{פרשת וירא – הארות בפסוקי הקודש (2)}

רמזי פרשת וירא (2)

שבת פרשת וירא תשע"ז

[ז] וַיֵּרָא אֵלָיו ה' בְּאֵלֹנֵי מַמְרֵא – הוּא שֶׁנָּתַן לוֹ עֵצָה עַל הַמִּילָה, לְפִיכָךְ נִגְלָה אֵלָיו בְּחֶלְקוֹ. וְאֶפְשָׁר לוֹמַר, בְּדֶרֶךְ רֶמֶז, שֶׁנָּתַן לוֹ עֵצָה עַל הַמִּילָה, שֶׁהוּא קִבֵּל מֵאַבְרָהָם אֶת קְדֻשַּׁת הַמִּצְוָה הַזֹּאת, וְהוּא, מַמְרֵא, הִתְעוֹרֵר מְאֹד מִמַּעֲשֵׂהוּ שֶׁל אַבְרָהָם. וְזֶה שֶׁלְּפִי פְּשׁוּטוֹ הוּא נָתַן לוֹ עֵצָה עַל הַמִּילָה, כַּמְּבֹאָר לְעֵיל, זֶה הָיָה רֶמֶז לְאַבְרָהָם אָבִינוּ, כִּי יָדוּעַ מַה שֶּׁאִיתָא בְּשֵׁם הָאֲרִ"י, שֶׁהַשְּׁכֵנִים שֶׁיֵּשׁ לְאָדָם בְּהַאי עָלְמָא יִהְיוּ עִמּוֹ בְּעָלְמָא דִּקְשׁוֹט, וּבְפַשְׁטוּת הַכַּוָּנָה, שֶׁאִם יֵשׁ לוֹ אֲנָשִׁים שֶׁיֵּשׁ לוֹ שַׁיָּכוּת עִמָּם, הֲרֵי שֶׁהוּא מְחֻיָּב לְהַחְדִּיר בָּהֶם דַּעַת אֱמֶת שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, כִּי לֹא לְחִנָּם שְׁלָחוֹ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לְשֵׁם, וְעַל כֵּן צָרִיךְ לְהִתְחַזֵּק מְאֹד לְעוֹרְרָם בְּכָל מִינֵי הִתְעוֹרְרוּת לַעֲשׂוֹת רְצוֹן קוֹנָם וְחֵפֶץ צוּרָם. בְּיוֹדְעוֹ כִּי אֵלּוּ הָאֲנָשִׁים – הֵם מִשֹּׁרֶשׁ נִשְׁמָתוֹ וְכוּ'. וְעַל כֵּן כֵּיוָן שֶׁנִּגְלָה אֵלָיו הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּאֵלֹנֵי מַמְרֵא, רָצָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁיַּעֲשֶׂה אַבְרָהָם רְחִימָא חֶשְׁבּוֹן בְּנַפְשׁוֹ, מַהוּ הַדָּבָר הַגָּדוֹל הַזֶּה, שֶׁדַּיְקָא בְּאֵלוֹנֵי מַמְרֵא נִגְלָה אֵלַי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וְיָבִין מִזֶּה, שֶׁכֵּיוָן שֶׁנָּתַן לוֹ עֵצָה עַל הַמִּילָה, הֲרֵי שֶׁהוּא כְּלִי מוּכָן לְקַבֵּל אֶת הָאוֹר הַגָּדוֹל שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ, עַל כֵּן נִגְלָה אֵלָיו בְּחֶלְקוֹ כְּדֵי שֶּׁיָּשִׂים אֶל לִבּוֹ אַבְרָהָם לְקָרֵב אוֹתוֹ מַמְרֵא וְלַעֲשׂוֹתוֹ כְּלִי מוּכָן לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ.

וּמִזֶּה יִלְמַד כָּל אָדָם, בְּהַבְחִינוֹ בָּאָדָם שֶׁיֵּשׁ בּוֹ אֵיזֶה צוּרַת כְּלִי לְקַבֵּל בְּתוֹכוֹ אוֹר הָאֱמוּנָה וְהַדְּבֵקוּת הַנִּרְצֵית בּוֹ יִתְבָּרַךְ – לֹא יַחֲסֹךְ כְּלָל בַּעֲמַל וִיגִיעָה לְקָרְבוֹ וּלְהַנְחוֹתוֹ בְּדֶרֶךְ זוֹ יֵלֵךְ, לְהִתְקָרֵב אֶל דִּי בְּרָא כֹּלָּא וּלְמֶעְבַּד לֵיהּ רְעוּתָא שְׁלִים, כִּי מִי יוֹדֵעַ אִם לֹא לְעֵת כָּזֹאת הִגִּיעַ לְהִתְקָרֵב אֶל אוֹתוֹ אָדָם, וּמַה תַּפְקִיד הַיְּדִידוּת הַזֹּאת, וְזֶה דָּבָר גָּדוֹל מְאֹד – לִזְכֹּר זֹאת תָּמִיד; כִּי אֵין דָּבָר רֵיק בָּעוֹלָם כְּלָל, וּבְכָל מִפְגָּשׁ שֶׁבַּחַיִּים – מַמְתִּינָה אוֹתָהּ שְׁלִיחוּת עֲלוּמָה, כְּדֵי לְפַרְסֵם אֶת כְּבוֹד קְדֻשָּׁתוֹ בָּעוֹלָם.

