בִּקּוּר קָצָר בְּאָהֳלוֹ שֶׁל חֶסֶד לְאַבְרָהָם
מתוך הספר 'פשוט עמוק' על התורה
אֶחָד הַמְּקוֹמוֹת שֶׁהָיִינוּ רוֹצִים לִהְיוֹת בָּהֶם, הוּא הָאֹהֶל שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ.
רַק לַמַּחְשָׁבָה אוֹדוֹת הַמָּקוֹם הַמַּדְהִים הַזֶּה, שֶׁעָלָיו גָּדַלְנוּ וְאָנוּ חָוִים אוֹתוֹ בְּמַדָעֵנוּ מִדֵּי שָׁנָה וְשָׁנָה – אֲנִי מִתְרַגֵּשׁ.
לִבִּי כָּמֵהַּ לְמִתְחָם נֶאְדָּר בַּקֹּדֶשׁ זֶה, שֶׁהוּא, אֵיךְ נִקְרָא לוֹ? אוּלַי אֹהֶל הָאֱמוּנָה, בֵּית הַמִּקְדָּשׁ הָרִאשׁוֹן, בֵּית הַכְּנֶסֶת הַקַּדְמוֹן, מְקוֹם כִּנּוּן הָאֱמוּנָה, מָכוֹן לְפִרְסוּם הָאֱלֹקוּת, מֶרְכָּז עוֹלָמִי לַהֲפָצַת טָהֳרָה, הִתְגַּלְּמוּת אַהֲבַת הַבּוֹרֵא לַבְּרוּאִים, אוֹ אֵיךְ שֶׁתִּקְרְאוּ לָזֶה.
זֹאת הָיְתָה יְכוֹלָה לִהְיוֹת חֲוָיָה אֲמִתִּית – הַאֲמִינוּ לִי…
עוֹד מֵהַתְּקוּפָה שֶׁהָיִיתִי יוֹשֵׁב עַל הַסַּפְסָל בַּחֵידֶר הָיִיתִי מְדַמְיֵן אֶת זֶה.
הָבָה נִכָּנֵס לְשָׁם.
הִנֵּה אֹהֶל מְפֹאָר הַמִּשְׂתָּרֵעַ עַל מָקוֹם גָּדוֹל וְנִרְחָב. בַּעַל הָאֹהֶל אַבְרָהָם, הוּא הַמַּצְבִּיא הַגָּדוֹל שֶׁל מִלְחֶמֶת הָאֱמוּנָה בַּכְּפִירָה, הַיְנוּ גַּם גָּדוֹל בְּמִקְנֶה וְאֹהָלִים, מִילְיַארְדֶר בְּמֻשָּׂגִים שֶׁל הַיּוֹם, אֲשֶׁר לוֹ מִכָּל טוּב אֲדוֹנָיו – מְחוֹלֵל הַכֹּל.
הָאִישׁ הַשּׁוֹכֵן בַּמָּקוֹם הַזֶּה דָּאַג לְמַקֵם אֶת יְשִׁיבָתוֹ בָּאֵזוֹר הַמִּדְבָּרִי הַצָּחִיחַ הַזֶּה, בַּמּוּבָן הַגַּשְׁמִי וְגַם הָרוּחָנִי, וּמִתּוֹךְ כָּךְ לְקָרֵב אֶת הַבְּרִיּוֹת הַסּוֹבְבוֹת אוֹתוֹ – לִמְדוּרַת הָאֱמוּנָה שֶׁבּוֹעֶרֶת בְּקִרְבּוֹ.
הִנֵּה אַרְבָּעַת הַפְּתָחִים, שֶׁכֹּה רַבּוֹת שָׁמַעְנוּ עֲלֵיהֶם… לְכָל כִּוּוּן בָּעוֹלָם, פֶּתַח, שַׁעַר אֹהֶל מַזְמִין שֶׁכָּזֶה, כִּמְעַט צוֹעֵק לְעוֹבֵר וְשָׁב: "בּוֹא הִכָּנֵס, הַבַּיִת הַזֶּה הוּא שֶׁלְּךָ".
