{פרשת לך לך – יֵשׁ מַסְפִּיק לְכֻלָּם}

שֶׁיֵּשׁ דַּי לְכָל אֶחָד בֶּאֱלֹקוּתוֹ

מתוך הספר 'פשוט עמוק' על התורה

כַּאֲשֶׁר אַבְרָהָם אָבִינוּ כָּרַת בְּרִית עִם בּוֹרֵא עוֹלָם, הִתְגַּלָּה אֵלָיו ה', וְהֶעֱנִיק לוֹ מַשְׁמָעוּת מְאֹד מְיֻחֶדֶת וַעֲמֻקָּה בִּמְצִיאוּתוֹ הַבִּלְתִּי נִתְפֶּשֶׂת, כִּבְיָכוֹל.

אַבְרָהָם אָבִינוּ, שֶׁיָּגַע וְטָרַח כָּל יָמָיו בְּהַשָּׂגַת הָאֱלֹקוּת, קִבֵּל מַתָּנָה שְׁמֵימִית, אֶת הַהֲבָנָה 'מִי הוּא אֱלֹקִים', לְפָחוֹת לְגַבָּיו…

ה' אָמַר לוֹ: "אֲנִי אֵל שַׁדַּי" (בְּרֵאשִׁית לה, יא), וְדָרְשׁוּ חֲכָמֵינוּ הַקְּדוֹשִׁים: 'אֲנִי הוּא שֶׁיֵּשׁ דַּי לְכָל אֶחָד בֶּאֱלֹקוּתִי'… כְּלוֹמַר, מִי אֲנִי? הָאֵ'ל הָעוֹטֵף אֶת כֻּלָּם בְּמִדַּת חַסְדּוֹ, בְּכָל מָקוֹם, בְּכָל מַצָּב, כָּל אֶחָד וְאֶחָד יָכוֹל לְהִדַּבֵּק בְּהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ.

הַמּוּבָן מִזֶּה, שְׁמוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הוּא שֵׁם שֶׁמַּזְמִין אֶת כָּל אֶחָד לָבוֹא וְלַחְסוֹת בְּצִלּוֹ, אֵין מִישֶׁהוּ שֶׁנִּשְׁלַךְ הַחוּצָה, כֻּלָּם מֻזְמָנִים לְהִכָּנֵס פְּנִימָה.

גַּם כַּאֲשֶׁר הַכֹּל נִרְאָה חָשׁוּךְ, וּלְגַמְרֵי… צָרִיךְ לָדַעַת, שֶׁהַחֹשֶׁךְ הוּא מַצָּב שֶׁל סִלּוּק אוֹר, אוֹ הִתְעַלְּמוּת מִמֶּנּוּ, אַךְ בְּכִוְּנוּן הַתְּאוּרָה לַמָּקוֹם הַנָּכוֹן, הָאוֹר שָׁב וּמֵצִיף אֶת הַמְּצִיאוּת, תִּהְיֶה אֵיךְ שֶׁתִּהְיֶה.

וּבַמִּלִּים יוֹקְדוֹת אֵלּוּ, מַנְחֶה אוֹתָנוּ הַצַּדִּיק הַקָּדוֹשׁ, רַבִּי נָתָן מִבְּרֶסְלֶב זי"ע:

וְאַף עַל פִּי שֶׁעוֹבֵר עַל הָאָדָם מַה שֶּׁעוֹבֵר, כַּאֲשֶׁר יוֹדֵעַ בְּנַפְשׁוֹ, אַף עַל פִּי כֵן, הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עוֹשֶׂה אֶת שֶׁלּוֹ בְּחַסְדּוֹ הַגָּדוֹל וְהַנִּפְלָא, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (תְּהִלִּים קלו, ד): "לְעֹשֵׂה נִפְלָאוֹת גְּדוֹלוֹת לְבַדּוֹ כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ". וְהוּא מְחַדֵּשׁ בְּטוּבוֹ בְּכָל יוֹם תָּמִיד מַעֲשֵׂה בְּרֵאשִׁית, וּמֵאִיר לָעוֹלָם כֻּלּוֹ בִּכְבוֹדוֹ בְּכָל יוֹם מֵחָדָשׁ הִתְגַּלּוּת אֱלֹקוּתוֹ.

