אוֹר זָרוּעַ מִגְּלִימַת רָחֵל אִמֵּנוּ, עָלֶיהָ הַשָּׁלוֹם
מתוך הספר 'פשוט עמוק' על התורה
מִדַּת הַשְּׁתִיקָה הִיא מִן הַמֻּפְלָאוֹת שֶׁבַּמִדּוֹת הַטּוֹבוֹת.
כְּשֶׁאָנוּ מְוַתְּרִים עַל הָרָצוֹן שֶׁלָּנוּ לְהָגִיב, אֶת עַצְמֵנוּ הִקְרַבְנוּ לְבוֹרְאֵנוּ… וְזֶה בִּכְלָל לֹא דָּבָר שֶׁל מַה בְּכָךְ.
כִּי אָכֵן, הַחֵשֶׁק הַטִּבְעִי 'לְהַכְנִיס בַּשִּׁנַּיִם לְמִי שֶׁמַּגִּיעַ לוֹ', הוּא מַמָּשׁ צֹרֶךְ קִיּוּמִי.
לְוַתֵּר עָלָיו, זֶה כְּמוֹ לְוַתֵּר עַל הַכֹּל: עַל הַכָּבוֹד, עַל הַמַּעֲמָד, עַל הַמָּקוֹם, עַל הַדְּמוּת, עַל הַכֹּל!
הָבָה וְנִזָּכֵר עַד כַּמָּה אָנוּ חָשִׁים בַּהֲנָאָה אַדִּירָה, כַּאֲשֶׁר אָנוּ זוֹכִים – – –
לְהוֹצִיא הַחוּצָה אֶת הַמֵּעִיק עָלֵינוּ… לְגַלּוֹת אֶת הָאֱמֶת אַחַת וּלְתָמִיד… לְדַבֵּר דוּגְרִי בְּלִי צֶנְזוּרָה… וְעוֹד, וְעוֹד.
לִפְעָמִים אָנוּ אַף מַרְגִּישִׁים כְּמִין סְגִירַת מַעְגָּל.
– 'נַעֲשָׂה כָּאן צֶדֶק'! ! ! אָנוּ מַכְרִיזִים בְּפַאתּוּס.
אוּלַי לְחִישָׁה אַחַת קְטַנָּה בַּלֵּב תִּלְחַשׁ בְּעַקְשָׁנוּת: זֶה לֹא נָכוֹן, מַמָּשׁ לֹא טוֹב, מְאֹד לֹא מוּסָרִי, וַהֲכִי לֹא צוֹדֵק. לֹא, לֹא, לֹא.
ה' לֹא רוֹצֶה אוֹתָנוּ כָּךְ.
הָאִידֵיאַלִיזַצְיָה שֶׁאָנוּ נַעֲנִיק לַהִתְפָּרְצוּת שֶׁלָּנוּ – תַּשְׁקִיט אֶת מַצְפּוּנֵנוּ, אָנוּ נַסְבִּיר בְּרֹב מִקְצוֹעֲנוּת, כִּי כָּךְ יוֹתֵר טוֹב, כְּשֶׁיֵּשׁ דּוּ שִׂיחַ, וְלֹא שׁוֹמְרִים אֶת הַכֹּל בִּפְנִים, נְנַסֵּחַ זֹאת בְּכָל מִינֵי תּוֹבָנוֹת עֲמֻקוֹת וְנֶהְדָּרוֹת.
הַלְּחִישָׁה הַסּוֹרֶרֶת תֻּשְׁתָּק, אֲנַחְנוּ נִהְיֶה מְרֻצִּים.
אֲבָל לֹא לְחִנָּם אָנוּ לוֹמְדִים תּוֹרָה, וְלֹא בִּכְדִי הִיא מוֹסֶרֶת לָנוּ פְּרָטִים מֵהַוַּי חַיֵּיהֶם שֶׁל אִמּוֹתֵינוּ וַאֲבוֹתֵינוּ הַקְּדוֹשִׁים. וְאָנוּ לָמַדְנוּ בַּתּוֹרָה: כֵּיצַד שׁוֹתְקִים.
