קְרִיאָה נוֹסֶפֶת בִּפְגִישַׁת יַעֲקֹב בְּעֵשָׂו
מתוך הספר 'פשוט עמוק' על התורה
הָיְתָה זֹאת פְּגִישָׁה שֶׁאֵין כָּמוֹהָ.
עֵשָׂו, הֶעָשִׁיר הַגֵּאֶה, הַחוֹלֵשׁ עַל צָבָא אַדִּיר רַב-עָצְמָה, בְּכַמּוּת וּבְאֵיכוּת, בִּקֵּשׁ לְכַנֵּס אֶת פִּקּוּדָיו.
הַקַּבִּינֶט הִתְכַּנֵּס לִקְרַאת הַפְּגִישָׁה עִם הָאָח הַחֲרֵדִי שֶׁל הַבּוֹס. הַמַּצְבִּיא הַיָּהִיר הָעוֹמֵד בְּרֹאשׁ הַמַּעֲצָמָה הַכּוֹחָנִית, בַּעֲלַת הַדֶּגֶל הָאָדֹם, נִהֵל אֶת הַכִּנּוּס. נִשְׁמְעוּ שָׁם קוֹלוֹת לֹא מַרְנִינִים בִּמְיֻחָד, הַשִּׂנְאָה הַכְּבוּשָׁה שָׁבְרָה שִׂיאִים, נִדְמֶה לְרֶגַע, שֶׁאִם מַחֲנֵהוּ שֶׁל יַעֲקֹב, הָעַבַדְקָנִים יִרְאֵי הַשָּׁמַיִם, הָיוּ מִתְוַדְעִים אֶל הַלַּבָּה הָרוֹתַחַת שֶׁל הַשִּׂטְנָה הַגּוֹעֶשֶׁת, הָיוּ נָסִים עַל נַפְשָׁם, מְבַכְּרִים אֶת הַפִּזּוּר מֵאֲשֶׁר הַהִתַּקְּלוּת עִם מְקוֹר הָרֹעַ.
גַּם הַבּוֹס שֶׁל הַמַּחֲנֶה הַנֶּגְדִּי – יַעֲקֹב, אָסַף אֶת פִּקּוּדָיו לִישִׁיבַת חֵרוּם, אֲבָל בְּהֶבְדֵּל אֶחָד קָטָן, כָּאן, הַנֶּאֱסָפִים הָיוּ מַלְאָכִים מַמָּשׁ.
הַאִם נִתַּן לְדַמְיֵן מַצָּב שֶׁכָּזֶה?
יַעֲקֹב עִם הַמַּלְאָכִים 'מְתַכְנְנִים' אֶסְטְרַטֶגְיָה אֵיךְ תֵּעָרֵךְ הַפְּגִישָׁה עִם הָאָח הַמַּפְחִיד. מַה שֶׁצָּרִיךְ הַבְהָרָה כָּאן, הִיא הָעֻבְדָּה, שֶׁאִם הַמְּדֻבָּר בְּמַלְאָכִים, מַה הַהִגָּיוֹן הָעוֹמֵד מֵאַחֲרֵי תִּכְנוּן הַמַּהֲלָכִים הָאֱנוֹשִׁיִּים? הֲלֹא מִי יַעֲמֹד מוּל מְשָׁרְתֵי אֱלֹקִים? הָאִם יֵשׁ אֵיזוֹ טַקְטִיקָה שֶׁתְּמַגֵּר אוֹתָם? וְהִנֵּה יַעֲקֹב עִם מַלְאָכָיו-חַיָּלָיו, יוֹשֵׁב וּמְתַכְנֵן (בְּרֵאשִׁית לב, ה): "כֹּה תֹאמְרוּן לַאֲדוֹנִי לְעֵשָׂו", מְדַבֵּר עַל הַצֹּרֶךְ לְחַלֵּק אֶת הַצִּבּוּר, כְּדֵי שֶׁיִּשָּׁאֵר מַחֲנֶה לִפְלֵיטָה, וּמִשְׁתַּחֲוֶה כַּמָּה וְכַמָּה פְּעָמִים…
מַה קּוֹרֶה כָּאן?