וְשָׁם בִּפְנִים, בְּלִיל שֶׁל קוֹלוֹת, תַּעֲרֹבֶת אֲנָשִׁים שׁוֹנִים וּמְשֻׁנִּים, שָׂפוֹת וּלְשׁוֹנוֹת חוֹפְפוֹת, אֲנָשִׁים מַחְלִיפִים דֵּעוֹת – – – הָרֹאשׁ מִסְתַּחְרֵר.
מִי הֵם חַבְרֵי הַמּוֹעֲדוֹן הַזֶּה?
בְּנֵי אֵיזֶה עַם?
מַה קּוֹרֶה כָּאן?
אֵינֶנּוּ מַסְפִּיקִים לְהִתְאוֹשֵׁשׁ מֵהָרַעַשׁ וְהַהֲמֻלָּה הַהוֹמִיָּה, וּכְבָר מְשָׁרְתִים פּוֹנִים לְעֶבְרֵנוּ בְּנִצּוּחוֹ שֶׁל אַבְרָהָם הָאַגָּדִי, הָדוּר הַפָּנִים וְנוֹרָא הַהוֹד, מִין מֶלֶךְ כָּזֶה, אַבָּא שֶׁל כֻּלָּם!
אָנוּ מֻזְמָנִים לִסְעֻדּוֹת מְלָכִים, כְּאִלּוּ כָּל הַתְּכוּנָה הַגְּדוֹלָה הַזֹּאת – נוֹצְרָה כָּאן מַמָּשׁ בִּשְׁבִילֵנוּ, וּמַמְתִּינָה לְבוֹאֵנוּ.
אָנוּ מִתְרַוְּחִים, אוֹכְלִים, שׁוֹתִים, נֶהֱנִים מִמַּשַּׁב הָרוּחַ הַנָּעִים הַחוֹדֵר לָאֵזוֹר הַמַּלְכוּתִי וְהַיֻּקְרָתִי הַזֶּה, וּכְבָר תְּמֵהִים אָנוּ – – –
לְמִי מְיֹעֶדֶת הַפְּתִיחוּת הַזֹּאת?
מַה פֵּשֶׁר אַרְבָּעַת הַפְּתָחִים?
כְּדֵי שֶׁיּוּכְלוּ לְהִכָּנֵס מִכָּל רוּחַ?
זֶה הַכֹּל?
וְכִי לֹא יוּכַל הָאוֹרֵחַ אוֹכֵל-הַחִנָּם (!) לָנוּעַ קְצָת בְּדַרְכּוֹ לְעֵבֶר הַדֶּלֶת הָרָאשִׁית? עַד כְּדֵי כָּךְ לְפַנֵּק בְּנֵי אָדָם?
הַתְּשׁוּבָה הַפְּשׁוּטָה מְעֻגֶּנֶת בָּעֻבְדָּה הַמַּדְהִימָה, כִּי בְּעֵינֵי אַבְרָהָם הָעִבְרִי, הַכְנָסַת אוֹרְחִים אֵינָהּ אִלּוּץ שֶׁל הַשְׁקָטַת בַּלּוּטַת הָרַחֲמִים הָאֱנוֹשִׁית.
