{פרשת חוקת – הצדיק, שילוב בין גשמיות לרוחניות}

עִקַּר שְׁלֵמוּת הַצַּדִּיק שֶׁיּוּכַל לִהְיוֹת לְמַעְלָה וּלְמַטָּה

עִקַּר שְׁלֵמוּת הַצַּדִּיק שֶׁיּוּכַל לִהְיוֹת לְמַעְלָה וּלְמַטָּה, שֶׁיִּהְיֶה יָכוֹל לְהַרְאוֹת לְמִי שֶׁהוּא לְמַעְלָה, וְנִדְמֶה בְּדַעְתּוֹ שֶׁהוּא בְּמַדְרֵגָה עֶלְיוֹנָה, יִהְיֶה מַרְאֶה לוֹ שֶׁהוּא הַהֵפֶךְ, וְכֵן לְהֶפֶךְ, לְמִי שֶׁהוּא לְמַטָּה מְאֹד בְּמַדְרֵגָה הַתַּחְתּוֹנָה, בְּתוֹךְ הָאָרֶץ מַמָּשׁ, יִהְיֶה מַרְאֶה לוֹ שֶׁאַדְּרַבָּא, הוּא סָמוּךְ לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ (לִקּוּטֵי מוֹהֲרַ"ן, חֵלֶק ב', סִימָן סח).

כַּמָּה מַדְהִימָה הִיא מַעֲלַת הַצַּדִּיק! אָדָם גַּשְׁמִי בָּעוֹלָם הַזֶּה, שֶׁיָּכוֹל לִהְיוֹת הֲכִי בָּעוֹלָם הַזֶּה, וּמִצַּד אֶחָד שֶׁלֹּא לִהְיוֹת בּוֹ כְּלָל. הַמְּדֻבָּר בְּאָדָם מְזֻכָּךְ בְּתַכְלִית הַזִּכּוּךְ לְלֹא שִׁיּוּר לְגַשְׁמִיּוּת הָעוֹלָם, אַךְ בְּתוֹר מוּדָע לַשְּׁלִיחוּת הָעֲנָקִית שֶׁלּוֹ בָּעוֹלָם הַזֶּה – הוּא מִתְבּוֹסֵס בַּעֲפָרוֹ שֶׁל הָעוֹלָם הַגַּשְׁמִי, כְּאֶחָד מִבְּנֵי הַתְּמוּתָה הָרְגִילִים.

שִׂיחוֹ וְשִׂיגוֹ שֶׁל הַצַּדִּיק אֵינוֹ רַק עִם אַנְשֵׁי מַעְלָה, הַיּוֹדְעִים בְּאוֹתִיּוֹת הַקְּטַנּוֹת, שֶׁיֵּשׁ לָהֶם נֶפֶשׁ עֲדִינָה לְהַשִּׂיג דְּבָרִים מֻפְשָׁטִים וְעִילָאִיִּים, לֹא רַק, גַּם עִם הָאֲנָשִׁים הַנְּמוֹכִים בְּיוֹתֵר, שֶׁכְּבָר נִמְאָס לָהֶם לְהִלָּחֵם, וְהֵם, בְּעֵינֵיהֶם, כְּבָר שְׁקוּעִים בְּתַחְתִּית הַמַּדְרֵגָה, לַצַּדִּיק הָאֲמִתִּי – יֵשׁ דִּבּוּר אִתָּם! הוּא מִשְׁתַּמֵּשׁ בְּשָׂפָה מְיוּחֶדֶת לְהַעֲלוֹתָם מֵהַמָּקוֹם שֶׁלָּהֶם וְלַהֲבִיאָם לְמַדְרֵגַת קִרְבַת אֱלֹקִים.

זֶה בְּדִיּוּק השילוב הַנִּפְלָא הַזֶּה בֵּין הַגַּשְׁמִיּוּת לְרוּחָנִיּוּת, הַבְּלִילָה הַזּוֹ, מִתּוֹךְ יְדִיעָה אֲמִתִּית שֶׁבְּעֶצֶם הַגַּשְׁמִיּוּת אֵינָהּ אֶלָּא רוּחָנִיּוּת גְּמוּרָה, וְהָרוּחָנִיּוּת מְזַכֶּכֶת אוֹתָהּ לַחֲלוּטִין, מְבִיאָה אֶת הַצַּדִּיק שֶׁלֹּא לְהִשָּׁקַע בְּגַשְׁמִיּוּת כְּגַשְׁמִיּוּת עַצְמִית אֶלָּא כְּמַעֲטֶפֶת לַעֲשִׂיַּת רָצוֹן הַשֵּׁם בְּתַכְלִית הַשְּׁלֵמוּת.

הַשִּׂיחַ הַזֶּה שֶׁל הַצַּדִּיק, שֶׁהוּא דּוּ נְתִיבִי, וְהוּא פּוֹנֶה לִשְׁנֵי המגזרים הַקּוֹטְבִיִּים שֶׁבָּעָם – הוּא מַפְלִיא לַעֲשׂוֹת מַמָּשׁ, אִם אַתָּה אָדָם נַעֲלֶה, בְּדַרְגָּה גְּבוֹהָה לְדַעְתְּךָ – יֵשׁ לוֹ עוֹד מַה לְהוֹסִיף לְךָ, אִם אַתָּה אָדָם שֶׁנָּפַל לְגַמְרֵי, לְדַעְתְּךָ, בּוֹא אֶל הַצַּדִּיק וְהִשְׁתַּדֵּל לְהַקְשִׁיב לְמַה שֶּׁיֵּשׁ לוֹ לוֹמַר לְךָ.

