{פרשת ויצא – וּפִתְאוֹם נוֹפֵל הָאֲסִימוֹן}

רִגְעֵי קֶסֶם שֶׁל הִתְגַּלּוּת אֱלֹקִית בְּאֵימַת הַמִּדְבָּר

מתוך הספר 'פשוט עמוק' על התורה

 

יַעֲקֹב אָבִינוּ נִמְצָא בְּמִדְבַּר אֵימִים.

הַשֶּׁמֶשׁ נָטְתָה לִשְׁקֹעַ, וְהִנֵּה הָאִישׁ מוֹצֵא אֶת עַצְמוֹ בּוֹדֵד בַּיְּשִׁימוֹן הַמַּחְרִיד. יְלָלוֹת שֶׁל תַּנֵּי מִדְבָּר נִשְׁמָעִים בָּאֹפֶק, רוּחַ פְּרָצִים נוֹשֶׁבֶת, מַחְזִירָהּ הֵדֵי שְׂרִיקוֹת מַבְעִיתוֹת, הַשֶּׁקֶט הַנּוֹרָא מְשַׁתֵּק, הַלַּיְלָה בְּשִׂיאוֹ, מְאֻחָר מְאֹד… הִגִּיעַ זְמַן לִשְׁכַּב קְצָת.

זֶה שָׁנִים רַבּוֹת שֶׁהַגּוּף הַקָּדוֹשׁ הַזֶּה מִתְנַזֵּר מִשֵּׁינָה, וְעַכְשָׁו, כָּאן בַּדֶּרֶךְ מִבְּאֵר שֶׁבַע בּוֹאֲכָה חָרָן, מְלַקֵּט אָבִינוּ הַקָּדוֹשׁ מֵאַבְנֵי הַמָּקוֹם וַיָּשֶׂם מְרַאֲשׁוֹתָיו (בְּרֵאשִׁית כח, יא). כְּדֵי לִשְׁמֹר עַל הָרֹאשׁ מִפַּחַד הַחַיּוֹת הַמְקוֹמִיּוֹת…

וְהִנֵּה הַחֲלוֹם הַנּוֹרָא בּוֹ הוּא חוֹוֶה חִזָּיוֹן שֶׁל מַלְאָכִים עוֹלִים וְיוֹרְדִים בַּסֻּלָּם, וְהִנֵּה ה' נִצָּב עָלָיו… וְכָאן בָּאָה הַהַבְטָחָה הָאֱלוֹקִית עַל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְהַצְלָחַת זַרְעוֹ הַקָּדוֹשׁ לְעוֹלָמִים, הַבְטָחַת הַשְּׁמִירָה וְאִי הָעֲזִיבָה – – –

וַיִּיקַץ יַעֲקֹב מִשְּׁנָתוֹ וַיֹּאמֶר: אָכֵן יֵשׁ ה' בַּמָּקוֹם הַזֶּה וְאָנֹכִי לֹא יָדָעְתִּי. וַיִּירָא וַיֹּאמַר מַה נּוֹרָא הַמָּקוֹם הַזֶּה אֵין זֶה כִּי אִם בֵּית אֱלֹקִים וְזֶה שַׁעַר הַשָּׁמַיִם.

בִּהְיוֹתֵנוּ נֶאֱמָנִים לַתְּפִישָֹה, כִּי אֵין סִפּוּרִים בַּתּוֹרָה, כִּי אִם הַדְּרָכוֹת מְפֹרָטוֹת כֵּיצַד לִחְיוֹת אֶת הַחַיִּים בְּעוֹלָמוֹ שֶׁל נוֹתֵן הַתּוֹרָה, נְנַסֶּה לְהַצִּיץ קִמְעָא בְּיֹפִי הַהִתְפַּעֲלוּת שֶׁל יַעֲקֹב, כִּבְיָכוֹל, בִּמְצִיאוּתוֹ הַנִּגְלֵית שֶׁל ה' הַנִּצָּב עָלָיו.

וְזֶה מְדֻבָּר בְּאוֹתוֹ יַעֲקֹב שֶׁעָלָיו נֶאֱמַר בַּמִּדְרָשׁ (בְּרֵאשִׁית רַבָּה עז, א) מַה הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא כָּתוּב בּוֹ (יְשַׁעְיָה ב, יא): "וְנִשְׂגָּב ה' לְבַדּוֹ", אַף יַעֲקֹב "וַיִּוָּתֵר יַעֲקֹב לְבַדּוֹ" (בְּרֵאשִׁית לב, כה).