וְהִנֵּה יָדוּעַ לָנוּ, שֶׁאֵין תּוֹרַת ה' מְלַמֶּדֶת אוֹתָנוּ פִּרְקֵי הִסְטוֹרְיָה נִבְחָרִים. עִם יָד עַל הַלֵּב, מִבְּחִינָה הִסְטוֹרִית זֶה גַּם לֹא כָּל כָּךְ מְעַנְיֵן… לִכְאוֹרָה.
תּוֹרַת ה' תְמִימָה, מְגַלָּה לָנוּ בְּכָל קוֹץ וּבְכָל תָּג, גִּלּוּיֵי גִּלּוּיִים שֶׁל תּוֹבָנוֹת אֱלֹקִיּוֹת, כָּאן אָנוּ לְמֵדִים עַל מַהֲלָכִים הַמִּתְנַהֲלִים מִימֵי קֶדֶם, הָחֵל מֵאָז בְּרֹא אֱלֹקִים אָדָם עַל הָאֲדָמָה, עַד עֵת בּוֹא דְּבָרוֹ יִתְבָּרַךְ.
קַיֶּמֶת פְּגִישָׁה בִּלְתִּי אֶפְשָׁרִית בֵּין הַכֹּחוֹת הַיַּעְקֹבִיִּים לְבֵין אֵלּוּ הָעֵשָׂוִויִּים. אֵלּוּ מוּל אֵלּוּ, רַע לְעֻמַּת טוֹב, טוֹב נֶגֶד הָרַע, וְהֵם מִתְקָרְבִים, חוֹפְפִים, כִּמְעַט נוֹגְעִים, הַמֵּרוּץ צָמוּד וְהָדוּק, הַסַּכָּנָה מוּחָשִׁית מַמָּשׁ, חַיָּה וּבוֹעֶטֶת, בְּאֹפֶן מַעֲשִׂי מַמָּשׁ.
וְהַהוּא, הַבִּרְיוֹן הָאֵימְתָנִי, לְמוּל יַעֲקֹב הָעַבְדְּקָן, הַקָּדוֹשׁ וְהַטָּהוֹר.
כָּךְ זֶה גַּם בַּנֶּפֶשׁ פְּנִימָה, כֹּחוֹת בִּרְיוֹנִיִּים מִתְקָרְבִים לִקְרָב דּוּ קִיּוּמִי עִם הַכֹּחוֹת הַנֶּאֱצָלִים, הַשְּׁקֵטִים, הָאֱלֹקִיִּים, בִּבְחִינַת מַלְאָכִים מַמָּשׁ!
מַה קּוֹרֶה בַּהֶמְשֵׁךְ? הֵם אָמְנָם נִפְגָּשִׁים, עֵשָׂו מְקַבֵּל אֶת מִנְחָתוֹ שֶׁל יַעֲקֹב, הָעִנְיָנִים מִסְתַּדְּרִים אֵיכְשֶׁהוּ, הַפְּגִישָׁה הֻכְתְּרָה בְּהַצְלָחָה, אֲבָל אָנוּ לוֹמְדִים עַל הַפְּגִישָׁה הַמִּתְקַיֶּמֶת בָּרֹבֶד הֶעָמֹק בְּיוֹתֵר – – –
הֵאָבְקוּת!
וַיֵּאָבֵק אִישׁ עִמּוֹ עַד עֲלוֹת הַשָּׁחַר.
כְּלוֹמַר, הָעִמּוּת לֹא מִסְתַּיֵּם לְעוֹלָם. אַתָּה הַיְּהוּדִי שֶׁל אֶמְצַע הָאֶלֶף הַשִּׁישִׁי, אָמוּר לָגֶשֶׁת עִם כֹּחוֹתֶיךָ הַמַּלְאָכִיִּים, כְּדֵי לְהַעֲלוֹת נַחַת רוּחַ לְבוֹרְאֶךָ, כָּכָה, עִם הַפַּכִּים הַקְּטַנִּים, שְׁלַל הַקִּשּׁוּטִים הַזּוּטָרִים, שֶׁעִמָּם הִנְּךָ מְבַקֵּשׁ לְקַשֵּׁט אֶת שְׁכִינַת עֻזּוֹ יִתְבָּרַךְ, אוֹ אָז אַתָּה נִתְקָל בַּאֲטִימוּת, בְּצִינִיּוּת, בְּלַעַג.
