לִדְמוּתוֹ הַפִּלְאִית שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ
מתוך ספר 'פשוט עמוק' על התורה
אִי אֶפְשָׁר לְהָבִין אֶת זֶה.
אִישׁ אֶחָד, עֲנָק כָּזֶה… מוּל עוֹלָם עוֹיֵן שָׁלֵם, מְנַסֶּה לְהָפִיץ אוֹר, שֶׁרַק הוּא מוּדָע לוֹ.
לְכֻלָּם יֵשׁ נוֹרְמָה מְסֻיֶּמֶת, הַבָּאָה לִידֵי בִּטּוּי בְּכָל חַיֵּי הַיּוֹם יוֹם, אֲנָשִׁים הֶאֱמִינוּ בְּמַשֶּׁהוּ אַחֵר, מֻחְלָט וּבָרוּר אֶצְלָם.
וְהִנֵּה מַגִּיעַ אִישׁ צָעִיר, חָצוּף וּמוֹרֵד, מְפָרֵק וּמְפָרֵר אֶת חוֹמוֹת הַמֻּסְכָּמוֹת הַבְּטוּחוֹת, וּמַצְהִיר עַל אֱמוּנָה חֲדָשָׁה עָלֶיהָ עָמַל רַבּוֹת, וְהִיא בְּרוּרָה וַאֲמִתִּית בְּעֵינָיו, כְּמוֹ בְּהִירוּת הַשֶּׁמֶשׁ וְהַיָּרֵחַ.
הָאִישׁ לֹא נִרְתַּע, לֹא מִתְפַּעֵל אֶלָּא 'הוֹלֵךְ עִם הָאֱמֶת שֶׁלּוֹ', מְדַבֵּר, כּוֹתֵב, מֵפִיץ, מְשַׁדֵּר, דּוֹרֵשׁ, מְשׂוֹחֵחַ, מִתְוַכֵּחַ, מַסְבִּיר, מְשַׁכְנֵעַ, וּמְעוֹרֵר – – –
הַצִּבּוּר לֹא אָהַב אוֹתוֹ, הוּא כָּפַר בַּיָּקָר לָהֶם, נִפֵּץ אֶת אֱלִילֵי הַתְּקוּפָה, הוּא הָיָה יְחִידָנִי כָּזֶה, לֹא מִתְמַזֵּג בַּחֶבְרָה, לֹא מִתְעָרֶה בַּתַּרְבּוּת, קָשֶׁה אִתּוֹ, עִם הַמּוּזָרוּת שֶׁלּוֹ, עִם הַדְּרִישׁוֹת שֶׁלּוֹ, לְעֻמַּת הַנֶּגֶד שֶׁלּוֹ…
הוּא הָיָה נִקְרָא 'אַבְרָהָם הָעִבְרִי', כָּל הָעוֹלָם בְּעֵבֶר אֶחָד, וְהוּא בְּעֶבְרוֹ הַשֵּׁנִי הַנֶּגְדִּי (בְּרֵאשִׁית רַבָּה מב, ח). אַךְ לִפְנֵי עֲשָׂרָה דּוֹרוֹת הָעוֹלָם הִתְחִיל, וּכְבָר שָׁכְחוּ דַּיָּרָיו אֶת זְהוּתוֹ שֶׁל הָאָדוֹן הָאֲמִתִּי – בַּעַל הַבַּיִת. הִנֵּה הִגִּיעַ הָעֶבֶד הָרִאשׁוֹן, הַנֶּאֱמָן לְלֹא גְּבוּל, וְהֵחֵל לְהַכְרִיז קָבָל עִם וְעֵדָה כִּי יֵשׁ בּוֹרֵא לָעוֹלָם…
הִכְרִיז וְנִלְחַם, קָרָא וְנֶאֱבַק, צָעַק וּמָרַד, לִמֵּד וְהִתְקוֹמֵם. מַסֶּכֶת שְׁלֵמָה חִבֵּר – "מַסֶּכֶת עֲבוֹדָה זָרָה", שָׁם קִבֵּץ לְפֻנְדָּק הַתּוֹדָעָה אֶת אַרְבַּע מֵאוֹת תּוֹבָנוֹת הָאַנְטִי-אֱלִילִיּוֹת (עַיֵּן עֲבוֹדָה זָרָה יד, א), אוֹתָן לִמֵּד לְדוֹרוֹ הַהוֹזֶה בַּהַזָּיַת הָאֱלִילוּת וְהַחֹמֶר הַטּוֹבְעָנִי.