[ח] וַיִּשָּׂא עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה שְׁלֹשָׁה אֲנָשִׁים נִצָּבִים עָלָיו. וְלִכְאוֹרָה מַה הָיָה חָסֵר הַמִּקְרָא כְּלוּם, אִם הָיָה כָּתוּב וַיִּשָּׂא עֵינָיו וַיַּרְא שְׁלֹשָׁה אֲנָשִׁים נִצָּבִים עָלָיו, וּמַהוּ 'וְהִנֵּה'? וְיֵשׁ לוֹמַר עַל דֶּרֶךְ הָרֶמֶז וְהַהִתְחַזְּקוּת, כִּי תֵּכֶף שֶׁאָדָם עוֹשֶׂה הִשְׁתַּדְּלוּת שֶׁל רָצוֹן וְכִסּוּפִים אֶל הַדָּבָר שֶׁבִּקְדֻשָּׁה שֶׁמִּשְׁתּוֹקֵק וְחָפֵץ לַעֲשׂוֹת, אַף שֶׁיֵּשׁ לוֹ מְנִיעָה בְּרוּרָה עַל זֶה, שֶׁאִי אֶפְשָׁר בְּשׁוּם פָּנִים וָאֹפֶן לְקַיֵּם אֶת רְצוֹנוֹ, וּבְכָל זֹאת עֲדַיִן אֵינוֹ מֵנִיחַ אֶת הַחֵפֶץ וְאֶת הָרָצוֹן, אֲזַי הַשֵּׁם־יִתְבָּרַךְ בְּעַצְמוֹ מְסַיְּעוֹ לְהַגִּיעַ לָזֶה. וְכֵן כָּאן אַבְרָהָם אָבִינוּ, עָלָיו הַשָּׁלוֹם, יָדַע שֶׁאֵין עוֹבֵר אֹרַח בְּרַגְלוֹ בָּא בְּיוֹם חַם כָּזֶה – שֶׁהוֹצִיא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא חַמָּה מִנַּרְתִיקָהּ, אַךְ בְּכָל זֹאת 'וַיִּשָּׂא עֵינָיו" לְחַפֵּשׂ אוֹרְחִים מִבְּלִי הַבֵּט עַל הַמְּצִיאוּת שֶׁל הַמְּנִיעָה, וְתֵכֶף, וְהִנֵּה שְׁלֹשָׁה אֲנָשִׁים נִצָּבִים עָלָיו – מַה שֶּׁלֹּא הָיוּ נִצָּבִים לִפְנֵי שֶׁנָּשָׂא עֵינָיו לִרְאוֹת, וּבָזֶה נָבִין שֶׁגַּם עַל דֶּרֶךְ הַפְּשָׁט הוּא כָּךְ, שֶׁהַתֵּבָה 'וְהִנֵּה' בָּאָה לוֹמַר, שֶׁאֵינָם עוֹבְרֵי אֹרַח בֶּאֱמֶת, אֶלָּא בָּאוּ לְפֶתַע פִּתְאֹם כְּדַרְכָּם שֶׁל מַלְאָכִים, וְהָבֵן.

[ט] מִצְטַעֵר שֶׁלֹּא הָיוּ אוֹרְחִים בָּאִים. אָמְרוּ חֲזַ"ל (מִדְרַשׁ תְּהִלִּים קי) אַרְבָּעָה פְּתָחִים הָיוּ לוֹ לְבֵיתוֹ שֶׁל אַבְרָהָם וְהָיוּ לְאַרְבַּע רוּחוֹת הָעוֹלָם, וְכָל מִי שֶׁנִּכְנַס בְּפֶתַח זֶה יוֹצֵא בְּפֶתַח אַחֵר כְּדֵי שֶׁלֹּא יִתְבַּיֵּשׁ מִפְּנֵי עוֹבְרֵי דְּרָכִים; עַד כָּאן. וְנִרְאֶה לְבָאֵר עִנְיַן נִפְלָא זֶה, מִלְּבַד הַפָּשׁוּט, שֶׁזֶּהוּ לִמּוּד עָמוֹק וְנִפְלָא מְאֹד – עַד הֵיכָן הַדְּבָרִים מַגִּיעִים? אֵיךְ מְקָרְבִים הֲנָאַת הַחֶסֶד לְנֶהֱנִים מִמֶּנּוּ עַל יְדֵי מְנִיעַת כָּל טִרְחָה וְעָגְמַת נֶפֶשׁ, שֶׁזֶּהוּ סוֹד שְׁלֵמוּת מִדַּת חַסְדּוֹ שֶׁל אָבִינוּ הֶחָסִיד הַקַּדְמוֹן, עָלָיו הַשָּׁלוֹם. מִלְּבַד זֹאת חָשַׁבְתִּי עַל פְּנִימִיּוּת הָעִנְיָן הַזֶּה, כִּי הֲרֵי זֶה שִׁבְחוֹ שֶׁל אַבְרָהָם, שֶׁהָיָה אָב הֲמוֹן גּוֹיִים, וְכָל עִנְיָנוֹ הָיָה רַק לְקָרֵב אֶת כָּל הָעוֹלָם לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וּלְפַרְסֵם לְכָל בָּאֵי עוֹלָם אֶת אֲמִתַּת מְצִיאוּתוֹ יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ, וּפָעַל וְעָשָׂה שֶׁיַּזְנִיחוּ אֶת אֱלִילֵי הֶבְלֵיהֶם וְכוּ'. וְעַל כֵּן הָיְתָה לוֹ שַׁיָּכוּת לְכָל סוּגֵי בְּנֵי אָדָם. וְלֹא הָיָה אִישׁ מִכָּל טִבְעֵי וְסוּגֵי הַמִּין הָאֱנוֹשִׁי שֶׁהָיָה מוֹצֵא הִסְתַּיְּגוּת וְרִחוּק מִמֶּלֶךְ הָאָרֶץ אוֹהֵב וּמְחַסֵד הַבְּרִיּוֹת כֻּלָּן. וְעַל כֵּן מְרַמֵּז שֶׁדַּלְתוֹת בֵּיתוֹ הָיוּ פְּתוּחוֹת לְכָל רוּחוֹת הָעוֹלָם, שֶׁמִּכָּל רוּחַ שֶׁבָּא אֵיזֶה אָדָם עִם טִבְעוֹ הַשּׁוֹנֶה מֵהַזּוּלַת וְעִם דַּעְתּוֹ הַמְסֻיֶּמֶת הָיָה יָכוֹל לְהִכָּנֵס אֵצֶל אַבְרָהָם רְחִימָא, וּלְהִתְחַזֵּק בְּהִתְחַזְּקוּת הַמֻּתְאֶמֶת לְשֹׁרֶשׁ נַפְשׁוֹ, וְזֶהוּ לִמּוּד גָּדוֹל בִּשְׁבִילֵנוּ – לְקָרֵב וּלְהָכִיל כָּל אָדָם.