מֹשֶׁה רַבֵּנוּ, הָיָה הַצַּדִּיק הַזֶּה, שֶׁיָּדַע לְדַבֵּר לְכָל אֶחָד בִּשְׂפָתוֹ, הוּא הֵכִיל אֶת כָּל הַסּוּגִים הַקַּיָּמִים בָּעָם, וְהָיָה בְּוַדַּאי הַצַּדִּיק שֶּׁנִּמְצָא לְמַעְלָה אֲבָל גַּם לְמַטָּה. הַתְּפִישָׂה שֶׁל אֲנָשִׁים כְּאִלּוּ הַצַּדִּיק הוּא כְּמוֹהֶם, זוֹ טָעוּת קְרִיטִית, זֶה כְּמוֹ לְהִסְתַּכֵּל עַל הָעוֹלָם הַגַּשְׁמִי וְלוֹמַר שֶׁאֵין עוֹד… הַצַּדִּיק בְּעֶצֶם, הוּא שָׁלִיחַ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁהוּא כִּבְיָכוֹל, גַּם נִמְצָא לְמַעְלָה לְמַעְלָה עַד אֵין סוֹף, אֲבָל הוּא מְמַלֵּא אֶת כָּל הַמְּצִיאוּת הַגַּשְׁמִית הַזּוֹ, וְאֵין עוֹד מִלְּבַדּוֹ מַמָּשׁ.

בְּפָרָשַׁת הַשָּׁבוּעַ רוֹאִים אֶת הָעִנְיָן שֶׁל הַתְּלוּנָה – לָמָּה הֶעֱלִיתוּנִי מִמִּצְרַיִם, הַפְּגָם הָיָה בֶּאֱמוּנָה בַּה', אֲבָל גַּם פְּגַם בֶּאֱמוּנָה בְּמֹשֶׁה רַבֵּנוּ, הֵם חָזְרוּ בִּתְשׁוּבָה וְאָמְרוּ – דִּבַּרְנוּ בַּה' וָבָךְ, לֹא הֵבַנּוּ אֶת הַהִתְחַזְקוּת שֶׁל הַצַּדִּיק, אֶת הָעֹמֶק שֶׁל חִסּוּל הָרֹעַ הַפְּנִימִי, לָכֵן שָׁלַח ה' אֶת הַנְּחָשִׁים הַשְּׂרָפִים, לְפִי דִּבְרֵי הַתּוֹלְדוֹת יַעֲקֹב יוֹסֵף, מְרֻמָּז הַדָּבָר לְמוֹכִיחִים מְסֻיָּמִים שֶׁדַּרְכָּם לִנְשֹׁךְ אֶת שׁוֹמְעֵי לִקְחָם בְּדִבְרֵי מוּסָר מְאַיְּמִים, מִלִּבְלִי לָתֶת לָהֶם לְהָבִין שֶׁהֵם אַדְּרַבָּה! קְרוֹבִים וּסְמוּכִים אֵלָיו יִתְבָּרַךְ.

הָעֹנֶשׁ עַל הָרִחוּק מֵהַצַּדִּיק – הוּא בְּדִיּוּק הַדָּבָר הַזֶּה, לְקַבֵּל אֶת הָאֲמִירוֹת הֲלֹא מדוייקות שֶׁל מַשְׁפִּיעִים מִסּוּג לֹא נָכוֹן, הַתִּקּוּן בָּא אֵיפֹה בֶּאֱמֶת בִּכְתִיתַת נְחַשׁ הַנְּחֹשֶׁת, בַּהֲבָנָה כִּי לַצַּדִּיק יֵשׁ אֶת הַדִּבּוּרִים הַנְּכוֹנִים שֶׁיְּכוֹלִים לַעְזוֹר לָנוּ לְהִתְעַלּוֹת מֵעַל עַצְמֵנוּ, לְהָבִין שֶׁהַמַּצָּב הָאֲמִתִּי הוּא שֶׁאָנוּ כֵּן קְרוֹבִים אֶל הַשֵּׁם, אָנוּ כֵּן רוֹצִים אוֹתוֹ, וְאָנוּ צְרִיכִים רַק לָדַעַת אֵיךְ לַעֲשׂוֹת אֶת זֶה…

עֶצֶם הַמּוּדָעוּת, שֶׁאָנוּ כֵּן קְרוֹבִים אֶל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, הִיא הַשִּׂיחַ הַנָּכוֹן, הַמְּקָרֵב, הַמֵּבִיא אוֹתָנוּ לִהְיוֹת מְסֻגָּלִים לִהְיוֹת אֲנָשִׁים כְּשֵׁרִים בֶּאֱמֶת, הַהִתְחַזְקוּת שֶׁל הַצַּדִּיק אֵינָהּ רַק חִזּוּק וְרִפּוּי כְּאֵב, הִיא הָאֱמֶת! הַצַּדִּיק שֶׁבָּטֵל בְּכָל הַרְגָּשׁוֹתָיו אֶל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ יוֹדֵעַ מַהִי דֶּרֶךְ הַהִתְקָרְבוּת הָאֲמִתִּית.