וְעַל כֵּן, בְּכָל מַה שֶּׁעוֹבֵר עַל הָאָדָם, צָרִיךְ לִזְכֹּר אֶת עַצְמוֹ בְּכָל עֵת בּוֹ יִתְבָּרַךְ וּלְהַזְכִּיר אֶת עַצְמוֹ שֶׁהוּא אִישׁ יִשְׂרְאֵלִי וּמַאֲמִין בֵּאלֹקִים חַיִּים וּמֶלֶךְ עוֹלָם. וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב (יוֹנָה ב, ח): "בְּהִתְעַטֵּף עָלַי נַפְשִׁי אֶת ה' זָכָרְתִּי".

וְאָז יוּכַל לְדַבֵּק אֶת עַצְמוֹ בּוֹ יִתְבָּרַךְ מִכָּל מָקוֹם שֶׁהוּא, וּכְמוֹ שֶׁאָמַר אַדְמוֹ"ר (רַבִּי נַחְמָן מִבְּרֶסְלֶב) זַ"ל, שֶׁבְּכָל מָקוֹם יְכוֹלִין לִהְיוֹת סְמוּכִין אֵלָיו יִתְבָּרַךְ, אֲפִלּוּ בִּשְׁאוֹל תַּחְתִּיּוֹת, חַס וְשָׁלוֹם… וּצְרִיכִים לְהִזָּהֵר לֵילֵךְ בָּזֶה כָּל אָדָם שֶׁבָּעוֹלָם, כִּי הוּא יְסוֹד הַכֹּל (לִקּוּטֵי הֲלָכוֹת קְרִיאַת שְׁמַע הֲלָכָה ה').

בְּכָל מָקוֹם יְכוֹלִים לִהְיוֹת קְרוֹבִים אֵלָיו. אֵיךְ בְּדִיּוּק? הֲרֵי הַחֵטְא הַמְּסַמֵּא אֶת הָעַיִן, מַרְחִיק, מְגָרֵשׁ, מַשְׁלִיךְ, זוֹרֵק, מְנַכֵּר… אֵיךְ אֶפְשָׁר לִקְרֹא לְמַצָּב כָּזֶה מַצָּב שֶׁל 'הִתְקָרְבוּת', אֲפִילוּ עַל דֶּרֶךְ הַשְּׁאִיפָה?

הַתְּשׁוּבָה הִיא: כָּל זֶה נָכוֹן, מְדֻיָּק לַחֲלוּטִין, הָרִחוּק הוּא רִחוּק אֲמִתִּי, וְנוֹרָא מְאֹד! אַךְ כָּל זֶה מֵחֲמַת הַשִּׁכְחָה, שֶׁשּׁוֹכְחִים מֵאֲמִתּוּת מְצִיאוּת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, אוֹ הַמַּחֲשָׁבָה הַמִּתְגַּנֶּבֶת שֶׁהָאַהֲבָה הָאֱלוֹקִית פָּסְקָה כְּלַפַּי.

אַךְ מִצַּד הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּעַצְמוֹ, כָּתוּב: "אֲנִי הֲוָיָ"ה לֹא שָׁנִיתִי" (מַלְאָכִי ג, ו). "אִם חָטָאתָ מַה תִּפְעָל בּוֹ" (אִיּוֹב לה, ו), אֵין אוֹרוֹ הַבָּהִיר נֶחְשַׁךְ מֵחֲמַת מַעֲשֶׂיךָ, הַדֶּלֶת עֲדַיִן פְּתוּחָה.