הָאִישׁ אֲשֶׁר כָּל וְרִידֵי גּוּפוֹ הָיוּ מְלֵאִים בְּהַרְגָּשַׁת הַבּוֹרֵא – בָּרָמָה הֲכִי גְּבוֹהָה, בְּכָל רֶגַע וְרֶגַע בְּחַיָּיו, אַחֲרֵי לִמּוּד מַעֲמִיק וּמִתְמַסֵּר בְּמֶשֶׁךְ י"ד שְׁנוֹת עָמָל וִיגִיעָה, נִצְפָּה מֻפְתָּע, כַּאֲשֶׁר ה' נִצָּב עָלָיו בַּחֲלוֹם.

וְאַחֲרֵי הַפְנָמַת שְׁלַב הַהַבְרָקָה, בָּא שְׁלַב הָעִכּוּל.

אַחֲרֵי שֶׁהוּא קָלַט אֶת הַמֶּסֶר, הִגִּיעַ שְׁלַב הַטְמָעַת הַנִּלְמָד.

אָנוּ נַעֲזֹב כָּעֵת אֶת מַעֲשֵׂהוּ שֶׁל יַעֲקֹב, שֶׁהוּא בְּעֶצֶם דְּבָרִים שֶׁכִּסָּם עַתִּיק יוֹמִין, וְנִפְנֶה לְמַעֲשֵׂינוּ שֶׁלָּנוּ, בְּנֵי יַעֲקֹב.

כָּל מַה שֶּׁאָנוּ מְתָאֲרִים כָּאן, אֵינוֹ נִסָּיוֹן, אַף קַל שֶׁבַּקַּלִּים לְהִכָּנֵס לְתוֹךְ עִנְיָנוֹ שֶׁל יַעֲקֹב, עִקַּר דְּבָרֵנוּ הוּא הַ'יַּעֲקֹב' שֶׁבָּנוּ.

אָנוּ הַהוֹלְכִים בַּמִּדְבָּר – מִדְבַּר הַחַיִּים!

מִדְבָּר חָשׁוּךְ וְאָפֵל – לְבַד, לְבַד, לְבַד.

וְהַשֶּׁמֶשׁ שׁוֹקַעַת! הַתּוֹבָנוֹת הָאֱלֹקִיּוֹת הַיּוֹתֵר בְּרוּרוֹת לָנוּ בֶּעָבָר – נְמוֹגוֹת בִּנְשִׁיַּת הַחֹמֶר הַמַּחְשִׁיךְ.

אֵין, לֹא תִהְיֶה יוֹתֵר שֶׁמֶשׁ, הַכֹּל חֹשֶׁךְ, עֲלָטָה, אִפּוּל, הַכֹּל שָׁחוֹר מִשְּׁחֹר, לְלֹא קֶרֶן אוֹר אַחַת לִרְפוּאָה.

וְכַאֲשֶׁר שֶׁמֶשׁ הָאוֹר מְסַיֶּמֶת אֶת שְׁקִיעַת הַגְּסִיסָה שֶׁלָּהּ, הִיא מוֹתִירָה אֶת הַנְּשָׁמָה עַרְטִילָאִית, כְּאוּבָה וּפְצוּעָה, חֲבוּטָה וַחֲבוּלָה, מְדַמֶּמֶת וַחֲלָשָׁה, שִׁעוּר קוֹמָתָהּ הֻקְטַן, הִיא נוֹתֶרֶת לְלֹא הַיִּחוּדִיּוּת שֶׁלָּהּ, הַכֹּל הָרוּס וּמְנֻתָץ.

נִשְׁאַר רַק הַמֹּחַ, הַחוֹשֵׁב וְהַמַּמְצִיא, הַיְּצִירָתִי וְהַשּׂוֹרֵד, הוּא פּוֹעֵל בֵּינְתַיִם, עֲדַיִן לֹא נִשְׁבָּה בִּקְסָמָיו שֶׁל שָׂטָן הַחֹמֶר. לֹא נָגַס בִּפְרִי הַחֵטְא – – – הַכֹּל נָקִי.

אֲבָל אֵיךְ שׁוֹמְרִים עָלָיו, עַל הַמֹּחַ? אֵיךְ הוּא יִשָּׁאֵר נָקִי וְיָעִיל לְמַעַן מַטְּרָתוֹ הַמְקוֹרִית?

וַיִּקַּח מֵאַבְנֵי הַמָּקוֹם…

לָמָּה מָקוֹם? מַה פֵּשֶׁר הָאִזְכּוּר הַזֶּה שֶׁל הַמִּלָּה 'מָקוֹם' שָׁלֹשׁ פְּעָמִים בְּפָסוּק אֶחָד.