[י] וַתֹּאמֶר שָׂרָה צְחוֹק עָשָׂה לִי אֱלֹקִים כָּל הַשּׁוֹמֵעַ יִצֲחַק לִי. בְּרַשִׁ"י, וּמִדְרָשׁ אַגָּדָה, הַרְבֵּה עֲקָרוֹת נִפְקְדוּ עִמָּהּ, הַרְבֵּה חוֹלִים נִתְרַפְּאוּ בּוֹ בַּיּוֹם, הַרְבֵּה תְּפִלּוֹת נַעֲנוּ עִמָּהּ, וְרַב שְׂחוֹק הָיָה בָּעוֹלָם. וּלְפִי דְּבָרָיו הַקְּדוֹשִׁים, צָרִיךְ לְהָבִין, מַה הַפֵּרוּשׁ שֶׁל כָּל "הַשּׁוֹמֵעַ", הֲרֵי לֹא בִּשְׁמִיעָה תַּלְיָא מִילְּתָא, אֶלָּא רַב צְחוֹק בָּעוֹלָם, הָיָה מֵחֲמַת הַיְשׁוּעוֹת הַגְּדוֹלוֹת שֶׁשִּׂמְחוּ אֶת כֻּלָּם, וַהֲוָה לֵיהּ לְמֵימַר לִכְאוֹרָה  – הַכֹּל יִצְחֲקוּ עִמִּי וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה. וְיֵשׁ לוֹמַר בְּדֶרֶךְ אֶפְשָׁר, שֶׁבְּוַדַּאי הָיְתָה עֵת רָצוֹן גְּדוֹלָה בַּשָּׁמַיִם אָז, וְכָל הַתְּפִלּוֹת הַשְּׁגוּרוֹת בְּפֶה כָּל הַנֶּאֱנָקִים בְּכָל מִינֵי יִסּוּרִים קָשִׁים נַעֲנוּ תֵּכֶף וּמִיָּד בְּכֹחַ הַשִּׂמְחָה הַקְּדוֹשָׁה שֶׁשָּׁרְתָה בַּעֲלֹץ צַדִּיקֵי עוֹלָם אַבְרָהָם וְשָׂרָה, עֲלֵיהֶם הַשָּׁלוֹם,  בְּשִׁנּוּי הַטֶּבַע הַנִּפְלָא הַלָּזֶה, אַךְ זֶה יָדוּעַ שֶׁהַמִּתְפַּלֵּל הָרוֹצֶה שֶׁתִּתְקַבֵּלְנָה בַּקָּשׁוֹתָיו, מִלְּבַד זֶה שֶׁצָּרִיךְ לְהַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה כִּי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שׁוֹמֵעַ תְּפִלַּת כָּל פֶּה – צָרִיךְ גַּם לְהַאֲמִין בְּכֹחַ הַתְּפִלָּה, אֵיךְ שֶׁדַּיְקָא תְּפִלָּתוֹ יֵשׁ לָהּ כֹּחַ לִפְעֹל, וְדָבָר זֶה קָשֶׁה מְאֹד לְהַשִּׂיג, וְעַל כֵּן עַל פִּי רֹב תְּפִלּוֹת בְּנֵי אָדָם אֵינָן כָּל כָּךְ עִם אֱמֶת. לֹא כֵן כַּאֲשֶׁר מִתְפַּלְּלִים אַחֲרֵי שֶׁנּוֹכְחִים לִרְאוֹת אֶת עֹמֶק כֹּחַ פְּעֻלַּת הַתְּפִלָּה, אֲזַי הַתְּפִלָּה הִיא עִם חֵשֶׁק נִמְרָץ לְהַעְתִּיר וּלְהַפְצִיר עוֹד וְעוֹד בְּעַד כָּל הָעִנְיָנִים הַנִּצְרָכִים, וְעַל כֵּן מְבֹאָר הֵיטֵב הַפָּסוּק הַזֶּה, כִּי אֵיךְ בֶּאֱמֶת נִפְקְדוּ כָּל בָּאֵי עוֹלָם, וְרָבְתָה הַשִּׂמְחָה בָּעוֹלָם? עַל יְדֵי שֶׁשָּׁמְעוּ אֶת הַנֵּס הַמְּפֻרְסָם הַזֶּה, וְעַל כֵּן נָתְנוּ לִבָּם לְהִתְפַּלֵּל הֵיטֵב וְנִפְקְדוּ כֻּלָּם לְטוֹבָה, וְזֶהוּ כָּל הַשּׁוֹמֵעַ דַּיְקָא – יִצֲחַק לִי, יִשְׂמַח עַמִּי בִּפְקִידָּתִי לְטוֹבָה, כְּמוֹ שֶׁפֵּרֵשׁ רַשִׁ"י זַ"ל, וְהַכֹּל עַל נָכוֹן, וְהוּא רַחוּם יְכַפֵּר עָוֹן.

