לדעת את עומק התדר של התלאות
ערב שבת קודש חוקת תש"פ
וַיִּשְׁלַח מֹשֶׁה מַלְאָכִים מִקָּדֵשׁ אֶל מֶלֶךְ אֱדוֹם, כֹּה אָמַר אָחִיךָ יִשְׂרָאֵל, אַתָּה יָדַעְתָּ אֵת כָּל הַתְּלָאָה אֲשֶׁר מְצָאָתְנוּ – משה רבינו הוא הדעת של ישראל, הוא שולח שליחים, הדעת הזאת משתלחת אל נשמות ישראל, מקדש, מהמקום הקדוש של הדעת, מהכיוון הנכון של הדעת, היא באה אל מלך אדום, זו המלכות של הסטרא אחרא, האור שהוא חשוך לפעמים, הדעת משכנעת את אלו שנכפו תחת מלך אדום, היא מדבר אל התדר הפנימי שלהם, כה אמר אחיך ישראל, המקום שבו אתה אחוי וקשור הוא ישראל, למרות שאתה מלך אדום, אבל אתה אמור להרגיש את ההרגש של נשמת ישראל שבכך, את אחיך ישראל, אתה ידעת את כל התלאה אשר מצאתנו, הלב מלא החכמה, שומע קול כזה – אתה ידעת, אתה באמת יודע מה קורה בלב שלך, מה האמת שלך, אבל הידיעות האלו הן יוצרות את התלאות, אתה אמור לראות את הפנימיות של התלאות, ולא את "כל התלאות", בהגזמה כזו, בענקיות שכזו, וגם איך זה נהגה? אשר מצאתנו, בידע שלך בלב, שאתה באמת יודע הכל, אתה משתמש רק ברובד החיצוני של הידע,
אתה רואה את התלאות כדבר מציאה ומקרה כזה, הידיעה הזו 'יוצרת' את התלאות, גורמת להן לקבל את החיצוניות שבדינאמיקה שלהם, במקום לראות את זה בלשון כזו – אתה ידעת, להכניס דעת, את כל התלאה אשר מצאתנו – להפוך את מציאת התלאות, למשהו תודעתי פנימי, להחדיר דעת בתלאות, שהן תהיינה תמרורים לפנימיות שלהן, לאלוקות שמניעה אותם כדי להתחבר אלינו בתשוקה עזה יותר, וכמים הפנים לפנים, גם אנו, אחרי שאנו לומדים את שיעורי התלאות, אנו מתחברים לידע הפנימי הזה, של "אתה ידעת", דברי התורה יש בהם סם החיים וסם וכו', סם החיים, זה לנתב את הידע האלוקי הפנימי אל הבנת התלאות החיצוניות ולקרוע את הלוט מעל פני הפנימיות, מהן התלאות הפנימיות? המקום שנותר בלתי מחובר לאלוקות, המקום בנו, שהוא חשוך עדיין, שאינו מאיר דיו, שאין בו את ההתבטלות לאלוקות מתוך התמסרות והסכמה, ללא הגנות ומגננות, והתנגדויות הנגמרות מהפחד שלנו לאבד את הישות שלנו, אלו הן תלאות אמיתיות, שמתלבשות בתלאות היום יומיות, כאשר היד הרכה של האמונה הפשוטה, של ההתמזגות האמיתית עם האחדות הפשוטה, תגע ברוב חמלתה במורסות שבפנים, היא תלטף את התלאות הרוחניות, ההויה הפנימית תרגיש את החיבור הגמור לאלוקות – או אז כבר לא יהיה צורך בתדר החיצוני המכאיב לנו כאנשים שוכני בתי חומר.
הקשר הזה בין משה השולח מלאכים מקדש עם מלך אדום שהוא הנשלח והנתבע, הוא מפליא, לא יכול להיות קשר בין דעת דמשה לבין מלך אדום, ובפרט לא בדרך של אחווה, זה פשוט מפליא, מהי הזרימה המועברת בין משה למלך אדום, רק כאשר משה יודע באמת שמלך אדום הוא אשליה, ואין לו שום מציאות של מלכות אמיתית, הוא יהיה מוכן לומר לו בפירוש, תבין שאינך קליפה, תעמיק ותראה שאינך מלך אדום בכלל, אתה אחד כזה שאפשר לומר לך ישירות – אחיך ישראל, אתה מחובר אל משהו גבוה מאד, משהו עוצמתי שאין לך שאיפה אפילו להכירו, ואתה עומד קר ואטום מול החמימות הישראלית הנושבת ממשה אליך, אז תדע לך, שאני רוצה לגלות לך משהו מדהים, אתה כן יודע, אתה כן בפנים, אתה יודע את הפנימיות של התלאה הזו – הריחוק מה', ואם אתה יודע, אתה תפסיק באחת לגלם תפקיד מכוער של מלך אדום, אתה תראה את האור.
את השליחות שלו שולח משה מקדש, זה בעצם של מקום, אבל התורה הקדושה לא מספרת סיפורים, גם לא איזכור סתמי של מקומות, בתורת הקבלה קודש הוא חכמה, הדעת היא תוצר של חכמה ובינה, חכמה היא נקודת הראשית, בינה היא ההרחבה, יתכן ובסוד הבינה, יש עדיין איזה עירפול על התדר היהודי, כי המעשים גורמים לנו להשתכנע על מיקום אחר למציאות שלנו, איזור של מלכות אדום, של ריחוק וניכור. אבל בסוד החכמה, בראשית המחשבה, בנקודה ההיא, שנשארת טהורה לעולם, משם אפשר לשלוח את היסודות של הדעת, כי גם לחכמה יש תפקיד ביצירת הדעת, והדעת הזאת, שיש לה ייצוג מזערי בנקודת החכמה – זועקת עד לב השמים, אחיך ישראל! אתה לא אדום, אתה לא אדום – אתה אחיך ישראל, כשתזכור את זה, כשתרכוש את ההבנה הזו – אוכל להגיד לך מפורשות, אתה ידעת! אתה כן יודע, תציץ פנימה ללב – אתה תגלה את זה.
ומי אלו המלאכים שהוא שלח? אפשר לומר שליחים ואפשר לומר מלאכים, אלו הקדושות הגבוהות שנעשות מהתנועות הקדושות שלנו, הרי מכל מצוה נברא מלאך, גם מכל תזוזה קדושה, מכל פניה אל האור – נוצר אור, אותם צריך לשלוח אל המלך אדום הזה, מאיפה בכלל אתה קשור למלכות זרה? אתה בכלל צריך להתבונן במלאכים הללו ובשדר שהם מוסרים, הם כולם יוצרים את האחוה, את האחיך ישראל, את האמת הפנימית שאתה לא יכול באמת להתכחש לה, אתה יכול מקסימום לקרוא לה שם אחר.