{פרשת וילך – הַאִם יֵשׁ ה' בְּקִרְבֵּנוּ}

חִפּוּשׂ אַחַר שֹׁרֶשׁ הָרָעוֹת הַבָּאוֹת עָלֵינוּ

מתוך ספר "פשוט עמוק" על התורה

 

תּוֹרָתֵנוּ הַקְּדוֹשָׁה מַדְרִיכָה אוֹתָנוּ לַחֲשֹׁב נָכוֹן, כַּאֲשֶׁר הַחַיִּים שֶׁלָּנוּ עוֹלִים עַל שִׂרְטוֹן, אֲזַי הַמַּחֲשָׁבָה הַמְּכוֹנֶנֶת צְרִיכָה לִהְיוֹת, כָּךְ לְפִי פָּרָשַׁת הַשָּׁבוּעַ (דְּבָרִים לא, יז) – "הֲלֹא עַל כִּי אֵין אֱלֹהַי בְּקִרְבִּי מְצָאוּנִי הָרָעוֹת הָאֵלֶּה"…

אוּלַי נִתַּן לוֹמַר, כִּי הַתּוֹרָה מְדַבֶּרֶת מִמַּדְרֵגָה עֶלְיוֹנָה מְאֹד, וַאֲשֶׁר נִדְרֶשֶׁת מִכָּל יְהוּדִי, לְמַעְלָה מִקִּיּוּם הַמִּצְווֹת וְלִמּוּד הַתּוֹרָה, מְכַּכֶבֶת בְּרֹאשׁ כְּכֶתֶר מַרְהִיב מַטְּרַת הָעַל, שֶׁלִּשְׁמָהּ אָנוּ עוֹבְדִים וַעֲמֵלִים כָּל כָּךְ בְּעוֹלָמוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא.

תַּכְלִית תּוֹרָה תְּשׁוּבָה וּמַעֲשִׂים טוֹבִים (בְּרָכוֹת יז א), כָּל מִצְווֹתֶיךָ אֱמוּנָה (תְּהִלִּים קיט, פו), כָּל צַעַד שֶׁאָנוּ עוֹשִׂים בִּנְתִיב הַיַּהֲדוּת הוּא לְמַעַן שְׁמוֹ בְּאַהֲבָה, אֵין אָנוּ מְקַיְּמִים מִנְהָגֵי יַהֲדוּת כִּי כָּךְ הֻרְגַּלְנוּ, מִי שֶׁנּוֹהֵג כָּךְ, מְאַבֵּד אֶת נִשְׁמַת יַהֲדוּתוֹ… הַמִּצְווֹת, כָּךְ אוֹמֵר הַפָּסוּק, מְבִיאוֹת אוֹתָנוּ אֶל אֱמוּנָה וּדְבֵקוּת בַּבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ, כִּי זֶה כָּל הָאָדָם.

עָלֵינוּ לָדַעַת, כִּי אֲפִלּוּ רֶגַע אֶחָד שֶׁל מַחֲשָׁבָה אוֹדוֹת הַשֵּׁם, הִיא תַּכְלִית הַבְּרִיאָה, וְאֵין תַּכְלִית אַחֶרֶת זוּלָתָהּ, תַּאֲרוּ לְעַצְמְכֶם, כִּי כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ וְכָל אֲשֶׁר בּוֹ נֶאֱצָל, נִבְרָא, נוֹצָר וְנַעֲשֶׂה בִּשְׁבִיל מַטָּרָה זוֹ – שֶׁיִּהְיֶה אִישׁ בָּעוֹלָם שֶׁיַּחְשֹׁב מַחֲשֶׁבֶת אֱלֹקוּת.

מִלְּבַד שֶׁזּוֹ בְּעַצְמָהּ מִצְוַת עֲשֵׂה מִן הַתּוֹרָה, לִהְיוֹת דָּבוּק בְּהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וְתָמִיד. אַף גַּם הִיא מְכוֹנֶנֶת אֶת הָאָדָם לְהַבִּיט עַל עוֹלָמוֹ וְעַל תַּהֲלוּכוֹת חַיָּיו בְּמַבַּט מְרוֹמָם וְנִשְׂגָּב, כִּי מֵעַתָּה, לְכָל דָּבָר יֵשׁ מַשְׁמָעוּת, וְדַוְקָא מְאֹד עֲמוּקָה וּמְלֵאַת תְּכָנִים, כִּי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא פָּעַל כָּל זֹאת.