הַכְנָסַת אוֹרְחִים בְּמִשְׁנָתוֹ שֶׁל אַבְרָהָם, כָּמוֹהָ כְּקִיּוּם הַמַּטָּרָה שֶׁלִּשְׁמָהּ הִגִּיעַ אַבְרָהָם לָעוֹלָם, הוּא אֵינוֹ מַאֲכִיל כָּאן רַק רְעֵבִים, הוּא עוֹסֵק פֹּה, בָּאֹהֶל הָאֱלֹקִי הַזֶּה, בְּשִׂיא הַשִּׂיאִים שֶׁל מִדַּת הַחֶסֶד, בְּדַרְגָּתָהּ הָעֶלְיוֹנָה הַגְּדוֹלָה בְּיוֹתֵר – – – הֲכִי הֲכִי שֶׁאֶפְשָׁר, אִם הִגִּיעַ אֵיזֶה בֶּן שֵׁבֶט הֲרָרִי, הֲרֵי זֶה בְּעֵינֵי אַבְרָהָם אָבִינוּ, מַמָּשׁ, כְּאִלּוּ הַמֶּלֶךְ, בִּכְבוֹדוֹ וּבְעַצְמוֹ, נֵאוֹת לְהַגִּיעַ, וַהֲרֵי לֹא מַתְאִים לָתֵת לוֹ לִטְרֹחַ, וְאַף אוּלַי לַחְשֹׁב פַּעֲמַיִם, הַאִם כְּדַאי לוֹ לְהַטְרִיחַ אֶת עַצְמוֹ קְצָת בִּשְׁבִיל אֲרוּחַת גּוּרְמֶה עֲנָקִית…
אֲבָל בְּיָשְׁבִי שָׁם, בַּצֵּל הַחַמִּים שֶׁל עֲנָק הָאֱמוּנָה הַזֶּה, אִישׁ הָאֱלֹקִים הַדָּגוּל, וַאֲנִי, מַבִּיט אָנֶה וְאָנָה, וְרוֹאֶה אֶת דְּבַר הֱיוֹת אַבְרָהָם 'אַב הֲמוֹן גּוֹיִם' (בְּרֵאשִׁית יז, ד), שֶׁהִצְבִּיעוּ כֻּלָּם בָּרַגְלַיִם, וְהִגִּיעוּ בְּאַלְפֵיהֶם לַעֲשׂוֹת אֶת דַּרְכָּם לְנוֹשֵׂא לַפִּיד הַבְּשׂוֹרָה הָאֱלוֹקִית הַחֲדָשָׁה. נוֹלָד בְּקִרְבִּי רַעְיוֹן שֶׁיּוֹצֵק לְתוֹךְ אֶפֶקְטְ הָאַרְבָּעָה פְּתָחִים – תֹּכֶן מְחֻדָּשׁ וּמְכוֹנֵן.
בְּמֶרְחַק שֶׁל אַלְפֵי שָׁנָה, וְאָנוּ "עַם לְבָדָד יִשְׁכּוֹן" (בַּמִּדְבָּר כג, ט), לֹא עוֹד הֲמוֹן גּוֹיִם שֶׁסֵּרְבוּ בְּעַזּוּת לְקַבֵּל תּוֹרָה מֵאֵת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, אֲנַחְנוּ לְבַד, בָּרוּךְ הַשֵּׁם! עַד כָּאן הַכֹּל טוֹב וְיָפֶה.
אַךְ עֲדַיִן אָנוּ 'הֲמוֹן' בְּתוֹךְ עַם אֶחָד, הַמֻּשָּׂג 'אַנְשֵׁי שְׁלוֹמֵנוּ', 'אֲנַחְנוּ', 'הֵיימִישֶׁע', 'קְבוּצָתֵנוּ', 'חֲבוּרָתֵנוּ', 'יְשִׁיבָתֵנוּ', 'חֲסִידוּתֵינוּ', 'קְהִלָּתֵנוּ'… וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה – טְרֶמִינוֹלוֹגְיָה שְׁלֵמָה, הַמַּגְדִּירָה, מַבְדִּילָה, תּוֹחֶמֶת וּמְצַיֶּנֶת. מַה שֶּׁנִּקְרָא 'אוּנְזֶערֶע'…
זֶה כְּבָר לֹא זֶה.
הֲלֹא אָנוּ, לֹא הָיִינוּ מַכְנִיסִים לְבֵיתֵנוּ אֶת הַשּׁוֹנֶה, הַנִּבְדָּל, הַבִּלְתִּי נִסְבָּל וְהַמֵּעִיק בְּנוֹכְחוּתוֹ.
הוֹי אַבְרָהָם!
אֶת כֻּלָּם מָצָאתִי בְּבֵיתְךָ, אֶת כֻּלָּם מַמָּשׁ.
