{פרשת לך לך – הארות בפסוקי הקודש (1)}

רמזי פרשת לך לך (1)

שבת פרשת לך לך תשע"ז

[א] וַיֹּאמֶר ה' אֶל אַבְרָם לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ. הַכְּלָל הוּא, יָדוּעַ וּמְפֻרְסָם מִפִּי סוֹפְרִים וּסְפָרִים, כִּי הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה הִיא נִצְחִית וְהִיא שַׁיֶּכֶת בְּכָל אָדָם, בְּכָל זְמַן וּבְכָל מָקוֹם, וּבְכָל מַצָּב שֶׁהוּא. וְגַם יָדוּעַ, כִּי בְּדֶרֶךְ רֶמֶז מֻתָּר לְכָל אִישׁ יְהוּדִי לְפִי בְּחִינָתוֹ, לְהוֹצִיא לְעַצְמוֹ דִּבְרֵי מוּסָר וְהִתְעוֹרְרוּת לְהִתְחַסֵּד עִם קוֹנוֹ – נוֹתֵן הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ. וְרָאִיתִי לִלְמֹד אֶת הַפָּסוּק הַזֶּה עַל דֶּרֶךְ עִנְיַן הֲלִיכָה מֵהַמַּצָּב הַקֹּדֶם שֶׁהָאָדָם הָיָה בּוֹ, בְּכָל פַּעַם מַמָּשׁ. וַאֲשֶׁר דָּבָר זֶה הוּא חִיּוּב גָּדוֹל לְכָל מִי שֶׁרוֹצֶה לֵילֵךְ בְּדַרְכּוֹ שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ, עָלָיו הַשָּׁלוֹם, וְלִהְיוֹת שָׁלֵם בֶּאֱמוּנַת אֱלֹקֵי עוֹלָם, בָּרוּךְ הוּא, שֶׁעָלָיו לָלֶכֶת מִדַּרְגָּה לְדַרְגָּה, וּלְעוֹלָם לֹא לְהִסְתַּפֵּק בְּמָקוֹם אֶחָד.

כִּי הָאִישׁ הַכָּשֵׁר, בִּתְחִלָּה כְּשֶׁרוֹצֶה לִהְיוֹת עוֹבֵד הַשֵּׁם־יִתְבָּרַךְ בֶּאֱמֶת, בּוֹעֵר מְאֹד אֵלָיו יִתְבָּרַךְ, וּמַתְחִיל לַעֲשׂוֹת עֻבְדּוֹת רַבּוֹת קְדוֹשׁוֹת שֶׁל עֲבוֹדַת הַשֵּׁם בְּהִתְלַהֲבוּת עֲצוּמָה לְאֵין עֲרֹךְ, וּכְמַאֲמַר הָרוֹקֵחַ הַקָּדוֹשׁ: 'אֵין חֹזֶק בַּחֲסִידוּת כִּתְחִלָּתָהּ', אֲבָל לְאַחַר זְמַן הוּא מִתְקָרֵר מֵעֲבוֹדָתוֹ הַנִּפְלָאָה וְנִשְׁאַר עַל עוֹמְדוֹ, וְלִפְעָמִים, אַף נוֹפֵל וְכוּ', וְאַף אִם נִדְמֶה לוֹ שֶׁאֵינוֹ נוֹפֵל, אַךְ דָּא עָקָא, שֶׁהוּא בִּבְחִינַת 'עוֹמֵד' וְאֵינוֹ מִשְׁתַּדֵּל לַעֲלוֹת מַעְלָה מַעְלָה בַּעֲבוֹדָה, שֶׁזֶּה עִקַּר תְּחִלַּת נְפִילַת הָאָדָם, כִּי עַל הָאָדָם בְּחַיֵּי חִיּוּתוֹ לִהְיוֹת תָּמִיד בִּבְחִינַת 'הוֹלֵךְ', וְזֶהוּ – לֶךְ־לְךָ.

