶׁהוּא מֵת.
כֵּיצַד פּוֹעֵל הָעִנְיָן הַזֶּה בְּלֶב הָאָדָם? אֵיךְ בֶּאֱמֶת נִזְכֶּה לִשְׁמֹר מְאֹד אֶת הַזִּכָּרוֹן, לִזְכֹּר "תָּמִיד" בְּעָלְמָא דְּאָתֵי, רַבֵּנוּ מְלַמֵּד בְּתוֹרָה נ"ד, שֶׁהָעִנְיָן הַזֶּה אָמוּר לִפְעֹל בִּשְׁנֵי מִישׁוֹרִים, הַמִּישׁוֹר הָאֶחָד הוּא לָקוּם בַּבֹּקֶר וְלִזְכֹּר אֶת הַפְּרָט הֶחָשׁוּב הַזֶּה – אֲנִי כָּאן בְּעוֹלָם אֲרָעִי, חוֹלֵף וְלֹא חָשׁוּב בִּכְלָל, הוּא אֶחָד מִנִּי שְׁנַיִם, הוּא אֶחָד שֶׁמּוֹבִיל לָעוֹלָם הָאַחֵר, הָאֲמִתִּי, הַנִּצְחִי, וּמִמֵּילָא כָּל הָעֲבוֹדָה שֶׁלִּי מוּפְנֵית לְשָׁם, לָעוֹלָם הַהוּא. בַּמִּישׁוֹר הַפְּרָטִי יוֹתֵר, עַל הָאָדָם לַחֲשֹׁב עַל כָּל מַחֲשָׁבָה דִּבּוּר וּמַעֲשֶׂה, וּלְהִתְבּוֹנֵן בְּרִמְזֵי הָרְמָזִים שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מֵבִיא לְפִתְחוֹ, לְהַקְשִׁיב לָהֶם, לְהִתְבּוֹנֵן בָּהֶם, וְלִחְיוֹת חַיִּים אֲמִתִּיִּים. הַיְּדִיעָה הַבְּרוּרָה שֶׁעוֹלָמֵנוּ זֶה מֻנְהָג לְפִי הָעוֹלָם הָאֲמִתִּי, עוֹשֶׂה אֶת הָעֲבוֹדָה לָאָדָם, הוּא מַרְגִּישׁ שֶׁהוּא חַי בְּעוֹלָם אַחֵר.
בְּפָרָשַׁת הַשָּׁבוּעַ כָּתוּב (דְּבָרִים ו, יב) וְהָיָה כִּי יְבִיאֲךָ ה' אֱלֹקֶיךָ אֶל הָאָרֶץ וְגוֹ' וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ, הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן תִּשְׁכַּח אֶת ה' אֲשֶׁר הוֹצִיאֲךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים. וְלִכְאוֹרָה צָרִיךְ לְהָבִין, לָמָּה דַּוְקָא כָּאן הִזְהִיר הַשֵּׁם־יִתְבָּרַךְ עַל הַשִּׁכְחָה מִזֶּה שֶׁיָּצָאנוּ מִמִּצְרַיִם, וְשֶׁעָלֵינוּ לזְכֹּר שֶׁיָּצָאנוּ מִבֵּית עֲבָדִים, וְאֵיזֶה קֶשֶׁר יֵשׁ לָזֶה לְבִיאַת הָאָרֶץ, וְלִמְצִיאַת בָּתִּים מְלֵאִים כָּל טוֹב וְגוֹ', הַכָּתוּבים כָּאן?
עַל־פִּי דִּבְרֵי רַבֵּנוּ זַ"ל הַלָּלוּ מוּבָן הָעִנְיָן מְאֹד, כִּי אָכֵן כַּאֲשֶׁר בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בָּאִים אֶל אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל, שֶׁהִיא אֶרֶץ מְלֵאָה כָּל טוֹב גַּם בְּגַשְׁמִיּוּת, הֵם פּוֹגְשִׁים שָׁם בָּתִּים מְלֵאִים כָּל טוּב אֲשֶׁר לֹא מִלֵּאתָ, וּבוֹרוֹת חֲצוּבִים אֲשֶׁר לֹא חָצַבְתָּ וְגוֹ' וְאָכַלְתָּ וְשָׂבַעְתָּ, אוֹ אָז נִשְׁקֶפֶת סַכָּנָה גְּדוֹלָה שֶׁלֹּא יִפְּלוּ לְשִׁכְחָה וּמִיתַת הַלֵּב – הַמַּרְאוֹת הַתּוֹסְסוֹת הַגַּשְׁמִיּוֹת מְעוֹדְדוֹת לִשְׁכֹּחַ בָּעוֹלָם הָאֲמִתִּי הַבָּא, הֵם עֲלוּלִים לְהִתְעַלֵּם מִן הָעֻבְדָּה שֶׁיֵּשׁ עוֹד עוֹלָם, שֶׁהוּא עוֹלָם רוּחָנִי, וְעוֹלָם הַתּוֹרָה וְהַדְּבֵקוּת בּוֹ יִתְבָּרַךְ,
וְכָךְ זֶה כָּל אָדָם לְדוֹרוֹת, מֵחֲמַת שֶׁכָּל הַגַּשְׁמִיּוּת נִמְצֵאת לִפְנֵי מַרְאֶה עֵינָיו, הוּא עָלוּל לִשְׁכֹּחַ בַּתּוֹרָה שֶׁהִיא יְסוֹד חִיּוּת וְקִיּוּם כָּל הַבְּרִיאָה, וְלִרְדֹּף אַחַר הַתַּאֲווֹת הַגַּשְׁמִיּוֹת, לִסְגֹּד לָהֶן וּלְרַצּוֹת אֲנָשִׁים אֲחֵרִים מִתּוֹךְ שָׁכַחְתָּ ה' מֻחְלֶטֶת.
דַּוְקָא אָז בָּא הַכָּתוּב וּמַזְהִיר אוֹתָנוּ – הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן תִּשְׁכַּח אֶת ה' אֲשֶׁר הוֹצִיאֲךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים, הַיְנוּ שֶׁתִּזְכְּרוּ תָּמִיד אֶת ה', שֶׁהוֹצִיא אֶתְכֶם מֵעַבְדוּת מִצְרַיִם, וְלָקַח אֶתְכֶם לוֹ לַעֲבָדִים, וְלֹא לְדָבָר אַחֵר, כִּי זֶהוּ זִכָּרוֹן בְּעָלְמָא דְּאָתֵי, שֶׁהוּא חִיּוּת הַלֵּב, וְעַל יָדָהּ הָאָדָם זוֹכֶה לִירַשׁ כָּל טוֹב בְּרוּחָנִיּוּת וּבְגַשְׁמִיּוּת, אַשְׁרֵי לוֹ.
(תוך הנחל, פרשת ואתחנן תשס"ה)