וַיִּפְגַּע בַּמָּקוֹם.

וַיָּלֶן שָׁם כִּי בָא הַשֶּׁמֶשׁ וַיִּקַּח מֵאַבְנֵי הַמָּקוֹם.

וַיָּשֶׂם מְרַאֲשׁוֹתָיו וַיִּשְׁכַּב בַּמָּקוֹם… הַהוּא.

כִּי הֲבָנַת מַהוּת 'הַמָּקוֹם', הִיא בְּעֶצֶם הֲבָנַת מְקוֹמוֹ הַמְדֻיָּק שֶׁל הַ'מָּקוֹם' בְּמֶרְחֲבֵי הַיְקוּם הָאֱלֹקִי הָאֵינְסוֹפִי.

אֵין הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא נִמְצָא בְּמָקוֹם כָּלְשֶׁהוּ, כִּי אֵין לוֹ הַגְבָּלָה וּמְדִידָה. לֹא כֵן הַמָּקוֹם, אֵיפֹה הוּא נִמְצָא? בְּתוֹךְ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא!

לֹא נָכוֹן לְגַמְרֵי לוֹמַר רַק, כִּי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נִמְצָא בְּכָל מָקוֹם.

כִּי זֶה לֹא הַכֹּל.

אֶלָּא הַנָּכוֹן יוֹתֵר, הוּא:

אֲשֶׁר 'כָּל מָקוֹם' נִמְצָא אֵצֶל הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא.

יַעֲקֹב אָבִינוּ תִּקֵּן תְּפִלַּת עַרְבִית, שֶׁהִיא סוֹד קִרְבַת הָאֱלֹקִים בְּחֶשְׁכַת הַלַּיִל, הַמְכַסֶּה כָּל דָּבָר מֵאִיר וּבוֹהֵק. הוּא עוֹמֵד כָּעֵת בִּפְנֵי הַפְּגִישָׁה הַגּוֹרָלִית עֲבוּר כָּל דּוֹרוֹתָיו עַד אַחֲרִית הַיָּמִים.

הַתְּנוּעוֹת שֶׁנַּעֲשׂוּ שָׁם, הָיוּ תְּנוּעוֹת שֶׁל נֶצַח.

אַתָּה יְהוּדִי, בְּאָסְפְּךָ מֵאַבְנֵי הַמָּקוֹם – תְּפִלּוֹת וְאוֹתִיּוֹת, מִמַּה שֶׁמְּקוֹמְךָ וְשַׁעַתְּךָ מַזְמִינִים לְךָ, בְּדַרְכְּךָ אֶל חָרָן הָעִיר, אֶל הַהִתְמוֹדְדוּת בְּאֵזוֹר הַחֻצְפָּה, שָׁם שׁוֹלֶטֶת בַּכִּפָּה הַהַכְעָסָה הַגְּדוֹלָה, הַמַּתְמִיהָה, אֲשֶׁר עֲשׂוּיָה לִגְרֹם לַחֲרוֹן אַף שֶׁל ה'.

אַתָּה הָרוֹצֶה לְהִתְנַעֵר מֵהָאָבָק הַנּוֹרָא הַזֶּה שֶׁדָּבַק בְּךָ, הֲפֹךְ אֶת כָּל הָאֲבָנִים הַכְּבֵדוֹת הַלָּלוּ, הַמְּפֻזָּרוֹת בְּאַדְמַת מִדְבַּר נִשְׁמָתְךָ, וּבְנֵה עִמָּן אֹהֶל לַה', שִׂים אוֹתָן לִמְרַאשֹׁתֶיךָ, קָרוֹב לִפְנִימִיּוּת הַמֹּחַ – כְּכָל שֶׁתּוּכַל, שָׁם חוֹשְׁבִים עַל ה', דְּבָרִים נַעֲלִים וְנִשְׂגָּבִים מִתְחוֹלְלִים כָּאן.

הָעִלָּפוֹן הָרוּחָנִי בּוֹ שָׁרוּי יְהוּדִי, גּוֹרֵם לוֹ לִתְהוֹת עַל מְקוֹמוֹ בַּזִּירָה הַמּוּזָרָה הַזּוֹ. הַאִם גַּם אֵלַי מִתְכַּוְּנִים? הַאִם אֵי פַּעַם אוּכַל לָחוּשׁ אֶת הַמַּמְצִיא בְּתוֹךְ הַמְצָאוֹתָיו הַמַּחְבִּיאוֹת? תְּנוּעַת הַבִּטּוּל שֶׁל הַיֵּאוּשׁ, בָּאָה כְּתוֹצָאָה מֵהַקֶּטַע הַמִּדְבָּרִי הַזֶּה.