[יא] וַתֹּאמֶר שָׂרָה צְחוֹק עָשָׂה לִי אֱלֹקִים כָּל הַשּׁוֹמֵעַ יִצֲחַק לִי. וְיֵשׁ לְבָאֵר עַל דֶּרֶךְ הָרֶמֶז, בְּהֶקְדֵּם פֵּרוּשׁ עַל מַה שֶּׁאָנוּ מְזַמְּרִים בְּשַׁבָּת קֹדֶשׁ: הַמִּתְאַבְּלִים בּוֹ אָחוֹר נְסוֹגִים כִּי יוֹם שְׂמָחוֹת הוּא וּתְשַׂמְחֵנִי, וְהָעִנְיָן, כִּי מִי שֶׁאֵינוֹ שָׂמֵחַ בְּשַׁבָּת קֹדֶשׁ, לֹא זוֹ בִּלְבַד שֶׁהוּא מַפְסִיד הֶפְסֵד נוֹרָא שֶׁל (תְּהִלִּים עג, כח): "וַאֲנִי קִרְבַת אֱלֹקִים לִי טוֹב", וּמְמַעֵט בְּקִיּוּם מִצְוַת עֹנֶג שַׁבָּת, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (יְשַׁעְיָה נח, יג): "וְקָרָאתָ לַשַּׁבָּת עֹנֶג לִקְדוֹשׁ ה' מְכֻבָּד", אֶלָּא אַף גַּם זוֹ – שֶׁחָלָה אֶצְלוֹ יְרִידָה בְּכָל הָעִנְיָנִים הָרוּחָנִיִּים – שֶׁכֻּלָּם תְּלוּיִים בִּקְדֻשַּׁת הַשַּׁבָּת־קֹדֶשׁ, שֶׁזּוֹ בְּחִינַת "הַמִּתְאַבְּלִים בּוֹ אָחוֹר נְסוֹגִים", כִּי שִׂמְחַת הַשַּׁבָּת קֹדֶשׁ הִיא שִׂמְחַת הָאֱמוּנָה הַקְּדוֹשָׁה, וְחַס וְשָׁלוֹם מַרְאֶה לָדַעַת, כִּי אֵינוֹ קָרוֹב אֶל ה', וְכַאֲשֶׁר אֵין לְבַר יִשְׂרָאֵל דֶּרֶךְ עֲלִיָּה בְּהִתְקָרְבוּת אֶל דִּי בְּרָא כֹלָּא – יֵשׁ לוֹ נְסִיגָה לְאָחוֹר, כִּי אֵין דֶּרֶךְ עֲמִידָה בְּזֶה הָעוֹלָם. וְעַל כֵּן אָנוּ מְבַקְשִׁים מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, שֶׁהוּא בְּעַצְמוֹ יְשַׂמַּח אוֹתָנוּ בְּיוֹם הַשִּׂמְחָה שֶׁלּוֹ, כִּי רַק אֶצְלוֹ יִתְבָּרַךְ יֵשׁ אֶת הַשִּׂמְחָה הָאֲמִתִּית, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "עֹז וְחֶדְוָה בִּמְקוֹמוֹ".