מֵאַרְצְךָ – אָסוּר לְאָדָם לִהְיוֹת קָשׁוּר וְדָבוּק בָּאַרְצִיּוּת שֶׁלּוֹ, הַיְנוּ שֶׁיְּעָרֵב בְּעִנְיַן הִתְקָרְבוּת לְהַשֵּׁם־יִתְבָּרַךְ אֵיזוֹ פְּנִיָּה שֶׁל חָמְרִיּוּת, שֶׁתַּעֲלֶינָה עַל לִבּוֹ מַחֲשָׁבוֹת פִּגּוּל שֶׁיִּהְיֶה נַעֲשֶׂה מִמֶּנּוּ אֵיזוֹ מְצִיאוּת שֶׁל רַב רַבָּנָן וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה, וְעַל זֶה רָמְזָה לָנוּ הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה, לֶךְ־לְךָ מֵאַרְצְךָ, שֶׁתִּסְתַּלֵּק וְתֵלֵךְ לְגַמְרֵי מִכָּל מַה שֶּׁחָשׁוּב כָּאן בָּעוֹלָם הָאַרְצִי הַזֶּה, כִּי תְּכַוֵּן רַק אֶל הָעוֹלָם הָאֲמִתִּי, וְאַף שֶׁגַּם לָעוֹלָם הַהוּא – אָסוּר לַעֲבוֹד עַל מְנָת לְקַבֵּל פְּרָס, בְּכָל זֹאת, תְּחִלַּת הַהֲלִיכָה צְרִיכָה לִהְיוֹת, שֶׁעַל כָּל פָּנִים יִשְׁתּוֹקֵק לָעוֹלָם הַהוּא, כִּי בְּוַדַּאי זֶה טוֹב יוֹתֵר מִמִּי שֶׁעוֹבֵד בִּשְׁבִיל עוֹלָם הַזֶּה, וּמְגַלֶּה שֶׁאֵין לוֹ שׁוּם אֱמוּנָה, חַס וְשָׁלוֹם, כְּאִלּוּ אֵין עוֹלָם אֶלָּא אֶחָד, חַס וְשָׁלוֹם. וְגַם הַזּוֹכֶה לֶאֱחֹז בַּמַּדְרֵגָה הָעֶלְיוֹנָה שֶׁהִיא לַעֲשׂוֹת נַחַת רוּחַ לְהַשֵּׁם־יִתְבָּרַךְ, נִקְרָא שֶׁעוֹבֵד בִּשְׁבִיל – הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ.

וּמִמּוֹלַדְתְּךָ – אוּלַי הָרֶמֶז, שֶׁהָרוֹצֶה לְהִכָּנֵס אֶל עֲבוֹדַת הַשֵּׁם־יִתְבָּרַךְ – צָרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה נוֹלָד בְּכָל פַּעַם מֵחָדָשׁ, וְלֹא שֶׁיַּחְשֹׁב כְּאִלּוּ כְּבָר נִזְקָן בַּחֲטָאָיו, כִּי נוֹלָד לִפְנֵי שָׁנִים רַבּוֹת, וְעַתָּה אֵין לוֹ כְּבָר תִּקְוָה, כִּי כְּבָר הִגִּיעַ לַחֲצִי יָמָיו, וּמִי יַעֲרֹב לוֹ שֶׁיִּזְכֶּה לְהַשִּׂיג מַשֶּׁהוּ בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם וְכוּ' – לֹא יֹאמַר כֵּן, חָלִילָה. כִּי יַעֲזוֹב בְּדַעְתּוֹ אֶת מוֹלַדְתּוֹ שֶׁמִּכְּבָר, וְיִהְיֶה בְּעֵינָיו כִּבְרִיָּה חֲדָשָׁה כְּאִלּוּ הַיּוֹם נוֹלָד, בִּבְחִינַת "אֲנִי הַיּוֹם יְלִדְתִּיךָ", שֶׁזֶּהוּ עִקַּר גָּדוֹל וְנָחוּץ בְּיוֹתֵר לְכָל הָרוֹצֶה לְהִכָּנֵס בְּשַׁעֲרֵי עֲבוֹדַת הַשֵּׁם, כַּמּוּבָא הַרְבֵּה בַּסְּפָרִים הַקְּדוֹשִׁים.