הַשּׁוֹתֶקֶת הָרִאשׁוֹנָה, הִיא רָחֵל אִמֵּנוּ, עָלֶיהָ הַשָּׁלוֹם.
חֲכָמֵינוּ דּוֹרְשִׁים אֶת הַפָּסוּק (בְּרֵאשִׁית ל, כח): "וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים אֶת רָחֵל" [כַּאֲשֶׁר נִפְקְדָה בְּזֶרַע שֶׁל קַיָּמָא] מַה זְּכִירָה זָכַר לָהּ? שְׁתִיקָתָהּ לַאֲחוֹתָהּ! בְּשָׁעָה שֶׁהָיוּ נוֹתְנִין לוֹ אֶת לֵאָה, הָיְתָה יוֹדַעַת וְשׁוֹתֶקֶת.
הַשְּׁתִיקָה מְקַבֶּלֶת אֶת עֶרְכָּהּ הָרוּחָנִי הָרָם, דַּוְקָא כַּאֲשֶׁר כּוֹאֵב, וְלֹא סְתָם כּוֹאֵב, אֶלָּא כּוֹאֵב מְאֹד, חוֹתֵךְ אֶת הַלֵּב, הַלָּשׁוֹן כְּבָר בַּחוּץ, מִשְׁתּוֹקֶקֶת לְשַׁתֵּף בַּצַּעַר הֶעָמֹק, הַלֵּב מְמָאֵן לְהָכִיל אֶת הַסֵּבֶל הָרַב, רַק לְהַגִּיד מַשֶּׁהוּ.
מַה? אָסוּר לִי?
כֵּן, כְּשֶׁכּוֹאֵב וְאַתְּ שׁוֹתֶקֶת, אָז אַתְּ רָחֵל…
וּמַה קּוֹרֶה אָז?
וַיִּזְכּוֹר אֱלֹקִים!
וְהִנֵּה רְשִׁימַת הַשּׁוֹתְקִים, לְפִי דִּבְרֵי הַמִּדְרָשׁ (אֶסְתֵּר רַבָּה ו, יב):
"אֵין אֶסְתֵּר מַגֶּדֶת מוֹלַדְתָּהּ" (אֶסְתֵּר ב, כ), מְלַמֵּד שֶׁתָּפְשָׂה שְׁתִיקָה בְּעַצְמָהּ, כְּרָחֵל זִקְנָתָהּ שֶׁתָּפְשָׂה פֶּלֶךְ שְׁתִיקָה, עָמְדוּ כָּל גְּדוֹלֵי זַרְעָהּ בִּשְׁתִיקָה. רָחֵל תָּפְשָׂה פֶּלֶךְ שְׁתִיקָה, רָאֲתָה סִבְלוֹנוֹתֶיהָ בְּיַד אֲחוֹתָהּ וְשָׁתְקָה, בִּנְיָמִין בְּנָהּ תָּפַשׂ בִּשְׁתִיקָה, תֵּדַע, שֶׁאַבְנוֹ שֶׁהָיְתָה בַּחֹשֶׁן הָיְתָה יָשְׁפֵּה, לוֹמַר יוֹדֵעַ הָיָה בִּמְכִירַת יוֹסֵף וְשׁוֹתֵק, יַשְׁפֶּה – יֵשׁ פֶּה וְשׁוֹתֵק. שָׁאוּל בֶּן בְּנָהּ: "וְאֶת דְּבַר הַמְּלוּכָה לֹא הִגִּיד לוֹ" (שְׁמוּאֵל-א י, טז). אֶסְתֵּר – אֵין אֶסְתֵּר מַגֶּדֶת מוֹלַדְתָּהּ וְאֶת עַמָּהּ.