וְלָמָּה עוֹשֶׂה לָנוּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת כָּל הַדְּבָרִים הַלָּלוּ, וְכִי יַעֲלֶה עַל הַדַּעַת שֶׁחָפֵץ בּוֹרֵא עוֹלָם לְהִתְעַלֵּל בָּנוּ? אֶלָּא חֹק חָקַק ה' בְּעוֹלָמוֹ, כִּי אַף שֶׁהַדָּבָר נִסְתָּר וְנֶעֱלָם מֵעֵינֵיהֶן שֶׁל הַבְּרִיּוֹת, אֵין הַגַּשְׁמִיּוּת וְהָרוּחָנִיּוּת דְּבָרִים נִפְרָדִים כְּלָל וּכְלָל, בְּכָל רֹבֶד גַּשְׁמִי קַיֶּמֶת יְנִיקָה בִּלְתִּי פּוֹסֶקֶת מֵהָרֹבֶד הָרוּחָנִי, הִיא הַחִיּוּת הָאֱלוֹקִית הַמְחַיָּה וּמְקַיֶּמֶת אֶת הַדָּבָר הַגַּשְׁמִי הַזֶּה, חֹק קָבַע וְלֹא יַעֲבוֹר.

אֵין לָנוּ בְּעוֹלָמֵנוּ מַשֶּׁהוּ יוֹתֵר רוּחָנִי כְּמוֹ אָדָם בַּעַל נְשָׁמָה קְדוֹשָׁה, שֶׁהוּא חֵלֶק אֱלוֹ'הַּ מִמַּעַל מַמָּשׁ, הַיְּצִירָה הַזֹּאת שֶׁנּוֹעֲדָה לְהַגְבִּיר כְּבוֹדוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בָּעוֹלָם מַצְדִּיקָה אֶת עַצְמָהּ כַּאֲשֶׁר הִיא אָכֵן כָּךְ, הַגּוּף שֶׁל יְהוּדִי הוּא נַרְתִּיק לַחֵלֶק הָאֱלֹקִי, וּשְׁנֵיהֶם יַחַד מְשָׁרְתִים אֶת אֲדוֹן הָעוֹלָם, בָּרוּךְ הוּא.

בְּאוֹתוֹ רֶגַע שֶׁחָל הַפֵּרוּד, וְהַגּוּף מְקַבֵּל עַצְמָאוּת, לְלֹא קֶשֶׁר לְצָרְכֵי הַנְּשָׁמָה, הַזִּוּוּג הַזֶּה מִתְפָּרֵד, וַאֲזַי הַחֹק מְבַטֵּא אֶת עַצְמוֹ הֵיטֵב, "כַּאֲשֶׁר אֵין אֱלוֹקַי בְּקִרְבִּי", רַחֲמָנָא לִיצְלָן, אֲזַי כָּל תְּחוּמֵי הַחַיִּים תַּחַת סַכָּנָה קִיּוּמִית, גַּם אִם בַּמִּישׁוֹר הַמַּעֲשִׂי, עֲדַיִן עוֹלָם כְּמִנְהָגוֹ נוֹהֵג, אַךְ מִי שֶׁמַּמְתִּין לְסוֹף הַסִּפּוּר, וְצוֹפֶה בְּכָל הַחֲלָקִים שֶׁל הַתַּהֲלִיךְ, נוֹכָח לִרְאוֹת שֶׁהַמַּנְגָּנוֹן, הַנִּזְכָּר לְעֵיל, פּוֹעֵל בְּדֶרֶךְ מְדֻיֶּקֶת לְלֹא סְטִיָּה אַף הַקְּטַנָּה שֶׁבַּקְּטַנּוֹת.

אִם אֵין אֱלֹקִים בַּלֵּב, אִם מוֹצִיאִים אוֹתוֹ מִתְּכָנֵי הַחַיִּים, מְנַסִּים לִחְיוֹת סְתָם כָּכָה, הָרָעוֹת הַגְּדוֹלוֹת שֶׁל הַיְקוּם מִזְדַחֲלוֹת לִתְפֹּשׂ אֶת מְקוֹמָן הָרָאוּי לָהֶן, כִּי הָרַע, כָּמוֹהוּ כְּחֹשֶׁךְ, כַּאֲשֶׁר אֵין אוֹר – אוֹטוֹמָטִית נוֹצַר חֹשֶׁךְ. "הֲלֹא עַל כִּי אֵין אֱלֹהַי בְּקִרְבִּי מְצָאוּנִי הָרָעוֹת הָאֵלֶּה"!