וּמִבֵּית אָבִיךָ – יֵשׁ בָּזֶה שְׁנֵי צְדָדִים, כִּי אִיתָא בְּסִפְרֵי חֲסִידוּת, כִּי אָדָם אָסוּר לוֹ לְהִסְתַּכֵּל עַל יִחוּסוֹ וּלְהַנִּיחַ אֶת עַצְמוֹ עַל הָעֲבוֹדָה שֶׁעָבְדוּ אֲבוֹתָיו אֶת הַשֵּׁם־יִתְבָּרַךְ, כִּי אִם לְהִתְאַמֵּץ מֵחָדָשׁ דַּיְקָא, הוּא בְּעַצְמוֹ לְפִי טִבְעוֹ וְשֹׁרֶשׁ נִשְׁמָתוֹ אֶל עֲבוֹדַת הָאֱלֹקִים, כִּי אָדָם נִבְרָא יְחִידִי, וּלְכָל אֶחָד תַּפְקִיד מְסֻיָּם, שֶׁבִּקְעָה מַנִּיחִים לוֹ אֲבוֹתָיו לְהִתְגַּדֵּר בָּהּ. וּמֵאִידָךְ, לִפְעָמִים אֲבוֹתָיו הֵם אֲנָשִׁים פְּשׁוּטִים וְעוֹלֶה עַל דַּעְתּוֹ רַעְיוֹן כּוֹזֵב, שֶׁלֹּא שַׁיֶּכֶת אֶצְלוֹ עֲבוֹדַת הַשֵּׁם־יִתְבָּרַךְ, כִּי הוּא בָּא מֵאֲנָשִׁים פְּשׁוּטֵי עָם, לֹא כֵן אִם הָיָה נוֹלָד אֵצֶל אֵיזֶה צַדִּיק קָדוֹשׁ וְנוֹרָא, תַּלְמִיד־חָכָם עָצוּם, וְהָיָה מִתְגַּדֵּל מִנְּעוּרָיו אֵצֶל אַנְשֵׁי מַעְלָה – הָיָה לוֹ יוֹתֵר קַל כָּל עִנְיְנֵי עֲבוֹדָתוֹ. וְגַם זוֹ טָעוּת עֲצוּמָה, כִּי זֶהוּ פִּתּוּי הַיֵּצֶר, שֶׁרוֹצֶה שֶׁיַּחְשֹׁב שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לִהְיוֹת אִישׁ כָּשֵׁר בֶּאֱמֶת, וְאֵינוֹ יָכוֹל לַעֲבוֹד אֶת הַשֵּׁם־יִתְבָּרַךְ, וְעַל־כֵּן עָלָיו 'לָצֵאת' לְגַמְרֵי מִכָּל עִנְיְנֵי בֵּית אָבִיו, כְּדֵי לָדַעַת לַחְקוֹק הֵיטֵב בְּדַעְתּוֹ וּבְמֹחוֹ, שֶׁהָרְשׁוּת נְתוּנָה לְכָל אֶחָד לִהְיוֹת אִישׁ כָּשֵׁר בֶּאֱמֶת רַק אִם יִרְצֶה. וְעֶצֶם הַיְּדִיעָה הַזּוֹ, גּוֹרֶמֶת אֶת הָרָצוֹן דִּקְדֻשָּׁה לְהִתְקָרֵב אֶל דִּי בְּרָא כֹּלָּא לְמֶעְבַּד לֵיהּ רְעוּתָא שְׁלִים.

אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ – חָשַׁבְתִּי רֶמֶז, שֶׁצָּרִיךְ מְאֹד לְהִזָּהֵר לְבַל יַטְעֶה אֶת עַצְמוֹ, כִּי הָעִקָּר בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם שֶׁלֹּא יַטְעֶה אֶת עַצְמוֹ כְּלָל, וְיַעֲשֶׂה אֶת הַכֹּל בֶּאֱמֶת לַאֲמִתָּה, מִבְּלִי לְחַפֵּשׂ לְעַצְמוֹ תֵּרוּצִים וְהִצְטַדְּקוּיוֹת עַל כָּל מַה שֶּׁעוֹשֶׂה, וְכָאן נִרְמָז דָּבָר זֶה, כִּי אַתָּה צָרִיךְ לַעֲשׂוֹת רַק אֶת מַה שֶּׁהַשֵּׁם־יִתְבָּרַךְ מַרְאֶה לְךָ, וְלֹא עִנְיָנִים זָרִים שֶׁאַתָּה מְכַנֶּה אוֹתָם בְּשֵׁם 'עֲבוֹדַת הַשֵּׁם', וְזֶה שֶׁקֶר גָּמוּר. כַּאֲשֶׁר אַתָּה יוֹדֵעַ בְּעַצְמְךָ, אִם אַתָּה זוֹכֶה לְאֵיזֶה רֶגַע שָׁקֵט שֶׁל חֶשְׁבּוֹן הַנֶּפֶשׁ אֲמִתִּי וְנוֹקֵב בְּעַצְמְךָ, וּמִי שֶׁמַּרְגִּיל אֶת עַצְמוֹ לִבְחֹן כָּל דָּבָר שֶׁעוֹשֶׂה, שֶׁאִם יֵשׁ בְּזֶה הַשֵּׁם־יִתְבָּרַךְ יַעֲשֶׂה וְאִם לָאו – אַל יַעֲשֶׂה (לִקּוּטֵי מוֹהֲרַ"ן, חֵלֶק ב', סִימָן יב), הוּא זוֹכֶה שֶׁמַּרְאִים לוֹ מִן הַשָּׁמַיִם מַה לַּעֲשׂוֹת תָּמִיד, כִּי יֵשׁ בְּיָדוֹ כְּלָל לִבְדּוֹק בְּכָל דָּבָר, הַאִם יֵצֵא מִפְּעֻלָּתוֹ שֶׁעוֹשֶׂה כְּבוֹד שָׁמַיִם אוֹ חָלִילָה לְהֵפֶךְ, וּמִי שֶׁחַי בְּדֶרֶךְ כָּזוֹ – זוֹכֶה שֶׁמַּרְאִים לוֹ מִן הַשָּׁמַיִם אֶת הַדֶּרֶךְ הָאֱמֶת אֲשֶׁר יֵלֵךְ בָּהּ, וְלֹא יִטְעֶה וְלֹא יִכָּשֵׁל לְעוֹלָם. וְהַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא יַעֲזֹר לָנוּ שֶׁנִּזְכֶּה לְהַרְחִיק מֵעַצְמֵנוּ אֶת כָּל הַדְּבָרִים הַמַּפְרִיעִים לָנוּ לִהְיוֹת אֲנָשִׁים כְּשֵׁרִים בֶּאֱמֶת, וְנִחְיֶה חַיֵּי עוֹלָם בִּדְבֵקוּת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ.

[ב] וַיֹּאמֶר ה' אֶל אַבְרָם לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ. הַכְּלָל הוּא, שֶׁצָּרִיךְ כָּל עוֹבֵד הַשֵּׁם לָדַעַת, כִּי כָּל הָעוֹלָם וְכָל אֲשֶׁר בּוֹ הֵם כִּסֵּא לְגִלּוּי אֱלֹקוּתוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא, כִּי הֲלֹא "אֵין עוֹד מִלְּבַדּוֹ" כְּתִיב, וְדָבָר זֶה בָּרוּר וְנָכוֹן בְּלֶב הַמַּאֲמִינִים הַנֶּאֱמָנִים, וַאֲשֶׁר עַל כֵּן, כָּל מַה שֶׁלְּמַרְאֵה עֵינֵינוּ, צָרִיךְ שֶׁנֵּדַע, כִּי הַכֹּל הֵם לִמּוּדִים וּרְמָזִים אֵיךְ לַעֲבוֹד אֶת הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא בְּלֶב שָׁלֵם