וְעַל הַכֹּל מְרַחֵף הַכְּאֵב הַחַד בַּלֵּב:
– 'רָאֲתָה סִבְלוֹנוֹתֶיהָ בְּיַד אֲחוֹתָהּ וְשָׁתְקָה'.
הִיא מְאֹרֶסֶת לְמִישֶׁהוּ בְּמֶשֶׁךְ שֶׁבַע שָׁנִים תְּמִימוֹת…
שֶׁבַע שָׁנִים אֲשֶׁר בָּהֶן נִרְקְמוּ חֲלוֹמוֹת, נִבְנוּ תָּכְנִיּוֹת חַיִּים, וּבְרָמָתָהּ הָרוּחָנִית הַגְּבוֹהָה, הִיא רָאֲתָה אֶת עַצְמָהּ כְּאֵם לְמַעֲרֶכֶת מְיֻחֶדֶת שֶׁל הֶמְשֵׁכִיּוּת אֱלֹקִית.
וְהַכַּלָּה זֹאת הִיא, כֻּלָּם מוּדָעִים לְכָךְ שֶׁרָחֵל נִשֵּׂאת, בָּאִים לַחֲתֻנָּה שֶׁלָּהּ, בְּנֵי הַמָּקוֹם וְהַמִּשְׁפָּחָה מִתְכּוֹנְנִים לְאֵרוּעַ הַמְּיֹעָד רַק לָהּ.
הֶחָתָן שׁוֹלֵחַ סִבְלוֹנוֹת [מַתְּנוֹת] לַכַּלָּה – רָחֵל, וְהַזְּהוּת מֻחְלֶפֶת… לֵאָה אֲחוֹתָהּ מְקַבֶּלֶת אֶת הַתְּשׁוּרוֹת, הַתַּכְשִׁיטִים, הַקִּשּׁוּטִים, הַמַּתָּנוֹת, הַמֻּעֲנָקִים… וְהִיא, רָחֵל, יוֹשֶׁבֶת לְבַד, בּוֹהָה וּמִסְתַּכֶּלֶת מֵהַצַּד, אֵיךְ מִישֶׁהִי אַחֶרֶת נִכְנֶסֶת לַדְּמוּת, מִתּוֹךְ רַמָאוּתוֹ הַמְּפֻרְסֶמֶת שֶׁל אָבִיהָ, וְשׁוֹתֶקֶת…
וְהָעִקָּר חָשׁוּב לִזְכֹּר כִּי אֵין הַמְּדֻבָּר בְּאֵיזוֹ שְׁתִיקָה רוֹעֶמֶת.
לֹא, לֹא! – שְׁתִיקָה אֲמִתִּית לְגַמְרֵי.
לֹא שֶׁקֶט כּוֹעֵס, לֹא דְּמָמָה מְקַלֶּלֶת, אֶלָּא דּוּמִיָּה שֶׁל הַשְׁלָמָה, שֶׁל רָצוֹן טוֹב, שֶׁל פרגון לֹא מוּבָן.
הַמְּקוֹרוֹת מוֹסְרִים, עַל עֶזְרָה לַתַּחְבּוּלָה שֶׁבָּאָה דַּוְקָא מִצִּדָּהּ שֶׁל רָחֵל. הִיא הַצַּדֶּקֶת הַגְּמוּרָה, קִבְּלָה סִימָנִים מֵחֲתָנָהּ הַמְּיֹעָד יַעֲקֹב, לְמִקְרֶה בּוֹ תִּתְרַחֵשׁ אֵיזוֹ הַטְעָיָה. וְנֶשֶׁק זֶה הָיָה בְּיָדָהּ, עִמּוֹ הִיא יְכוֹלָה לְהַבְטִיחַ לְעַצְמָהּ חַיִּים מְיֻחָלִים עִם יַעֲקֹב הַצַּדִּיק, נְשׂוּא עֵינֶיהָ וּמַדָעֶיהָ זֶה שֶׁבַע.