יוֹנָה הַנָּבִיא אוֹמֵר: "בְּהִתְעַטֵּף עָלַי נַפְשִׁי אֶת ה' זָכָרְתִּי" (יוֹנָה ב, ח) – הַיְנוּ גַּם בְּהִתְעַטֵּף עָלַי נַפְשִׁי, כְּשֶׁהַנֶּפֶשׁ מְחַפֶּשֶׂת מָקוֹם, הִיא לְגַמְרֵי מְבֻלְבֶּלֶת, הָעֵצָה הִיא: "אֶת ה' זָכָרְתִּי". לִזְכֹּר אֶת הַמַּשְׁמָעוּת שֶׁל הַמְּצִיאוּת הַזֹּאת – אֲשֶׁר יֵשׁ ה' בָּעוֹלָם, וְשֶׁיֵּשׁ דַּי לְכָל אֶחָד בֶּאֱלֹקוּתוֹ, וְשֶׁכָּל אֶחָד מִכָּל מַצָּב יָכוֹל לְהִתְקָרֵב.

אַבְרָהָם אָבִינוּ, רֹאשׁ לַמַּאֲמִינִים, לֹא צָמַח בְּמָקוֹם וְרֶקַע מַתְאִים לִצְמִיחָה רוּחָנִית, הַהֵפֶךְ הַגָּמוּר, הוּא הָיָה בְּבַיִת אֱלִילִי מִתְנַכֵּר לַחֲלוּטִין, הַהִתְגַּלּוּת הַגְּדוֹלָה שֶׁל הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ אָפְפָה אוֹתוֹ בָּרֶקַע הַטִּבְעִי שֶׁלּוֹ, לְהוֹרוֹת, שֶׁיֵּשׁ דַּי לְכָל אֶחָד…

הַבְּשׂוֹרָה שֶׁבָּזֶה הִיא, כִּי כָּל אֶחָד מֵאִתָּנוּ, בַּמְּצִיאוּת הַפְּרָטִית שֶׁלּוֹ, יָכוֹל לַחֲזֹר עַל הַתַּהֲלִיךְ שֶׁל אַבְרָהָם בֶּן תֶּרַח הַמַּגִּיעַ לִהְיוֹת אַבְרָהָם כּוֹרֵת הַבְּרִית, וַאֲשֶׁר בְּסִיּוּמוֹ שֶׁל תַּהֲלִיךְ מַגִּיעִים לְהַשָּׂגָה כִּי כָּל אֶחָד יָכוֹל, הַהַשְׁפָּעוֹת הָעֶלְיוֹנוֹת הָאֱלֹקִיּוֹת אֵינָן עִנְיַן רַק לִמְיֻחָסִים אוֹ לְצַדִּיקֵי דּוֹרוֹת. כִּי אִם לְכָל יְהוּדִי פָּשׁוּט בְּעִנְיָנוֹ הוּא, כִּי יֵשׁ דַּי לְכָל אֶחָד וְאֶחָד בֶּאֱלֹקוּתוֹ. יֵשׁ מַסְפִּיק לְכֻלָּם.

הַהֲבָנָה הַזֹּאת אֵינָהּ פְּשׁוּטָה כְּלָל. הַקֹּשִׁי שֶׁל אָדָם לְקַבֵּל אֶת הַמְּצִיאוּת הָאֱלוֹקִית כְּמוֹ קֹדֶם הַחֵטְא הִיא קָשָׁה מִנְּשׂוֹא, כִּי הֲלוֹא כָּל זֶה הוּא הָרַעְיוֹן הַשְּׂטָנִי שֶׁל הַבַּעַל-דָּבָר, לְהָזִיז אֶת הָאָדָם מִמְּקוֹר הָאוֹר, וּלְהוֹתִירוֹ נָבוֹךְ, תּוֹהֶה וּמְבֻלְבָּל בְּחֹשֶׁךְ סָמִיךְ וְעָב. הַתְּרוּפָה הִיא: לָגֶשֶׁת אֶל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּעַצְמוֹ, שָׁם נִמְצָא הָאוֹר, מֵאִיר בְּשָׁוֶה, לְלֹא כָּל הִשְׁתַּנּוּת…

וּמַמְשִׁיךְ רַבִּי נָתָן, בְּמָקוֹם אַחֵר:

"בְּוַדַּאי הִיא מְלָאכָה גְּדוֹלָה וְאֻמָּנוּת נִפְלָאָה מְאֹד מְאֹד, לְהָאִיר הַדַּעַת בַּאֲנָשִׁים כָּאֵלֶּה שֶׁנִּכְשְׁלוּ בַּעֲווֹנוֹת, בִּפְרָט שֶׁיֵּשׁ שֶׁנִּכְשְׁלוּ כְּמוֹ שֶׁנִּכְשְׁלוּ, רַחֲמָנָא לִצְלַן, בִּמְזִידִין גְּמוּרִים בַּעֲווֹנוֹת עֲצוּמִים.