וְאֶת זֶה אֶפְשָׁר לְהַעֲמִיס בְּפָסוּק קֹדֶשׁ דְּנַן – צְחֹק עָשָׂה לִי אֱלֹקִים – הַשִּׂמְחָה הָאֲמִתִּית יְכוֹלָה לָבוֹא רַק אִם הִיא קְשׁוּרָה וְאָחוּדָה עִם שִׂמְחַת הָאֱמוּנָה הַקְּדוֹשָׁה – כָּל הַשֹּׁמֵעַ יִצֲחַק לִי – שְׁמִיעָה הִיא בְּשֵׁם ס"ג עוֹלָם הַבִּינָה, סוֹד אִימָּא עִלָּאָה, סוֹד הַתְּשׁוּבָה, הַיְנוּ שֶׁשָּׂרָה, בְּחִינַת הַמַּלְכוּת אוֹמֶרֶת שֶׁאֵין זוֹכִים לְהַמְתִּיק אֶת הַדִּינִים וְכָל מִינֵי עִנְיָנִים בִּלְתִּי רְצוּיִים הַמַּרְבִּים עֶצֶב וַאֲבֵלוּת בָּעוֹלָם, אֶלָּא עַל יְדֵי שֶׁחוֹזְרִים אֶל הַשֹּׁרֶשׁ, וְשֹׁרֶשׁ הַדִּינִים, [בְּחִינַת מַלְכוּת – שָׂרָה], הִיא בִּינָה, [וְעַיֵּן גַּם בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ (חֵלֶק א' דַּף עט ע"ב): 'נִשְׁמָתָא אִתְעָרָא בִּתְשׁוּבָה דְאִתְקְרֵי בִּינָה, וְאִקְרֵי שָׂרָה']; וְשָׁם זוֹכִים לִתְשׁוּבָה אֲמִתִּית הַמְּבִיאָה לְאָדָם הַשָּׁב שִׂמְחָה אֲמִתִּית וַעֲמֻקָּה, וּמִקְרָא מָלֵא דִּבֵּר הַכָּתוּב: "וּלְיִשְׁרֵי לֵב שִׂמְחָה" (תְּהִלִּים צז, יא), הַיְנוּ מִי שֶׁזּוֹכֶה לְיַשְׁרוּת הַלֵּב, בְּלִי שׁוּם עַקְמוּמִיּוּת, הוּא זוֹכֶה לְשִׂמְחָה. וְזֶהוּ דַּיְקָא כָּל הַשּׁוֹמֵעַ וְחוֹזֵר בִּתְיוּבְתָא סַגְיֵיתָא, הוּא זוֹכֶה אֶל "יִצֲחַק לִי" – לִזְכּוֹת לְשִׂמְחָה אֲמִתִּית וּלְהַמְתָּקַת הַדִּינִים הָרוֹמְזִים בִּבְחִינַת שָׂרָה.

[יב] וַתְּכַחֵשׁ שָׂרָה. וְכָל הָעוֹלָם מַקְשֶׁה מְאֹד עַל זֶה, הֲיִתָּכֵן שֶׁשָּׂרָה הַצַּדֶּקֶת תְּכַחֵשׁ מוּל הַדְרַת גְּאוֹנוֹ יִתְבָּרַךְ? הִנֵּה כָּל אָדָם צָרִיךְ לְהַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה כִּי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יַעֲשֶׂה עִמּוֹ נִסִּים נִגְלִים וְלֹא יַחְשֹׁב רֶגַע אֶחָד כְּאִלּוּ אֵינוֹ רָאוּי לָזֶה וְכוּ', כִּי בָּזֶה כְּאִלּוּ תַּשׁ כֹּחַ הַנִּסִּים, חַס וְשָׁלוֹם, וּמַחֲשַׁבְתּוֹ הַפְּגוּמָה בְּעַצְמָהּ, מְמַעֶטֶת אֶת הָאֱמוּנָה, וּמִמֵּילָא, גּוֹרֶמֶת לַנֵּס שֶׁלֹּא יָבוֹא, הָיָה לֹא תִהְיֶה.

וְזֶה שֶׁכָּתוּב בְּפָרָשַׁת הַשָּׁבוּעַ: וַתְּכַחֵשׁ שָׂרָה, תְּכַחֵשׁ אוֹתִיּוֹת תַּ"שׁ כֹּ"חַ. כִּי מֵרֹב עֲנָוָה, הָיְתָה חוֹשֶׁבֶת שֶׁאֵינָהּ רְאוּיָה לְנִסִּים כְּלָל, וְעַל כֵּן הִתְפַּלְּאָה מְאֹד עַל שֶׁאֵרַע לָהּ נֵס גָּדוֹל וְעָצוּם כָּזֶה, וְלֹא חָשְׁבָה זֹאת לִצְחֹק, חַס וְשָׁלוֹם, וְאָמַר לָהּ הַשֵּׁם־יִתְבָּרַךְ – לֹא כִּי צָחָקְתְּ. כִּי זִלְזַלְתָּ, כִּבְיָכוֹל, בְּכֹחַ הַגָּדוֹל וְהֶעָצוּם שֶׁל נְשָׁמָה קְדוֹשָׁה שֶׁנִּמְצֵאת בָּעוֹלָם הַזֶּה, שֶׁכָּל הַנִּסִּים וְהַנִּפְלָאוֹת מְיֻעָדוֹת לָהּ.

וְזֶהוּ לִמּוּד נִפְלָא בִּשְׁבִילֵנוּ, שֶׁלִּפְעָמִים אָדָם שׁוֹפֵךְ לִבּוֹ לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, אֲבָל בְּלִבּוֹ פְּנִימָה הוּא חוֹשֵׁב, הַאִם מַקְשִׁיבִים לִי? הַאִם יֵעָשֶׂה לִי נֵס גָּלוּי? וּמַחֲשָׁבָה זוֹ עַצְמָהּ מַחֲלִישָׁה אֶת הַכֹּחַ הֶעָצוּם שֶׁל הַתְּפִלָּה, כִּי הַתְּפִלָּה הִיא הִתְחַבְּרוּת מֻחְלֶטֶת לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וְנִכְלָל לְגַמְרֵי בּוֹ יִתְבָּרַךְ, וְאֵין שׁוּם מָסָךְ הַמַּבְדִּיל בֵּינוֹ לְבֵין קוֹנוֹ, וְשׁוּם דָּבָר לֹא נִמְנַע מִמֶּנּוּ, בְּסוֹד "הֲיִפָּלֵא מֵה' דָּבָר". וּבְדָבָר זֶה צָרִיךְ לְהִתְחַזֵּק בְּיוֹתֵר, כִּי הוּא סוֹד הָאֱמוּנָה הַקְּדוֹשָׁה, לָדַעַת כֹּחַ הַקֶּשֶׁר בֵּין יִשְׂרָאֵל לַאֲבִיהֶם שֶׁבַּשָּׁמַיִם.

