חסד שעושים עם המתים
שבת פרשת ויחי תשפ"ב
וְעָשִׂיתָ עִמָּדִי חֶסֶד וֶאֱמֶת.
רַשִׁ"י פֵּרֵשׁ, שֶׁהַחֶסֶד שֶׁעוֹשִׂים עִם הַמֵּתִים הוּא חֶסֶד שֶׁל אֱמֶת, שֶׁאֵינוֹ מְצַפֶּה לְתַשְׁלוּם גְמוּל. הַשִּׁעוּר הַזֶּה אוֹדוֹת 'חֶסֶד אֲמִתִּי', מַבְהִיר לָנוּ אֶת עֲבוֹדָתֵנוּ בְּמִדַּת הַחֶסֶד, גַּם בַּחֶסֶד שֶׁעוֹשִׂים עִם הַחַיִּים – יֵשׁ הַרְבֵּה בְּחִינוֹת שֶׁאֶפְשָׁר לִקְרֹא עֲלֵיהֶן – 'שֶׁאֵינוֹ מְצַפֶּה לְתַשְׁלוּם גְּמוּל' – כִּי לֹא יִהְיֶה!. אֶפְשָׁר לוֹמַר, שֶׁלֹּא נָקַט הַפָּסוּק "חֶסֶד שֶׁל אֱמֶת" לְהוֹרוֹת בָּרוּר עַל דָּבָר זֶה, אֶלָּא חֶסֶד וֶאֱמֶת, כִּי חֶסֶד שֶׁאֵינוֹ מְצַפֶּה לְתַשְׁלוּם גְמוּל, הוּא עֲדַיִן בַּעַל חֶסֶד שֶׁמְּצַפֶּה לִהְיוֹת בַּעַל חֶסֶד, וְאֵינוֹ בִּטּוּל הַיֵּשׁוּת לְגַמְרֵי. לֹא כֵן חֶסֶד וֶאֱמֶת, הַחֶסֶד הוּא כָּל כָּךְ אֲמִתִּי, שֶׁאֵינוֹ שֶׁל אֱמֶת, אֶלָּא הוּא אֱמֶת בְּעַצְמוֹ, הוּא חָבֵר לָאֱמֶת, וְכָךְ הוּא נִכְתַּב חֶסֶד וֶאֱמֶת – תְּרֵין רֵעִין דְּלֹא מִתְפָּרְשִׁין.
הַהֶבְדֵּל בֵּין עֲשִׂיַּת חֶסֶד לְשֵׁם מִלּוּי הַסִּפּוּק, מִתְבַּטֵּא בָּרְגָעִים בָּהֶם קָשֶׁה מְאֹד לַעֲשׂוֹת חֶסֶד, וָאֵם יֵעָשֶׂה חֶסֶד – הוּא לֹא יָבִיא סִפּוּק לְעוֹשֵׂהוּ. וְלִפְעָמִים לַעֲשׂוֹת חֶסֶד עִם כְּפוּיֵי טוֹבָה הוּא מַמָּשׁ 'חֶסֶד שֶׁאֵינוֹ מְצַפֶּה לְתַשְׁלוּם גְמוּל', אֶלָּא לְבִזְיוֹנוֹת וּכְפִיּוּת טוֹבָה. הָאָדָם הַדָּבֵק בְּמִדַּת הָאֱמֶת – הוּא עוֹשֶׂה חֶסֶד לְשֵׁם הָאֱמֶת. מַהִי הָאֱמֶת? מְצִיאוּתוֹ שֶׁל בּוֹרֵא שֶׁרַק מֵטִיב לְלֹא צִפּוּי לְתַשְׁלוּם גְמוּל. הָרָצוֹן לְקַבֵּל הוּא בְּעוֹכְרָיו שֶׁל הָאָדָם, כִּי הוּא מְפַתֵּחַ בּוֹ חֲשִׁיבָה שֶׁל אֱנוֹכִיּוּת, שֶׁעַל יָדָהּ הוּא רוֹאֶה אֶת כָּל הָעוֹלָם וּמְאוֹרָעוֹתָיו רַק בְּקֶשֶׁר לְאִישִׁיּוּתוֹ, וְהוּא לֹא מְסֻגָּל בֶּאֱמֶת לִרְאוֹת דְּבָרִים אֲחֵרִים. אָדָם כָּזֶה, שֶׁכְּשֶׁהוּא כְּבָר עוֹשֶׂה חֶסֶד, הוּא עֲדַיִן עָסוּק בְּפִתּוּחַ אִישִׁיּוּתוֹ הַחַסְדָּנִית. הוּא אָכֵן עוֹשֶׂה חֶסֶד שֶׁל אֱמֶת, אֲבָל אִם בּוֹ אֵין מִדַּת הָאֱמֶת, אֲזַי הוּא לֹא יוּכַל לִכְתֹּב עַל עַצְמוֹ שֶׁהוּא עוֹשֶׂה חֶסֶד וֶאֱמֶת. כִּי אֵיזוֹ אֱמֶת יֵשׁ פֹּה?
