{פרשת ויחי – להרגיש את הרבי!}

מִי הִגִּיד לְיוֹסֵף כִּי אָבִיו חוֹלֶה?

שַׁבָּת פָּרָשַׁת וַיְחִי תשפ"ב

וַיְהִי אַחֲרֵי הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, וַיֹּאמֶר לְיוֹסֵף, הִנֵּה אָבִיךָ חֹלֶה; וַיִּקַּח אֶת שְׁנֵי בָנָיו עִמּוֹ,  אֶת מְנַשֶּׁה וְאֶת אֶפְרָיִם.

אַחֲרֵי הַמּוּדָעוּת הָעֲמֻקָּה שֶׁהֶחְדִּיר יַעֲקֹב בְּיוֹסֵף, כִּי עִנְיַן קְבוּרָתוֹ, הוּא בְּעֶצֶם עִנְיַן הַשְׁאָרָתוֹ לְדוֹרוֹת. שֶׁהוּא סוֹד עִנְיַן הָאֱמוּנָה הַקְּדוֹשָׁה, שֶׁהוּא בָּטוּחַ בְּכָךְ, שֶׁהַמְשָׁכַת קְדֻשַּׁת הָאֱמוּנָה לְדוֹרוֹת הִיא עַל יְדֵי בְּחִינַת יוֹסֵף, בְּחִינַת הַצַּדִּיק הַמַּשְׁפִּיעַ, וְהוּא עַל יְדֵי שֶׁהוּא מֵבִין אֶת הַדֶּרֶךְ לְהוֹרוֹת אֶת נִשְׁמוֹת יִשְׂרָאֵל גַּם כְּשֶׁהֵם נִמְצָאִים בְּסוֹד קַטְנוּת, הַיְנוּ שֶׁהֵם חֲסֵרִים אֶת הִתְגַּלּוּת הָעֲמֻקָּה שֶׁיֵּשׁ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בָּעוֹלָם, הֲגַם שֶׁאֵין רוֹאִים כְּלוּם, וְעוֹבֵר מַה שֶּׁעוֹבֵר עֲלֵיהֶם, אַל לָהֶם לִרְאוֹת בַּמַּצָּב הַזֶּה – רִחוּק מֵאוֹר פְּנֵי מֶלֶךְ חַיִּים, אֶלָּא לְהָבִין כִּי הַהַשְׁאָרָה אֶצְלָם, גַּם בַּדּוֹרוֹת הֲכִי חֲשׁוּכִים.

וְזֶהוּ וַיְהִי אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, שֶׁכְּבָר יוֹדֵעַ יוֹסֵף, שֶׁאֶת עִנְיַן יַעֲקֹב 'אֵין קוֹבְרִים בְּמִצְרַיִם', הַיְנוּ שֶׁאֵין מְבַטְּלִים אֶת הַמּוֹרָשָׁה הַגְּדוֹלָה הַזּוֹ, גַּם וְכַאֲשֶׁר נִמְצָאִים בְּ'מִצְרַיִם' [הַמְסַמֶּלֶת אֶת עֹמֶק הַבִּלְבּוּל שֶׁעַל הַדְּבֵקוּת בּוֹ יִתְבָּרַךְ], אֶלָּא עֲלֵיהֶם לָדַעַת שֶׁהֵם בְּנֵי יַעֲקֹב, שֶׁהוּא נִמְצָא בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל דַּיְקָא, וְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל הִיא סוֹד הָאֱמוּנָה הַקְּדוֹשָׁה. וְנִמְצָא, שֶׁהֵם אֵינָם שַׁיָּכִים בְּשׁוּם צַד וְעִנְיָן לְמִצְרַיִם וּלְמוֹרַשְׁתָּהּ. 'אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה' מַמָּשׁ…

וַיֹּאמֶר לְיוֹסֵף, רַשִׁ"י הִרְגִּישׁ שֶׁלֹּא כָּתוּב מִי אָמַר, וּפֵרוּשׁ רִאשׁוֹן הוּא: 'אֶחָד מִן הַמַּגִּידִים', פֵּרוּשׁ שֵׁנִי: אֶפְרַיִם שֶׁהָיָה רָגִיל לִלְמֹד לִפְנֵי יַעֲקֹב. אֲבָל צָרִיךְ לְהָבִין, מַדּוּעַ לֹא נֶאֱמַר בְּפֵרוּשׁ כְּמוֹ בְּכָל הַתּוֹרָה מִי אָמַר. וּבְוַדַּאי כָּל מַה שֶּׁאֵינוֹ נוֹגֵעַ לְמַעֲשֶׂה – אֵינוֹ נִכְתַּב בַּתּוֹרָה. וְאִם הֶעֱלִימוֹ הַשֵּׁם, הֲרֵי שֶׁנּוֹגֵעַ לָנוּ לְהָבִין לָמָּה; כִּי גַּם זוֹ תּוֹרָה וְלִלְמֹד אָנוּ צְרִיכִין.