[יג] וְאַבְרָהָם הֹלֵךְ עִמָּם לְשַׁלְּחָם. בְּרַשִּׁ"י, לְשַׁלְּחָם, לְלַוּוֹתָם, כְּסָבוּר אוֹרְחִים הֵם. וְאִם כֵּן, קָשֶׁה, לָמָּה לֹא כְּתִיב בְּפֵרוּשׁ לְלַוּוֹתָם? וְיֵשׁ לוֹמַר, שֶׁזֶּהוּ לִמּוּד עָמוֹק בִּשְׁבִילֵנוּ, כִּי כָּל עִנְיָנוֹ שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ הָיָה הֲפָצַת אוֹר הָאֱמוּנָה בָּעוֹלָם, וְהָיָה עוֹסֵק כָּל יָמָיו – לְהַכִּיר לְכָל בָּאֵי הָעוֹלָם אֶת מִי שֶׁאָמַר וְהָיָה הָעוֹלָם, וְכָל אָדָם שֶׁנִּפְגָּשׁ עִמּוֹ – הָיָה עוֹשֶׂה אוֹתוֹ לְשָׁלִיחַ לְהַעֲבִיר הָלְאָה אֶת לַפִּיד הָאֱמוּנָה הַזֶּה, וְכֵיוָן שֶׁסָּבַר שֶׁהֵם אוֹרְחִים, כְּמוֹ כָּל הָאוֹרְחִים שֶׁהָיוּ מַכְנִיס בְּכָל פַּעַם, הָיָה הוֹלֵךְ עִמָּם לְשַׁלְּחָם, לְהָפְכָם לִשְׁלוּחִים שֶׁלּוֹ לַהֲפָצַת הָאֱמוּנָה הַקְּדוֹשָׁה, כִּי כֻּלָּם נוֹעֲדוּ בְּהַאי עָלְמָא לְתַפְקִיד קָדוֹשׁ זֶה.

וְלָכֵן גַּם הָיָה הֹלֵךְ עִמָּם לְשַׁלְּחָם, כִּי כֵּן דֶּרֶךְ תַּלְמִיד הַצַּדִּיק שֶׁהוֹלֵךְ לְפַרְסֵם אֶת הַלִּמּוּד שֶׁל רַבּוֹ בָּעוֹלָם, וּמְכַתֵּת אֶת רַגְלָיו מֵעִיר לְעִיר וּמִמָּקוֹם לְמָקוֹם, וּמְבַזֶּה אֶת עַצְמוֹ, וּמוֹסֵר אֶת כְּבוֹדוֹ וּשְׁמוֹ, וּבְכָל מָקוֹם שֶׁבָּא מֵרִים כַּשּׁוֹפָר בְּקוֹלוֹ קוֹל עוֹז, כְּדֵי לְגַלּוֹת אֶת לִמּוּד הָאֱמוּנָה בְּכָל פִּנּוֹת שֶׁהוּא פּוֹנֶה, אֲזַי הוּא מְקַבֵּל אֶת כֹּחַ רַבּוֹ לְהַצְלִיחַ בִּשְׁלִיחוּתוֹ. וְזֶהוּ וְאַבְרָהָם – הוּא סוֹד הַצַּדִּיק הָאֱמֶת, מְקוֹר הָאֱמוּנָה, הוֹלֵךְ עִמָּם לְשַׁלְּחָם, הוּא נוֹטֵעַ בָּהֶם אֶת הַכֹּחַ שֶׁל הַשְּׁלִיחוּת. וְהַשֵּׁם יַעַזְרֵנוּ לְפַרְסֵם אֶת הָאוֹר הָאֱלֹקִי לְכָל מְיֻדָּעֵנוּ, וְנִזְכֶּה וְנִהְיֶה בְּעַצְמֵנוּ בִּבְחִינַת (תְּהִלִּים מז, י): "עַם אֱלֹקֵי אַבְרָהָם", אָמֵן כֵּן יְהִי רָצוֹן.