אַתָּה כִּמְעַט מֻכְרָח לְהִתְנַצֵּל שֶׁאַתָּה רוֹצֶה לִהְיוֹת 'עֶרְלִיכֶער יוּד', זֶה כִּמְעַט לֹא לְגִיטִימִי יוֹתֵר, לַמְרוֹת הֱיוֹתְךָ מְסֻבָּב עִם 'מַלְאָכִים מַמָּשׁ', מֻקָּף בְּרוּחָנִיּוּת נִבְדֶּלֶת, זַכָּה, וְגַם עִילָאִית בְּיוֹתֵר שֶׁתִּתָּכֵן, לֹא יֵחָסֵךְ מִמְּךָ הָעִמּוּת הַחֲזִיתִי עִם כֹּחוֹת הָרֶשַׁע הָאַגָּדִיִּים הַמְהַלְּכִים לְמֻלְךָ.
הַהִתְנַסּוּת הַזֹּאת מֻכְרַחַת.
אַךְ אַל יֵאוּשׁ, הָיִינוּ בַּמָּקוֹם הַזֶּה, יַעֲקֹב עָשָׂה בִּשְׁבִילֵנוּ אֶת הָעֲבוֹדָה הַקָּשָׁה, אָבִינוּ הַזֶּה נִלְחָם, נֶאֱבַק. וְהִנֵּה, הוּא גַּם נִצֵּחַ, הוּא לֹא סָמַךְ עַל הַכֹּחוֹת הַמַּלְאָכִיִּים שֶׁנֵּחַן בָּהֶם, גַּם בִּיכוֹלוֹת הַמָּאגִיִּים שֶׁלָּבֶטַח הָיוּ לוֹ – נִמְנַע מִלְּהִשְׁתַּמֵּשׁ, נִשְׁמָתוֹ הַטְּהוֹרָה חָזְתָה אֶת הַתַּפְקִיד לְשָׁעָה וּלְדוֹרֵי דּוֹרוֹת…
וְכָךְ נִגַּשׁ אֶל הַקְּרָב כְּלוֹחֵם מַתְחִיל, בְּשִׂיא הָרְצִינוּת הָרְאוּיָה, בִּתְפִישַׂת הָעוֹלָם הַזֶּה, כִּי הֲלֹא זֶהוּ תַּפְקִידוֹ שֶׁמֵּאָז, לְהַחְדִּיר אֱלֹקוּת בָּעוֹלָם הַחָמְרִי וְהַחוּשָׁנִי הַזֶּה, בָּאֵזוֹר הַמְסֻכָּן, אֲשֶׁר שָׁם נָגַע הַכֹּחַ הָעוֹיֵן בְּכַף יְרֵכוֹ, הָאֲחִיזָה הַמּוּתְנֵת שֶׁל הַסִּטְרָא אַחֲרָא לְדוֹרוֹתֶיהָ.
נָכוֹן, מֵאָז הָאֵרוּעַ, הוּא צָלַע עַל יְרֵכוֹ הַדּוֹאֶבֶת, אֲבָל הוּא הִצְלִיחַ לְהָבִיא אֶת הַנֶּאֱבָק עִמּוֹ לְהַכָּרָה מְחֻדֶּשֶׁת "אֵינוֹ יָכוֹל לוֹ", שְׁמַע חֲבִיבִי, הַמִּשְׂחָק אָבוּד, הַכַּדּוּר בְּיַד הַבָּחוּר שֶׁמִּמּוּלְךָ, רֵד מֵהַסִּפּוּר הַזֶּה, וּמַהֵר!