וּבְנֶפֶשׁ חֲפֵצָה, וְעַל זֶה צָרִיךְ עֲבוֹדוֹת וִיגִיעוֹת עֲצוּמוֹת בִּמְסִירוּת נֶפֶשׁ עֲצוּמָה יָמִים וְשָׁנִים בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם, בְּבִטּוּל כָּל הַתַּאֲווֹת הָרָעוֹת וּבְמִגּוּר כָּל הַתְּכוּנוֹת הַמַּגְעִילוֹת וְהַמִּדּוֹת הַמְגֻנּוֹת, וּבְקִנְיָן עָצוּם בְּלִמּוּד הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה בְּהַתְמָדָה  וּבִשְׁקִידָה רַבָּה, וּבְחִזּוּק הָאֱמוּנָה וּבִנְיָנָהּ בְּתַכְלִית הַשְּׁלֵמוּת הַנִּרְצֵית, עַד שֶׁזּוֹכֶה לְבִטּוּל הַיֵּשׁוּת הַחָמְרִית, וּמִזְדַּכֵּךְ לִהְיוֹת כֻּלּוֹ רוּחָנִי, וְכָל אֵבָרָיו וְחוּשָׁיו נֶהֱפָכִים לְמִקְשָׁה אַחַת שֶׁל כְּלִי שָׁרֵת לְהַמְשִׁיךְ רוּחָנִיּוּת חִיּוּת אֱלֹקוּת בָּעוֹלָם, וְכַאֲשֶׁר אוֹחֵז בְּדַרְגָּה גְּבוֹהָה זוֹ, אֲזַי כָּל הָעוֹלָם עַל כָּל טִרְדוֹתָיו הָרַבּוֹת, עִם כָּל הַהַסְתָּרוֹת וְהַהַעֲלָמוֹת הַנּוֹרָאוֹת הַמִּתְגַבְּרוֹת עָלָיו – אֵינָן מוֹנְעוֹת אוֹתוֹ מִלְּהִתְדַּבֵּק בְּבוֹרְאוֹ – חַי הַחַיִּים בָּרוּךְ הוּא, אֶלָּא אַדְּרַבָּה! מִכָּל דָּבָר גַּשְׁמִי, פְּרָטִי אוֹ כְּלָלִי, לוֹמֵד לֶקַח וְתוֹרָה שְׁלֵמָה אֵיךְ לִמְצֹא אֶת הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא בְּכָל פְּרָט, שֶׁזּוֹ הִיא הַשְּׁלֵמוּת הַגְּדוֹלָה בְּיוֹתֵר. וּבִשְׁבִיל זֶה בָּא אָדָם לָעוֹלָם הַגַּשְׁמִי הַזֶּה, לְקַשֵּׁר גַּשְׁמִיּוּת הָעוֹלָם הַזֶּה לְרוּחָנִיּוּת הָעוֹלָם הָעֶלְיוֹן, חִיּוּת אֱלֹקוּתוֹ יִתְבָּרַךְ. וְזֶה רָמַז הָאָדוֹן בְּמִקְרָא קֹדֶשׁ, שֶׁהַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא אוֹמֵר לְאַבְרָהָם, הִנֵּה לְפָנֶיךָ פֵּרוּט סוּגֵי הַמְּנִיעוֹת הַנֶּעֱרָמוֹת עַל הַדֶּרֶךְ הַמּוֹבִילָה לַעֲבוֹדַת הַשֵּׁם־יִתְבָּרַךְ, וּמֵהֶם תִּלְמַד אֵיךְ לָלֶכֶת בַּדֶּרֶךְ הַנְּכוֹנָה. מֵאַרְצְךָ – הָאַרְצִיּוּת הַגַּשְׁמִית, הַחֹמֶר הַגַּס מִטֶּבַע הַתּוֹלָדָה וְהָעוֹלָם הַמְּפַתֶּה וְהַמֵּסִית. מִמּוֹלַדְתְּךָ – הַמּוֹלֶדֶת, זֹאת הִיא הָרְגִילוּת שֶׁל הִתְנַהֲגוּת שֶׁל סוּגֵי מִשְׁפָּחוֹת וְעֵדוֹת וְכוּ'. וּמִבֵּית אָבִיךָ – אֵלּוּ הַתְּכוּנוֹת שֶׁהִתְפַּתְּחוּ כְּתוֹצָאָה מֵהַגִּדּוּל בְּבֵית הַהוֹרִים שֶׁהַשְׁקָפָתָם מְנֻגֶּדֶת לְדַרְכְּךָ הַטְּהוֹרָה, וְכָל זֶה מְרֻמָּז בְּשָׁלֹשׁ הַהַגְדָּרוֹת הַנִּזְכָּרוֹת בַּפָּסוּק.