יַעֲקֹב אָבִינוּ הוּא מֶרְכָּבָה לְמִדַּת הָאֱמֶת, מִי שֶׁאֵינוֹ חָרִיף לְרַמּוֹת קָרוּי תַּם, יַעֲקֹב אִישׁ תָּם, וַהֲלוֹא הוּא זֶה שֶׁרִמָּה, אַךְ הָ'רַמָּאוּת' שֶׁלּוֹ, כְּאִלּוּ, הָיְתָה מוֹנַעַת לֹא מֵאֶגוֹ הַמְּנַסֶּה לְהַרְוִיחַ דְּבָרִים עַל יְדֵי רַמָּאוּת, אֶלָּא גִּלּוּי הָאֱמֶת הָאֲמִתִּית וְהַנְּכוֹנָה בְּדֶרֶךְ עֲקִיפָה, כַּאֲשֶׁר הַשֶּׁקֶר הוּא שֶׁקֶר כֹּה גָּדוֹל, שֶׁהוּא מַטְעֶה אֶת אַנְשֵׁי הָאֱמֶת, בָּאֱמֶת שֶׁלָּהֶם, שֶׁיַּעֲשׂוּהָ כֻּלָּהּ בְּשֶׁקֶר – נֶאֱלַץ יַעֲקֹב אִישׁ הָאֱמֶת, לַעֲקֹף אֶת הַסְתָּרוֹת הַשֶּׁקֶר וּלְגַלּוֹת אֶת הָאֱמֶת הַנְּכוֹנָה. מִדַּת יַעֲקֹב אֵינָהּ אֱמֶת יַחֲסִית, אֶלָּא בֵּרוּר הָאֱמֶת לַאֲמִתָּהּ. לְוַתֵּר הַכֹּל כְּדֵי לְהִדָּבֵק בָּאֱמֶת.
כַּאֲשֶׁר יַעֲקֹב מְבַקֵּשׁ חֶסֶד, מַה אִכְפַּת לוֹ שֶׁלֹּא לְהַזְכִּיר אֶת הָאֱמֶת. אֲבָל זֶהוּ הַחֶסֶד שֶׁהוּא רוֹצֶה שֶׁיַּעֲשׂוּ אִתּוֹ, שֶׁכָּל הַהִתְנַהֲלוּת תִּהְיֶה בֶּאֱמֶת, שֶׁהַחֶסֶד שֶׁיֵּעָשֶׂה יִהְיֶה בֶּאֱמֶת, זֶה מַה שֶּׁהוּא רוֹצֶה, זוֹ הַצַּוָּאָה שֶׁלּוֹ, זוֹ נְקֻדַּת הַקְּבוּרָה שֶׁלּוֹ בְּעוֹלָמֵנוּ, כְּדֵי לְהָפִיץ אֶת הַתּוֹדָעָה הַזּוֹ שֶׁל אֱמֶת בְּרוּרָה לְלֹא אֶגוֹ.