וְהַצַּדִּיק הוּא רַחֲמָן כָּזֶה, שֶׁאֲפִלּוּ לָהֶם הוּא מֵאִיר בְּטוּבוֹ וְרַחֲמָיו הַדַּעַת הַקָּדוֹשׁ. כִּי בְּכֹחוֹ הַגָּדוֹל מוֹדִיעַ לָהֶם כִּי עֲדַיִן ה' אִתָּם, כִּי לֵית אֲתַר פָּנוּי מִינֵּיהּ וְכוּ' וְעַל יְדֵי זֶה בְּעַצְמוֹ מְגָרֵשׁ מֵהֶם הָרוּחַ שְׁטוּת בְּכָל פַּעַם, כִּי אֲפִלּוּ אִם הָאָדָם הוּא כְּמוֹ שֶׁהוּא, תֵּכֶף כְּשֶׁמּוֹדִיעִים לוֹ כִּי גַּם שָׁם נִמְצָא ה' יִתְבָּרַךְ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (וַיִּקְרָא טז, טז): "הַשֹּׁכֵן אִתָּם בְּתוֹךְ טֻמְאֹתָם". כִּי אֲפִלּוּ בְּעֶשֶׂר כִּתְרִין דִּמְסָאֲבוּתָא (עֶשֶׂר סְפִירוֹת שֶׁל הַטֻּמְאָה) נִמְצָא ה' יִתְבָּרַךְ, כִּי מִמֶּנּוּ יִתְבָּרַךְ לְבַד כָּל חִיּוּתָם וְכוּ', אֲזַי תֵּכֶף בּוֹרֵחַ הָרוּחַ שְׁטוּת בִּבְחִינַת (יְשַׁעְיָה יט, א): "וְנָעוּ אֱלִילֵי מִצְרַיִם מִפָּנָיו". וּבִבְחִינַת (שְׁמוֹת יב, יב): "וְעָבַרְתִּי בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם" – וְאִתְגַּלֵּיתִי וְכוּ' אֲנִי ה' – וְלֹא מַלְאָךְ וְכוּ' אֲזַי "וְהִכֵּתִי כָל בְּכוֹר", שֶׁהוּא הַדַּעַת דְּסִטְרָא אָחֳרָא שֶׁמִּשָּׁם הָרוּחַ שְׁטוּת, כִּי מִי הוּא זֶה עָרֵב אֶת לִבּוֹ לָגֶשֶׁת אֵלָיו יִתְבָּרַךְ (לִקּוּטֵי הֲלָכוֹת, נְטִילַת יָדַיִם לִסְעֻדָּה).

אוּלַי דַּוְקָא לְעוֹבֵד ה' הָרִאשׁוֹן, מִי שֶׁפָּתַח בִּקְרִיאָה לַאֲדוֹן הָעוֹלָם אֲשֶׁר מָלָךְ, הִתְגַּלְּתָה דֶּרֶךְ זוֹ, מַה שֶּׁנִּקְרָא 'הַדֶּרֶךְ חֲזוֹר'…

לָדַעַת, שֶׁתָּמִיד נִתַּן לְגַשֵּׁר עַל בּוֹרוֹת שֶׁנִּפְעֲרוּ, לְהָאִיר אֶת הַחֹשֶׁךְ וּלְהִזָּכֵר בְּהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, בְּעֵת שֶׁכְּבָר הַכֹּל נִרְאָה חָשׁוּךְ – – –

כִּי זֶה כַּרְטִיס הַכְּנִיסָה לְהֵיכָל עֲבוֹדַת הַשֵּׁם.