וְאִם תַּעֲסֹק בְּעֵסֶק הָעֲבוֹדָה בְּאֹפֶן הַנַּ"ל, הַיְנוּ שֶׁתִּתְאַמֵּץ לְדַמּוֹת הַצּוּרָה לְיוֹצְרָהּ – לִמְצוֹא אֶת הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא בְּכָל פְּרָט וּפְרָט, הֲרֵי שֶׁלֹּא רַק שֶׁאֵלּוּ שֶׁהַשָּׁלֹשׁ לֹא יִמְנְעוּ אוֹתְךָ, אֶלָּא אַף גַּם תְּרוֹמֵם אוֹתָן, וְתַהֲפֹךְ אֶת הַכֹּל אֶל כִּסֵּא לְגִלּוּי הָאוֹר הָאֵין סוֹף בָּרוּךְ הוּא וּבָרוּךְ שְׁמוֹ, וְאָז יִהְיֶה – אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ – שֶׁתִּרְאֶה בַּסִּיַּעְתָּא דִּשְׁמַיָּא הָעֶלְיוֹנָה מִכָּל דָּבָר גַּשְׁמִי אֶת הַשֵּׁם־יִתְבָּרַךְ וּרְצוֹנוֹ, כִּי אֵין לְךָ דָּבָר בָּעוֹלָם שֶׁאֵינוֹ מִסְתַּתֵּר תַּחַת הַלְּבוּשׁ שֶׁלְּמַרְאֵה עֵינֵינוּ. וְאַף שֶׁזֶּה דָּבָר קָשֶׁה, כִּי לֹא בְּקַלּוּת אֶפְשָׁר לִזְכּוֹת לָזֶה, אַךְ זֶה עִקַּר הָעֲבוֹדָה, וּמִי שֶׁאֵינוֹ זוֹכֶה לָזֶה, לֹא רַק שֶׁאֵינוֹ זוֹכֶה לְדַרְגָּה גְּבוֹהָה בִּלְבַד, אֶלָּא כָּל דָּבָר קָטָן מֵעִנְיְנֵי הָעוֹלָם הַזֶּה הַמַּטְרִידִים – מַפְרִיעַ לוֹ, כִּי הַבַּעַל־דָּבָר עוֹמֵד מוּכָן בְּכָל רֶגַע לְהַחֲטִיא בְּנֵי אָדָם, לְהֻמָּם וּלְאַבְּדָם מִדֶּרֶךְ עֲבוֹדָתוֹ שֶׁל מָקוֹם, לַעֲקוֹר אֶת הָאָדָם מֵחַי הַחַיִּים וּלְהַפְרִידוֹ מֵהַתַּכְלִית הַנִּצְחִית, כִּי כָּאן יִצְטָרֵךְ לָלֶכֶת לְסַדֵּר עִנְיְנֵי מָמוֹן וְכָאן עִנְיְנֵי בְּרִיאוּת וְכַיּוֹצֵא, וּבְכָל פַּעַם מִתְבַּטֵּל מִסֵּדֶר הָעֲבוֹדָה לְכַמָּה שָׁעוֹת, וְלִבּוֹ נִשְׁבַּר בְּקִרְבּוֹ – הַזֹּאת נָעֳמִי, וְכִי זֹאת תַּכְלִיתִי בַּחַיִּים? וַאֲזַי מִתְיָאֵשׁ לְהַזְנִיחַ וְלַעֲזֹב הַכֹּל, בְּחָשְׁבוֹ כִּי אֵין עֲבוֹדַת הַשֵּׁם שַׁיֶּכֶת אֵלָיו כְּלָל, כִּי הוּא אָדָם בְּהַאי עָלְמָא, מָלֵא טְרָדוֹת וּבִלְבּוּלִים, לֹא כֵן הַזּוֹכֶה לַחְקֹק בְּדַעְתּוֹ, כִּי גַּם בִּרְחוֹבוֹת עִיר וּבִמְקוֹמוֹת הַסִּדּוּרִים וְהַטְּרָדוֹת נִמְצָא הַשֵּׁם־יִתְבָּרַךְ, וּמִשָּׁם רוֹצִים אֶת הֶמְיַת כִּסּוּפֵי הִתְקָרְבוּתוֹ אֶל דִּי בְּרָא כֹּלָּא לְמֶעְבַּד לֵיהּ רְעוּתָא שְׁלִים, אֲזַי מִתְרַפֵּק עַל אַהֲבַת וְיִרְאַת הַשֵּׁם בַּמָּקוֹם שֶׁהוּא נִמְצָא, וְכָל כְּלִי יוֹצֵר עָלָיו לֹא יִצְלַח, וּמִשָּׁם שָׁב לְתַלְמוּדוֹ בְּיֶתֶר שְׂאֵת וְיֶתֶר עוֹז, וְעוֹבֵד הַשֵּׁם־יִתְבָּרַךְ תָּמִיד לְפִי בְּחִינָתוֹ, וְכַאֲשֶׁר