בְּפָרָשַׁת וַיֵּלֶךְ, הַנִּלְמֶדֶת וְנִקְרֵאת לִפְנֵי רֹאשׁ הַשָּׁנָה, מְצוּיִים הַפְּסוּקִים הַמְּעוֹרְרִים לִתְשׁוּבָה, כַּאֲשֶׁר אָנוּ בְּסִיּוּמָהּ שֶׁל שָׁנָה, עוֹמְדִים וְתוֹהִים עַל צליעות וּמְעִידוֹת שֶׁל שָׁנָה שְׁלֵמָה, וּמַמְתִּינִים בְּלֵב שׁוֹאֵף-טוֹבָה לְשָׁנָה חֲדָשָׁה, נְקִיָּה לַחֲלוּטִין, כְּמַאֲמָר הַפַּיְטָן: 'תִּכְלֶה שָׁנָה וְקִלְלוֹתֶיהָ, תָּחֵל שָׁנָה וּבִרְכוֹתֶיהָ', עָלֵינוּ לִזְכֹּר אֶת הַכּוֹתֶרֶת הַזֹּאת, הַחֲשׁוּבָה מִכֹּל – הֲלֹא עַל כִּי אֵין אֱלֹהַי בְּקִרְבִּי מְצָאוּנִי הָרָעוֹת הָאֵלֶּה – הִיא הַסִּבָּה לְכָל מַה שֶּׁעוֹבֵר עָלֵינוּ, וְשָׁם נָעוּץ קְנֵה הַתִּקּוּן שֶׁלָּנוּ, לְהַכְנִיס אֶת הַבּוֹרֵא בְּקִרְבֵּנוּ, וּכְמוֹ שֶׁצָּרִיךְ לִהְיוֹת.

מַשְׁמָעוּת הַדְּבָרִים הִיא, שֶׁחַיֵּנוּ תְּלוּיִים לְגַמְרֵי בּוֹ יִתְבָּרַךְ, כָּל חֲרִיגָה מִשִּׁלְטוֹנוֹ הַבִּלְעָדִי, גַּם אִם הוּא מֶלֶךְ עָלוּב וְשׁוֹתֵק, מִתְקַבֶּלֶת תּוֹצָאָה סוֹפִית שֶׁל חֻרְבָּן שִׁעוּר קוֹמַת הָאָדָם, הַנֶּפֶשׁ הַמְּסֻכְסֶכֶת עִם מְקוֹרָהּ מְאוֹתֶתֶת עַל אִי שְׂבִיעוּת רָצוֹן, דִּכְּאוֹנוֹת וּצְרָכִים לֹא מְמֻלָּאִים, וּמִשְׁתּוֹלֶלֶת לְמַעַן הַחֹפֶשׁ שֶׁלָּהּ, אַךְ אֵין לָהּ מָנוֹחַ! עַל כִּי אֵין אֱלֹקִים בְּקִרְבָּהּ.

זָכִינוּ שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ הוֹדִיעַ לָנוּ אֶת עַצְמוֹ, הֶעֱבִיר לָנוּ הוֹרָאוֹת מְדֻיָּקוֹת אֵיךְ לְהַכְנִיסוֹ בְּקִרְבֵּנוּ, בַּהֲלָכוֹת רַבּוֹת הַמַּקִּיפוֹת אֶת כָּל חַיֵּינוּ, שָׁם אָנוּ מַגְבִּילִים אֶת הַחַיִּים, לִכְאוֹרָה, אַךְ אָנוּ זוֹכִים לִפְרִיצַת גְּבוּלוֹת הַחֹמֶר הַמְדַכֵּא, אָנוּ רוֹכְשִׁים תְּמוּרַת זֹאת שִׂמְחַת הַחַיִּים וְסִפּוּק הַנֶּפֶשׁ, אוֹר חַיֵּיהֶם שֶׁל הַדְּבוּקִים בְּחַי הַחַיִּים אֵין לוֹ מָקוֹם לְדִמְיוֹן וּלְהַשְׁוָאָה, אֵין דּוֹמֶה לָהּ.

מִלְּבַד הַיְּדִיעָה הַמְּפֹרֶשֶׁת כֵּיצַד לִנְהֹג, קַיָּם רֹבֶד פְּנִימִי, הַנָּתוּן לְשִׁקּוּלוֹ שֶׁל אָדָם, הַמֵּבִין בַּשֵּׂכֶל הָאֱלֹקִי שֶׁנִּתַּן לוֹ, כֵּיצַד עָלָיו לִנְהֹג בְּמַצָּבִים מְסֻיָּמִים בְּחַיָּיו.

