הקטע של יתרו… עקשנות, עקביות ואומץ!
כ"ב תמוז תש"פ
יתרו עבד את כל העבודות זרות שבעולם, והיה בכל מקום, וידע את מקום השם יתברך, אחר שטעם כל דבר מזוייף שישנו בעולם, והכתוב משבחו: עתה ידעתי כי גדול ה' מכל אלוהים, והזוהר בא ואומר, כדין אסתלק יקרא דקודשא בריך הוא. יתרו בעצם עבר מסלול לא נכון, כדי להגיע לנכון. והתמיהה מתעצמת, ואם כן, איך נחנך את בנינו ובנותינו בתדר של יתרו, וכי זו הוראה לדורות, לעבוד לכל עבודות זרות שבעולם, ואחר כך להגיע אל האמת.
בודאי שלא.. אנו נעשה הכל שאף אחד מאתנו לא יעבוד שום עבודה זרה מלבד עבודת הבורא, ואם תאמר שהאמת היא כן, איך התורה והזוהר משבחים, דרך נפלאה כזו שאין אנו יכולים ללכת בה. והתשובה על זה, כי באמת, יתרו הוא מציאות קיימת, יש בחינה של משה רבינו ויש בחינה של יתרו (לא רבינו). הבחינה של משה היא אור של תורה, דרך מקובעת ומסודרת, דרך של אמת בנויה ויציבה. האומרת לכולם, אל תזוזו מדברי תורה, אל תחפשו שום עבודה זרה, ולו גם במחיר של חיפוש האמת, אנו מסכימים עם הדרך הזו, שואפים לזכות לעשותה כראוי וכנדרש, בתכלית השלימות.
הדרך של יתרו, אינה דרך מופקרת, ללכת לכל עבודה זרה. הכותרת של המסלול שלו היא מילה אחת: חיפוש! לחפש את האמת… כאשר היה יתרו בעבודה זרה אחת, היה בתכלית כל כולו שם, הוא לא יצא מהבית וחשב, אני הולך למסע לדגום כל מיני אמונות, ומה שיהיה הכי נחמד – אני אהיה שם. יש להניח, שאם הוא היה כזה – הוא היה נתקע שם באיזו דרך חיננית בחיצוניות ולא היה לנו יתרו בכלל. יתרו בא בכל פעם, לאיזו אמונה או עבודה זרה או קלקול אחר בשיא האמת שלו, וזו דרך שאנו כן יכולים להנחיל, לא את החיפוש הפיזי והשוטטות אלא את האומץ להיות כנה ואמיתי. יתרו אינה דרך או שיטה, יתרו היא דבר שקורה, כאשר החלקים שדרך משה רבינו לא האירו מספיק בנשמה שלנו, ואנו שוטטנו (בלי לשאול אם זה טוב) או אם תרצה – "נפלנו", אבל היינו בכל מיני עבודות זרות, אולי איננו מקצוענים כמו יתרו, אבל יש לנו איזה שהוא עבר די מרשים בנפילות, חיפושים, תהיות ותעיות.
אנו לא צריכים להתפלפל אם הדרך של יתרו היא טובה, היא פשוט קיימת, בנו, בכולנו, בך ובי וכו' וכו'. כעת הבירור האמיתי הוא אם יש לנו אומץ לנתץ אמונות ועבודות זרות רבות, בשיא הניתוץ. הרי מערכת אמונות שלימה של אחד שנדבק לאיזו דרך, אמורה להתפורר ולהנפץ לגמרי, בעברו לאמונה אחרת. לעבור בכל העבודות זרות – זה לנפץ המון מיתוסים, להיות גיבור של ממש, שלא להשקע באף אחת מהן, כשמתגלה כלא אמיתית. למרות המוסדות שכבר נבנו סביבה. וואו כמה כוח צריך יתרו אחד שכזה, לרוץ ממקום למקום, ובכל פעם להיות שם לגמרי, לא כתייר, אלא לעבוד ממש את העבודה זרה הפלונית.
בכח הרצינות שלו הזו, הוא הגיע אל האמת של הקב"ה. זה ממש לא לאנשים לא רציניים, למחפשי דרך אובדים, זה לעקשנים בלתי נלאים – עתה ידעתי כי גדול ה'. המקומות היתרויים שבנו, המקומות הלא מתוקנים, האתרים שתיירנו בהם, ונפלנו איכשהו באחיזה מוזרה אל האורות שהתגלו כצללים, שם המקום שעלינו אכן להיות יתרו, עקשן כזה ואמיץ, שיכול לנתץ היום מה שהאמין אתמול, וחיפש באמת את האמת, בלי צחוקים.