[יד] אֵרֲדָה נָא. בְּרַשִׁ"י, אֵרְדָה נָא לְסוֹף מַעֲשֵׂיהֶם. הַיְנוּ שֶׁבַּעַל הָרַחֲמִים, יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ, בִּשְׁעַת הָעֲבֵרָה מַמָּשׁ, הוּא מְצַפֶּה לְתִקְוָה וְסִכּוּי טוֹב, שֶׁיָּשׁוּב הָאָדָם מֵחֶטְאוֹ, וְהוּא עַל דֶּרֶךְ שֶׁבֵּאֵר רַבֵּנוּ זַ"ל (לִקּוּטֵי מוֹהֲרַ"ן, חֵלֶק שֵׁנִי, סִימָן ט): וְדַע, שֶׁיֵּשׁ פְּתָחִים הַרְבֵּה בַּחשֶׁךְ הַזֶּה לָצֵאת מִשָּׁם, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ זַ"ל (יוֹמָא לח ע"ב): 'הַבָּא לִטָּמֵּא, פּוֹתְחִין לוֹ יֵשׁ לוֹ פְּתָחִים הַרְבֵּה'; נִמְצָא, שֶׁיֵּשׁ פְּתָחִים הַרְבֵּה בַּחשֶׁךְ גַּם לָצֵאת מִשָּׁם; וְהוּא פֵּרוּשׁ עַל דֶּרֶךְ הָאֱמֶת. וְזֶהוּ חִזּוּק עָצוּם, שֶׁכַּאֲשֶׁר בָּא הָאָדָם לָשׁוּב בִּתְשׁוּבָה, עָלָיו לָדַעַת שֶׁהוּא שָׁב לִמְקוֹמוֹ הָרִאשׁוֹן, שֶׁכְּבָר הָיָה צוֹפֶה וּמַבִּיט עַל זֶה הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וְשִׂמְחָה גְּדוֹלָה לְפָנָיו יִתְבָּרַךְ, וְזֶה בְּעַצְמוֹ מְעוֹרֵר מְאֹד לִתְשׁוּבָה. הָרַחֲמָן יְזַכֵּנוּ לִתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה בֶּאֱמֶת.

[טו] וְאִם לֹא אֵדָעָה. הַיְנוּ שֶׁאִם לֹא עַד כְּדֵי כָּךְ, כְּבָר אֵדַע אֵיךְ לְהַעֲנִישָׁם. וְיֵשׁ לוֹמַר, כִּי הִנֵּה הַחֵטְא נִגְרַם מֵחֹסֶר הַדַּעַת, וְכַאֲשֶׁר בָּאִים הָעֳנָשִׁים עַל הָאָדָם, בִּדְמוּת יִסּוּרֵי נֶפֶשׁ וְגוּף, כָּל עִקַּר סִבָּתָם הוּא לְהַחְדִּיר דֵּעָה בָּאָדָם, שֶׁיֵּדַע מַה פָּגַם וּכְנֶגֶד מִי פָּשַׁע, כִּי לֹא יַחְפֹּץ בְּמוֹת הַמֵּת כִּי אִם בְּשׁוּבוֹ מִדַּרְכּוֹ וָחָיָה, וּדְבָרִים אֵלּוּ נַעֲלָמִים מִבְּנֵי אָדָם, וְרַק מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ דַּעַת, מְעוֹרֵר אֶת עַצְמוֹ בְּשָׁעָה שֶׁעוֹבְרִים עָלָיו יִסּוּרִים, כְּדֵי לַחֲזֹר בִּתְשׁוּבָה אֵלָיו יִתְבָּרַךְ. וְזֶהוּ וְאִם לֹא – אִם לֹא הִגִּיעָה הַשָּׁעָה לְכַלּוֹתָם, אֵדָעָה – אַכְנִיס בָּהֶם דַּעַת דִּקְדֻשָּׁה עַל יְדֵי הַיִּסּוּרִים, כְּדֵי שֶׁיָּשׁוּבוּ בְּאֶמְצָעוּת הַדַּעַת.

וְלָאו כָּל אָדָם זוֹכֶה לְהָעִיר דַּעְתּוֹ בְּשָׁעָה זוֹ, כִּי בְּעֵת קַטְנוּת הַמּוֹחִין, יָכוֹל הַבַּעַל דָּבָר לִרְכֹּב עַל הָאָדָם וּלְסַמֵּא אֶת עֵינָיו, וּמְחַפֵּשׂ כָּל מִינֵי דְּרָכִים לְהַסְבִּיר לָמָּה עוֹבֵר עָלָיו כָּךְ, וְלָמָּה הִפְסִיד כָּךְ וְכוּ', אֲבָל מִי שֶׁזּוֹכֶה – מֵבִין בְּדַעְתּוֹ, שֶׁאֵלּוּ רְמָזִים לְהַחְיוֹתוֹ וְלַהֲשִׁיבוֹ בִּתְשׁוּבָה. וְזֶה כְּלָל גָּדוֹל, שֶׁאֵין מְרַחֲקִים אֶת הָאָדָם כְּלָל, כִּי כָּל הַהִתְרַחֲקוּת הִיא תַּכְלִית הַהִתְקָרְבוּת, כִּי מִן הַשָּׁמַיִם מְנַסִּים אֶת כָּל אָדָם בְּכָל עֵת וְשָׁעָה, אַשְׁרֵי הַזּוֹכֶה לָדַעַת זֹאת בֶּאֱמֶת וּלְהִתְקָרֵב אֵלָיו יִתְבָּרַךְ תָּמִיד.

[טז] וַיְהִי אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וְהָאֱלֹהִים נִסָּה אֶת אַבְרָהָם וַיֹּאמֶר אֵלָיו אַבְרָהָם וַיֹּאמֶר הִנֵּנִי. הִנֵּה יָדוּעַ עִנְיַן נִסָּיוֹן הוּא שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְרוֹמֵם אֶת הָאָדָם בְּכָךְ שֶׁבּוֹחֵן אוֹתוֹ לִרְאוֹת אִם לִבּוֹ אֱמֶת עִם ה' אֱלֹקָיו וְאִם יַעֲבֹד אוֹתוֹ גַּם בִּזְמַן הַקֹּשִׁי וְהֶסְתֵּר הַפָּנִים.