הַנִּסְיוֹנוֹת וְהַמִּבְחָנִים, הַתְּמוּרוֹת וְהַתְּהִיּוֹת, הַסְּפֵקוֹת וְהַתְּפוּנוֹת לֹא יָכְלוּ לוֹ לָאָב הַמִּיתּוֹלוֹגִי הַזֶּה, בְּכֻלָּם הוּא עָמַד בִּגְבוּרָה לֹא מֻסְבֶּרֶת, הָאֱמוּנָה הַבְּהִירָה שֶׁלּוֹ בְּקִיּוּמוֹ שֶׁל אֵ'ל אֶחָד הָיְתָה עֲמִידָה בִּפְנֵי כָּל רוּחַ סְעָרָה.
אַחֲרֵי הַהֲבָנָה הַזֹּאת אֵין מָקוֹם לְפִקְפּוּק נוֹסָף, הַכֹּל נַעֲשֶׂה כֹּה בָּהִיר וְנָהִיר, עַד שֶׁאֵין שׁוּם כֹּחַ בָּעוֹלָם הַיָּכוֹל לְעַוֵּר אֶת עֵינָיו הַמְּצִיצוֹת מוּל הוֹד וְהָדָר גָּלוּי וּמְהַמֵּם שֶׁכָּזֶה.
בְּשַׁחַר הַהִיסְטוֹרְיָה הַמִּתְחַדֶּשֶׁת הוֹפִיעַ כְּכוֹכָב זוֹרֵחַ, אִישׁ אֶחָד יָחִיד וּמְיֻחָד, אֲשֶׁר אֶת בְּאֵר מֵימָיו אָנוּ שׁוֹתִים לָרְוָיָה עַד הַיּוֹם הַזֶּה, אֵלּוּ הֵם מֵי הָאֱמוּנָה הַמְפַכִּים, בְּמִדְבַּר הַצִּמָּאוֹן הָרוּחָנִי הַצָּחִיחַ, אָנוּ זוֹכִים לִרְווֹת מִמֵּי הָעֵדֶן הַנִּפְלָאִים שֶׁל הַכָּרַת הַבּוֹרֵא.
לְאוֹתָהּ עִקְּשׁוּת מְעוֹרֶרֶת הִשְׁתָּאוּת, לָעִקְבִיּוּת הַזֹּאת הַבִּלְתִּי נִתֶּנֶת לְעִרְעוּר – נִדְרָשִׁים אָנוּ כַּעֲבוֹר אַלְפֵי שְׁנוֹת עוֹלָם!
הַתַּרְבּוּת שֶׁלְּעֵינֵינוּ הִיא חוֹטֵאת וּמְפַסְפֶסֶת, הִיא יָצְרָה רֶקַע לֹא-נָכוֹן לַחַיִּים. אָמְנָם הָעוֹלָם בְּרֻבּוֹ נִמְצָא בִּמְגַמַּת אֱמוּנָה בְּאָדוֹן יָחִיד, הַדָּתוֹת כֻּלָּן הִגִּיעוּ לַקּוֹנְצֶנְזוּס הָרָחָב הַזֶּה – לְשִׂמְחָתוֹ שֶׁל עוֹלָם. אֲבָל עֲדַיִן הַמִּרְדָּף אַחַר הַכִּסּוּיִים לָאֱלֹקוּת, הַנְּהִיָּה אַחַר הַחֹמֶר הַכּוֹזֵב, גּוֹרֶמֶת לַיְּהוּדִי לְהִמָּצֵא תּוֹהֶה וְנָבוֹךְ בְּתוֹךְ יַם אֱלִילִי סוֹחֵף, לֹא אֱלִילִים מְכֹעָרִים מֵאֶבֶן פְּחוּסֵי-אַף, אֶלָּא אֱלִילִים קוֹרְצִים וּמְמַכְּרִים, אֱלִילִים דִּיגִיטַלִיִּים וַחֲזוּתִיִּים, אֱלִילֵי כֶּסֶף וּרְדִיפַת מַעֲמָדוֹת וְקַרְיֶרָה…
– אֵיפֹה הָעִבְרִי הַמְנַפֵּץ?
הוּא יֶשְׁנוֹ, רַבּוֹתַי! וְאֵלּוּ הֵן הַחֲדָשׁוֹת הַטּוֹבוֹת.
אַבְרָהָם זֶה אֲנִי, זֶה אַתָּה, זֶה אֲנַחְנוּ… כֻּלָּנוּ אַבְרָהָם! אָנוּ עִבְרִיִּים, הָעוֹלָם יֻצָּג בִּכְפִירָתוֹ וּבְהִתְחַכְּמוּתוֹ מֵעֵבֶר אֶחָד, וְאָנוּ נַעֲבֹר לַמִּתְרָס שֶׁמִּמּוּל, שָׁם נַבִּיט בְּעֵינֵי דֶּמַע קָמוֹת עַל חֹמֶר הַנִּסָּיוֹן שֶׁל הָאִישׁ בְּעוֹלָמוֹ.