וּמַה הָעֵצָה שֶׁמָּצָא לוֹ? נָגַע בְּכַף יְרֵכוֹ! כְּלוֹמַר: נָכוֹן, נִצַּחְתָּ, אַתָּה מָלֵא בַּהַשָּׂגוֹת אֱלֹקִיּוֹת, אַתָּה יוֹדֵעַ מַה בְּדִיּוּק צָרִיךְ לַעֲשׂוֹת, אֲבָל תֵּרָגַע… לֹא תוּכַל לְהִתְהַלֵּךְ עִם הַיְדִיעוֹת הַלָּלוּ, אַתָּה פָּשׁוּט תִּהְיֶה צוֹלֵעַ, הַכֹּל יֵלֵךְ כֹּה לְאַט, עִם נְפִילוֹת וִירִידוֹת דֵּי תְּכוּפוֹת, וּצְלִיעוֹת מְגֻחָכוֹת.
אֲבָל עַל 'יַעֲקֹב' לִזְכֹּר תָּמִיד, כִּי הַמַּלְאָךְ הַזֶּה, הַבִּרְיוֹנִי מַשֶּׁהוּ, מְמַלְמֵל אֶת הַיָּדוּעַ לוֹ הֵיטֵב: "הוּא לֹא יָכוֹל עָלֶיךָ", יֵשׁ לְהָנִיחַ, שֶׁאִם הָיָה הַיַּעֲקֹב שֶׁבְּכָל דּוֹר מוּדָע לְקִיּוּמָם שֶׁל הַכֹּחוֹת הַבִּלְתִּי מְנֻצָּחִים הַטְּמוּנִים בְּחֻבּוֹ, לְעֻמַּת סִימָנֵי הַגְּסִיסָה הַמֻּבְחָנִים שֶׁל הַכֹּחַ 'הַהוּא', הָיְתָה זוֹ תְּחִלָּתוֹ שֶׁל נִצָּחוֹן.
הַזּוֹכְרִים אַתֶּם אֶת הַתְּנוּעָה שֶׁהוּקְמָה עַל יְדֵי אַבְרָהָם הָעִבְרִי? תְּנוּעַת הַיְחִידָנוּת, הַבִּלְבַדִיּוּת, יְסוֹד הָאֱמוּנָה הַמּוֹנוֹתַּאִיסְטִית. וּבַמִּלִּים שֶׁל הָרְחוֹב: "שֶׁכֻּלָּם יֵלְכוּ לְכָל הָרוּחוֹת, אֲנִי לֹא אֶעֱזֹב אֶת הָאֱמֶת"…
וּבְכֵן, יַעֲקֹב אָבִינוּ, הָיָה כְּבָר הַדּוֹר הַשְּׁלִישִׁי שֶׁל נוֹשְׂאֵי דֶּגֶל תְּפִישַׂת הָעוֹלָם הַזּוֹ, הַמַּבִּיטָה עַל הַצּוּרָה, וּמְזַהֶה בָּהּ אֶת יוֹצְרָהּ, הוּא זֶה שֶׁרָכַשׁ בְּצֶדֶק אֶת הַתֹּאַר "וַיִּוָּתֵר יַעֲקֹב לְבַדּוֹ", וְרַבּוֹתֵינוּ קִבְּלוּ אֶת הַגְּזֵרָה הַשָּׁוָה, הַמַּקְבִּילָה אֶל: "וְנִשְׂגָּב ה' לְבַדּוֹ".
בַּכֹּחַ שֶׁל הַלְּבַדּוֹ הַזֶּה, הָיָה יַעֲקֹב מוּדָע לַכֹּחוֹת שֶׁהֶעֱנִיקוּ לְכָל אֶחָד מֵאִתָּנוּ, מִן הַשָּׁמַיִם, עִמָּם נוּכַל לַהֲדֹף אֶת הַלְּפִיתָה הָאֵימְתָנִית שֶׁל שָׂרוֹ שֶׁל עֵשָׂו, כְּשֶׁהוּא מְנַצֵּל אֶת הַנָּתוּן הָאִינְדִיבִידוּאָלִי-אִישִׁי שֶׁהֵכִינוּ לוֹ מִן הַשָּׁמַיִם – לִהְיוֹת דָּבֵק תָּמִיד בַּה', אֲשֶׁר נִשְׂגָּב לְבַדּוֹ.