וְיֵשׁ לוֹמַר בְּדֶרֶךְ רֶמֶז, שֶׁהֲלֹא זוֹ הָיְתָה כָּל עֲבוֹדָתוֹ שֶׁל יוֹסֵף בְּכָל יְמֵי חַיָּיו הַקְּדוֹשִׁים, לְהַמְשִׁיךְ עִנְיַן יַעֲקֹב בָּעוֹלָם, כִּי 'יַעֲקֹב וְיוֹסֵף כַּחֲדָא חֲשִׁיבָא', וְכָל הִסְתַּכְּלוּתָם שֶׁל חֲסִידֵי קַמָּאֵי, הָיְתָה עַל הַהוּא יוֹמָא דְמִסְתַּלְקֵי בֵּיהּ מֵעָלְמָא. וַיֹּאמֶר לְיוֹסֵף; 'אֶחָד מִן הַמַּגִּידִים' – זוֹ הַהַגָּדָה שֶׁלּוֹ עַצְמוֹ, שֶׁהִרְגִּישׁ שֶׁכָּעֵת בָּאִים לְשִׂיא הַשִּׂיאִים שֶׁל עֲבוֹדַת יַעֲקֹב. וַיֹּאמֶר לְיוֹסֵף הִנֵּה אָבִיךָ חוֹלֶה, שֶׁכְּבָר הִגִּיעַ לַדַּרְגָּה, שֶׁכְּבָר מַרְגִּישׁ מֵעַצְמוֹ אֶת כָּל הָעֲלִיּוֹת וְהַיְרִידוֹת שֶׁל רַבּוֹ יַעֲקֹב (כַּמְּבֹאָר בְּלִקּוּטֵי מוֹהֲרַ"ן), שֶׁזֶּהוּ אֶחָד מִן הַמַּגִּידִים לְזַכֵּי הַיְּדִיעָה שֶׁמַּגִּידִים לָהֶם מִן הַשָּׁמַיִם עִנְיָנִים גְּבוֹהִים וְרָמִים הַנּוֹגְעִים לַעֲבוֹדָתָם אֶת ה' לְפִי שֹׁרֶשׁ נִשְׁמָתָם, וּמַרְגִּישִׁים מֵעַצְמָם אֵיךְ וְהֵיכָן הֵם אוֹחֲזִים בַּעֲבוֹדָה.

וַיִּקַּח אֶת שְׁנֵי בָּנָיו עִמּוֹ – כִּי כֵּן הִיא דֶּרֶךְ הַחִנּוּךְ, שֶׁאָדָם שֶׁחֹוֶה אֵיזוֹ הִתְגַּלּוּת וְהִתְרַגְּשׁוּת בַּעֲבוֹדָה וּבִפְנִימִיּוּת, עָלָיו לְשַׁתֵּף בָּזֶה אֶת בָּנָיו, שֶׁגַּם הֵם יִלְמְדוּ אֶת הַלִּמּוּדִים שֶׁלּוֹ, וְלֹא שֶׁיַּחְשֹׁב שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לְלַמְּדָם, כִּי אֵינָם בָּעֵרֶךְ שֶׁלּוֹ וְכוּ', אֶלָּא וַיִּקַּח אֶת שְׁנֵי בָּנָיו עִמּוֹ. כַּאֲשֶׁר בָּאִים לַצַּדִּיק, צָרִיךְ לָקַחַת אֶת הַיְלָדִים, אֶת הַבָּנִים, וְדַיְקָא 'עִמּוֹ', בְּאוֹתָהּ מַדְרֵגָה שֶׁהוּא בָּהּ, שֶׁיִּקַּח אוֹתָם עִמּוֹ בִּמְחִצָּתוֹ וּבְדַעְתּוֹ.

אֶת מְנַשֶּׁה וְאֶת אֶפְרַיִם. אֶפְשָׁר לוֹמַר בְּדֶרֶךְ רֶמֶז, כִּי 'עִמּוֹ' הַכַּוָּנָה שֶׁלָּקַח מֵהֶם לִמּוּדִים לְעַצְמוֹ, אֵיךְ יַעֲבֹד אֶת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בִּבְחִינָתָם. בְּחִינַת מְנַשֶּׁה הִיא עִנְיַן כִּי נַשַּׁנִי אֱלֹקִים מִבֵּית אָבִי וְכוּ', הַיְנוּ לִשְׁכֹּחַ אֶת כָּל תּוֹרָתוֹ וְדַעְתּוֹ שֶׁמִּקֹּדֶם, וְלִהְיוֹת מוּכָן לְהָכִיל אֶת הַחִדּוּשִׁים הַנִּפְלָאִים שֶׁהוֹלְכִים לְגַלּוֹת לוֹ. וְאַחַר כָּךְ אֶת אֶפְרַיִם, זוֹ מִדָּה שֶׁמַּפְרָה וּמַרְבָּה הַטּוֹב שֶׁבָּאָדָם, שֶׁיַּאֲמִין בַּטּוֹב שֶׁלּוֹ, וִיגַדְּלוֹ בִּבְחִינַת שׁוֹמֵעַ וּמוֹסִיף. וְכָל הִלּוּךְ וּתְנוּעָה שֶׁל הָאָבוֹת הַקְּדוֹשִׁים – תּוֹרָה שְׁלֵמָה הִיא לָנוּ, לְמַעַן נִזְכֶּה גַּם אָנוּ לְקַבֵּל מֵהַצַּדִּיק בִּנְקִיּוּת מֻחְלֶטֶת בְּלִי הַשֵּׂכֶל הַמְּשֻׁחָד שֶׁלָּנוּ שֶׁרוֹצֶה לִהְיוֹת בַּעַל דֵּעָה, אֶלָּא לְקַבֵּל אֶת הַלִּמּוּדִים שֶׁל הָאָבוֹת הַקְּדוֹשִׁים שֶׁעָבְדוּ אֶת ה' בְּאַהֲבָה וּבְיִרְאָה כָּל הַיָּמִים, וְזָכוּ לַחֲשֹׁב מַחֲשֶׁבֶת יוֹם הָאַחֲרוֹן כָּל יְמֵיהֶם, אַשְׁרֵי לָהֶם וְאַשְׁרֵי חֶלְקָם.