גַּחֶלֶת אַבְרָהָמִ'ית זוֹ לוֹחֶשֶׁת בִּפְנִים, יוֹקֶדֶת בְּאֵשׁ קֹדֶשׁ, מְבַקֶּשֶׁת אֶת הַפְּרִיצָה הַחוּצָה, לִשְׁטֹף אֶת הָעוֹלָם הַכַּפְרָנִי וְהָאָדִישׁ, לְהָאִיר מְבוֹאוֹת אֲפֵלִים בַּאֲבוּקַת אֱמוּנָה אַדִּירָה, הַמְּרַפֵּאת, הַמְּנַחֶמֶת, הַמְתַקֶּנֶת, הַתּוֹפֶרֶת, הַמְחַבֶּרֶת וְהַמֵּיטִיבָה.
הַמִּדְרָשׁ (בְּרֵאשִׁית רַבָּה לט, א) מַמְשִׁיל אֶת תַּפְקִידוֹ שֶׁל אַבְרָהָם, בְּמִלִּים מֵהַחַיִּים:
– מָשָׁל לְאֶחָד שֶׁהָיָה עוֹבֵר מִמָּקוֹם לְמָקוֹם, וְרָאָה בִּירָה אַחַת דּוֹלֶקֶת, אָמַר, תֹּאמַר שֶׁהַבִּירָה זוֹ בְּלֹא מַנְהִיג? הֵצִיץ עָלָיו בַּעַל הַבִּירָה, אָמַר לוֹ, אֲנִי הוּא בַּעַל הַבִּירָה! כָּךְ לְפִי שֶׁהָיָה אָבִינוּ אַבְרָהָם אוֹמֵר: תֹּאמַר שֶׁהָעוֹלָם הַזֶּה בְּלֹא מַנְהִיג? הַצִּיץ עָלָיו הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא וְאָמַר לוֹ אֲנִי הוּא בַּעַל הָעוֹלָם ! ! !
הַבִּירָה הַזֹּאת דּוֹלֶקֶת – – –
הַכֹּל נִשְׂרַף, אֵשׁ הַתַּאֲווֹת הַמָּרוֹת מְכַלָּה הַכֹּל, אֶת הַבִּירָה הַיָּפָה, הָאַרְמוֹן הַמַּרְהִיב, הַכֹּל נֶאֱכָל בָּאֵשׁ הָאֲיֻּמָה שֶׁל הַכְּפִירָה וְהַפְּרִיקָה.
וְהִנֵּה עוֹבֵר לְיַד הָאֵרוּעַ אֵיזֶה 'אַבְרָהָם' טְהוֹר עֵינַיִם, וְהוּא מִשְׁתָּאֶה: וְכִי אֵין מַנְהִיג לָעוֹלָם? וְכִי עוֹלָמֵנוּ זֶה הֶפְקֵר?
הַשְּׁאֵלָה הַבָּאָה בְּכֵנוּת, מֵעֹמֶק הַלֵּב הַשּׁוֹאֵל, הַמְּבָרֵר וְהָרוֹצֶה לְהִתְחַבֵּר – מְקַבֶּלֶת מַעֲנֶה.
מַעֲנֶה כָּזֶה, שֶׁאַחֲרָיו, אֵין שׁוּם שְׁאֵלוֹת.
פִּתְאוֹם הַכֹּל מִתְבָּהֵר, עֲנֵנִי הַסָּפֵק פָּגִים וְשֶׁמֶשׁ הַוַּדָּאוּת מְאִירָה אֶת הַיְקוּם.
בַּעַל הַבִּירָה בְּעַצְמוֹ עָתִיד לְהִתְגַּלּוֹת, לְהַצִּיץ בְּהַפְתָּעָה עַל בְּנֵי עוֹלָמוֹ הַתּוֹהִים, הָרוֹצִים בּוֹ חָשִׁים בְּנוֹכְחוּתוֹ, וּמִיַּד זוֹכִים לְתֹאַר הָעִבְרִיּוּת הַמֻּעֲנֶקֶת לְמִי שֶׁרוֹצֶה לִהְיוֹת בְּמָקוֹם אַחֵר, נָקִי וְזַךְ יוֹתֵר –
מְקוֹמוֹ שֶׁל אַבְרָהָם – הַמּוֹרֵד הָרִאשׁוֹן.