בִּמְקוֹם זֶה הִיא עָשְׂתָה שִׁמּוּשׁ אַחֵר בַּסִּימָנִים הַלָּלוּ, הִיא הֶעֱנִיקָה אוֹתָם לַאֲחוֹתָהּ הַנִּשֵּׂאת. רָחֵל חָסָה עַל כְּבוֹדָהּ שֶׁל לֵאָה אֲחוֹתָהּ, רִחֲמָה עָלֶיהָ…
"אֵיךְ הִיא תַּרְגִּישׁ", חָשְׁבָה, "כַּאֲשֶׁר תִּתְרַחֵשׁ הַהִתַּקְּלוּת הַנּוֹרָאָה בֵּינָהּ לְבֵין יַעֲקֹב בְּעֵת גִּלּוּי הַתַּרְמִית הַנּוֹרָאָה"? וְאָז, בִּמְקוֹם לִשְׂמֹחַ לְאֵד, תַּחַת הַהֲנָאָה שֶׁל עֲשִׂיַּת הַצֶּדֶק לַעֲשׁוּקָה, הִיא פָּשׁוּט קָמָה וּמָסְרָה אֶת הַסִּימָנִים לַאֲחוֹתָהּ.
כְּדֵי שֶׁלֹּא תִּתְבַּיֵּשׁ!
וּמֵאוֹתוֹ רֶגַע, הִיא אָחֲזָה בְּפֶלֶךְ הַשְּׁתִיקָה הַגְּמוּרָה, לֹא מַפְרִיעָה לְמַהֲלַךְ הַנִּשּׂוּאִין, נוֹתֶנֶת לְלֵאָה אֶת הַיָּקָר לָהּ מִכָּל, אֶת הַמִּשְׁבֶּצֶת הַיִּחוּדִית שֶׁלָּהּ, אֶת הַמָּקוֹם, אֶת הַמַּעֲמָד.
אֶת הַזְּכוּת לִהְיוֹת אִשְׁתּוֹ שֶׁל יַעֲקֹב אָבִינוּ!
זֹאת שְׁתִיקָה נוֹרָאָה…
יֵשׁ לָהּ קוֹלוֹת עַזִּים!
קוֹלוֹת שֶׁל תּוֹכָחָה!
כִּי הַשְּׁתִיקָה שֶׁל רָחֵל – מְהַדְהֶדֶת עַד הַיּוֹם!
הִיא נוֹטַעַת בָּנוּ, כִּיהוּדִים, אֶת הַכֹּחַ הֶעָצוּם כַּאֲשֶׁר אָנוּ נִדְרָשִׁים לְהַבְלִיג, לְוַתֵּר, לִשְׁתֹּק, לִשְׁתֹּק וְלִשְׁתֹּק.
אָמְנָם בִּדְבָרִים פְּשׁוּטִים, פְּעוּטֵי עֵרֶךְ, הַרְבֵּה יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר וִתּוּר עַל הָאֹשֶׁר הַמְיֻחָל הַגָּדוֹל בְּיוֹתֵר…
אֲבָל גַּם בִּדְבָרִים קְטַנִּים, שֶׁל הַיּוֹם יוֹם – כַּאֲשֶׁר 'הוֹכָחַת הָאֱמֶת' נִצֶּבֶת לְנֶגֶד עֵינֵינוּ, וְהִיא נוֹטֶפֶת רִיר שֶׁל נְקָמָה מְתוּקָה, אָנוּ מְסֻגָּלִים לִהְיוֹת 'רָחֵלִי'ם, וּלְהִתְנַהֵג בְּמִדָּה זוֹ.
מַה אֻמָּנוּתוֹ שֶׁל הָאָדָם בָּעוֹלָם הַזֶּה? יָשִׂים אֶת עַצְמוֹ כְּאִלֵּם! (חֻלִּין פט, ב)
פֶּלֶךְ שֶׁל שְׁתִיקָה!