לָרַעְיוֹן הַיְּהוּדִי, שֶׁל "וַאֲנִי קִרְבַת אֱלֹקִים לִי טוֹב" (תְּהִלִּים עג, כח), אֵין הֲלָכוֹת, יֵשׁ לוֹ מָקוֹם לִמּוּד בְּדַעַת דִּקְדֻשָּׁה שֶׁל הָאָדָם, כְּכָל שֶׁאָדָם מוּדָע לַנּוֹכְחוּת הָאֱלוֹקִית בְּחַיָּיו – יוֹדֵעַ הֵיטֵב כֵּיצַד לְהִתְנַהֵג, וְגַם יוֹדֵעַ לְהָקִישׁ בֵּין מֶחְדָּלָיו בַּחַיִּים לְעֻבְדַּת הֱיוֹתוֹ מְנֻתָּק בִּזְמַן מִן הַזְּמַנִּים מִבְּחִינַת "אֱלוֹקַי בְּקִרְבִּי".

בַּיּוֹם שֶׁיִּסְתַּיְּמוּ כָּל הַתֵּרוּצִים וְטִהוּרֵי הַשְּׁרָצִים בְּק"נ טְעָמִים, וְנַבִּיט אֶל רְצוֹן אָבִינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם, יָסוּרוּ כָּל מִינֵי רָעוֹת בְּרֶגַע אֶחָד, אָמֵן וְאָמֵן.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

028 אגרות לב בשר

מכתב עשרים ושמונה בעזרת השם יתברך, יום רביעי לסדר פנחס, ט"ז תמוז תש"פ.   לכבוד

פרשת בלק – הבט ממקום גבוה

מַשְׁמָעוּת הַבְּרָכָה שֶׁל "לֹא הִבִּיט אָוֶן בְּיַעֲקֹב"   אַחַת הַבְּרָכוֹת שֶׁל בִּלְעָם שֶׁהֵן בְּעֶצֶם הַשְׁתָּלָה

פרשת בלק – נביא מנוול

כַּאֲשֶׁר אָדָם שְׁמֵימִי הוּא הַגָּרוּעַ שֶׁבִּבְנֵי אָדָם   מַדְהִים הַדָּבָר הַזֶּה! אִישׁ אֱלֹקִים… וְגַם אִישׁ

פרשת בלק – קללות שכאלו

בִּלְעָם שֶׁבְּתוֹכְכֵי הַלֵּב הַמְקַלֵּל הַנֶּאֱטָם   חֲשַׁבְתֶּם פַּעַם עַל דְּמוּתוֹ שֶׁל בִּלְעָם? צַר הָעַיִן הַנָּבָל,

פרשת במדבר – ההתגלות במקום הפקר

הֲכָנָה לְקַבָּלַת הַתּוֹרָה הַחַיִּים שֶׁלָּנוּ דּוֹמִים לְמִדְבָּר, כָּל מַה שֶּׁאָנוּ רוֹאִים לְנֶגֶד עֵינֵינוּ, הַדּוֹמְמִים, הַצּוֹמְחִים,

פרשת במדבר – לידת הנפשות

מַחֲשָׁבוֹת שֶׁל הוֹלָדָה וּצְמִיחָה בְּיָמִים נוֹרָאֵי הוֹד אֵלּוּ, יְמֵי הַהֻלֶּדֶת שֶׁל עַמֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ, הַנִּבְחָר, הָאֱלֹקִי

פרשת בראשית – כשיש לאדם לב…

הַמָּקוֹם שֶׁל הַלֵּב   אוֹמֵר רַבֵּנוּ נַחְמָן מִבְּרֶסְלֶב זי"ע: כְּשֶׁיֵּשׁ לְהָאָדָם לֵב, אֵין שַׁיָּךְ אֶצְלוֹ

פרשת ואתחנן – זכרון ושכחה

אָסוּר לִשְׁכֹּחַ!   מִדַּת הַשִּׁכְחָה הִיא מִדָּה מֻרְכֶּבֶת מְאֹד, רַבֵּנוּ אוֹמֵר שֶׁהִיא מִדָּה מְשֻׁבַּחַת, כַּאֲשֶׁר

קטגוריות