הַשּׁוֹמֵם.

הָאָפוּף בְּחַיּוֹת רָעוֹת.

אֲשֶׁר אוֹרְבוֹת לִמְרַאשׁוֹתָיו.

אֲבָל כָּאן בָּא הָרֶגַע שֶׁהוֹרִישׁ לָנוּ יַעֲקֹב – – – רֶגַע מְכוֹנֵן בְּחַיָּיו שֶׁל כָּל אֶחָד.

וְהִנֵּה ה' נִצָּב עָלָיו.

בְּהִתְבּוֹנְנוּת עֲמוּקָה וַאֲמִתִּית, הָאָדָם מַרְגִּישׁ אֶת נוֹרָאוֹת הַמָּקוֹם הַזֶּה…

אֶת בֵּית הָאֱלֹקִים הַזָּמִין וְהַנָּגִישׁ כָּל כָּךְ, וְהַמַּפְלִיא הוּא: שֶׁעִם כָּל זֶה – אָנֹכִי לֹא יָדַעְתִּי.

וַדַּאי שֶׁלֹּא יָדַעְתִּי. שֶׁאִם יָדַעְתִּי, לֹא יָשַׁנְתִּי בְּמָקוֹם קָדוֹשׁ כָּזֶה.

לֹא יָשַׁנְתִּי. כִּי הָיִיתִי מִתְעוֹרֵר, יוֹדֵעַ, מוּדָע וּמִתְחַבֵּר!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

028 אגרות לב בשר

מכתב עשרים ושמונה בעזרת השם יתברך, יום רביעי לסדר פנחס, ט"ז תמוז תש"פ.   לכבוד

פרשת בלק – הבט ממקום גבוה

מַשְׁמָעוּת הַבְּרָכָה שֶׁל "לֹא הִבִּיט אָוֶן בְּיַעֲקֹב"   אַחַת הַבְּרָכוֹת שֶׁל בִּלְעָם שֶׁהֵן בְּעֶצֶם הַשְׁתָּלָה

פרשת בלק – נביא מנוול

כַּאֲשֶׁר אָדָם שְׁמֵימִי הוּא הַגָּרוּעַ שֶׁבִּבְנֵי אָדָם   מַדְהִים הַדָּבָר הַזֶּה! אִישׁ אֱלֹקִים… וְגַם אִישׁ

פרשת בלק – קללות שכאלו

בִּלְעָם שֶׁבְּתוֹכְכֵי הַלֵּב הַמְקַלֵּל הַנֶּאֱטָם   חֲשַׁבְתֶּם פַּעַם עַל דְּמוּתוֹ שֶׁל בִּלְעָם? צַר הָעַיִן הַנָּבָל,

פרשת במדבר – ההתגלות במקום הפקר

הֲכָנָה לְקַבָּלַת הַתּוֹרָה הַחַיִּים שֶׁלָּנוּ דּוֹמִים לְמִדְבָּר, כָּל מַה שֶּׁאָנוּ רוֹאִים לְנֶגֶד עֵינֵינוּ, הַדּוֹמְמִים, הַצּוֹמְחִים,

פרשת במדבר – לידת הנפשות

מַחֲשָׁבוֹת שֶׁל הוֹלָדָה וּצְמִיחָה בְּיָמִים נוֹרָאֵי הוֹד אֵלּוּ, יְמֵי הַהֻלֶּדֶת שֶׁל עַמֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ, הַנִּבְחָר, הָאֱלֹקִי

פרשת בראשית – כשיש לאדם לב…

הַמָּקוֹם שֶׁל הַלֵּב   אוֹמֵר רַבֵּנוּ נַחְמָן מִבְּרֶסְלֶב זי"ע: כְּשֶׁיֵּשׁ לְהָאָדָם לֵב, אֵין שַׁיָּךְ אֶצְלוֹ

פרשת ואתחנן – זכרון ושכחה

אָסוּר לִשְׁכֹּחַ!   מִדַּת הַשִּׁכְחָה הִיא מִדָּה מֻרְכֶּבֶת מְאֹד, רַבֵּנוּ אוֹמֵר שֶׁהִיא מִדָּה מְשֻׁבַּחַת, כַּאֲשֶׁר

קטגוריות