לֹא מִיַּנְתָּ, לֹא סִוַּגְתָּ, לֹא בָּדַקְתָּ, לֹא חָקַרְתָּ, לֹא דָּרַשְׁתָּ, לֹא הִגְדַּרְתָּ, לֹא הִבְדַּלְתָּ, לֹא הֶעֱמַדְתָּ יַחְצָנֵ"י שַׁעַר… אֵין כָּאן מִבְחַן קַבָּלָה – כֻּלָּם שָׁוִים!
– "הַדְּלָתוֹת פְּתוּחוֹת, רַבּוֹתַי"! כְּמוֹ שָׁאֲגוּ הַפְּתָחִים הַפְּעוּרִים, לַחֲלָלוֹ שֶׁל עוֹלָם.
מִי שֶׁתָּאֵב לְהִכָּנֵס לַמָּקוֹם הַקָּדוֹשׁ הַזֶּה, מֻזְמָן, הַבַּיִת הוֹפֵךְ לְשֶׁלּוֹ.
הַאִם אָנוּ מְסֻגָּלִים לְתָאֵר לְעַצְמֵנוּ אֶת הַמַּחֲזֶה הַנִּפְלָא הַזֶּה?
הֲמוֹן הֲמוֹן גּוֹיִים, בַּעֲלֵי דֵּעוֹת קְדוּמוֹת נְטוּלֵי אַבְרָהָמִ'יזְם, בָּאִים לְאֹהֶל שֶׁל אָדָם אֶחָד מְיֻחָד בְּמִינוֹ, עִם רַף דְּרִישׁוֹת גָּבוֹהַּ לַחַיִּים נֻסָּח שִׁיטָתוֹ…
אֵיךְ הֵם הִסְתַּדְּרוּ בִּמְחִצָּתוֹ?
אֵיךְ לֹא נִתְקַע לָהֶם הָאֹכֶל?
אַבְרָהָם הָעִבְרִי, צַדִּיק יְסוֹד עוֹלָם, מַזְמִין אֶת כֻּ-לָּ-ם הַבַּיְתָה, לְאֹהֶל בֵּיתוֹ?
בְּדִיּוּק, זֶה הַסּוֹד!
כָּךְ, וְרַק כָּךְ… נוֹלָד 'עַם אֱלֹקֵי אַבְרָהָם'! (תְּהִלִּים מז, י)
זֶה הָיָה אוּלַי, הָרַעְיוֹן הֶעָמֹק בְּכִנּוּן אַרְבַּעַת הַפְּתָחִים הַפְּתוּחִים – רַעְיוֹן שֶׁמְּסַמֵּל אֶת אַרְבַּעַת זָוִיּוֹת הָעוֹלָם.
"אֲלֵיכֶם הוּא הִתְכַּוֵּן, אֲנָשִׁים"!
לֹא מְשַׁנֶּה מֵאֵיפֹה בָּאתֶם, וּלְאָן פְּנֵיכֶם מֻעָדוֹת, מַה מַסַּע חַיֵּיכֶם, מֵאַיִן הוּא מַתְחִיל וְאָן יִסְתַּיֵּם. "אַחַת הִיא לִי" – אָמַר הָעִבְרִי, "כָּאן, בִּנְקֻדַּת הָעוֹלָם הַזֹּאת, הַמַּהֲלָכִים שֶׁלָּכֶם עוֹצְרִים"!
כָּאן הִיא נְקֻדַּת הַפְּתִיחָה שֶׁל כָּל יְצִיר נוֹצָר.
מִכָּאן הִנְּכֶם מַתְחִילִים אֶת דֶּרֶךְ הָאֱמוּנָה וְהַכָּרַת הַבּוֹרֵא, שֶׁאֲכַלְתֶּם מִשֶּׁלּוֹ.
כִּי כֻלְּכֶם,
מֵאַרְבָּעַת הַכַּנְפוֹת,
מֻזְמָנִים לַחֲסוֹת תַּחַת כְּנָפָיו שֶׁל אֱלֹקִים!