שָׁב לְתַלְמוּדוֹ, נִמְצָא שֶׁאֵינוֹ שָׁב מִמָּקוֹם שֶׁל בַּטָּלָה, אֶלָּא מְקַיֵּם מִקְרָא שֶׁכָּתוּב – "יֵלְכוּ מֵחַיִל אֶל חָיִל" (תְּהִלִּים פד, ח), וְלָזֶה צָרִיךְ חָכְמָה עֲצוּמָה, כִּי אֵין לְךָ דָּבָר שֶׁצָּרִיךְ חָכְמַת הַחַיִּים בִּשְׁבִילוֹ כְּמוֹ עֲבוֹדַת הַשֵּׁם, וְזֶהוּ הַפֵּרוּשׁ הַפְּנִימִי לְפִי דַּרְכֵּנוּ בַּפָּסוּק – אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ – שֶׁהַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא מַרְאֶה לָאָדָם אֶת הָאָרֶץ הָאֲמִתִּית, הַפְּנִימִית, תַּחַת כָּל הַכִּסּוּיִים שֶׁל הַטְּרָדוֹת וְהַבִּלְבּוּלִים. כִּי דַּוְקָא בְּמָקוֹם הַחֹשֶׁךְ הַגָּדוֹל אֶפְשָׁר לִרְאוֹת אֶת הָאוֹר הַגָּדוֹל, הָאוֹר שֶׁל מֵאִיר הָעוֹלָם יִתְבָּרַךְ.

[ג] וַיֹּאמֶר ה' אֶל אַבְרָם לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ. וְלִכְאוֹרָה, אִם תַּכְלִית הַמְּכֻוָּן הוּא שֶׁיִּזְכֶּה לָבוֹא אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ, מַהוּ צָרִיךְ לוֹמַר לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ, הֲרֵי פְּשִׁיטָא שֶׁאִם הוֹלֵךְ וְנוֹסֵעַ וּמִתְקָרֵב אֶל מָקוֹם חָדָשׁ, הֲרֵי שֶׁהוּא הוֹלֵךְ לוֹ מִמְּקוֹמוֹ וּמֵאַרְצוֹ. וְאֶפְשָׁר שֶׁבָּא לְלַמֵּד אֶת הָעוֹבֵד ה' שֶׁבְּכָל דּוֹר, שֶׁכַּאֲשֶׁר נָדְבָה אוֹתוֹ רוּחוֹ לָשׁוּב אֶל ה', וּלְהִתְקָרֵב אֵלָיו יִתְבָּרַךְ, הֲרֵי שֶׁלֹּא דַּי שֶׁיְּסַגֵּל לְעַצְמוֹ דְּבָרִים טוֹבִים, אֶלָּא צָרִיךְ בְּפֵרוּשׁ לְהִתְרַחֵק מִן הָרַע שֶׁהָיָה שָׁקוּעַ בּוֹ עַד עַכְשָׁו, כִּי אִי אֶפְשָׁר גַּם לִהְיוֹת עוֹבֵד הַשֵּׁם וְגַם לִהְיוֹת דָּבוּק בַּחֹשֶׁךְ שֶׁהָיָה אוֹפֵף אוֹתוֹ עַד הִנֵּה, לָכֵן הַדָּבָר הָרִאשׁוֹן שֶׁאָמַר הַשֵּׁם לְאַבְרָהָם – לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ, עוֹד לִפְנֵי שֶׁאַתָּה מַשִּׂיג אֵיזוֹ הַשָּׂגָה אוֹ מַעְלָה עֶלְיוֹנָה, דָּבָר רִאשׁוֹן תִּתְרַחֵק מֵהַמַּצָּב הַזֶּה שֶׁאַתָּה נִמְצָא בּוֹ, כִּי בָּרֶגַע שֶׁאָדָם מַתְחִיל לָלֶכֶת, זוֹ תְּחִלַּת עֲלִיָּתוֹ וְאָז מֻבְטָח לוֹ שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ יַרְאֶה לוֹ דְּבָרִים יָפִים, שֶׁזֶּה סוֹד אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ – כִּי רַק לְמִי שֶׁהוֹלֵךְ מַרְאֶה ה' אֶת הָאֱמֶת!