וְהִנֵּה דָּרְשׁוּ חֲכָמֵינוּ זַ"ל עַל הַפָּסוּק: וַיְהִי אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה – אַחַר דְּבָרָיו שֶׁל שָׂטָן, כִּי כְּשֶׁאָדָם הוֹלֵךְ לְמַדְרֵגָה גְּדוֹלָה, אֲזַי מִתְגָּרִים בּוֹ מִי שֶׁמִּתְגָּרִים, וְהוּא צָרִיךְ לָדַעַת, שֶׁכָּעֵת כְּשֶׁיַּעֲמֹד בַּנִּסָּיוֹן הוּא זוֹכֶה אֶל דַּרְגָּה עֶלְיוֹנָה בְּיוֹתֵר, וְלֹא שֶׁיֵּשׁ לוֹ אֵיזוֹ יְרִידָה עַכְשָׁו. כִּי לִפְעָמִים, דַּיְקָא אַחַר עֲבוֹדוֹת גְּדוֹלוֹת וְנִפְלָאוֹת שֶׁזּוֹכֶה לָהֶן הָאָדָם, הוּא מַרְגִּישׁ פִּתּוּיֵי הַיֵּצֶר קָשִׁים וּמָרִים, וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ לָשִׁית עֵצָה בְּנַפְשׁוֹ, וְחוֹשֵׁב שֶׁנָּפַל מִכָּל הַמַּדְרֵגוֹת וְאֵין רוֹצִים בּוֹ בַּשָּׁמַיִם, וְהָאֱמֶת הִיא שֶׁזּוֹ טָעוּת גְּדוֹלָה, כִּי אַחַר דְּבָרָיו שֶׁל שָׂטָן – הָאֱלֹקִים נִסָּה – שֶׁיֵּשׁ כָּעֵת מַדְרֵגָה גְּדוֹלָה לְהִתְרוֹמֵם אֵלֶיהָ [וּלְהָעִיר שֶׁשֵּׁם אֱלֹקִים הוּא הַשֵּׁם שֶׁל מִדַּת הַדִּין, וְגַם בְּמִדַּת הַדִּין יֵשׁ הֲרָמָה וְהִתְנַשְּׂאוּת בִּפְנִימִיּוּת, כַּיָּדוּעַ], וְאַדְרַבָּה! כָּל הַנִּסְיוֹנוֹת מַרְאִים שֶׁפָּעַל מַה שֶּׁפָּעַל, וְכָעֵת רוֹצִים לְקַדֵּם אוֹתוֹ אֶל אוֹר גָּדוֹל מְאֹד.

וְכָךְ צָרִיךְ לַעֲשׂוֹת – וַיֹּאמֶר הִנֵּנִי – לְהִזָּהֵר בְּיוֹתֵר שֶׁלֹּא לְהִתְרַחֵק חָלִילָה כְּשֶׁרוֹאֶה קֹשִׁי בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, אֶלָּא לִזְכֹּר לוֹמַר הִנֵּנִי, אֲנִי מוּכָן וּמְזֻמָּן לַעֲבוֹד אֶת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ גַּם בְּעֵת קַטְנוּת מוֹחִין גַּם כַּאֲשֶׁר אֵין רוֹאִים כְּלוּם, וְהַכֹּל חֹשֶׁךְ, כְּמוֹ אֵצֶל אַבְרָהָם, שֶׁאַחַר כָּל הַהִתְגַּלּוּת הַנִּפְלָאָה, וּבִשְׂרוּ לוֹ שֶׁיִּוָּלֵד לוֹ בֶּן לְאַחַר מֵאָה שָׁנָה מְקַבֵּל מִן הַשָּׁמַיִם מִצְוָה לְהַעֲלוֹתוֹ לְעוֹלָה, וְהָיָה יָכוֹל לִפּוֹל לְגַמְרֵי, אֲבָל כֵּיוָן שֶׁהוּא אָמַר הִנֵּנִי עוֹד לִפְנֵי שֶׁשָּׁמַע מַה רוֹצִים מִמֶּנּוּ, הַיְנוּ שֶׁהָיָה מְרֻצֶּה לַעֲבוֹד אֶת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּכָל דָּבָר וְעִנְיָן – זָכָה לְמַה שֶּׁזָּכָה, וּזְכוּת הָעֲקֵדָה תַּעֲמֹד לָנוּ בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ כָּל יְמִינוֹ, וְלָכֵן צָרִיךְ לְהִזָּהֵר לְהַקְפִּיד לוֹמַר בְּכַוָּנָה גְּדוֹלָה וַעֲצוּמָה אֶת פָּרָשַׁת הָעֲקֵדָה וְלֹא לְדַלֵּג עָלֶיהָ כְּלָל, כִּי הִיא אֵם כָּל עֲבוֹדַת הַשֵּׁם, וּבִשְׁעַת הָאֲמִירָה לַחֲשֹׁב הֵיטֵב, שֶׁהוּא מוּכָן וּמְזֻמָּן לִמְסֹר נַפְשׁוֹ אֵלָיו יִתְבָּרַךְ, וּבִפְרָט עִנְיַן זֶה – לַעֲבוֹד אֶת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּכָל מַצָּב שֶׁיִּהְיֶה לְפָנָיו. אַשְׁרֵי הַזּוֹכֶה לִמְסֹר נַפְשׁוֹ אֵלָיו יִתְבָּרַךְ תָּמִיד, וְלוֹמַר לוֹ "הִנֵּנִי".